חיים על הקצה- פרק 32

פרק 32- אצלי הכל בסדר
•אביה•
״האתגר הגדול שלכם הוא לצאת לכל מבצע כאילו זו הפעם הראשונה שלכם, כמו שחקן כדורסל שעולה דרוך גם למשחק הארבעים שלו באותה עונה. אם התקלות תסתיים בנפגעים לכוחותינו או בתוצאה שלוש אפס זה תלוי בכם וברמת הדריכות שלכם. כחיילים אתם הקובעים. שתיים-שלוש דקות אחרי התקלות אמנם מגיעים גם הקודקודים, אבל בדרך כלל בשלב הזה נותרים רק התחקירים. תקפידו על המקצועיות. אם לא תעשו לעצמכם הנחות, לא יהיו אנחות".

כאשר הגיעה השעה המבוקשת התייצבנו ינון ואני במשרדו של זוהר לקבלת תדריך אחרון לפני שהמארב הראשון יוצא לדרך.
זוהר החל להסביר את מהלך המארב הראשון כתוצאה מכך צמרמורות קלות ועיקצוצים קטנים של התרגשות החלו לחלחל בגופי. סוף סוף זה באמת הולך לקרות. אך עם כל תחושת ההתרגשות והציפייה שהייתה בי, גם הלחץ תפס מקום לא קטן בתוך כל סערת הרגשות אשר מתחוללת בי ברגעים אלו ממש. ״אני רוצה שתתנו את ההכי טוב שלכם ותעשו כל מה שאתם יכולים, זה השלב הראשון אומנם אבל מכאן הכל מתחיל.״ הסביר זוהר. הסטתי את מבטי לכיוונו של ינון אשר נראה מרוכז למדי בדבריו של זוהר. הוא הנהן בראשו בדריכות וברצינות כאשר מבטו מופנה אל זוהר.
בלעתי את רוקי כתוצאה מהלחץ אשר תקף אותי ברגע זה ממש. הסטתי גם כן את מבטי לזוהר והנהנתי בראשי במעט היסוס ומיהרתי להתרווח על הכיסא בהקלה כדי לשדר טבעיות ובטחון.
״טוב, אז בגדול נראה לי שעברנו על הכל.״ אמר זוהר כאשר חיוך רחב פרוס על שפתיו. ״ותאמינו או לא, אבל סיימנו מוקדם מהצפוי.״ הוא אכן היה נראה מרוצה מהתוצאות עד כה.
״טוב, אז לפני שאתם הולכים, אני רק…״ צלצול הטלפון אשר בקע ממכשירו של זוהר קטע את נאומו. זוהר העיף מבט בצג הטלפון והבעת פניו הפכה לחיוורת ולחוצה. ״אני…״ הוא בלע את רוקו. ״אני חייב לענות זה… חכו לי כאן כמה דקות.״ התנצל ולקראת מכשירו ומיהר לעזוב את משרדו מותיר אחריו את ינון ואותי המומים ומבולבלים ממה שהתרחש כאן הרגע.
שקט מופתי שרר בחדר. לאט לאט הרגשתי איך הלחץ מתחיל להשתלט עליי ואיך השקט המביך מתחיל לשגע אותי לאט לאט.
לפתע הרגשתי מגע עדין על ידי. ״אל תדאגי, אנחנו נצליח.״ אמר ינוון וחייך לעברי חיוך מעודד. הנהנתי בראשי וחיוך קטן נפלט מפי. ״אנחנו חייבים להצליח!״ קבעתי עובדה.
״אנחנו נעשה את ההכי טוב שאנחנו יכולים.״ השיב בחיוך אשר גרם גם לחיוך קטן להתפרס על שפתיי.
דלת החדר נפתחה בפתאומיות. זוהר התפרץ לחדר נסער. ״אני מצטער, אבל המארב הערב מבוטל עד להודעה חדשה!״ הודיע. ינון ואני החלפנו זה עם זו מבטים מבולבלים.
״מה זאת אומרת מבוטל?״ שאלתי מיד.
״מבוטל, אביה!״ חזר זוהר על דבריו בחוסר סבלנות ובמהירות.
״מה… זוהר, אני לא מבין… מה קורה פה?״ שאל ינון בבלבול.
״מה לא היה ברור במה שאמרתי?״ שאל זוהר בעצבים. ״אין מארב, הכל מבוטל עד להודעה חדשה!״
״אתה לא יכול לעשות דבר כזה!״ התפרצתי. ״הכל ייהרס.״
״אני מצטער, אביה. אבל זה מה שיש כרגע.״ קבע.
״אתה יכול לפחות להסביר לנו למה? מה קרה פתאום?״ דרשתי.
״אני מבטיח להסביר לכם הכל, אבל לא עכשיו.״ השיב.
״אז מתי?״ שאלתי.
״בהזדמנות אחרת!״ הגביר את קולו.
״וזה מתי?״ שאלתי בחצי צעקה.
״מתי שאני אחליט!״ השיב ברוגז. ״עכשיו אני מבקש מכם לפנות את המשרד, יש לי פגישה חשובה.״ דרש.
לחצתי עם כפות ידיי על עיניי ונענעתי בראשי. חיוך מזויף התלבש על שפתיי. ״הייתי צריכה לדעת.״ סיננתי מפי בארסיות. ״מה הוא אמר לך?״ שאלתי את זוהר.
״על מה את מדברת אביה?״ שאל זוהר בבלבול.
״מה אריאל אמר לך?״ שאלתי בעצבים מסרבת לוותר כל כך בקלות.
״מה… על מה את מדברת לעזאזל?״ שאל זוהר.
״על מה אני מדברת?״ מלמלתי בעצבים. ״בוא אני אגיד לך על מה אני מדברת,״באותו רגע לא ראיתי בעיניים תחושת הזעם והאכזבה שהייתה בי השתלטה עליי לגמרי וכבר ממש לא חשבתי בהיגיון באותו הרגע. ״אני מדברת על זה שהכל זה תוכנית של אריאל לנקום בי!״ זרקתי לאוויר.
זוהר פער את עיניו בהלם וכך גם ינון. מבטיהם של שניהם התרכזו לעברי. ״על מה בדיוק את מדברת, אביה?״ שאל ינון.
״כולה עשיתי טעות, פאקינג טעות אחת קטנה ועוד התנצלתי המון אחרי זה,״ התחלתי לספר.
ינון החל לפרוץ בצחוק. ״מה כבר עשית טיפשונת, במקום לזרוק את החצים למטרה זרקת אותם על אריאל בטעות?״ של בגיחוך.
״נו… לא.״ השבתי בעצבים והתחלתי לכסוס את ציפורניי בלחץ.
״טוב, את מוכנה להסביר מה לעזאזל עשית?״ דרש זוהר.
״כולה… כולה נישקתי אותו!״ השבתי מובכת.

״את ואריאל?״ הפסיכולוגית פערה את פיה וניצוצות התרגשות בצבצו בעיניה.
״זה… זה קרה בטעות.״ התגוננתי.
״בטעות?״ הפסיכולוגית הזדקפה במקומה, סידרה את משקפיה וסימנה לי להמשיך.
״הוא קרא לי פחדנית!״ סיפרתי. ״רציתי להוכיח לו שאני… אני…״
״שאת לא פחדנית?״ השלימה אותי. הנהנתי בראשי להסכמה.
״נו, אז איך היה?״ שאלה בחיוך שובב.
״אממ,״ צנחתי על הכורסה והשפלתי את מבטי אל הקרקע. ״בסדר.״ זרקתי לאחר חשיבה ארוכה.
״רק בסדר?״ שאלה בהרמת גבה. בלעתי את רוקי והשפלתי את מבטי חזרה אל הקרקע.

***
שפתי נחתו על שפתיו ברכות ונעו בתיאום מושלם ואיטי.
התרגשות עצומה הציפה אותי. אני לא מאמינה שבאמת עשיתי את זה.
כבר יכולתי להרגיש את הפרפרים בבטני אשר מתעופפים להם איי שם בתוך בטני. זה היה רגע מושלם, רגע ש…
לפתע שפתיו של אריאל התנתקו משפתיי.
״אויי, שיט!״ צעקתי מתוך אינסטינקט ומיהרתי לקחת צעד אחורנית.
״מה הלך פה עכשיו?״ שאל אריאל בבלבול.
מה אני אומרת?
איך לעזאזל יוצאים מזה? התחלתי להילחץ.
״אמרת שאני פחדנית לא?״ השבתי בהתגרות. ללא ספק היה ברור שהאגו מדבר מגרוני ולא ההיגיון עצמו. ״אז אתה עדיין חושב ככה?״ שאלתי.
״תגידי לי את נפלת על הראש או מה?״ שאל בעצבים.
״לא רק לך מותר לעשות מה שאתה רוצה.״ התגוננתי. ״חוץ מזה, רואים עליך שנהנית.״ התגריתי בו.
אוח, אביה. מה לעזאזל את עושה? צעק עליי הקול שבראשי.
הכי טוב לכולנו שתבקשי סליחה יפה, תקחי את הרגליים שלך ותברחי כמו עכברה קטנה ומפוחדת כמו שאת יודעת.
אריאל הביט בי ופער את פיו בהלם. ״ברכותיי אביה, בהחלט הצלחת להעלות שלב.״ הוא חייך לעברי חיוך מזויף ומחא כפיים. ״אם פעם חשבתי שאת פחדנית, אז היום ללא ספק אני חושב שאת גועלית.״ הוא הביט בסלידה. ״שיהיה לך בהצלחה הערב, אביה. ואת תצטרכי אותה.״
***
״כן, היה בסדר.״ שיקרתי. ״רק בסדר.״ אמרתי. ״הכל בסדר.״

״וואו מה?״ ינון פער את פיו בהלם. ״את ואריאל?״ שאל המום. ״אריאל ואת?״
״בקיצור… בגלל זה הוא מנסה להכשיל אותי, אני בטוחה! אני לא יודעת מה לעזאזל הוא כבר סיפר לך עליי בטלפון אבל אל תקשיב לו!״ התחננתי.
זוהר הביט בי מבולבל לחלוטין בעוד שינון נראה דיי משועשע מכל המצב.
״מה… את ואריאל התנשקתם?״ שאל זוהר המום.
״אל תגיד לי שלא ידעת.״ אנחה נפלטת מפי. מיד הרגשתי את הסומק אשר התפשט על לחיי מרוב המבוכה.
איך לעזאזל עשיתי כזאת שטות?
״וואו מגניב!״ ינון היה דיי נלהב.
״אממ… זוהר, אני פשוט חשבתי ש…״ ניסיתי לתקן את המצב המביך שיצרתי בעצמי במו ידיי.
כל הכבוד לך אביה, את בהחלט מטומטמת השנה!
״זוהר, זה ממש לא…״ ניסיתי להסביר את עצמי ללא הצלחה.
״תראי אביה, הייתי שמח לדסקס איתך על העניינים שלך עם הבן שלי, אבל לא עכשיו. אני ממהר.״ אמר ועזב את משרדו במהירות מותיר אותי ואת ינון לבדנו במשרדו.

״מעניין לאן זוהר היה לחוץ לרוץ כל כך.״ אמר ינון כאשר יצאנו ממשרדו של זוהר.
״אממ… כן.״ מלמלתי חלושות וחיבקתי את עצמי מנסה להתגונן מהקור הכבד אשר שורר בחוץ.
״בכל מקרה, את העניינים כל כך קשה, קחי הכל בפרופורציות.״ אמר ינון.
״אל תדאג ינון, אצלי הכל בסדר.״ שידלתי חיוך.
״אל תדאגי, אני בטוח שזה רק עניין של זמן עד שאריאל יבין מה יש לו בידיים.״
״מה… על מה אתה מדבר, ינון?״ שאלתי בתמימות.
״את דלוקה עליו, רואים.״
״איזה שטויות!״ מחיתי. ״אני ממש ממש ממש לא דלוקה עליו!״ התגוננתי. ״לדעתי הוא מגעיל, סתם רובוט חסר רגישות.״
ינון משך בכתפו באדישות. ״מה שתגידי.״ חייך חיוך שובב.
״אני באמת מתכוונת לזה!״ אמרתי ברצינות.
״כן טוב… את באה?״ שאל.
״באה לאן?״ שאלתי בתמימות.
״למועדון, להינות מהערב החופשי שיש לנו.״ השיב.
״נשמע מפתה, אבל אני אוותר הפעם.״ עניתי. ״יש לי עוד הרבה דברים להספיק עד מחר.״ הסברתי.
״איך שתרצי.״ משך בכתפיו באדישות. ״לילה טוב אביה,״

הגעתי הביתה סופסוף, איזה כיף. בחיים לא חשבתי שאגיד את זה איי פעם, אבל התגעגעתי הביתה כל כך.
סגרתי את הדלת אחריי בשקט ובזהירות שלא להעיר אף אחד מדיירי הבית.
הבית היה שומם כהרגלו. בדרכי לחדרי התגנבתי למטבח, פילחתי שקית של תפוצ׳יפס. עברתי בשקט בצעדים קטנים דרך הסלון כאשר חיוך קטן מתלבש על שפתיי למראית זואי הקטנה ששוב נרדמה מול הטלויזיה, כנראה שוב לאחר שצפתה בעוד טלנובלה משעממת ורומנטית מעוררת בחילה מבית ערוץ ויוה. ״אוח, מה יהיה הסוף איתך?״ מלמלתי וכיביתי את הטלוויזיה ועליתי לחדרי במהירות.
באותו רגע אין דבר שרציתי יותר מכל מלהיכנס למיטה להתכסות בשמיכה, לשקוע בשינה עמוקה לפחות שנה.
בסך הכל כשמסתכלים על כל הדברים שעברתי היום, לא קרה משהו מיוחד. רק… הספקתי ביממה שלמה לבגוד בחבר שלי שאוהב אותי כל כך, לעשות מעצמי בדיחה לפני הבוס שלי ובנוסף לריב איתו, להכניס לגוף שלי עוד פחמימות מיותרות לגמרי ולהירדם שוב מול האנטומיה של גריי, בסך הכל אני יכולה לומר שאצלי הכל בסדר.