ivroy
השקעתי, אשמח לתגובות ראויות. בקרוב העלילה תתחיל להתחמם.

חלומות שנפצתי (פרק 2)

ivroy 29/01/2015 867 צפיות 18 תגובות
השקעתי, אשמח לתגובות ראויות. בקרוב העלילה תתחיל להתחמם.

"דניאל! תאט! מיד!" איב צרחה בעוד דניאל עוצר את האופנוע, מוריד את קסדתו ומחייך משועשע אל איב.
"איבי, מה קורה לך? את לא רוצה לעשות חיים? להשתגע קצת? חיים רק פעם אחת!" צחק דניאל. איב, במקום להגיב, נתנה לדניאל כאפה על העורף. הוא מצידו רק המשיך לצחוק. איב העיפה את ידה בביטול והתחילה ללכת לכיוון ביתה.
"למה כל כך מהר ללכת? את לא רוצה להנות עוד קצת?" הוא שאל את איב מבולבל.
"תעזוב אותי, אתה שיכור." איב העיפה שנית את ידה בביטול, וכבר פתחה את דלת ביתה.
"אני? שיכור? מה פתאום! טוב, אם את רוצה, תלכי… נתראה מחר אצל לורן, תזכרי, יש מסיבה, ואת תהיי שם איתי!" אמר דניאל, צחק שוב, והלך. איב נשמה לרווחה והנידה את ראשה בזלזול. לפעמים נמאס לה מההתנהגות הילדותית של ידידה הטוב. מילא לורן, או בריאן, שהם שובבים ואוהבים לעשות שטויות תמיד. דניאל תמיד שיכור, ומאד פרוע. לפעמים ישבה לה איב לבדה בחדרה, וחשבה לרגע על החבורה שהיא מסתובבת איתה. אז היא הייתה נזכרת במה שחבריה היו עושים ביחד איתה ועוד יעשו, והייתה מסתגרת בבית יומיים, ואז חוזרת לבלות עם חבריה ושוכחת מכל מחשבותיה. אבל תמיד, גם אם לא ידעה או שלא היה לה זמן לחשוב על כך, היא דאגה. היא ידעה שחבריה עושים גם דברים נגד החוק, והיא גם ידעה שבזמן האחרון הכול מתחיל לצאת משליטה, כולל ההתנהגות של אביה, והיא גם ידעה שהחיים שלה יהיו הרבה יותר גרועים ממה שהם עכשיו אם היא תיתפס עם חבריה באמצע עוד מעשה מטורלל שלהם. איך היא תסביר להם שהיא נגררת אחריהם, ושהיא לא שמה לב למה שהיא עושה, ושהיא לא ילדה כזאת רעה?
"היי, ילדה! בואי ותעזרי לאמא שלך להכין ארוחת צהריים בשבילי. אחותך המגושמת הלכה לבקש אוכל מן השכנים. אני לא מבין למה אתן לא מכבדות את זה שאביכם עובד קשה בשבילכן? ילדות טיפשות! הגאווה היחידה שיש בבית הזה זה מה שאני עושה, וכמה שאני משקיע רק למענכם!" קולו המאיים של אביה קטע את רצף מחשבותיה, והיא נאלצה ללכת למטבח ולעשות את מה שאביה אמר לה לעשות. אבל היא לא מהרה לשום מקום.
"אתה חי באשליה," היא מלמלה בשקט. רק אחרי שאמרה זאת תפסה איב את משמעות דבריה. היא השפילה את מבטה, מסרבת להסתכל על אביה.
"מה אמרת?" קולו של אביה לא אחר לבוא. "מה אמרת?" עכשיו הוא כבר שאג.
"אתה חי באשליה אם אתה חושב שאתה הגאווה של הבית! אתה חי באשליה אם אתה חושב שאנחנו אמורות לכבד אותך, ואתה חי באשליה אם אתה חשוב שבגללך אנחנו עדיין בחיים ושבגללך יש לנו כסף לחיות עליו! להפך! אני מעדיפה למות מאשר להמשיך לחיות לצידך! אתה האבא הכי נורא שיכולתי לבקש אי פעם. אתה מכה סתם את הילדות שלך ואת אישתך, אתה לא מכבד אף אחד וחושב רק על עצמך, אתה מקלל את משפחתך על כלום, ואתה צריך לשבת עכשיו בבית הכלא!" הביטחון חזר אל איב, והיא שאגה על אביה את כל מה שישב על ליבה כל שש עשרה השנים הללו בהם חיה תחת חסותו המאיימת של אביה. בפעם הראשונה, רוברט בייקר, שתק. לרגע אחד, הוא נתן למישהו להגיד עליו משהו, או בכלל להגיד משהו בלי לשאוג עליו. בפעם הראשונה, הוא באמת הקשיב לדברים של האחר. אחרי רגע של שקט, פניו של רוברט בייקר נצבעו באדום חזק, וידיו רטטו. אגרופיו נעו באיפוק, ועיניו הסתכלו על בתו באיום.
"חוצפנית! זה מה שאת! ככה את מכבדת את אבא שלך? מגיע לך לחיות ברחוב! בלי הורים ובלי משפחה ובלי אף אחד! לא מגיע לך אבא כמו שיש לך, ולא מגיע לך שום דבר בכלל! את סתם ילדה מטרידה וחוצפנית וחסרת תועלת! לכי לחדר שלך, ואני לא רוצה לראות אותך עד שאחזור מחר בערב. את לא זזה ממקומך למעלה, ולא מקבלת שום ארוחה. לכי לך, ויש לך מזל שאני לא זורק אותך לרחוב כמו שמגיע לך! ועכשיו, לכי כי אני לא רוצה לראות אותך יותר. איזו בושה, איזו בושה… ילדה חוצפנית, מטרידה, לא מכבדת את הוריה…"
צעק רוברט. איב כבר ראתה את אביה כועס מאד ונראה כמו מישהו שעומד לרצוח אותה, אבל עכשיו זה כבר היה מוגזם. כל שריר בגופו כאילו גדל בלושה ממדים, קולו הרעיד את הבית, ונראה כאילו שהוא הולך להרוס כל מה שהוא רואה בדרכו. הוא דחף את איב לעבר המדרגות.
איב עלתה למעלה בראש מורם, למרות שהיא ידעה שמה שאמרה לא באמת יעזור לה לברוח ולחיות בשקט בלי אביה או יהפוך את חייה לחיים טובים, ושברור שהיא לא תצא מהעניין בשלום. וכמו ילדה קטנה, היא הלכה למיטתה, מסתכלת על החלון, ומחכה שיפול כוכב נופל, ויגשים סוף סוף את החלום הכי גדול שלה. החופש.

*******
If you hear something late at night…"
Some kind of trouble. some kind of fight
Just don't ask me what it was
Just don't ask me what it was
Just don't ask me what it was

I think it's because I'm clumsy
I try not to talk too loud
Maybe it's because I'm crazy
I try not to act too proud

They only hit until you cry
After that you don't ask why
You just don't argue anymore
You just don't argue anymore
"…You just don't argue anymore

קולה הדקיק והנעים של איב נשמע ברחבי הבית. הפעם לא הייתה לה סיבה לדאגה לגבי אביה, כי הוא נסע שוב לבר ויחזור רק בעשר. הולי ישבה בחדרה הקטן וקראה ספר, אווה בייקר ניקתה את הסלון, ואיב עמדה מול המראה בחדרה ושרה בקול שקט. אם מישהו היה נכנס לבית ומסייר בו, הוא לא היה מבחין בשום דבר חריג. הוא היה חושב שמשפחת בייקר היא משפחה רגילה ונחמדה. והוא בחיים לא היה מגלה את הסודות הגדולים שמסתתרים מאחורי הקירות ומאחורי האנשים שגרים בבית. הוא בחיים לא היה יודע שכל המשפחה חוץ מן האב סובלת מיחס נורא, והוא בחיים לא היה יודע שמשפחת בייקר, היא למעשה המשפחה הכי דיכאונית באזור. ובכל מקרה, אף אחד במילא לא נכנס לבית של משפחת בייקר, בגלל שאין להם חברים ושאף אחד מהם לא באמת טורח להזמין מישהו – כאילו שאב הבית באמת ירשה להזמין מישהו אל ביתם.
איב אהבה לצייר, והיא גם אהבה לקרוא ולכתוב. היא גם אהבה לעשות ספורט ולרקוד, אבל יותר מכל אהבה איב לשיר. היא הרגישה שכשהיא שרה, היא משחררת את כל מה שישב בתוכה כל היום. היא הרגישה שהיא חיה בעולם נפלא, אפילו אם זה רק לכמה שעות. ולמזלה, גם היה לה קול עדין ונעים. היא לא שרה בפני אנשים אחרים, והיחידה ששמעה את איב אי פעם שרה או ידעה על אהבתה של איב לשירה הייתה אחותה הולי. איב לא אהבה להתבלט בחרה, והיא גם לא ממש יכלה לעשות זאת גם אם רצתה. איב לא הייתה בנאדם מיוחד, או שהיא לפחות לא הרגישה שהיא מיוחדת.
"יש לך קול ממש יפה כשאת שרה! למה לא שמעתי אותך עד עכשיו?" קפצה איב בבהלה למשמע קול מוכר מעבר לחלון. היא פתחה את חלון חדרה באימה, והופתעה לראות את דניאל עומד למטה בין השיחים, מחייך.
"אוקי, עכשיו עברת כל גבול! מה זה אמור להיות?" שאלה איב בקול אמהי.
"רדי לפה, ואני אסביר לך הכול. זה דחוף, קדימה!" אמר דניאל בלי להסביר כלום. איב משכה בכתפיה בבלבול וירדה למטה. דניאל הסתכל עליה רגע, נשם עמוק והתחיל להסביר.


תגובות (18)

אוקיי יש פה קסם בייחוד איפה שהיא שרה. אבל זה לא אמין ההתחצפויות שלה כי אבא שלה צריך לרצוח אותה עכשיו. כל הקטע עם האופנוע מרגיש כמו קטע שנועד לעשות פוזה אחת גדולה. לי זה מפריע. את כן כותבצ ברמה מספיק טובה גדי שאחרים יהנו. לי פשוט יש כנראה הרבה סטנדרטים. כשאני קוראת משהו אני רוצה לראו. סיטואציה באור אחר לפי איך שהכותב רואנ ולהתפעל מאיך שזה מוצג. אני רוצה להרגיש למשל שכששחקן מביע זעם על הבמה הוא מבין את מעמקי רגשות הדמות לתוך הקונפליקטים הכי פנימיים שלה.
אבל זה היה מספיק טוב כדי שאקרא ואגיב. כאילו בחיים אל תתייאשי כי זה באמת עשוי לטלטח הרבה אנשים ואולי אין לי מןשג על מה אני מדברת
בהצלחה!

29/01/2015 10:52

כאן כבר פחות האכלת בכפית, אבל את אומרת דברים שאני לא בהכרח מסכימה איתם. "משפחה דכאונית" "חיים גרועים".
אם אני אראה את זה ככה אז אני אחווה את זה ככה, את לא צריכה להגיד לי.
את כאילו מנסה להיות גם המספר הצדדי וגם הדמות עצמה, וזה לא עובד ככה. או שאת הדמות עצמה או שאת המספר.
אבא שלה באמת צריך להתפוצץ, וזה מה שציפיתי ואפילו מה שמתבקש ואפילו מה שרציתי לראות.
זה טוב בסך הכל…אבל זה יכול להיות טוב הרבה יותר

29/01/2015 19:39

תעזבי את כולם! לא יודעת אם הם צודקים או לא אבל אני כן הרבה פעמים כותבת שהדמות הראשית היא גם המספר יש הרבה ספרים שככה כותבים, בקיצור הכול בולשיט! כול מה שכותבים לך בולשיט, ואני מרגישה נפגעת באופן אישי, בדיוק מאותה סיבה שאני לא יכולה לקרוא יותר את הסיפור שלך לא מסוגלת פשוט לא!, הסיפור שלך הוא פשוט נושא רגיש כול כך, הוא מעלה לי זיכרנות, ורגשות קשים! בדרך כלל אני עושה משהו רק אם יש בוא תועלת, אבל לקרוא את הסיפור שלך אני לא רואה בזה תועלת, להפך זה קורע אותי מי בפנים מעלה לי זכרונות קשים ותחושות מודחקים, וזה לא עוזר לי בכלל!, היום למשל רבתי עם אבא שלי כנירא רק בעיקבות הסיפור שלך, כי בדרך כלל אני אפתית לחלוטין כלפיו,אדישה, ולא מגיעה איתו כמעט כלל להנתגרציה, לדיבור, ליחס, ככה אני למדתי להתמודד איתו, הוא עובר לידי לא מעניין ולא אכפת, "לך לעבודה תחזור מאוחר לך לשון ולא מעניין" ככה הכי טוב, הוא כול היום בעבודה ויכול להיות שכול השבוע אני לא מחליפה איתו יותר מי שתי מילים, ובשבת אני מנסה להיתלם ממנו לשון ואו לקרוא ואו כול דבר רק לא לדבר איתו רק לא לשים לב אליו רק לא ליראות אותו, אני לא ילדה קטנה כמו איב, אבל עברתי עם אבא שלי דברים דומים כמוה ,וגם היום, רק שהיום הוא כבר לא דמות בשבילי, הוא לא מעניין אותי ואין לי שום ציפיות ממנו גם לא בלהיות אבא! כבר מי זמן וותרתי על הרעיון, אני אומנם גרה בבית אבל חייה עצמאית לא תלויה באיש, עובדת לבד דואגת לעצמי ולא מבקשת כלום מהורי ולא מצפה מהם כלום, זו הדרך שהחלטי לאמץ לעצמי להתמודד איתם, וזה פשוט למחוק את המשמעות שאמורה להיות להם בשבילי כמו כול הורה לילדיו, אני כבר התרגלתי מצאתי לי הלתרנתיבות, וכן אלה, אבל כן כשאני קוראת את הסיפור שלך, המחשבות גואות בי, שזה לא צריך להיות ככה! שזה היה אמור להיות אחרת!, אז זה מביא אותי שוב לריבים טעונים עם אבי מה שיכול להיגמר מאוד לא נעים אם לא יודעים לעצור בזמן, וגם בהתחלה לא נעים בכלל לא הנעים!, אז אם אומרים לך לא אמין אז תדעי שמניסיון חיים מאקרה מי קרוב אני יכולה לאגיד לך שקיימים גם קיימים דברים כאלה, יש אבות כאלה שמחזיקים מעצמם אבל הם באמת נרקיסיטים חולים שחושבים רק על עצמם, שלוקחים את הכסף של האמא ושומרים חלק בכספת אחרי שפרטו לדולרים, שקונים לעצמם את הפלזמה הכי טובה! ואת המיטה הכי טובה, ודגים במליון שקל, ואת המושג סופר? קניות לבית? לא מכירים, שבאים לבת להם ולבן שלהם ומבקשים כסף אלווה! "כן בטח" שבאים לבת שלהם בטענות שהיא עובדת ולא נותנת כלום לבית ורק חוסכת כסף לעצמה במקום ללכת לסופר לקנות אוכל, וגם שהיא קונה אוכל הוא בא וגומר את כול תכולת המקרר בשלושה ימים אחרי שהיא קנתה בסופר בשבע מאות שקל, אוכל שמספיק לחודש שלם הוא גומר בשלושה ימים, ואיש לא מצליח לטעום . אז כן יקירה שלי אני מכירה אבות כאלה, מכירה גם מכירה, אבל כול עוד בסיפור שלך לא יראו איך הגיבורה לומדת להתמודד עם האבא הזה שלה, ואם כול הבעיות האחרות הלגיתמיות מאוד שלה, אני לא רואה סיבה לקרוא, כי זה סתם מרתיח לי את הדם, וסתם מחטט לי בפצעים, מחזיר אותי למקומות אפלים בילדות ששכחתי ומציף לי את כול הכאב מה שיכול להביא בסוף לאש מתלקחת, בבית, כמו היום למשל, אז כאן אני אצור, מי לקרוא את הסיפור שלך כי הוא יותר אבל יותר מדי משפיע עלי, אם תגידי לי שהדמות מצאה דרכים מעניינות להתמודד עם הבעיות שלה ואפילו להצליח לחייך אני אקרא, אבל אם לא אז לא, מקווה מאוד מאוד לתגובה שלך, חשוב לי לדעת מה את חושבת .

31/01/2015 23:52

תודה לך:) אם אומרים לי שהכול פוזה ושזה לא אמין,
אני לא מקשיבה. כי אני כותבת מהלב, ועל דברים כאלו אני לא הולכת להתווכח.
אבל אם נותנים לי הערות, וזה נראה לי הגיוני, אני אנסה לתקן.
תודה שאת מזדהה איתי, רואים שכל תגובה שלך זאת השקעה.
תודה, על הכול.

01/02/2015 00:12

אבל מאיה מתוקה לא ענית לי, הדמות הולכת למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם מצבה?, אני יכולה לקרוא ללמוד מי זה על החיים שלי? על עצמי?, איך להתמודד טוב יותר?, אם כן למרות שזה קשה מאוד מאוד קשה לי אני אמשיך לקרוא אבל אם לא, אז אני לא אקרא, כי זה סתם מחטט לי בפצעים שכבר כמעט הגלידו, מבינה?, וקיבלת את הודעה בפרטית שלי?

01/02/2015 00:27

    אולי אחרי הכל כן יש לנו משהו במשותף…

    02/02/2015 08:58

לא הסתכלתי, אני אבדוק עכשיו.
ו… בבקשה אל תקראי לי מאיה מתוקה. זה גורם לי לחשוב שאני בת שלוש.
ואת עוד תראי, מבטיחה לך שלא תתאכזבי.
הכנסת לי חוץ מהרעיונות שהיו לי עוד רעיונות.

01/02/2015 00:29

וכתבתי לך בפרטי

01/02/2015 00:36

באמת? דברים שקשורים לדרכי התמודדות שלי עם המצב המורכב הזה?. ובקשר לעניין המתוקה אין בעיה חח למרות שאת מתוקה, אני אוהבת לקרוא לאנשים שאני אוהבת בשמות שבאים מהלב שלי ובלב שלי אני מרגישה שאת מתוקה, אבל אני יכולה גם לקרוא לך גברת או אחותי, או איך שבא לך אני אקרא לך, פשוט מאז שהתחלנו לדבר כבר למדתי להכיר אותך יותר טוב ולהרגיש כלפיך דברים טובים, וגם אני מאמינה באהבת ישראל ושכול ישראל אחים וצריכים לאהוב זה את זה, אז ככה אני משתדלת לדבר עם כול אדם שמוצא חן בעיניי, מבינה?, ואם תוכלי לענות לי בפרטי על השאלה ששאלתי אותך בפרטי אני מאוד הודה לך, אבל רק אם את רוצה!

01/02/2015 00:39

עניתי לך כבר. כתבתי לך גם הודעה בפרטי. תסתכלי שוב.

01/02/2015 00:41

מאיה, היום סוף סוף הצלחתי לקרוא את הפרק השני, וזה עבר בשלום אפילו בלי דמעה, אולי כי כבר התרגלתי, את יודעת, הייתי מוכנה נפשית לכך, אני אדם מאוד חזק, וכנירא הייתי רק צריכה זמן מסויים כדי להיות מוכנה לקרוא את הסיפור שלך באוביקטיביות, ולא מי תוך רגשות חזקים או זכרונות ילדות, אני פשוט ניסיתי לראות את איב כנערה אחרת שונה ממני ולא אני בתוך הסיפור שלך.. מבינה?, אז עכשיו הצלחתי, טוב תקשיבי קצת בקורת, אני מכירה מצבים כאלה שעכשיו! אתה מצפה שהאב יכה הכי חזק אבל הוא לא, זה כנירא גם היה הבעיה של אנדריאנה , אבל כמי שמכירה את הדברים מקרוב אני יכולה לאגיד לך שכאלה אנשים הם לא צפויים, והם יכולים דווקא לא לאכות אפילו שהכי צפוי שיכו, מה שהם כן עושים בזמן הזה, זה צוברים כעס, וכן קצת מרגישים רגשות אשם עם עצמם ועם השיגעון שלהם, אני מאמינה שגם ברע ביותר יש שביב של טוב, האבא הזה הוא רע! נכון אבל זה לא שהוא רע טהור וזה לא שהוא רצה להיות מטורף, אז לפעמים קיימים רגעים מפתיעים, שהם חושבים ולא תוקפים ואולי בלילות הם בסתר בחדר מבקשים סליחה מהאם, על התנהגותם הבלתי נסבלת, כמובן אין זה מנקה אותם מאשמה, אבל כנירא שאפילו לחולים ומטורפים יש רגשות אשם על מעשיהם הכו נוראים. וכן עכשיו קראתי בעיון, את כותבת נאדר ובאמת אמיתי, אבל עדיין בצורה שמתאימה לנערה בת שש עשרה פחות או יותר, תנסי ליצור לאיב הגיבורה שלך, דיאלוג פנימי, תעיות, מחשבות, קונפילקטים, ואולי גם ניסיון להבין את אביה על אף שינאתה המובנת כלפיו, שתדעי לך שאף אחד לא רע כי הוא נולד רע, נגיד אבי למשל, נולד למשפחה של שמונה ילדים אבל כבן יחיד כי כולם כבר התחתנו, היה לו אבא שאיכה כך אבי סיפר פעם את אימו, ואבי גם סבל במשך שלוש עשרה שנה מי מחלה קשה של מעיים עד שעשו לו ניתוח, אחרי כן אביב נפתר מי אתקף לב, וזה היה מול אבי, בגיל ארבע עשרה או חמש עשרה כבר אבי היה יתום מאב, ועזב את בית ספר למרות שבאמת אף פעם הוא לא הלך לשם באמת כי הוא או היה בטיפולים או הבריז הוא שנאה את בי ספר זה לא עניין אותו והוא גם מעולם לא למד לקרוא, בכיתה ט' אני חושבת הוא עזב סופית את הלימודים והתחיל לעבוד בכול עבודת כפיים מזדמנת, חצי מהמשכורת שלו הוא היה נותן לאימו כדי שיהיה להם מה לאכול, וחצי הוא היה חוסך כדי לקנות לעצמו דברים שמעולם לא היו לו, הוא היה ילד עם המון חסכים, מבינה?, כול דמות רעה לא נולדה רעה היה משהו שהפך אותה לשד שחור מי שחור, בני אדם נולדים תמימים השיגעון בא אחרי כן, כשהם מגיבים לחיים בדרכם, אז יש כאלה כמוני שלומדים מחיים קשים ומתגברים ונעשים יותר אנושים לזולת כי הם מכירים כאב ומי תוך כך גם את כאב הזולת, ויש כאלה שהופכים לרעים, ואו למשוגעים, במודע או שלא במודע זה לא משנה החיים קשים וזה נכון לכולם אבל בחירת האדם זה איך לקבל זאת, המיקרה של האבא שלי היה מהסוג היותר גרועה, והוא הפך לאיש בלתי נסבל ורע, וכנירא אותו דבר אביה של איב, נכון זה שהוא לא נולד ככה אלה חיים קשים הפכו אותו לכזה לא אמור לנחם את איב או לגרום לה לאשלים עם התנהגותו, אבל עצם הידע בדרך כול שהי בסוף יעזור לך להתמודד, נירא איך, אני יודעת איך אני עשיתי זאת, עכשיו נירא איך איב תעשה זאת, מקווה שעזרתי בהצלחה . לליט

02/02/2015 03:53

אני אגיד לך מה. איב לא מסוגלת לחשוב משהו טוב על אביה, כי ברגע שאומרים לה "תחשבי על אבא שלך" זה מזכיר לה מכות. כאב. היא לא מסוגלת. הרעיון של הסיפור זה להסתכל מהצד איך איב מתפתחת ואיך קוראים דברים שמשנים את חייה מכל מיני זוויות ומשפיעים על דברים מסוימים בחייה. אם הספר היה בגוף ראשון, היו רואים רק את מחשבותיה של איב ואת הדברים שלה, וזה לא יהיה ממש אמין. אבל לא קשור לאמין, פה אני כותבת בגוף שני. ולכן, אפשר גם במהלך הספר לגלות את האמת על אביה. צריך רק להתעזר בסבלנות, זה בסוף יגיע. גם ההסבר לשם "חלומות שנפצתי" יגיע. יש עוד זמן, הסיפור רק התחיל. בנתיים האב לא מתנהג בהתאם, ולא תהיה פעם אחת בספר שהוא התנהג בהתאם. אני מבטיחה לך שגם בסוף הוא יהיה רע, ושגם בסוף הוא לא ישלח לכלא. אבל כשנסגרת דלת, נפתח חלון חדש, ולכן, יקרו דברים אחרים. אבל היא תלמד להתמודד, והוא יחשוב על מעשיו ויחליט מה לעשות איתם, ואיב תנסה להתמודד עם החבורה, והכול הסתבך… אבל הסוף, יהיה טוב. תלוי איזה סוף לדעתך הוא טוב…

02/02/2015 08:44

ואני לא מסכימה עם כל מה שאת אומרת. אף בן אדם הוא לא רע, אבל יש אנשים שנולדים עם התנהגות רעה. פה אומנם זה אחרת, אבל יש אנשים כאלו.
יש אנשים שמן הרג שהם זוכרים את עצמם הם לא היו נחמדים. אין פה מישהו רע או טוב, יש פה התנהגות מתאימה או לא מתאימה. יש אנשים שבאיזשהו שלב של החיים, בגלל משהו, שנו את חייהם, ולא תמיד לטובה.
זה מה שיש לי להגיד חוץ מהתגובה הקודמת…

02/02/2015 08:47

אבל מאיה אני בדיוק כתבתי את הדברים שאמרת עכשיו אחד לאחד, תעברי על התגובה שלי שוב בעיון ותיראי יכול להיות שנתתי דימוים קצת מוגזמים אבל מה שאמרת לזה התכוונתי, חבל שאת לא קוראת בעיון בסוף לא יהיה לי חשק להשקיע בתגובות שלי .. יום טוב וביי אני חייבת לטוס

02/02/2015 09:10

מצטערת על הדילאי אבל רק עכשיו חזרתי הביתה, אני הולכת לכתוב לך עכשיו תגובה ואני מבקשת שתקראי בעיון ולא תקבלי מסרים שגואים על כוונותי האמיתיות, קודם כול לא אמרתי שאיב צריכה להבין או לאהוב או כול דבר אחר כלפי אבא שלה, אמרתי שאם היא תבין את מה שהביא אותו למצבו אולי היא מי תוך הידיעה תדע בסוף ללמוד איך להתמודד איתו, זה הכול. ובקשר לעניין הטוב והרע? תקראי בעיון את תגובתי הקודמת ותראי שאני בדיוק התכוונתי לכך אולי לא ניסחתי את עצמי נכון, אז אגיד שוב אין אדם שהוא רע מושלם, יש נסיבות שהביאו אותו להיות רע, לכול אחד בעולם יש נסיבות חיים קלות יותר וקלות פחות, ואנחנו אלה שבוחרים איך להגיב להם, אז נכון שיש כאלה שנולדים נוטים לרע, אבל זה לא אומר שאם הם יגדלו בבית של צדיקים וישרים ויחונכו כיעוט, הרע הזה לא יתעדן ויהפוך בסופו של דבר לטוב, אני מאמינה שאדם יכול להפוך אם הוא רק רוצה אפילו את הרע לטוב, אבל אותו אדם אם יגדל בנסיבות רעות כמו אבי וכמו בטח אביה של איב, אז הוא יהפוך לרע, ואו משוגע, במידת מה.. ואל תתפסי אותי במילה כאילו אני אומרת שחור ולבן שאני אומרת רע, הכוונה היא שהוא בדרך כלל מתנהג בדרך כלל! לא בצורה נאותה, אם כך את רוצה שהתנסח אז הינה, מה זה משנה הניסוח? בסוף הסביבה שלו סובלת, וזו עובדה!. עכשיו בקשר לגוף ראשון וגוף שני, אני הרבה כותבת בספרים שלי וזה בהחלט מותר, גם בגוף ראשון וגם בגוף שני, הגיבור הוא המספר, הוא חושב ומדבר בגוף שני, ובמקום אחר הוא מנהל שיחה עם עצמו ומסביר לקהל דברים גם בגוף ראשון, וזה מותר ויש המון ספרים כאלה ואני חושבת שזה יותר מקצועי ויפה, אבל כן זה קשה לבנות את הקישורים המתאימים, ולשים את הדברים במקום הנכון כדי שיבינו, זו ממש אומנות! שאני עצמי עוד עובדת ללמוד אותה, תראי בספר שלי הילד בשלג שאני עובדת על זה גם שם, וכן לפעמים יש עם זה קצת קשהיים ואנשים לא מבינים, אבל לאט לאט אני אלמד איך לעשות זאת נכון והכי מובן, עדיין אני אוהבת את הסיגנון הזה יותר וחושבת שבשתי הגופים יש הרבה יותר תוכן והנאה מאשר גוף אחד, אבל כן זה קשה, ואת לא חייבת לעשות את זה, למרות שנירא לי שכדי לך לנסות, בגוף ראשון אפשר להגיע למסרים עמוקים מאוד, יותר מי בגוף שני אבל גם גוף שני אכרחי לסיפור, הוא קריטי יותר מי גוף ראשון, גוף ראשון רק מוסיף נופח, גוף שני מחייב!, אבל אם את רוצה להתנסות בלאוסיף נופח לסיפור שלך נסי למצוא את הדרך לשלב בין גוף ראשון לגוף שני, תוכלי לנסות ללמוד איך עושים את זה על ידי קריאה של הספר שלי הילד בשלג אני עושה את זה שם המון, וגם סתם אשמח שתקראי אותו, אגב אני מתכוונת לעלות היום פרק חדש ולתקן את שתי הפרקים האחרונים שהעלתי, מודה שקצת זלזלתי בהם כי הם היו רק פרקי מעבר כאלה, אבל הבנתי היום שגם בפרקי מעבר אסור לזלזל! בכלל אסור לזלזל בשום חלק בסיפור שלך, מקווה שהפעם תביני אותי .

02/02/2015 15:47

ל אנדריאנה אני לא יודעת מה הדבר שיש לנו במשותף, אבל נחמד לדעת שכן קיים משהו משותף לשננו אפילו שאני לא יודעת מה הוא, ואולי יום אחד אותו דבר יצליח לגשר על שער הפערים בננו, מי יודע מה צופן לו העתיד.., באמת אני מאכלת לך כול הטוב, ושתדעי שאין לי כלום נגדך, פשוט אנחנו רואות דברים ואת העולם בכלל בצורה שונה, שבמיקרה שלנו יאפשר לפחות בנתיים לגשר על כך, זה הכול חוץ מי זה אני באמת מאכלת לך טוב, ואולי יום אחד נלמד להבין אחת את השנייה טוב יותר מי יודע

02/02/2015 15:57

אני לא מבינה חלק מן התגובות פה.. זה מדהים. פשוט מדהים.

09/02/2015 20:24

אני מסכימה עם התגובה שמעליי!
את כותבת מדהים סיפור מזעזע!
+5

10/02/2015 18:36
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך