טעויות שעושים בכוונה-פרק ב

קרן הביטה בפעם ה-101 במראה וסידרה את השיער שלה, ואז הסתובבה ובחנה את הישבן שלה, ואז שאלה אותי אם היא ניראת בסדר ואם השימלה מתאימה לה.
"כן..כן קרן, בפעם המאה, השימלה הזאת מתאימה לך" אמרתי והעברתי ערוץ בטלויזיה.
קרן היסתובבה אליי ושפתיה מכווצות.
"זה גם מה שאמרת בחנות!" קולה כקול של ילדה בוכה.
"כי זה מה שאני באמת חושבת" אמרתי בלי לנתק את עיני מהמסך.
"זה מה שאמרת על כל השמלות בחנות!" היא מחתה שוב.
הבטתי בה. קרן היא 1.72 מטר בלי עקבים (מה שהופך אותנו לאותו גובה כשאני על עקבים!).
היא לבשה שימלת מיני צמודה בצבא סגול וגרביונים שחורים, נעלי עקב שחורות ומבריקות.
שיער הבלונד-שטני הואסף לקוקו גבוה, דבר שהדגיש את צווארה הארוך.
בקרן יש משהו מושלם ואוטנטי. עיניה הגדולות והחומות, גבותיה העוות אך היפות, עצמות הלכיים הגבוהות. השילוב של כל אלה נותן לה את המראה של הבחורה המושלמת-"אחת שאפשר לקחת הביתה ולהכיר להורים ואחת שעל כל שניה איתה במיטה צריך להודות לאלוהים"-ציטוט מאחד הבחורים שקרן יצאה איתם כשהיינו בצבא.
"קרן את נראת מהמם! מדהים! מושלם!" אמרתי ביחצנות מוגזמת.
היא צחקה ומשכה אותי לעמוד לידה במראה.
הבטתי בעצמי ולמרות שנורא רציתי לא היסתובבתי ולא בחנתי את עצמי ליד קרן- בכל זאת, אני מנסה לשחק קצת עדישות.
קרן עשתה לי בייביליס ואיפור עיניים מעושן. לבשתי סט חולצה-חצאית צמודים בצבא כתום חם- דבר שהדגיש את עיני הירוקות ושיערי החום. נעלי עקב מחודדות ושחורות.
"עם כל התום-בואיות שלך והעצלנות- תמיד היו שלושה דברים אצלך שבהם קינאתי" אמרה קרן והניחה את ראשה על כתפי.
"העיניים, הגיזרה, והטעם הטוב בבגדים" לחשה בחיוך.
הפלאפון שלה צילצל והיא ענתה.
"בואי, המונית כאן" אמרה אחרי שניתקה את השיחה.
קרן לבשה את מעיל העור השחור שלה ואני את המעיל עם ההדפס המנומר שלי.

מחוץ למועדון היו הרבה אנשים. כשיצאנו מהמונית וקרן שילמה לנהג עברנו את הכביש ונעמדנו ליד כל קהל האנשים המחכים להיכנס.
"נו- איפה החבר הזה שלך?" שאלתי את קרן.
היא חיפשה סביבה מעט ואז מבטה נעצר וחיוך עלה על פניה.
"בואי" אמרה. הלכתי אחריה אל שני בחורים צעירים שעמדו בצד השני של התור.
היא חייכה וחיבקה את אחד מהם. בחור גבוה (טוב, לעומתי שניהם גבוהים) שלבש חולצה מכופתרת שחורה. הבחור חיבק את מותניה והרים אותה.
קרן צחקה וכאשר הוריד אותה פנתה אלי.
"זואי-תכירי זה עומר-הבחור שסיפרתי לך עליו"אמרה.
"נעים מאוד" אמרתי ברישמויות מוגזמת מידי.
"וזה.." המשיכה קרן ופנתה לבחור השני-הוא לבש מכופתרת כסופה, ומיכנס לבן.
משהו במראה שלו העלה צחוק שנאלצתי להחניק. הוא ניראה כל כך מתאמץ להרשים שזה כבר היה על גבול הפטטי.
"זה סיוון" השלימה קרן "סיוון, תכיר זאת חברה שלי זואי".
"נעים מאוד" אמרתי מנסה שלא לצחוק והושטתי את ידי ללחיצה. סיון ציחקק ומיד חיבק אותי. נדף ממנו ריח מתוק מידי של אפטרשייב גברי.
"טוב, שניכנס?" אמר עומר והניח את ידו על מותניה של קרן.
"אני חושבת שזה רעיון מצוין" ציחקקה קרן בפלרטטנות.
עומר הוביל אותנו דרך קהל האנשים המחכים, אמר שלום למאבטח וארבעתינו ניכנסנו למועדון.
הרעש והעשן מעולם לא הפריעו לי במועדונים. מיד התחלתי בחיפוש אחר בר המשקאות. קרן ועומר הלחו מיד לרקוד ואני לעומת זאת ניתקעתי עם סיון. מידי פעם ראיתי אותו פוזל לכיוונן של בנות אחרות שעברו לידינו.
הרגשתי רחמים על הבחור המסכן- בטח נשאר איתי כי מקווה לקבל משהו בסוף הערב- דבר שבודאות לא יקרה.
"תקשיב," אמרתי ולגמתי עוד לגימה מהמשקה שהזמנתי (וחייבתי על החשבון של קרן)
"זה שקרן ועומר בדייט לא אומר שגם אנחנו-אתה יכול להיות חופשי ולהתחיל עם בחורות-אני במילא פה בתפקיד החברה השומרת".
שנינו ישבנו על כיסאות העור הגבוהים של הבר. הוא נקש בעצבעותיו על בירכיו וחייך אליי
"חח אם את רוצה להיות החברה השומרת לא כדאי תפסיקי לישתות-אנחנו פה רבע שעה וזה כבר המשקה השני שלך" אמר.
הבטתי בכוס המשקה והזזתי אותה מעט הצידה.
"אז…אם לא לשתות, מה אתה מציאה לי לעשות?" שאלתי מסובבת את בירכיי טיפה אליו ומותחת את גבי לקשת (טכניקה שקרן לימדה אותי).
סיון בלע את רוקו וחייך.
"טוב, אפשר לרקוד קצת" הציעה.
הבטתי ברחבת הריקודים המלאה באנשים והטלתי ספק בשאלה-האם אני רוצה להידחס בניהם?
"ממ..אולי אחרי המשקה הרביעי" סובבתי את ראשי חזרה אליו וטפסתי את מבטו עולה מבירכי החשופות במעלה גופי וחוזר להיסתכל בעיניי.
קרן היתה מוחמאת מרגע כזה, אך משום מה רגעים כאלה הלחיצו אותי.
חייכתי, בכל זאת.
סיון צחק.
"אז תגידי, זואי זה שם מיחוד- לא ישראלי כל כך, יש סיפור מאחורי השם הזה?" שאל והניח את מרפיקיו על הבר.
במקום לספר לו את הסיפור האמיתי על שמי- על כך שאמא שלי נתנה לאחותו של אבא (שבאותם ימים היתה חולת סרטן וכולם חשבו שלא תשרוד-דבר שלא קרה) את הכבוד בלתת לי את השם- אמרתי לסיון שהוריי סתם אהבו אותו-לא חשבתי שלגרר שיחה לנושא המשפחתי יהיה רעיון טוב כל כך באותו הרגע.
"ומה איתך? השם סיון הוא לא בדיוק הכי..אממ" ניסיתי למצוא את המילה המתאימה אך סיוון קטע אותי: "גברי?" שאל.
צחקנו שנינו לדבריו ובדיוק אז הופיע קרן.
היא פנתה לסיון ואמרה בקול מצחקק "סיונושש.. תן לי דקה ללכת עם חברה שלי לשירותים ואז אני מחזירה לך אותה". קרן משכה בידי ויכולתי לשמוע את סיון אומר מאחורינו :" רק תחזירי לי אותה מהר שלא אשתעמם פה".
קרן ואני ניכנסנו לשירותי המועדון הקטנים והמוארים באור כחול קלוש.
נעמדנו מול המראה והיא החלה לסדר את שיערה.
"נו איך? אני רואה שאתם נהנים ביחד" אמרה.
"נע..את סתם באת בקטע מצחיק אחד." אמרתי בעדישות.
"די נו! את הורגת אותי- ראיתי איך עשית לו את התרגיל עם הברך" היא אמרה.
"אני סתם נהנת מהפלירטוט" השבתי בקול מתגונן.
"נווו אז את כן מבלה איתו" היא נתנה דחיפה קטנה בכתפי.
"לא-זהו! יותר אני לא מפלרטטת" אמרתי.
"למה??" קולה היה שילוב של עצבנות ותיסכול.
"כי אני לא רוצה לתת לו את הרושם המוטעה "
"איזה רושם מוטעה?" שאלה קרן "מה? שאת מחבבת אותו? שיש לו סיכוי איתך?"
"בחייך קרן שתינו יודעות שזה לא הרושם שהוא רוצה לקבל ממני" השבתי.
"נו ומה רע?? אז אוי אלוהים הבן אדם ירצה לשכב איתך ולעשות כיף הלילה! ביג דיל!" היא הביטה בי דרך המראה במבט מבקש תגובה. גילגלתי את עיני.
"בשבילך לא-בשבילי כן" אמרתי .
טוב זהו!" היא סובבה אותי והביטה ישירות בעיני."את חסרת עבודה! כל היום בבית- את לא יוצאת עם שום גבר! הנשיקה האחרונה שלך היתה במשחק אמת או חובה כשהיינו בנות 17! מילא, אם היית מאמינה שיש נסיך והיית מחכה לא אבל את אפילו לא זה!"
קולה כמעט עלה על קול המוזיקה של המועדון. לפתע נשמע קול הורדת מים מאחד התאים וממנו יצאה בחורה צעירה. שיערה בלונדיני חלק ושימלתה קצרה ואדומה. אני וקרן הישתתקנו.
הבחורה נעמדה לידינו והחלה לשטוף את ידיה. היא הביטה בשתינו דרך המראה בחצי חיוך מזלזל.
"יש בעיה?" שאלה קרן והיסתובבה אליה.
"הו לא מה פתאום" ענתה הבחורה והפסיקה לשטוף את ידיה "פשוט זה פטטי לדעתי שאת מנסה לשכנע כלב שברח לחזור לבעליו".
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"חחח נו בחייך" צחוקה היה מזלזל "בת כמה את? 25?27?- הרכבת שלך כמעט חלפה כבר וזה פטטי לדעתי לנסות לטפוס אותה שוב".
"תקשיבי לי" קרן התחילה ללכת לקראת אך אני עצרתי אותה.
"בת כמה את? 16? 17? את לא צעירה מידי להיות כאן?" שאלתי באותה נימת טון של הבחורה.
"וגם אם כן?" הבחורה היסתובבה והחלה ללכת לכיוון הדלת "מה תעשי? תספרי לאבא שלי?" שאלה ויצאה מהשירותים.
"הבת זונ…" החלה קרן לומר.
"עזבי אותה ששתלהב כמה שבא לה" אמרתי.
קרן הסתובבה אליי "את צריכה לתת לאנשים צ'אנס" .
הנהנתי. היה משו בדבריה של קרן ואפילו של הבחורה שהניעו משהו בטוחי-פחד מסוים שיש לי עוד מגיל 16 שאלו יהיו חיי. בודדים וומסוגרים.
"תקשיבי, אף אחד לא אומר לך ללכת ולשכב איתו אבל גם כמה מזמוזים ונשיקות יכולות בהחלט לעזור לך לצאת מבועת הבדידות, התסכול וחוסר הביטחון שלך" חיוכה של קרן היה מנחם.
הבטתי במראה וחייכתי. "את יודעת מה? הזונה הקטנה באמת החדירה בי קצת אנרגיות- נראה לי שאלך לרקוד עם סיון ליפני שהן יעלמו" אמרתי בחיוך ערמומי.
קרן קרצה לי וצחקה "עכשיו זאת זואי שאני מכירה".