כוכב מאוהב: פרק 15

כוכב מאוהב : פרק 15
שלחתי לה הודעה שאני מתנצל למרות שזה הכל אשמתה, ולבסוף קבענו להפגש מחר בחמש. חייכתי לפלאפון וחזרתי לישון.

״קום קום קום״ שמעתי ״עזבו אותיי״ אמרתי מתוך שינה ״קום קמרון!!״ שמעתי שוב ושמתי את השמיכה על הראש ״עכשיו כמעט שתיים והפגישה בשלוש וחצי״ שמעתי ומיד התרוממתי ״מה?״ ״הפגישה של הפרסומות לבושם!״ ״אה כן כן ברור״ אמרתי ״יופי תתארגן מהר תאכל ונלך״ אנר והנהנתי. התקלחתי מהר ולבשתי חולצה מכופתרת וגינס שחור ונעלי גולשים שחורות. ״אני מוכן״ ירדתי במדרגות ״תאכל ונצא מהר״ אמר ״מה הלחץ? רק שלוש״ אמרתי ושלפתי קערה – בעצמי כן כן בעצמי אני מתחיל להכין לעצמי אוכל. והכנתי קורנפלקס זריז ״נוו קמרון זה לא הזמן למשחקים״ ״טוב טוב״ אמרתי ושמתי את הקערה הגמורה בכיור ״נלך?״ שאלתי והלכנו אל המכונית. ג׳ימס אמר לנהג שלו את הכתובת ונסענו. ירדנו ולמולנו ראינו בניין ענקי אם אלפי קומות ״ואו״ פלטתי ״כן אז אם אתה רוצה שיעשו לך את הפרסומת אל תתנהג כמו ילד ואל תשחק משחקים!״ אמר ״כן ׳אמא׳״ אמרתי בגילגול עיניים והלכתי אחריו. נכנסנו למשרד וראיתי איש דיי צעיר לגילו הוא ישב מולנו אם תלבושת מכובדת וקם שנכנסו לחדר ״שלום אני צארלס״ חייך והתיישבנו מולו הוא וגיימס דיברו ואני שתקתי ודיברתי קצת שהיה צריך הסתכלתי על התמונות המשעממות בחדר הזמן עבר לאט ועוד שניה נרדמתי חקרתי כבר תמונה תמונה ואז ראיתי שעון קיר תלוי השעה הייתה ארבע וחצי ונזכרתי שבחמש אני צריך להפגש אם מריה בפארק!
קמתי מהר ״סלחו לי אבל אני צריך ללכת״
״רגע? קמרון לאן?״ ״מצטער״ חייכתי חיוך עקום ורצתי לקבלה ״אפשר טוש?״ שאלתי ״כן שם יש..״ הצביעה לעבר חדרון קטן ורצתי לשם בלי להקשיב להמשך היה שם ארגז אם מלא טושים וקולב אם מעילים וכובעים וכו… ציירתי על עצמי שפם לקחתי כובע מוזר ומשקפיים ויצאתי בריצה מהבניין ראיתי כמה ילדים משחקים על סקייבורד ״סליחה? אפשר סיבוב על הסקייט״ שאלתי
״מי אתה?״ אמר הילד ״אפשר או לא?״ שאלתי בלחץ ״לא״ ״נו ילד הנה קח״ שלפתי מהכיס שטרות של כסף ״ואו״ אמר ״קח״ הגיש את הסקייט ״תודה״ אמרתי זריז והתחלתי לרכוב על הסקייט לעבר הפארק שנמצא במרחק חצי שעה מכאן. הייתי ממש קרוב לפארק אך אם המזל הגרוע שלי נתקעתי בילדה שבמקרה היא מעריצה ענקית של קמרון וגם היא זיהתה אותי ורצה אחרי אם החבורה שלה הם חנקו אותי, סרטו אותי כמה ״נחמד״.
איכשהו הצלחתי להתחמק מהם ורצתי אל מריה. ״מה לעזעזל קרה לך?״ שאלה אותי המומה ״לונג סטורי״ עניתי ״אני מבינה שלא עבר אליך יום טוב״ ״אין לך מושג עד כמה״ אמרתי עדיין מתנשף וישבתי על הספסל.

״אתה פשוט דפוק!!״ צחקה ״היי אני לא דפוק״ צחקתי גם ״סליחה סליחה, לא דפוק- מאותגר שכלית״ אמרה ״לא נכון״ אמרתי
״כן נכון״ ענתה ״נו עכשיו אין לנו אוכל! והכל באשמתך!״צעקה ״באשמתי?״שאלתי ״כן באשמתך! אתה זה שצעקת על המלצר״
״את זאתי ששפכה את האוכל על הריצפה!״
״זה היה בטעות וגם כי עצבנת אותי והרסת לי את הסיכוי לצאת לדייט אם המלצר הזה!״ אמרה ״אשמתי שהוא קרץ לך?״ טוב אולי הגזמתי קצת, אבל ברגע שהוא התחיל איתה כולי התמלאתי בקנאה ועצבים מה עובר עלי? ״טוב תסתום ותשיג לי אוכל״ סיימה את המריבה ״מיד גברת מריה קראק״ אמרתי בנימוס מזוייף ״נו לך אדון טרוי שאני לא יודעת מה שם משפחתו״ ענתה באותו טון ״הולך״ אמרתי והלכתי לדוכן נקנקיות. קניתי שתי נקנקיות על מקל וחזרתי אל מריה היא עמדה שם ודיברה אם הילד הזה שניחם אותי שהיא הבריזה לי , איך קראו לו? ראיין! כן זה ראיין.
נדחפתי להם באמצע ״אחת לגברת ואחד לי״ הגשתי לה את הנקנקיה ״היי אחיי״ אמר לי ראיין ״ראיין״ נתתי לו כיף וחיבוק בקצרה ״אתם מכירים?״ שאלה מופתעת ״כן, ואיך את מכירה אותו?״ שאלתי ״אנחנו אחים״ ענו שתיהם.