כימיה מושלמת- פרק 33- אחרון לעונה (;-

מנקודת המבט של ליהי-
חזרתי הביתה. הכל קרס לי. מה ציפיתי? שהוא יחכה לי? הוא לא רוצה אותי יותר. ׳איחרתי, כפרה׳. אני לא צריכה אותו. הוא לא צריך אותי. נגמר הסיפור בינינו.
״איפה את?״ רוני שאלה אותי.
״בבית״ אמרתי בשקט, מנגבת את הדמעות.
״מה בבית?״ היא שאלה. ״איך היה?״ היא שאלה.
״כמו שחשבתי״ אמרתי.
״מה זאת אומ..״
״הוא לא רוצה אותי אוקיי? איחרתי, כפרה״ אמרתי. המבט שהיה לו בעיניים כשהוא אמר את זה.. פשוט שבר אותי. כאילו הוא שכח את כל מה שעברנו. כאילו לא עברנו דברים נוראיים בשביל להיות ביחד. כאילו לא חשבתי שהוא מת. כאילו הוא לא התערב לי על החיים. כאילו הוא לא גרם לי להרגיש הבן אדם הכי מאושר בעולם בלילה של הפעם הראשונה שלי. כאילו.. אנחנו סתם שותפים בכימיה.

-כעבור שלוש שנים-
מנקודת המבט של סער-
התעוררתי בבוקר, עם שלוש בחורות. אחת אני זוכר טניה, השאר לא זוכר. קמתי, התלבשתי, ויצאתי משם. כשאתה בן 21 אתה נהנה אפילו יותר. בחורות מכל העולם יכולות להגיד ׳העברתי לילה עם סער אלמקייס׳. אבל אף אחד לא משכיחה מהראש המזדיין שלי את ליהי. אני כל כך מנסה לשכוח אותה יא ראבי. ראבקק, עברו שלוש שנים! שלוש שנים מזדיינות מהחיים שלי אני חושב על אותה בחורה? אז בסדר, היא הבחורה היחידה שבאמת אהבתי,והרסתי את זה, אני זוכר, בלילה ההוא לא הייתי לגמרי מסטול, אבל כמה זמן אפשר להיתקע על אותה בחורה אינעל ראבק?!
זאתי בטוח המשיכה הלאה. נודר שהיא אפילו לא זוכרת אותי. אני לא אשכח את המבט שהיא דפקה לי כשלא אמרתי לה ׳אני אוהב אותך׳ בחזרה. ראבק, כולה שלוש מילים יכלו לסדר את החיים שלי! אבל זה טוב בשבילה, היא לא צריכה בחור כמוני. היא צריכה איזה לקקן שיהיה לה בתחת כל היום. אני לא כזה.
״איפה אתה דפוק?״ לידור התקשר אליי.
״תל אביב.. אני חושב״ מלמלתי ונכנסתי למכונית שלי.
״סע זריז, שכחת מהחתונה?״ הוא שאל.
״שו חתונה?״ שאלתי, מבולבל לגמרי.
״החתונה של פז יא דבע״ הוא אמר. סאמק שכחתי.
״אני בא״ אמרתי.
״תזדרז, כולם פה״ הוא אמר.
״סאמקקק״ מלמלתי, זרקתי את הפלאפון הצידה ונסעתי בפול גז.

מנקודת המבט של ליהי-
התעוררתי בבוקר לקול השעון המעורר. גיא שכב לידי. חייכתי ונישקתי את היד שלו, וקמתי להתארגן. היום יש חתונה לפז, החברה הכי טובה שלי, ואני חייבת להתארגן מהר.
״לאן יפה שלי?״ גיא התעורר פתאום.
״לחתונה של פז ואביחי, אמרתי לך״ אמרתי בחיוך. הוא נאנח.
״את בטוחה שלא מפריע לך שאני לא שם?״ הוא שאל.
״זה בסדר״ אמרתי בחיוך. הוא חייך.
״אחח כמה שאני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק אותי. התנתקתי ממנו בחיוך.
״אחר כך״ אמרתי בחיוך וירדתי למטה.
הגעתי לחתונה. המון מהאנשים שם זכרתי מהתקופה שהייתי בתיכון. לא היה אכפת לי מכל אלה, העיניים שלי חיפשו מישהו אחד. מישהו שאהבתי יותר מכל בן אדם אחר והוא פשוט עזב אותי. סער. אני אוהבת את גיא, ברור, אבל אני לא יכולה לשכוח את סער. שום דבר לא משתווה אליו. הייתה תקופה של איזה שלושה חודשים שאני הייתי עם לפחות חמש עשרה גברים שכולם דומים לו. אבל עברתי את התקופה הזאת, התקופה של הבכי והשאלות של ׳אולי אני לא שווה מספיק׳, וקיבלתי את הכאפה שהייתי צריכה כדי לחזור להיות ליהי מרוז. לא היה לי כוח לכל ה׳היי ליהי, מה איתך?׳, ובגלל שהחתונה על החוף, פשוט התרחקתי קצת והתיישבתי על החול החם.
הסתכלתי על הים הגדול והמטורף. פה, במקום הזה, לפני שלוש וחצי שנים, אני ידעתי שסער הוא אהבת חיי. איך הכל השתנה.. פשוט לא ייאמן.
הרחתי ריח מוכר. מוכר ואהוב. שמעתי קול של צעדים מתקרבים אליי. הסתכלתי הצידה. סער. הוא נעצר והסתכל עליי. נעמדתי.
״היי״ אמרתי בשקט, מחזיקה את הדמעות שעמדו לפרוץ. באמת ליהי? גם אחרי שלוש שנים?
״אהלן״ הוא אמר וכחכח בגרון. בלעתי את הרוק. עמדנו אחד מול השנייה. שותקים.
״אלמקייס, ליהי, מתחיל״ הקובי ההוא נעמד לידנו. גם הוא לא השתנה.
״עוף מפה״ סער אמר.
״אה, שכחתי שאתם צריכים להשלים פערים״ קובי אמר וקרץ לי, והלך.
״תתעלמי ממנו, הוא סתם..״
״דבע, אני יודעת״ אמרתי בחיוך. הוא חייך והשפיל את המבט.
״אז מה? איך את?״ הוא שאל והסתכל אל תוך עיניי.
״בסדר, מה איתך?״ אמרתי. ה׳בסדר׳ הזה מכיל כל כך הרבה רגשות.
״גם״ הוא אמר.
״טוב, בוא נלך, החתן והכלה מחכים לנו״ אמרתי בחיוך והתחלתי ללכת.
״אני מצטער״ הוא אמר ותפס בידי. הלב שלי התחיל לדפוק במהירות. הסתובבתי אליו עם ראשי.
״מה?״ שאלתי. הוא קירב אותי אליו.
״אני.. אני כל כך מצטער״ הוא אמר שוב. עם ראשונה שפשוט היה לי קשה לנשום.
״על מה אתה מדבר?״ שאלתי בחיוך.
״על זה שעשיתי טעות״ הוא אמר ותפס בידי השנייה.
״מה..״
״לא הייתה שנייה בשלוש שנים המזוינות האלה שלא חשבתי עלייך״ הוא אמר. החזקתי את הדמעות בפנים והסתכלתי על העיניים היפות שלו.
״אני חשבתי שזה יהיה טוב לך להתרחק ממני, אני חשבתי שאני אשכח אותך אחרי מקסימום שבוע, אבל וואלה טעיתי״ הוא אמר בשקט והחזיק בפניי.
״יש לי מישהו״ אמרתי בשקט, מתחרטת על כל מילה.
״יש לי המון מישהויות״ הוא אמר. הוא לא השתנה. אפילו לא גיחכתי.. הייתי פשוט מהופנטת.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר במבט אמיתי. הבטן שלי התהפכה.
״אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר״ אמרתי בשקט. הוא חייך וקירב אותי אליו.
״תנשק אותי״ מלמלתי בשקט. הוא נישק אותי. כל כך התגעגעתי אל התופעה הזאת שקוראים לה סער אלמקייס. דמעה יצאה מעיני. דמעה של אושר.

״ו…..קאט!!״