כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 20

•אליאור•
התעוררתי מהאור שהגיף לסלון וראיתי לידי את לידור ואביב ישנים.
כנראה נרדמנו פה אתמול אחרי שצפינו בסרט, ניערתי מעליי את הפופקורן שהיה עליי.
התמתחתי על הספה וקמתי בשקט ובזהירות שלא להעיר אותם.
פסעתי לכיוון המטבח, הכנתי לי משהו לשתות. 
לפתע הפלאפון שלי צלצל, על הצג התנוסס שמה של קים. 
״הלו,״ עניתי לשיחה ביובש.
״היי, אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על כמה דברים.״ היא אמרה בקולה העדין.
״תהי אצלי בעשר.״ עניתי וניתקתי את השיחה.
בינתיים התוכנית מתקדמת מעולה.
העפתי מבט בשעון, יש עוד שעתיים וחצי.
עליתי לחדר שלי בצעדים זעירים, הוצאתי לי בגדים נקיים מהארון והחלפתי בגדים.
״מי רצה בכלל לישון איתך?״ 
״יופי, אז אולי תקום ממני?״
נשמעו צעקות מהקומה התחתונה, יכולתי לנחש שאלה אביב ולידור.
שני אלה… כמו חתול ועכבר, אסור להשאיר אותם לבד אפילו לרגע.
״נו אתה מוכן לקום ממני?״ 
״תגידי מה נפלת עליי על הבוקר?״ הם התחילו לריב.
״בוקר טוב לזוג המלכותי.״ אמרתי בציניות.
״ישנתם טוב?״ שאלתי בחיוך.
״תן לי את השמיכה.״ אביב נלחמה בלידור שסירב לתת לה את השמיכה.
חתול ועכבר או לא חתול ועכבר?
אביב החלה למשוך את השמיכה לכיוונה ולידור עשה את אותו הדבר. אחרי קרב ארוך ומייגע לידור מצא את עצמו על הרצפה, בלי השמיכה ואביב ואני התפקענו מצחוק.
״מה אתם צוחקים?״ שאל לידור בעצבים.
״אמרתי לך שלא כדאי להתעסק איתי.״ אביב ענתה לו בהתגרות.
״תאמינו לי אתם שניכם…״ גיחכתי.
 ״אל תגיד כלום, פשוט אל…״ אביב עצרה אותי.
״ובקשר אליך,״ היא אמרה והצביעה על לידור. ״אנחנו עוד לא גמרנו.״ היא אמרה ולאחר מכן עלתה במורד המדרגות לקומה השנייה.
״וואה וואה, שמע אחי פתחת פה חשבון עם ילדה שלומדת שלוש שנים ג׳ודו, איך תצא מזה? אין לי מושג.״ צחקקתי.
״כדאי שתקשיב לו.״ קולה של אביב בקע מהקומה העליונה.
זאתי הכל שומעת.
״טוב מה נפלתם עליי על הבוקר?״ הוא שאל בעצבים.
״עזוב שנייה את אביב בצד.״ אמרתי. ״נחש מי התקשרה?״ שאלתי.
״לא נכון!״ הוא צעק בהתלהבות. ״זה גדול!״ הוא חייך.
״היא מגיעה לכאן בעשר.״ אמרתי.
״אם ככה אז כדאי שנתקשר לשירותי הרווחה.״ הוא אמר.
״כן.״ הסכמתי איתו.
״אביב!״ צעקתי לה.
״למה אתה צועק, אני ממש פה לידך.״ היא אמרה.
״משוגעת, הבהלת אותי!״ הנחתי את ידיי על ליבי, לידור ואביב פרצו בצחוק.
״לא יכולת להגיד לי שהיא פה?״ שאלתי את לידור בעצבים.
״ניסיתי,״ הוא ענה בהתנצלות. ״למרות שאני שמח שלא הצלחתי, היית צריך לראות את עצמך איך נבהלת.״ הוא צחק.
״טוב יאללה, עוף לי מהעיניים.״ אמרתי בעצבים.
״סליחה?״ הוא שאל בפליאה.
״אין לך איזו שיחת טלפון לעשות?״ הזכרתי לו.
״ואת, בואי אני אקח אותך לבית הספר.״ אמרתי לאביב.
״באמת נראה לך שאני הולכת לבית ספר בזמן שקים הולכת לשלם על כל מה שהיא עשתה? הצחקת אותי.״ היא זייפה צחוק.
טוב נו, אחרי הכל אביב סבלה ממנה לא פחות ממני, אז למה לא בעצם.
״בסדר, שיכנעת אותי, אבל אחרי זה את עפה לבית ספר.״ אמרתי.
״יש! תודה אליאורי.״ היא קפצה עליי בחיבוק.
״טוב, דיברתי איתם. הם יהיו כאן בעשר וחצי.״ אמר לידור.
״זה לא עוד הרבה זמן, יש לנו עוד הרבה דברים לעשות.״ אמרתי.

•אביב•
״אני אעזור.״ אמרתי בהתלהבות.
״מה את עושה פה, גמדה? אין לך איזה בית ספר ללכת אליו?״ שאל לידור.
״אני נשארת כאן, לראות המכשפופה מקבלת את מה שמגיע לה.״ עניתי בחיוך.
״מה, ותפסידי שיעורים?״ שאל לידור בגיחוך.
״בשביל זה אני מוכנה להפסיד שנה שלמה בבית הספר.״ עניתי.
״מי היה מאמין שחנונית מוכנה להפסיד יום לימודים.״ אמר לידור בגיחוך.
״עוד פעם אחת תקרא לי חננה או כל כינוי גנאי אחר אני אאלץ להשתמש בכישורי הג׳ודו שלי.״ אחזתי בחולצתו של לידור והדבקתי אותו לקיר ופנינו היו קרובות זו לזו, רק עכשיו שמתי לב כמה העיניים שלו יפות.
״יפה נמש, אני רואה ששתית מיץ אומץ לארוחת בוקר.״ הוא אמר בהתפעלות.
״עוד לא ראית כלום.״ אמרתי בעצבים.
״מה אתם עושים לעזאזל?״ שמענו קול מאחורינו ומיד מיהרנו להתרחק.
״רק הסברתי כאן לאדון ביטון שעם אביב נהרי לא מתעסקים, כי הוא קצת שכח.״ עניתי.
״ברור.״ אמר אליאור כשהוא לא השתכנע מההסבר שלי.
״זה באמת מה שהיה.״ התגוננתי.
״אני שם עין עליכם שניכם.״ אמר אליאור והצביע עלינו.
״טוב… כדאי שנסדר פה קצת.״ העברתי נושא.
״כן.״ אליאור הסכים איתי.
״מי מסדר איפה?״ שאל אליאור.
״אני אסדר במטבח.״ לידור ואני אמרנו ביחד.
״לא צריך שני אנשים לסדר מטבח, אתם יודעים.״ אמר אליאור בגיחוך.
״אז אני אסדר בסלון.״ אמרנו לידור ואני ביחד, שוב.
״האמת רעיון לא רע, עפתי לסדר במטבח.״ אמר אליאור.
״טוב, אני אטאטא ואתה תסדר.״ אמרתי ללידור, והפעם לשם שינוי הוא לא אמר כלום.
למשך כמה דקות כל אחד היה עסוק במטלה שלו, אני טיטאתי את הבית ולידור סידר את הסלון.
״הפתעת אותי קודם,״ לידור לחש אל תוך אוזניי. ״השתנית נמש.״ הוא אמר, חייכתי לעצמי.
״ואתה בניגוד אליי לא השתנית בכלל.״ עניתי.
״ככה זה, מי שמושלם לא צריך להשתנות.״ הוא אמר ביהירות.
״מושלם אעלק…״ גלגלתי עיניים.
״אני מושלם.״ הוא אמר בהתנשאות.
״אתה עף על עצמך.״ צחקקתי.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
״זה בטח היא, אתם מוכנים?״ אליאור יצא מהמטבח.
״מוכנים.״ ענינו.
״זהו, זה מתחיל. שיהיה לנו בהצלחה.״ אמר אליאור.
ומיד אחר כך לידור ואני עלינו לקומה השנייה בריצה.

•אליאור•
חיכיתי שאביב ולידור יעלו למעלה, העפתי מבט קטן במראה ופתחתי את הדלת.
״היי,״ קים עמדה בפתח כשהיא לבושה בלבוש מינימלי.
״היי,״ החזרתי לה בקרירות. ״בואי כנסי.״ הזמנתי אותה להיכנס.
שנינו התיישבנו על ספת העור הלבנה בסלון, שתיקה שררה בחדר למשך כמה דקות.
״אני מצטערת.״ קים שברה את השתיקה. ״אני אוהבת אותך, אתה האהבה הראשונה שלי.״ היא אמרה והניחה את ידה הקטנה על פניי. פעם ראשונה לאחר שנתיים שהמגע שלה לא עושה לי כלום. להיפך הוא דוחה אותי.
הסרתי את ידה מפניי, היא הביטה בי בשאלה.
״אז תגידי, איפה אמרת שגרת בתל אביב?״ שאלתי בחשדנות.
״מה זה חשוב עכשיו?״ היא שאלה והניחה את כפות ידיה הקטנות על לחיי.
״יש לי משהו לתת לך.״ אמרתי.
״מה זה, מאמי שלי?״ היא שאלה בחיוך.
״מתנה.״ חייכתי חיוך מזויף. הוצאתי את הקופסה מהכיס והושטתי לה אותה. ״נראה לי שזה שלך.״ אמרתי.
״מה זה?״ היא שאלה בבלבול.
״את לא יודעת מה זה?״ שאלתי בזלזול.
״כ… כדורים.״ היא גמגמה.
״מה את אומרת?״ אמרתי בזלזול.
״אני לא מבינה מה הקשר שלי לזה?״ היא שאלה בתמימות.
״חשבתי שאת תגידי לי.״ עניתי.
״אין לי שום קשר לזה.״ היא אמרה ואני בתגובה צחקתי צחוק מזויף.
״סתם, פשוט לידור אמר לי ששכחת אותם אצלו.״ עניתי.
״א… אליאור…״ היא התחילה לגמגם.
״את שיקרת לי.״ אמרתי והבטתי בה בגועל.
״אני… אני אוהבת אותך, אני נשבעת.״ היא התחילה לבכות והניחה את ידה על פניי.
״מוזר, כי זה בדיוק מה שאמרת לי אתמול, כשבאת אליי.״ אמר לידור אשר ירד במורד המדרגות ואביב איתו.
״אליאור, בבקשה…״ היא התחננה, העפתי את ידה מפניי בגסות והבטתי בה בגועל.
״הוא… הוא משקר.״ היא אמרה בבכי והצביעה על לידור.
״הוא לא.״ אמרתי. ״אני שמעתי וראיתי הכל במו עיניי.״ עניתי.
״אליאור, אני אוהבת אותך.״ היא התחילה לבכות.
״קים זה נגמר, אני יודע הכל.״ אמרתי בקרירות. ״אני יודע על הסמים, על כל השקרים שלך, אני יודע שברחת מהמחלקה הפסיכיאטרית. הכל!״ צעקתי.
״ואת תשלמי, את תשלמי על כל הסבל שגרמת לכולנו, אני מבטיח לך.״ אחזתי בפנייה והבטתי בעיניה בשנאה.
״אני השתניתי.״ היא אמרה.
״את שקרנית.״ אמר לידור.
״אליאור,״ היא יבבה והניחה את ידה על כתפי.
״עופי לי מהבית.״ אמרתי ברוגע והשפלתי מבט.
״אליאור, בבקשה…״ היא התחננה.
״עופי לי מהבית!״ צעקתי.
״אני אלך, אבל שלושתיכם עוד תשמעו ממני, אני נשבעת!״ היא צעקה.
היא חייכה חיוך מזויף ופסעה לכיוון הדלת, אבל מה שהיא לא ידעה שהולכת לצפות לה חתיכת הפתעה כאשר היא תפתח את הדלת.
״לא, די תעזבו אותי!״ היא צעקה ונאבקה בצוות הרפואי אשר הגיע מהמחלקה הפסיכיאטרית.
״מצטערים על העוגמת נפש שנגמרה לכם.״ אמר הרופא האחראי בעוד ששאר הצוות נאבק בקים.
״רק תשמרו עליה הפעם שלא תברח שוב.״ אמר לידור.
״תסגרו אותה טוב טוב.״ אמרה אביב.
״מה אתם אומרים שנלך להיפרד ממנה? בכל זאת לא נראה אותה יותר.״ אמר לידור.
שלושתנו יצאנו מהבית וצפינו בקים נאבקת בצוות הרופאים אשר מנסים בכוח להכניס אותה אל תוך המכונית.
״אתם לא תצליחו,״ קים החלה לצעוק.
״אני לא יודעת מה איתכם אבל סוף יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש.״ אמרה אביב בחיוך.
״האמת שבאיזשהו מקום אני אפילו קצת מרחם עליה.״ אמרתי.
״לפחות עכשיו לא נצטרך לשמוע ממנה יותר.״ אמר לידור.
״אני חושב שצריך לחגוג את הניצחון שלנו, מי בעד?״ שאל לידור.
״אני!״ אביב קפצה בהתלהבות.
״ואני גם יודע איך.״ אמרתי בחיוך.
האמת שלא יכולתי לחשוב על דרך יותר טובה לחגוג את הניצחון מלצפות בטלוויזיה עם אחותי הקטנה והחבר הכי טוב שלי וקערה ענקית מלאה בפופקורן.
היום רק הולך ומשתפר.

•אביתר•
״אתה בא למגרש?״ שאל דור כאשר יצאנו משער בית הספר.
״לא. אני… אני יש לי דברים לעשות.״ אמרתי בהתחמקות.
״תגיד לי, מה קורה לך לעזאזל?״ הוא שאל בעצבים.
״מה קורה לי?״ שאלתי בתמימות.
״לא יודע. בגלל זה שאלתי אותך.״ הוא ענה.
״כלום נו.״ עניתי בעצבים.
״כבר כמה שבועות שלא באת לשחק איתנו במגרש, אתה ממציא תירוצים, מתחמק. מה נסגר?״ הוא שאל בחשדנות.
״כלום נו. שחרר לחץ.״ עניתי בחוסר סבלנות.
״שתחזור להיות אביה שאני מכיר אתה יודע איפה למצוא אותי.״ הוא אמר וחלף על פניי
״ססס… חתיכת מניאק.״ בעטתי בפח שהיה לידי.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחייגתי ללינוי, רק היא יכולה להרגיע אותי כשאני עצבני.
״היי חיים שלי, בדיוק חשבתי עליך.״ קולה נשמע על הקו, חייכתי לעצמי.
״איפה את?״ שאלתי.
״בעבודה.״ היא ענתה.
״אני חייב לראות אותך.״ אמרתי בייאוש.
״אז בוא. ממילא משעמם לי, לפחות תארח לי חברה.״ היא אמרה.
״אני מפחד שברגע שאני אבוא תאבדי פרופורציות, תתחילי להתבלבל פתאום בעבודה.״ אמרתי בציניות.
״אל תדאג אני אשתדל להישאר מפוקסת למרות כל הקושי שעומד בפניי.״ היא צחקה.
״טוב נו, אם את מתעקשת כל כך אני אבוא.״ גיחכתי. ״חמש דקות אני אצלך.״ אמרתי והשיחה נותקה.
בדרך ללינוי חשבתי על השיחה שלי עם דור, בשבועות האחרונים באמת השתניתי כל כך כמו שהוא אומר?
למה הוא לא שמח בשבילי שטוב לי?
המשכתי ללכת עד שהגעתי לחנות הצעצועים שלינוי עובדת בה.
נכנסתי לחנות, לינוי בדיוק דיברה בטלפון.
״בסדר, תודה רבה.״ היא דיברה בטלפון.
אוחח, היא כל כך יפה, והיא כל כך שלי.
״מה אתה חולם בהקיץ?״ היא העירה אותי ממחשבות ועטפה אותי בחיבוק. כמה שהיא מכור לריח שלה, למגע שלה.
״התגעגעתי.״ אמרתי ונשקתי לשפתיה.
״איזה קטע, גם אני.״ היא חייכה.
״מה את אומרת?״ שאלתי ברטוריות.
״מה שאתה שומע.״ היא ענתה בציניות.
חפנתי את ידי בשיערה הזהוב, קירבתי אותה אליי והתנשקנו.
את שאר הזמן העברנו בחנות עם הרבה צחוקים. טוב נו, היו גם כמה ויכוחים קטנים, אבל מזה משנה? העיקר שאנחנו יחד.
״אביתר!״ היא צעקה.
״מה, לא מתאים לי לעבוד בחנות צעצועים?״ שאלתי.
״מה אתה עושה?״ שאלה לינוי בזמן שסידרתי את הצעצועים במדפים.
״עוזר לך לסדר.״ עניתי.
״לא. אתה רק מבלגן.״ היא צחקקה.
״ככה?״ שאלתי בקול פגוע. ״עכשיו תתחנני אני לא עוזר לך.״ שילבתי את ידיי על חזהי.
״לא, בבקשה תעזור לי.״ היא אמרה בציניות.
״טוב נו, רק בגלל שביקשת כל כך יפה.״ צחקקתי ונשקתי קלות לשפתיה.
״אם אתה רוצה לעזור אז כדאי שנתחיל, יש הרבה עבודה.״ היא אמרה בחיוך.
״אני מוכן.״ אמרתי בחיוך.
–
״לוני, אני לוקח הפסקה.״ צעקתי.
אוף, אני גמור. כבר שעה שאנחנו מסדרים את החנות, החנות הזו ענקית, התיישבתי על אחד הכיסאות בחנות ושיחקתי קצת בפלאפון.
״אוף, אני גמורה.״ אמרה לינוי והתיישבה לידי.
וואו, כשאני חושב על זה לינוי ואני ביחד כבר כמעט שבועיים לא האמנתי שאני אחזיק מעמד עם מישהי יותר מיומיים, היא מדהימה.
״אהמ… אפשר קצת יחס?״ היא שאלה.
״בואי, חיים שלי.״ משכתי אותה אליי לחיבוק.
״עוד עשר דקות נגמרת המשמרת המזורגגת.״ היא אמרה כשהביטה בשעון.
״קטן עלינו עשר דקות.״ אמרתי בעידוד ונשקתי לשפתיה.
–
״מה אתה רוצה לעשות?״ שאלה לינוי לאחר שיצאנו מהחנות.
״בואי נלך אליי.״ אמרתי.
״אתה רציני?״ היא צחקה.
״כן, נשנה קצת אווירה. מה את אומרת?״ שאלתי.
״למה לא בעצם?״ היא משכה כתפיים.
הלכנו עד לבית שלי, כל הדרך הלכנו כשאנחנו מחזיקים ידיים. ידעתי שאחד החברים שלי עלול לראות אותי, אבל האמת זה לא ממש אכפת לי, כי כשאתה מאוהב אתה רוצה להשוויץ באהבה שלך, אתה רוצה שכל העולם יידע שאתה מאוהב. וככה זה גם במקרה שלי.