כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 36

•אביב•
לידור הגיע לחדר שלי, בשביל לדבר.
מה הוא כבר יכול להגיד שלא אמר קודם לכן?
חשבתי לעצמי.
ניסיתי להישאר אדישה, חזקה, למרות שבתוכי מתתי לצרוח, להוציא את כל מה שאני מרגישה.
״זו הייתה טעות, בוא פשוט נחזור להיות כמו שהיינו קודם.״ ביקשתי, נראה שלידור בכלל לא היה מרוכז במה שאמרתי.
לפני שהספקתי להוציא מילה נוספת מפי הרגשתי את שפתיו של לידור מונחות על שלי.
הנשיקה הייתה מדהימה, רציתי שתימשך לנצח. אבל אז נזכרתי בשיחה שלנו.
זו טעות! הזכרתי לעצמי שוב ושוב.
התנתקתי מהנשיקה בלית ברירה, לידור הביט בי בחיוך. הייתי מבולבלת.
״לידור, מה…״ 
״אני יודע שאמרתי שזו הייתה טעות,״
״זו הייתה טעות.״ קטעתי אותו.
״אולי, אבל הטעות הכי טובה שעשיתי.״ אמר בחיוך, הוא הניח את ידו על לחיי.
באותו רגע עברה בי כמו צמרמורת נעימה כזאת בגוף.
הוא קירב את פניו לפניי לנשיקה נוספת.
באותו רגע כל כך רציתי להרגיש אותו שוב, אבל מיד השכל וההגיון מיהרו לחזור אליי.
״לידור?״ שאלתי בבלבול, הוא הביט בי בשאלה.
״אנחנו…״
״אני מרגיש אלייך משהו, אני לא ממש יודע מה, אבל הייתי רוצה לבדוק את זה.״ הוא אמר.
״אני לא אחת מהסטוצים שלך,״ מחיתי וקמתי מהמיטה בעצבים.
״אני גם לא רוצה שתהי.״ הוא ענה וקם מיד אחריי.
״אני לא מבינה,״ אמרתי בבלבול.
״אני רוצה אותך, אביב.״ הוא הזיז חתיכת שיער מפניי.
באותו רגע תקף אותי הלם. יכול להיות שדימיינתי, אבל אני בטוחה ששמעתי את לידור אומר שהוא רוצה אותי.
אותי? 
את אותה ילדה קטנה שהיה מושך לה בצמה בכל הזדמנות שניתנה לו, אותה ילדה שמאז ומתמיד עצם קיומה חירפן אותו. אני!
״אני… אני לא שמעתי טוב.״ כחכתי בגרוני.
״נראה לי ששמעת אותי מצויין.״ הוא התגרה בי.
״אני… אתה רציני?״ שאלתי וצחקוק קל נפלט מפי.
הוא לא ענה. לא הצלחתי להבין מה הבעת פניו אומרת באותו רגע. הוא החל להתקרב אליי, הבטתי בו וקפאתי במקומי.
לפני שהספקתי להבין מה קורה שפתיו הונחו על שפתיי. 
ואני? אני הייתי מהופנטת. לא רציתי שהרגע הזה יגמר.
זו הייתה נשיקה עדינה. עדינה וקצרה. כזאת… שהשאירה טעם של עוד. 
באותו רגע הרגשתי כאילו אני נמצאת בעולם משלי, כאילו שזה רק שנינו.
התנתקנו מהנשיקה, למשך כמה דקות לא אמרנו דבר. רק הבטנו אחד בשנייה בחיוך.
״אז מה את אומרת?״ לידור שבר את השתיקה.
״מה אני אומרת על מה?״ שאלתי בתמימות.
״עלינו.״ ענה.
אחרי הנשיקה השלישית הבנתי שאני מרגישה עם לידור דברים שלא היו לי עם ליאב.
זה דברים מעבר, בכל רגע שלנו ביחד הלב שלי פועם בחוזקה, הבטן שלי מתהפכת. זה כאילו שאני מחפשת סיבות להיות איתו.
יש בי את החשש הזה שאיך שאודה ברגשות שלי כלפיו זה כבר לא יהיה אותו דבר.
שאני אהיה סתם עוד אחת מהבנות האלה שרודפות אחריו.
אחרי שנפגעתי כל כך מליאב אני כבר לא בטוחה בנוגע לאהבה.
״אני…״ התחלתי לשחק עם אצבעותיי, לידור הביט בי מחכה לתשובה.
״אומנם לא הספקתי לחוות כל כך הרבה במה שנוגע לאהבה, אבל מהאהבה האחרונה שלי נפגעתי פגיעה חזקה. תבין, אני פוחדת.״ שיתפתי את לידור בחששות שלי.
״אני בחיים לא אפגע בך, אביב.״ אמר ברוגע.
״אם רק היית יודע כמה אנשים אמרו לי את זה ומסתבר שהכל היה שקר אחד גדול.״ סיפרתי.
״את צודקת. אני לא יכול לדעת מה יקרה איתנו בעוד חודש. למעשה אני אפילו לא יודע מה יקרה מחר.״ הוא אמר. ״אבל, אני יכול להבטיח לך שאני אתן את המקסימום שלי לשמור עלייך.״ הוא אחז בשתי ידיי והביט אל תוך עיניי.
הבטתי בעיניו הירוקות, הוא ממכר! 
מה שאני אוהבת בעיניים של לידור זה כשברגע שמביטים בהן רואים את האמת, רואים את לידור האמיתי.
אני רואה לידור שאף אחד לא רואה. לידור שלי.
הנהנתי בראשי בחיוך, לידור חייך אליי חזרה. .
כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא כרך את ידו סביב מותניי והתנשקנו.
יכול להיות שזה סיכון גדול מידיי להיות ביחד, אבל בחיים צריך לדעת לקחת סיכונים. 
התנתקנו מהנשיקה מביטים אחד בשנייה בחיוך.
״אז אני מבין שזה כן.״ אמר בחיוך, הנהנתי בראשי בחיוך.
״לידור!״ נשמע קולו של אליאור ברחבי הבית, בדיוק ברגע שלידור ואני התכוננו לנשיקה נוספת.
״אתה צריך ללכת.״ אמרתי בעצב ולקחתי צעד אחרונית.
״היי, אלה רק חמישה ימים!״ אמר בעידוד. ״אני מבטיח לך שאני חוזר אלייך מהנסיעה הזאת נקי, איך שאחזור נתחיל את הסיפור שלנו יחד.״ אמר בחיוך.
״אוקיי.״ הנהנתי בראשי בחיוך.
״הינה אתה!״ אליאור נכנס לחדר. לידור ואני מיהרנו להתרחק אחד מהשנייה.
״מה אתם עושים?״ שאל אליאור בחשדנות.
״כ… כלום.״ ענה לידור.
״הוא… הוא רק עזר לי לחפש את העדשה שלי שנפלה פה בחדר.״ תירצתי.
״אז אני אעזור לכם.״ אמר אליאור והחל לחפש ברחבי החדר.
לידור ואני החלפנו בנינו מבטים חוששים. ידענו שבעוד שניות ספורות אליאור יגלה שעבדנו עליו, היינו חייבים למצוא דרך להיחלץ מהמצב. ״לא צריך!״ צעקתי. אליאור הסתובב אליי והביט בי בשאלה. ״כבר מצאנו!״ אמרתי בהתלהבות מזויפת.
״היה הורג אותכם לומר את זה קודם?״ שאל אליאור בעצבים. ״כל הג׳ינס שלי הלך.״ הצביע על מכנסו.
״ניסינו.״ אמרתי במשיכת כתף ולידור פרץ בצחוק.
״אמן תיכחדו שניכם.״ אליאור סינן מבין שיניו בעצבים.
לידור ואני הבטנו אחד בשנייה בחיוך.
״טוב, אתה בא או מה?״ אליאור פנה ללידור.
״ברור.״ הוא ענה במהירות.
אליאור יצא מהחדר ראשון, לידור ואני הבטנו אחד בשנייה ואנחת הקלה נפלטה מפינו.
״זה היה קרוב,״ מלמלתי.
״כדאי שנצא, לפני שאחיך באמת יתחיל לחשוד.״ אמר לידור. הנהנתי בראשי להבנה ומיד שנינו יצאנו מחדרי.

״שמרו על הבית שאני לא פה, הא?״ אמר אליאור.
״ברור.״ אביתר גלגל עיניים.
״לא סומך עליו,״ אמר אליאור כשהביט באביתר, אביתר הביט בו במבט לא מאמין. ״תעזרי לאימא.״ הוא פנה אליי.
״עוד משהו?״ שאלתי בחוסר סבלנות.
״החדר שלי. תדאגי לנקות לי אותו שאני לא אהיה פה.״ הוא אמר.
אביתר ולידור פרצו בצחוק. ״יופי, תצחקו.״ אמרתי בעצבים. ״אני נראית לך כמו משרת?״ שאלתי בציניות.
״האמת, כשחושבים על זה את…״ אליאור בדיוק בא להגיב.
״לא.״ קטעתי אותו ועניתי על השאלה בעצמי.
״טוב, מה לקחת קשה, אוחתי?״ שאל אביתר בגיחוך
״זה לא ששלושתכם יותר טובים ממני.״ הצבעתי על שלושתם.
״ככה?״ שאל אליאור בקול נעלב.
״ככה.״ השבתי והוצאתי לו לשון.
״חבל, עוד לרגע חשבתי להציע לך לבוא איתנו לאילת, אבל לא אז לא.״ אמר בהתגרות.
״זה בסדר. אני אוותר על התענוג.״ עניתי בזלזול וגלגלתי עיניים.
כאילו שאני מאמינה שאליאור באמת היה מזמין אותי.
״חבל, דווקא יכל להיות כיף.״ אמר לידור.
״לא נורא. את הכיף אני משאירה לכם. תלכו, תהנו, תכירו בנות חדשות.״ עניתי.
רציתי לבדוק את התגובה של לידור. 
״כשאת אומרת את זה ככה זה באמת נשמע יותר כיף.״ אמר לידור בהתגרות. נעצתי בו מבט אזהרה.
אין בעיה לידור, חכה תראה מה יהיה כשתחזור.
״הייתי שמח להמשיך לעמוד פה ולשמוע את הוויכוח המטומטם שלכם עוד מאתיים שנה, אבל אילת מחכה לי.״ התערב אליאור.

״ביי, תעשו חיים.״ אביתר ואני נפרדנו מאליאור ולידור.
אליאור דיבר על איזה משהו עם אביתר אז ניצלתי את הזמן לדבר קצת עם לידור. ״אני מאוד מקווה שאתה יודע לשמור על עצמך.״ לחשתי לו.
״מה זה אמור להביע?״ שאל בפליאה.
״בכל זאת… אילת, בנות, ים, אליאור…״ עניתי.
אני מכירה את לידור טוב, אפילו מצוין. אני יודעת שהוא לא יכול להיות אפילו שנייה לבד.
האמת, אני דיי חוששת ממה שהולך לקרות בחמישה ימים שלא אראה אותו.
״אני אחד שמקיים הבטחות.״ הוא ענה. ״אני לא הולך להרוס משהו שעוד לא התחיל, במיוחד אחרי שעבדתי קשה בשביל להשיג אותו.״ אמר בחיוך. 
מה שנותר לי לעשות הוא לסמוך על לידור ולקוות שישאר נאמן לי במשך ארבעת הימים הללו.

•לידור•
״היא מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום…״ אליאור ואני שרנו באוטו.
אנחנו כבר כמעט בחצי הדרך, כבר אפשר להרגיש את הריח של החופש.
נזכרתי בשיחה עם אביב, אני כל כך שמח שהיא הסכימה לתת לשנינו צ׳אנס.
זה נכון, אף פעם לא יצא להיות בתוך קשר רציני עם מחוייבות אבל אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל.
למעשה, אני מרגיש שהנסיעה הזו היא כמו סוג של מבחן עבורי.
מבחן שיקבע עד כמה אני יכול להיות נאמן ואם אני מוכן לקשר.
זה הולך להיות קשה, אני יודע. אבל עכשיו, אחרי שאביב הסכימה לתת לנו הזדמנות אני ממש לא הולך לאכזב אותה. אני הולך לתת מאה ושמונים אחוז מעצמי בשביל שהקשר הזה יצליח.
״בין כל מה שקורה בנינו מדליקה מזגן בגלל החום איזה חום…״ אליאור שר בקולי קולות.
״הרסת לי את האוזן!״ צעקתי.
״טוב, מה אתה כזה כבד?״ שאל ברטוריות. ״עוד שנייה אנחנו באילת.״ אמר אליאור בחצי צעקה. שידלתי חיוך.
״מה יש לך?״ שאל אליאור בחשדנות.
״מה יש לי?״ שאלתי בתמימות.
״לא יודע, בגלל זה שאלתי אותך.״ ענה.
״כלום.״ עניתי במהירות תוך כדי שמבטתי מוסט אל הכביש שאותו הציפו מכוניות מכל הסוגים ומכל הגדלים.
״לא מאמין לך.״ אמר בהתגרות.
״זכותך.״ עניתי ביובש והגברתי את המוזיקה. 
״איך שאתה רוצה.״ אמר אליאור בכניעה.
שאר הדרך עברה כששירים מתנגנים ברקע.
הגענו למלון המבוקש, חניתי את האוטו ממול המלון, לקחנו את התיקים ופסענו לכיוון המלון.

•אליאור•
הגענו למלון המבוקש. 
אח, הריח של אילת, ריח של חופש.
״אני הולך להסדיר כמה עניינים עם הקבלה.״ אמר לידור, הנהנתי בראשי לחיוב.
התיישבתי על אחת הספות בלובי. ״קרוב לדרך השלום נזמין חשבון.״ זמזמתי לעצמי בכיף בזמן שהתעסקתי בפלאפון שלי.
״אתה בא, או מה?״ שאל לידור וגרם לי לקפוץ מבהלה.
לידור פרץ בצחוק. ״מה אתה צוחק, מטומטם?״ שאלתי בעצבים והנחתי את ידי על חזהי.
״עוד מילה אחת ואתה נשאר לישון הלילה בלובי.״ אמר באיום.
״אמרו לך שאתה חי בסרט?״ שאלתי ברטוריות.
״האמת, מבין שנינו מי שחי בסרט הוא דווקא אתה, בכל זאת המפתח אצלי.״ הוא ניפנף עם המפתח מול עיניי.
״לעזאזל.״ סיננתי בין שיניי.
״אם אתה רוצה לישון הלילה בחדר, הייתי מציע לך להתנהג אליי קצת יותר בנימוס.״ הוא התגרה בי.
״מה שתגיד.״ גלגלתי עיניים.
״לאן אתה הולך?״ צעקתי ללידור שהיה רחוק ממני בכמה צעדים.
״לבריכה.״ הוא ענה.
״ביי.״ אמרתי באדישות.
רגע… מה בריכה? בלעדיי?
לקחתי את התיק שלי ורצתי ללידור.
״חשבתי שאמרת לי להתראות.״ אמר בגיחוך.
״אז חשבת, לא בריא לחשוב יותר מידי.״ התחכמתי.
המעלית נפתחה, לידור ואני נכנסנו למעלית יחד עם התיקים. חיכינו שהמעלית תעצור בקומה המבוקשת.
כמה דקות לאחר מכן המעלית עצרה בקומה המבוקשת- קומה שש. לקחנו את התיקים ויצאנו מהמעלית.
״אז לאן הולכים?״ שאל לידור.
״חשבתי שאתה תגיד לי.״ עניתי. ״המפתח אצלך.״ הזכרתי.
״נכון! רק רציתי לבדוק את הערנות שלך.״ הוא התגונן.
״תאמין לי, אתה עפיפון.״ גיחכתי.
״אנחנו בחדר ששת מאות ושמונה.״ הוא אמר לאחר שהעיף מבט במחזיק המפתחות.
״שנעשה תחרות עד לחדר?״ הצעתי.
״האמת, רעיון לא רע.״ הוא אישר.

״מוכן?״ שאלתי אותו.
״נו, אולי תזניק כבר? כואבת לי הרגל.״ הוא קיטר.
״שלוש ארבע ו…״ הזנקתי ושנינו התחלנו לרוץ לכיוון החדר.

•אביתר•
אחרי שאליאור ולידור נסעו אביב ואני חזרנו לשעמום ששקענו בו קודם לכן.
״אז מה איתך ועם לינוי?״ היא שאלה בהתעניינות.
״נפרדנו.״ עניתי ביובש תוך כדי שזפזפתי עם השלט מערוץ לערוץ.
״למה?״ שאלה בפליאה.
״בואי נגיד שגיליתי עליה דברים לא כל כך טובים.״ עניתי.
״חבל, הייתם זוג יפה.״ היא אמרה.
זה נכון, לינוי ואני באמת היינו זוג יפה, כמה חבל שכל המערכת יחסים שלנו בעצם הייתה שקר אחד גדול.
״מה איתך ועם ליאב?״ שאלתי בהתעניינות.
״נגמר.״ ענתה תוך כדי ששיחקה בקצוות שיערה.
״נגמר?״ שאלתי בפליאה.
עם כמה שאני לא סובל את ליאב היה נראה שהוא ואביב היו מאושרים יחד. זה דיי מוזר שזה נגמר כל כך מהר.
״נגמר, קפוט.״ היא ענתה.
״למה?״ שאלתי בהתעניינות.
״בוא נגיד… גיליתי עליו כל מיני דברים לא טובים.״ היא ענתה.
״האמת, אף פעם לא סבלתי אותו.״ אמרתי בכנות.
״אוייש, אביה.״ היא צחקקה.
״מה?! זאת האמת.״ צחקקתי.
״אוף, משעמם לי!״ אמרה אביב.
״גם לי.״ הבעתי הזדהות.
אביב ואני שכבנו על הספה, כל אחד על ספה נפרדת.
שתיקה שררה בחדר לכמה דקות.
״אביב?״ שברתי את השתיקה.
״ממ…״ היא המהמה והסיטה את מבטה אליי.
״זוכרת איך פעם כשהיינו בני חמש, סבא היה לוקח אותנו לגלידריה?״ שאלתי וחיוך נפלט מפי.
״ואיך פעם אחת מרחת את כל הגלידה על הראש של אליאור.״ היא החלה לפרוץ בצחוק.
״אני זוכר כמה רצתי ביום הזה.״ צחקוק קל נפלט מפי.
״אח, היו זמנים…״ מלמלתי וחייכתי חיוך חולמני.
״אביה?״ אביב קראה בשמי. הסטתי את מבטי אליה, הבטתי בה בשאלה.
״אתה חושב על מה שאני חושבת?״ שאלה.
חשבתי עם עצמי לכמה רגעים. ״אני חושב שכן.״ עניתי בחיוך. לקחתי את השלט והעברתי ערוץ.
״את צודקת, כדורגל באייצ׳ די הרבה יותר יפה מהרגיל.״ עניתי.
״מה?״ שאלה בתמימות. ״לא, אני התכוונתי שנלך לאכול גלידה.״ היא אמרה.
״האמת, השיחות האלה על גלידה ואוכל באמת עשו לי חשק לגלידה.״ אמרתי.
״אז שנלך?״ שאלה.
״אחרייך.״ השבתי בחיוך.
אחרי הכל, אין כמו גלידה טובה להפיג את השעמום ולשיפור המצב רוח.