כשזה קורה – פרק 2

פרק 2-
מנקודת המבט של אביתר-
״אסולין, אתה במקום״ חג׳ג׳ אמר לי באוזנייה. הסתכלתי על ירין שעמד מאחורי הבניין מהצד השני, מהנהן לי. הטענתי את האקדח בצורה הכי חלקה שיצא לי לעשות בחיים שלי, והנהנתי.
״ברגע שאתה יוצא, ירין מטעין אקדח לכיוון הכניסה, החלון השלישי משמאל פתוח ואתה נכנס לתוך המחסן. משם, אתה יודע מה אתה צריך לעשות״ מישהו אחר הדריך אותי.
כן, אני יודע. להרוג עוד מפגר.
״צא״ אמרו לי באוזנייה. צעדתי צעד, ומיד חזרתי אחורה.
״רגע״ מלמלתי במהירות, מביט לצד השמאלי של הרחוב הארוך הזה.
הבחורה ההיא מאנגלית
מה היא מפגרת? מה היא עושה בחוץ בשעות כאלה לבד ברחוב?
״מה רגע אסולין אין זמן!!״ צעקו לי באוזנייה. קיבינימט.
״שנייה, יש פה אנשים לא קשורים למקרה״ מלמלתי.
״אשמתם!״
״חצי דקה ונמשיך״ מלמלתי ורצתי במהירות לכיוונה. היא הביטה בי ונעצרה במקום. סימנתי לה לשתוק, והיא רצה לכיוון השני. פאק!
״לא משנה עכשיו ממנה, היא הלכה מהזירה, קדימה כבר אסולין אני אהרוג אותך!״ חג׳ג׳ התעצבן. נרגעתי וחזרתי לחלקה שלי, אבל זה היה מאוחר מדי.

״אני אגיד לך את אותו הדבר אחי, בשכונה שלנו מסוכן. אם מוצאים אקדח לוקחים אותו״ אמרתי לניצב השלישי שחקר אותי. הוא הסתכל עליי ושילב ידיים.
״אתה חושב שאני מטומטם? חתיכת עבריין טמבל!״ הוא הרים את הקול, ואני הרמתי את עצמי.
״איך קראת לי?!״ שאלתי בעצבנות והתקרבתי אליו.
״דדון צא מהחדר, עכשיו. וחכה לי במסדרון״ המפקד של היחידה נכנס לחדר החקירות והוציא את השוטר הבן זונה הזה. חנאג׳ מסריח, אם לא הייתי אזוק הייתי חותך לו תביצים.
״אתה״ הוא אמר לי. ״השוטר שדיבר אליך ככה יקבל את מה שמגיע לו, אבל אתה עדיין לא חף מפשע ילד״ הוא המשיך, רגוע.
״אבל״ הוא התחיל. נו שידבר כבר כוסראבק
״שוחררת בערבות״ הוא אמר. הנהנתי. לא יודע אם לשמוח או לא, זה רק אומר שבפעם הבאה אני נכנס לכלא ולהרבה מאוד זמן
״בגלל שכן החזקת נשק ללא רישיון, עליך לבצע עבודות שירות בסך שלושים שעות בקהילה״
״תעצור אותי לשבוע נו״ מלמלתי והתיישבתי בחזרה. הוא גיחך והתקרב אל השולחן.
״זה כבר הוחלט גבר, אין לך ברירה. תעבור בשולחן שלי כשאתה יוצא, יש שם רשימה של אפשרויות מומלצות.״ הוא אמר ויצא מהחדר. קיבינימט, אני לא מתכוון לנגב לזקנים תתחת שלושים שעות, לא יקרה גם אם יעצרו אותי לכל החיים.
״יומיים מאז שפרשת מלימודים, ואתה במשטרה?״ אבא התעצבן עליי כשהתקשרתי הביתה בדרך למפקד.
״לא עשיתי כלום..״
״אל תחרטט לי אביתר, דומראני סיפר לי שאתה הרכש החדש״ הוא התעצבן. מה אני אמור להגיד עכשיו
״אני לא עושה את זה בשבילי אבא..״
״אתה ועוד איך עושה את זה בשבילך חתיכת אגואיסט! אנחנו עובדים קשה בשביל שאתה ואח שלך תחיו טוב ואתה ממשיך לדפוק את החיים שלך שוב ושוב!״ הוא צעק.
״טוב תמשיך לצעוק, אין לי מה להגיד לך״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
״הכל בסדר?״ מפקד המשטרה שאל אותי כשנעמדתי מול השולחן שלו. עאלק אכפת לו
״איפה הדף הזה?״ שאלתי. הוא הניח אותו מולי.
״אני לא מבין שום דבר מהאופציות אז איך אני אמור לבחור?״ שאלתי. הוא הסתכל עליי.
״מה יש להבין? יש פה התנדבות בבית אבות, ליצן בבית חולים, מאמן כדורגל לילדים, עוזר גננת בגני ילדים..״
״כדורגל נו, מה יש לעשות עם כדורגל? לשחק?״ שאלתי.
״לאמן״ הוא אמר. מה זה אומר?

מנקודת המבט של בר-
״אוולין יש מישהו בדלת כבר חמש דקות!״ אמרתי בנימה עצבנית לעוזרת הבית של יום ראשון בעודי מרחפת במהירות אל הדלת.
״מצטערת גברתי, הייתי עסוקה במטבח״ היא התקדמה לכיווני .
״זה בסדר, כבר הגעתי״ אמרתי ביובש ופתחתי את הדלת. איתן.
״היי״ אמרתי לו בבלבול, לא מבינה מה הוא רוצה עכשיו.
״כבר שכחתי לרגע איך את נראית״ הוא אמר בחיוך. מה הוא רוצה?
״מידע שמאוד מעניין אותי״ מלמלתי והתחמקתי ממבטו. הוא צחק.
״ידעתי שאני צריך לבוא בשביל שתסבירי לי את הגישה של החודש האחרון״ הוא אמר. ידעת את זה במשך חודש ורק כשחברה שלך חזרה לבסיס נזכרת לבוא לבקר? הוא שוכח אם מי הוא מדבר כנראה
״איזה גישה?״ שאלתי באדישות והבטתי בעיניו.
״אפשר להיכנס?״ הוא שאל. ״לא ראיתי את בןבן שנים, לא באתי רק אלייך״ הוא אמר בטון מתגרה והביט בי.
״יאללה נו, זוזי״ הוא גיחך. גלגלתי עיניים ונתתי לו להיכנס בלית ברירה.
״איתן!״ בן צעק מלמעלה וירד בריצה למטה. אויש נו, למה הוא לא מראה את האהבה הזאת כלפי אחותו??!
״כמה שאני התגעגעתי אליך ילד, בא לך להגיד לאחותך להפסיק להפריד בינינו?״ איתן שאל אותו כשבן קפץ עליו בחיבוק, והביט בי. שתקתי ונשענתי על הקיר, מחכה שהם יפסיקו עם המפגש המרגש.
״אוף למה באת עכשיו?! אני חייב ללכת לחוג!״ בןבן אמר לו. ואז הגיע תורי להתעורר. אני לא זוכרת שאח שלי נמצא באיזשהו חוג מלבד חוג בזבוזי האשראי של ההורים.
״איזה חוג בדיוק?״ שאלתי והתקרבתי אליהם.
״כדורגל..״ הוא התחיל, ואני צחקתי לו בפרצוף.
״בןבן זה משחק אלים ומטומטם, ממתי אתה בכלל משחק כדורגל מחוץ לאקס בוקס?״ שאלתי.
״כולם הולכים בר, וזה כיף ממש אני שיחקתי היום עם יואב ודורי.. וחוץ מזה את לא מחליטה, דיברתי כבר עם אבא והוא הסכים״ הוא אמר בגאווה ושילב ידיים.
״טוב״ מלמלתי לבסוף.
״אבל הוא אמר שאת חייבת לבוא איתי בהתחלה כדי שלא יקרה לי משהו״ הוא הוסיף.
״לא, אני מעדיפה שתלך לשם לבד ושתיפצע״ אמרתי, ומיד חייכתי. ״סתם סתם, ברור שאני אהיה שם, אצפה בך, תירגע״ צחקתי ושיחקתי בשיערותיו.
״טוב בןבן, הרסת לי את התוכניות״ איתן אמר והביט בי. שתקתי והסתכלתי עליו. ׳תוכניות׳
״אתה חייב לי מרתון אקס בוקס״ הוא אמר לבן בחיוך וחזר אליי. תפסיקי לנשום מהר בר, תירגעי
״ואת״ הוא אמר. שיחקתי את עצמי מזלזלת, למרות שרציתי מאוד לשמוע מה הוא רוצה להגיד. ״אני אתקשר אלייך בערב, ונדבר. טוב?״ הוא שאל.
״נראה״ אמרתי בהתגרות. הוא חייך והתקדם אל הדלת. ״תהנה בחוג בןבן״ הוא אמר לבסוף, קרץ לנו ויצא.
״למה לא ראינו את איתן מיליונים של זמן?״ בן שאל אותי אחרי שנהיה שקט של מחשבות. נשמתי עמוק והבטתי בו, מחפשת תשובות בלב.
״בוא לחוג שלך מסי״ מלמלתי בגיחוך והתקדמתי אל הדלת.

מנקודת המבט של בועז-
״אתה בדרך אליו?״ לורן שאלה אותי כשהתקדמתי למגרש כדורגל של הצפוניקים. מלא ג׳וקים לבנים קטנים התרוצצו שם, אז לא היה קשה למצוא את הג׳וק החום והיקר שלי.
״אכן כן״ אמרתי.
״אני אבוא יותר מאוחר, אני עוזרת לאמא שלי במסעדה..״
״לור, הכל בסדר, הוא לא צריך שתציקי לו פה נשמה, הוא צריך לסיים את ההתנדבות הזאת בשקט״ אמרתי, מתעצבן מכמה שהיא נואשת. אני צריך לתת לה איזה כאפה ולהראות לה כמה היא שווה יותר מזה.
״טוב בועז, איזה מזל שהדעה שלך לא מעניינת אותי. ביוש״ היא אמרה וניתקה. כוסאמק.
איזה מזל שיש את אסולין במדים של מאמן שיגרום לי למות לצחוק ולשכוח מלורן.
״איזה קואוץ׳ יא וואראדי!!!״ צחקתי וחיבקתי את אסולין, שדחף אותי ממנו.
״סתום תפה אחי, סתום״ הוא מלמל והסתכל על השעון. ״הילדים צריכים להגיע״ הוא אמר, ואז בכלל מתתי. לשמוע את המשפט הזה מאסולין בכבודו ובעצמו?
״איך קיבינימט אתה זה שנתפסת? אתה הכי חלק בעסק, הכי טוב, מה עבר עליך?״ שאלתי.
״זה מה שעבר עליי״ הוא מלמל והביט למאחוריי. סובבתי את המבט, וראיתי בחורה מדברת עם איזה ילדון. הסתובבתי חזרה אליו בהרמת גבה.
״לא הבנתי״ גיחכתי.
״אני שונא תחיים שלי אחי״ הוא מלמל והסתכל עליי. אני לא עוקב נו
״זאת לא הצפוניקית מהבית ספר שלי?״ שאלתי אותו.
״חלפון אחר כך נדבר על זה, אני מספיק עלוב גם ככה״ הוא מלמל והתקדם אל קבוצת הילדים.

מנקודת המבט של אביתר-
אין יותר משפיל מזה. אין.
אני רק מדמיין את המבט שהבחורה הדפוקה הזאת תדפוק לי, מבט נגעל, מזלזל, מפוחד והכי נורא, מרחם. ואני פה בגלל רפלקס מטומטם..
למה הייתי חייב לראות שהיא שמה? גם הייתי מרוויח כסף וגם לא הייתי רואה אותה יותר.
״כולם פה?״ שאלתי והבטתי בכל הילדים, ורק בסוף הסריקה הסתכלתי עליה. היא הביטה בי בכיווץ עיניים. נשמתי עמוק וחזרתי לילדים.
״אני אביתר אסולין ואני המאמן שלכם לשבועות הקרובים. מקווה בשבילכם שבאתם עם הרבה כוח כי זה לא הולך להיות קל״ אמרתי, מתעלם לגמרי מהמבטים של הבחורה.
״שני סיבובים מסביב למגרש ואז נתחיל באקשן״ קרצתי להם, והם צרחו משמחה ורצו. בקל. אם היא לא הייתה פה זה היה בכלל פצצה.
נשארנו שנינו עומדים שם, כל ההורים האחרים התיישבו כבר. לא רציתי לפתח שיחה, לא רציתי להסתכל לכיוונה. אבל הסתכלתי, וראיתי שהיא מביטה בי.
״באת לפה עם אח שלך?״ שאלתי. היא שתקה ושילבה ידיים.
״נראה לך שאני הולכת לנהל איתך שיחה עכשיו?״ היא שאלה בשקט.
״כולה שאלתי אם..״
״כולה שאלת״ היא צחקה. ״כששמו אותך כמאמן של קבוצת ילדים, ידעו שאתה הסתובבת ברחוב עם אקדח ורצת אחריי..״ נאנחתי והפסקתי להקשיב לה.
״את חושבת שרציתי להרוג אותך?״ שאלתי, משועשע. כמו כל צפוניקית שחושבת שהעולם סובב סביבה
״מה פתאום, אתה סתם עשית ריצת לילה עם אקדח, כפפות וכובע גרב שחור״ היא אמרה בעצבנות. גיחכתי והשפלתי מבט. הבחורה סתומה לגמרי
״בקשר לשאלה שלך, כן, יודעים על הלילה ההוא, בגלל זה אני כאן. ולא, לא רצתי אחרייך, היו לי עניינים יותר תכופים לטפל בהם מלהרוג אותך״ אמרתי.
״עבודת שירות?״ היא שאלה. שתקתי והנהנתי. היא כחכחה בגרון שלה.
״אני מצטערת אבל אח שלי לא נשאר בחוג הזה״ היא אמרה והתקדמה ליציע, להתיישב. בת זונה.

מנקודת המבט של בר-
״היה ממש כיף!״ שמעתי את בןבן אומר לעבריין, והפסקתי להתרכז בקיטורים של רננה.
״רני אני אחזור אלייך טוב?״ אמרתי וניתקתי בלי לשמוע את התשובה שלה, ומיהרתי להרחיק את בן מהבחור.
״.. לך פוטנציאל מטורף. אני הייתי בול ככה בגילך, אתה מדהים ילד״ הבחור הזה אמר לו בחיוך, שנמחק כשהתקרבתי.
״בןבן לך לחברים שלך, נלך לאוטו עוד שתי דקות טוב?״ אמרתי והסתכלתי עליו.
״טוב, נתראה ביום שני אביה!״ בן אמר לו ורץ לכל הילדים. אני שמעתי נכון? אביה?
״אח שלך טוב, טוב מאוד. חבל שהוא לא יקדם את מה שיש לו בגלל שאחותו שופטת אותי לא נכון״ הוא אמר לי בשקט. שופטת לא נכון.. לא יכולתי לישון אחרי הלילה הזה. פחדתי כל כך. כל כך. הוא לא מבין בכלל.
״אחותו לא רוצה שהוא יסתכן, זה הכל..״
״מה נראה לך שאני אעשה לו?״ הוא גיחך. ״אכין ממנו כדור? מה?״ הוא שאל. מצחיק.
״אסולין, אנחנו צריכים ללכת״ בחור נוסף הגיע והניח את ידו על כתפו של העבריין. שניהם הביטו בי, והבנתי שעדיף לי ללכת. שתקתי, הסתובבתי אל בןבן והלכתי משם. מטומטם.

מנקודת המבט של איילה-
״מירי?״ שאלתי בשקט כשכבר לא נשמע צליל חיוג. רק המון המון רעש.
״מדברת״ קול של אישה נשמע מהצד השני, יחד עם כל ההמולה.
״היי, זה לגבי המודעה בעיתון..״
״למלצרית?״ היא שאלה.
״כן, כן״ מלמלתי.
״בואי היום בערב, נעשה לך פה הכשרה ונתקדם משם. טוב נשמה?״ היא שאלה. נשמה. לאן נכנסתי.
״טוב״ אמרתי.
״יופי בובה, נתראה בשש״ היא אמרה וניתקה את השיחה. יופי איילה, ממש יופי.
טוב, לפחות את עושה משהו מועיל. את עוזרת להורים שלך, למשפחה שלך.. אין לך ברירה אחרת.
״אמא״ ירדתי למטה לאמא שישבה על יד הבר שבמטבח, מוקפת במכתבים ודוחות.
״כן מותק?״ היא שאלה בטון מיואש. לא יכולה לראות אותה ככה.
״דיברתי עם הבית קפה ההוא, אני הולכת לראיון בערב״ אמרתי לה. היא חייכה, לא חיוך מאושר, בכלל לא. חיוך עצוב.
״איילה שלי, אני שונאת את זה שאת צריכה לראות אותנו במצב הזה..״
״אויש אמא זה שטויות, לכולם יש מורדות בחיים, זה בסדר גמור״ אמרתי לה בשקט. היא חייכה ונישקה את ראשי.
״יאללה, אני צריכה ללכת לבנק. אני אוהבת אותך מאוד איילה, את יודעת את זה נכון?״ היא שאלה. חייכתי והנהנתי, בזמן שהיא יצאה מהבית.

אני הולכת למות.
מיליון אנשים, מלא רעש, איך אני אמורה לתפקד ככה איך?!
התרוצצתי עם מגש מלא באוכל, ובשנייה של חוסר ריכוז, התנגשתי בבן אדם וכל האוכל נפל על הרצפה.
ביי ביי עבודה.
״לא נכון!!״ צעקתי בלחץ והתכופפתי במהירות לרצפה המלוכלכת. בקושי שמעו אותי, כי גם ככה כולם צעקו. תעשי את זה מהר ואף אחד לא ישים לב
״הכל בסדר..״
״לא, לא הכל בסדר!! אני גם ככה באיחור! לא יכולת לשים לב?!״ התעצבנתי והרמתי את ראשי לבחור שעמד מולי. בגללו לא יהיה לי כסף. בגללו המשפחה שלי תפשוט רגל. איזה עצבים!!!
״קומי רגע״ הוא אמר. התעלמתי והנחתי צלחות על המגש, והוא התכופף אליי.
״את חדשה פה נשמה?״ הוא שאל והביט בי.
״נשמה תקרא לחברים שלך״ מלמלתי בזלזול כשראיתי שזה אחד מעברייני בית הספר הדרומי. דפוק.
את עוד יותר דפוקה! בא לך דקירה?
הוא גיחך ועזר לי להעמיס שברי צלחות.
״אני אגיד למרים שזאת אשמתי, לא קרה כלום״ הוא אמר. שתקתי והמשכתי לנקות עם המפיות שהיו בכיסי.
״אוי מותק, אל תילחצי!!״ מירי הגיעה בדיוק כשסיימתי לנקות. אני לא נלחצתי, למה הוא מלשין?!
״זהו, אין לכלוך״ אמרתי והבטתי בה. ״אני מצטערת״ הוספתי בייאוש. היא ממש נחמדה אליי. יכולתי באמת להרוויח פה כסף. כאילו, כמה שמלצרית כבר יכולה להרוויח.
״הכל בסדר יפיופה, את יודעת כמה פעמים נופלות לי צלחות? על לקוחות?״ היא צחקה. חייכתי. ״תמשיכי לחייך, זה יפה לך״ היא קרצה לי והלכה.

סיימתי את המשמרת אחרי כמה שעות. קיבלתי אחלה של טיפים האמת, לא ציפיתי מהדרומיקים לפרגן ככה. מרים ממש התלהבה ממני.. בסופו של דבר היה טוב.
״לחץ!״ שמעתי קול צועק בדרכי למכונית. סובבתי את המבט וראיתי את הבחור מהנפילת צלחות עוצר לידי את האופנוע שלו. ממש לא מתאים לי שבעשר בלילה בחור כזה יעצור וידבר איתי, ממש ממש לא.
״בוא נחליט שאתה לא עוקב אחריי יותר אוקיי?״ מלמלתי בקרירות לכיוונו ולחצתי על כפתור פתיחת הדלתות של המכונית שלי.
״לא יכול לשלוט בזה״ הוא אמר. הסתכלתי עליו והוא התחיל לצחוק. מה מצחיק
״סתם, אני בדרך חזרה הביתה״ הוא אמר. טוב. יופי לך. תמשיך לנסוע.
״את מוכרת לי ממש את יודעת?״ הוא אמר וכיווץ את גבותיו. אוי נו, זה מה שחסר לי.
״לא, אני לא יודעת. ואני חייבת לעוף הביתה, אז לילה טוב״ סיננתי ונכנסתי למכונית שלי, וברחתי משם.