כשזה קורה- פרק 1

מנקודת המבט של בר-
״נו בבקשה״ התחננתי לאבא בטלפון. זה לא יעזור לך בר, הוא לא יוותר לך בחיים.
״אני עובד בר, אני לא יכול לקחת אותך לחופשה, במיוחד אחרי שהממוצע שלך ירד ואמא לא תאהב את זה״ הוא אמר.
״מתשעים ושש לתשעים וחמש? כן, ירידה משמעותית״ התעצבנתי. הוא נאנח.
״אבל אני מפחדת מהמקום הזה אבא, יש שם עבריינים..״
״יש שם ילדים שלא התמזל מזלם, בר. ההפך, תעריכי את זה שהגורל הביא אותך להכיר עוד סוגים של אנשים. בחיים שלך תפגשי אנשים שלא תאהבי ומה תעשי, פשוט תטוסי איתי לרומא?״ הוא שאל.
״כן!!!״ עניתי.
״לא״ הוא צחק. ״יהיה בסדר, את עם חברים שלך, זאת תהיה חוויה משמעותית, תקשיבי לאבא שלך פעם אחת״ הוא אמר.
״ותשמרי על בןבן טוב? אמא תחזור רק עוד שבוע ואני עוד אחריה..״
״ברור״ מלמלתי.
״יאללה ברבור, לכי לישון, אני אוהב אותך״ הוא אמר. בטח.
״גם אני אותך, לילה טוב״ מלמלתי וניתקתי את השיחה.
״אבא בטלפון?!?!״ בן נכנס אליי לחדר ורץ אליי.
״כבר לא״ אמרתי כשהוא קפץ עליי. הוא קלט וקם.
״אוף״ הוא מלמל. ״רציתי לשאול אם הוא קנה לי כבר את מה שביקשתי״ הוא אמר באכזבה והתיישב על המיטה שלי.
״הוא יקנה, הוא תמיד קונה״ הרגעתי אותו וקמתי לכיוון המרפסת, לסגור את הווילון התכול שמפריד ביני לבין ציויליזציה.
״מה אתה עושה ער בכלל אדוני?״ הסתובבתי אליו. הוא חייך והוציא לשון.
״יש לך חמש דקות להיות במיטה או שאני מתקשרת למפלצת שתגנוב לך את כל הצעצועים״ אמרתי.
״לא מפחד ממך!!״ הוא אמר בשעשוע ורץ החוצה מהחדר. נאנחתי בחיוך וחזרתי למיטה.
הלוואי שהייתה מגיעה מפלצת אלינו הביתה, לפחות אז ההורים שלי היו באים לבדוק שהכל בסדר פה פעם ביובל.

מנקודת המבט של אביתר-
״בוקר טוב״ לחשה לי בחורה ונישקה את החזה שלי. התמתחתי ופתחתי עין אחת, בודק אם אני מזהה אותה.
״בוקר אור״ אמרתי, נזכר שהשם שלה זה אור. היא נשכה את שפתיה ונישקה אותי. יש לה ריח טוב אחושרמוטה.
״אביה, ארוחת בוקר!״ אמא קראה לי.
״מותק, את יודעת איך לצאת״ לחשתי לאור שבדיוק התקדמה עם הפנים שלה במורד הגוף שלי. היא הרימה את ראשה אליי, ואני התיישבתי.
״אני צריך ללכת לאמא״ אמרתי לה. היא נאנחה ונישקה אותי.
״תתקשר אליי הפעם, פליז״ היא לחשה לי.
״אשתדל״ לחשתי בהתגרות ופתחתי לה את הדלת האחורית של החדר שלי, שמובילה לחצר הקטנה שלנו והחוצה לקיבינימט. קרציה.

״בוקר טוב״ אמרתי לאמא, אבא וגולן.
״שב ותאכל, אתה יודע מה יש לך היום״ אבא אמר ונישק את אמא בראש. היום אני עף מבית ספר. וואלק, אבן דרך בחיים.
״אומרים שאחים צריכים להתעלות על האחים הגדולים שלהם״ גולן אמר ושתה.
״אתה כישלון רציני כנראה״ הוא גיחך והניח את ידו על כתפי.
״מצחיק״ מלמלתי ואכלתי את הטוסט שאמא הכינה.
״באמת אביתרי, אולי תנסה לדבר עם נורית, היא תיתן לך עוד הזדמנות..״
״מאמונדי, הספיק לי להיות במקום הזה. לא בשבילי ללמוד מתמטיקה או אנאערף מה לומדים שם. אני רוצה לעזור לאבא בעסק, לעשות משהו מועיל..״
״אתה חושב על ההווה במקום לחשוב על העתיד ילד״ אבא אמר ולבש על עצמו מעיל.
״קודם נשרוד את ההווה, אחר כך את העתיד״ אמרתי לו בשקט.
״אויש אביתר, זה לא צריך להטריד אותך..״
״זה צריך, ובואו לא ניכנס שוב לשיחה הזאת. ״ מלמלתי וקמתי. ״יש לי בית ספר להיפרד ממנו״ אמרתי בעצב וצחקתי, ויצאתי החוצה אל האופנוע.
״תתניע בחייאת ראבק״ מלמלתי לאופנוע הטמבל שלי, ואחרי חמש דקות הוא התניע. יאללה, קטן עליך הנסיעה הזאת.

״אני כל כך מצטערת אביתר״ נורית אמרה בפעם האלף בזמן שאני יושב במשרד שלה ובונה מגדל מהדברים שיש לה על השולחן.
״זה בסדר נורית, נעבור את זה״ אמרתי לה, מנסה להרגיע אותה. ״אני אבוא לבקר״ אמרתי והבטתי בעיניה.
״תפסיק לצחוק עליי אביתר. אני באמת באמת לא הייתי רוצה שנגיע למצב הזה, אתה בטוח לא רוצה לנסות שוב?״ היא שאלה. גיחכתי והפסקתי עם המגדל.
״נורית אני סיימתי פה״ אמרתי. ״אני באמת הייתי רוצה לשבת כמו ילד נורמלי ולהקשיב לזיוני שכל של המורים, אבל אני פשוט לא יכול״ הסברתי לה. גם זה, וגם זה מתנגש לי עם ההשגת כסף, שזה יותר חשוב לי מכל דבר אחר. אם אני לא אהיה פנוי בבקרים, לא משנה כמה אני אהיה טוב בשבילם, הם יזרקו אותי לזבל. הם משוגעים שם במאפיה.
״מה אני אגיד לך״ היא מלמלה ונעמדה. ״היה לי העונג, בסך הכל״ היא אמרה בחיוך והושיטה את ידה. לחצתי את ידה ונעמדתי. ״גם לי״ אמרתי בחיוך.
יצאתי מהחדר שלה, והתחלתי ללכת במסדרונות. המסדרונות היו ריקים, כי הגעתי באמצע היום.
״היי!״ שמעתי קול מאחוריי. נעצרתי וסובבתי את הראש, וראיתי איזה בחור קורא לי. מה רוצה החנאג׳ הזה?
״אהלן״ מלמלתי. הוא התקרב אליי.
״אתה תלמיד פה?״ הוא שאל.
״אתה שוטר?״ שאלתי. הוא גיחך.
״לא, אני מורה לאנגלית״ הוא אמר. בלעתי רוק. אנגלית? לא יודע איך רושמים תמילה הזאת.
״יפה לך״ אמרתי.
״לא ענית לי על השאלה״ הוא אמר.
״הייתי תלמיד פה, מרגע זה אני כבר לא״ אמרתי. הוא הסתכל עליי.
״מה אתה רוצה אח שלי?״ צחקתי.
״אני אשמח שתיכנס לשיעור שלי״ הוא אמר. ואז התפקעתי מצחוק אחושרמוטה.
״אחי אני מצטער אבל אני אוותר״ צחקתי.
״תקשיב אני לא יודע איך זה בבית ספר שלכם, אבל בתיכון שאני לימדתי בו עד עכשיו זה לא הייתה בדיחה כזאת מצחיקה״ הוא אמר. מה הוא רוצה הטמבל הזה מה
״דניאל אני כל כך מצטערת על האיחור!!״ שמעתי קול של בחורה מאחוריי. סובבתי את ראשי וראיתי גוש כסף מתהלך לכיווננו.
״אח שלי שיחק עם השעון המעורר ולמרות שאנחנו פה לא העזתי לפספס את השיעור שלך. סולח לי?״ היא שאלה בחיוך. הוא הסתכל עליה ואז עליי.
״את תיכנסי לשיעור בתנאי אחד״ הוא אמר לה בחיוך. החיוך שלה נמחק.
״סתם, את תיכנסי בכל מקרה.״ הוא אמר. ״אבל אני אשמח אם תנסי להסביר לבחור הנחמד שלידי למה הוא צריך להיכנס לשיעור שלי. קחי חמש דקות״ הוא אמר לה ונכנס פנימה. לא יכולתי לא לעצור כשהוא קרא לי יא אללה

מנקודת המבט של בר
אמאלה
אמאלה
אמאלה
דניאל רוצה שאני אמות? אחרי המאה שיש לי אצלו? למה הוא בוחר בי לעשות את דברים כאלו?
״מאיפה באתם?״ הבחור שאל אותי. קפצתי במקום, אבל השתדלתי שהוא לא ישים לב.
״מצפון העיר״ אמרתי לו. ״הבית ספר שלנו בשיפוצים, אז העבירו את כולנו לפה למשך חודש״ מלמלתי.
״אתה תלמיד פה כאילו?״ שאלתי בחשש. הוא הביט בעיניי.
״בערך״ הוא אמר בשקט. מה זאת התשובה הזאת.
״אוקיי, אני לא יודעת מה זה אומר אבל השיעורים של דניאל זה שיעורים מדהימים, באמת. אני לא יודעת איך פה מלמדים אנגלית או איך מלמדים פה בכלל, אבל אם הוא ביקש ממך להיכנס, אתה צריך להגיד תודה רבה ולהיכנס״ אמרתי בחיוך שנמחק כשנזכרתי מי עומד מולי. יש לך יותר מדי אנרגיות לשעה כזאת מוקדמת בבוקר ולמקום כזה אפרורי ועצוב בר.
״אני אוותר״ הוא אמר לבסוף. הבטתי בו, מופתעת.
״פספוס חייך״ אמרתי לו והסתובבתי לכיוון הכיתה.
״הצלחת?״ דניאל שאל אותי כשנכנסתי לכיתה.
״לא, מצטערת״ אמרתי לו והבטתי בכיתה. הכל מגעיל פה, השולחנות שבורים ומלוכלכים וכמות הילדים המפחידים עולה על אלו שמהתיכון שלי. נאנחתי והתקדמתי לשבת באחד השולחנות הריקים .
ברגע שהתיישבתי, הבחור המרתיע מבחוץ נכנס אל הכיתה. וואו, את כנראה באמת טובה בזה בר.
״החלטה נכונה. שב ליד בר״ דניאל אמר לו והצביע עליי. הבטתי בבחור והתחמקתי ממבטו.
״בואי נראה ממה כל כך התלהבת״ הוא מלמל. הבטתי בו וחזרתי לדניאל.

מנקודת המבט של בועז-
״היום בערב יש עבודה״ ירין אמר לי. הדלקתי סיגרייה.
״זוכר. נעבור אחרי בית ספר אצל אסולין לוודא שלא שכח״ אמרתי.
״אני באה איתכם״ לורן אמרה והתיישבה לידי. ״לבדוק איך הוא, סבבה?״
״הוא לא עומד למות לור, הוא רק עזב את בית ספר״ צחקתי.
״איזה חבל שאתה לא עוזב את הבית ספר״ לורן אמרה לי.
״קטלת לי תחיים לורי״ אמרתי וכולם צחקו.
״לך תזדיין בועז״ היא נאנחה. חייכתי וקרצתי לה.
״אני מסטול או שזה אביה?!״ ירין שאל. סובבתי את הראש לכיוון הבית ספר מלא הפלוצים שלנו, וראיתי את אביתר יוצא מהמבנה.
״לא אני מת״ צחקתי וקמתי אליו.
״אסולין אתה לא היית אמור לעוף מהמקום הזה עבר?״ שאלתי אותו ודפקתי לו חיבוק
״בדרך מנורית תפס אותי מורה שבא עם הצפונים. מה הקטע הזה בכלל אחי?״ הוא שאל.
״יש למסכנים שיפוצים. הבית ספר שלהם כבר לא שודרג איזה חודש אז הם צריכים מקום להיות בו אתה מבין?״ אמרתי בעצב. הוא גיחך.
״בקיצור המורה הכריח אותך להישאר אז נשארת? מישהו מתרכך לנו בין הידיים״ צחקתי.
״רציתי לראות מה הפלוצים לומדים, להרגיש מה זה להיות פלוץ״ הוא חייך.
״היה נחמד? הרגשת שהזין שלך עשוי משטרות של מאתיים?״ שאלתי בחיוך.
״כמה שאתה מוזר חלפון שאלוהים יעזור״ הוא אמר והתקדם ללורן.

מנקודת המבט של איתן-
״איתן!! חכה!״ זוהר קראה לי כשהייתי בדרך לג׳יפ, רחוק מהבית ספר המסריח הזה. הסתובבתי אליה וחיכיתי שתגיע אליי בריצה המוזרה שלה על עקבים.
״יש בסוף שבוע את החוקיות לכפיר, ואני אשמח מאוד מאוד לטרמפ. אבא שלי לא מסכים לי לנסוע באאודי אחרי התקרית של הסופש הקודם״ היא אמרה. גיחכתי. כשהיא שיכורה היא יכולה להרוס עיר שלמה.
״זורם, בתנאי אחד״ אמרתי לה.
״והוא?״ היא שאלה.
״למה בר כועסת עליי?״ שאלתי. היא הביטה בי והתאפקה שלא לצחוק. מה זה אמור להגיד לי
״טוב, תמצאי לך אוטו אחר״ נאנחתי ולקחתי צעד אחורה.
״בגלל שאתה דוחה אותה אולי?״ היא גיחכה ותפסה בידי.
״אני לא מבין, בנות לא יודעות לקלוט שכשיש לבחור בחורה הוא רק איתה?״ שאלתי.
״אוי נו איתן אתה יודע שזה מעבר לסטוץ שלך עם החיילת..״
״טוב את יודעת מה, מעדיף לא לדעת למה היא כועסת, שתתאפס על עצמה הבחורה המחורפנת הזאת. קיבלת טרמפ״ מלמלתי והסתובבתי אל האוטו.
״אה כן ויש מצב גם לטרמפ הביתה עכשיו?״ היא שאלה. צחקתי וסימנתי לה לבוא.

********