כשעזבת, האם שכחתי? פרק 11

תתפוס את הכדור, חתיכת מטומטם…לא לא לשם! רוץ כבר, נו", "די לצעוק!!! זה בסך הכל משחק כדורגל, אני רוצה לישון!" הארי צעק בייאוש על השרירי המשוגע. "אויי מצטער, אני לא רגיל שיש לי שותף בחדר" בנג'מין גיחך, עדיין בוהה במסך.

"אתה לא יכול לראות בסלון בחוץ? כולם שם אני חושב" הזמר שאל בתמימות, "ולהסתכן שירצחו אותי, ממש לא!" בן הביט לשנייה על הנשי. "אז אתה יכול להיות קצת יותר בשקט? ותשים אוזניות!" ירוק העיניים ביקש לבסוף, "כן המפקד, זאת אומרת הנסיכה…" הארי חנק את בן במחשבותיו, "הארי! רק הארי! בלי נסיכה, בלי מפקד! ה-א-ר-י" למרות פרצופו הזועם הוא היה נראה כלכך חמוד, "אוקיי אוקיי".

–

עד שהיה להארי שקט לכמה דקות דלת חדרם נפתחה ונערים עם צבעים על הפנים ומשרוקיות נכנסו לחדר."בן באנו לארח לך חברה! כמה עד עכשיו?", "2-0 לנו", הצעקות רק התחזקו.

"לעזעזל איתכם!!!" הארי צווח בכעס על הנערים הנלהבים, הוא קם מהמיטה, לבוש בחליפת טרנינג אפורה. ירוק העיניים הוציא במהירות את האוזניות הגדולות שלו מהתיקו ביחד עם נגן המוזיקה, הוא הניח את האוזניות באוזניו והפעיל את המנגינה בעוצמה גבוה ויצא מהחדר.

–

הארי הסתכל לכיוון הסלון שהיה מלא כולו בנערים נרגשים שמעודדים את אחת מקבוצות הכדורגל, להפתעתו מייק לא היה שם 'חשבתי שהוא אוהב כדורגל, מוזר'.

הארי הסתובב לכיוון המטבח, מרגיש שהוא צמא. 'נו ברור', ירוק העיניים הביט בנער הגבוה שאכל במרץ עם חברו כחול השיער בזמן שהם מביטים בהיפנוט על הטלוויזיה, לא שמים לב למי שמסביבים. למרות שהארי לא שמע מה שהם אומרים הוא היה בטוח שהם צועקים משהו על המשחק. הוא התקדם לשם, מקווה שהם לא ישימו לב אליו בזמן שהוא פתח את המקרר והוציא משם שתייה .

–

ליבו הלם בחוזקה, הוא כל כך נבהל כשראה את מייק מול פניו לאחר שהוא סגר את דלת המקרר, מייק אמר משהו אבל הארי לא יכל היה לשמוע אותו. הנשי הזיז מעט את הגברי מבניהם, לוקח כוס חד פעמית ומוזג לעצמו לשתות, לא מתאמץ להחזיר את הבקבוק למקומו לאחר שסיים ללגום מהמשקה המתקתק.

"חשבתי שאתה לא מתחבר לכדורגל", הגבוה אמר לאחר שהוא הוריד להארי את האוזניות. "חשבת נכון!" הארי החזיר את האוזניות לאוזניו וזז ממייק, הולך למעלית ויורד לקומה התחתונה. ירוק העיניים הסתובב בחצר הגדולה שמוארת בעזרת מנורות צבעוניות שיצאו מן האדמה המדושנת, הוא הסתכל מסביב וראה ספסלים, הוא הלך לאחד מהם ונשכב עליו, רגל ימין מתוחה לאורך כל הספסל ורגלו השנייה מכופפת כלפי מעלה, שתי ידיו משמשות לו ככרית.

הזמר עצם את עיניו, נהנה מהאוויר המעט קריר שהכה בעדינות בפניו החשופות ומהמוזיקה המרגיע שהכניסה אותו לתוך בועה נעימה. לאחר זמן מה, כאשר הרגיש שהוא מיצה את האווירה הרגועה, הוא החליט שהגיע הזמן לחזור לחדר, הארי התרומם מעט, עיניו עדיין עצומות.

לפתע ירוק העיניים הרגיש עצם רך נמחץ על שפתיו. הוא פתח את עיניו במהירות, עיניו נפגשות עם עיניו העצומות של מייק. הארי הוריד מעט את אישוניו, מביט בשפתיהם המחוברות לפני שהוא דחף במהירות את האחר, מפיל אותו על הריצפה בזמן שהוא קם מהספסל ומוריד את האוזניות.

"מה נראה לך שאתה עושה?", הנער עם עיני הדבש ציחחק לעצמו והתרומם מהאדמה. "אתה זה שזזת! זאת אשמתך המלאה" הגבוה אמר בהשתובבות, "אתה זה שעמדת לי מול הפרצוף! למה אתה פה בכלל? אין לך משחק לראות?!" ירוק העיניים אמר בזמן שניגב את שפתיו.

"היה לי משעמם!", "אז?!…למה להציק לי? תציק לאחת מהזונות שלך" הנשי השיב בהתגרות, "אבל אז זה לא יהיה כיף, הן עושות כל דבר שאני מבקש" מייק החליט לעקוץ כתגובה. "את האמת שממש לא אכפת לי מה הן עושות! אתה יכול להישאר פה ולהשתעמם לבד". הזמר הלך לכיוון הכניסה, רואה בזווית עינו את הרקדן שהחליט להצטרף אליו.

שניהם נכנסו למעלית, מייק נשען על אחד מהקירות הצדדיים, משלב את ידיו ובוחן את האחר שעמד ישר והביט על דלת המעלית. הארי הסתכל רק על דלת המתכת הגדולה, מודע לכך שהאקס שלו מסתכל עליו ובוחן אותו בלי סוף, 'נו למה המעלית המזורגגת הזאת לא זזה יותר מהר?!'.

"תגיד ריי, למה הסכמת לבוא לפה בסוף?", הארי לא הגיב, מחליט להתעלם ממנו. "אני מבין…מה החברה' אמרו כשסיפרת להם עליי?" מייק ניסה לפתח שיחה אך ללא הצלחה מפני שהארי המשיך להיות בשקט. "מה עם הדיר…" מייק לא השלים את דבריו וכבר דלת המעלית נפתחה והאחר יצא משם בהליכה מהירה.

–

הארי נכנס במהירות לחדרו. "איפה כולם?", "בסלון, איפה היית?", "בחוץ" הארי ענה בקצרה, "לבד?" בן שאל שאלה נוספת, "כן ולא", "לשאול למה?", "עדיף שלא" ירוק העיניים ענה ביובש, "אוקיי, אתה הולך לישון?", "אני חושב שכן, אתה?", "לא! המשחק עדיין לא ניגמר" בנג'מין הצביע על הטלוויזיה ששידרה עדיין את המשחק, "אוווו, אז לילה טוב", "לילה".

הארי הרגיש פתאום לא בנוח. "למה השיחה הזאת יבשה?" הוא החליט לדבר שוב, "כי אתה נראה עצבני, אז אני מעדיף לא להציק לך" בן ענה בהתחשבות. "חבל שמייק הוא לא כמוך" הארי לבסוף נתן לבן להבין למה הוא נשמע כל כך מדוכא.

"הוא הציק לך?!", הארי גיחך מאפו "כן! וזה מחרפן אותי, אני לא מבין מה הוא מצפה שאני אעשה אחרי מה שקרה בינינו". "אתה רוצה לדבר על זה? על הפרידה?" בנג'מין שאל בנעימות, הוא כבר לא היה מרוכז במשחק יותר. "לא" הארי חייך בעצב, מרגיש איך תחושת הדיכאון שוב מציפה אותו וכשהרגיש את היווצרות הדמעות הוא סיים את השיחה.

"מצטער שהפרעתי לך בצפייה, לילה טוב", "רק שתדע שאם אתה צריך לדבר על משהו אני תמיד פה!" בן היה נראה מודאג, "תודה אני מאוד מעריך את זה".

הארי נשכב על המיטה, מתכסה בשמיכתו, הוא זז לצד כך שפניו מול הקיר וגבו מול בן. ירוק העיניים בהה בקיר, מרגיש את עיניו נרטבות לאט לאט והקיר הלבן נעשה מטושטש בכל פעם שהוא חשב על מייק, שפתו התחתונה רעדה מעט והוא מיהר לשלוח את ידיו לחסום את היבבות שאיימו לצאת מפיו, יהלומים נוזליים נפלו מעיניו, מרטיבים מעט את הכרית הרכה.

"גוללללל!!! גוללל!! יששש, ואווו ניצחון, ניצחוןןןןןןןןןןןןןןןן". 'הוא כל כך טיפש' הארי חייך לעצמו, מודה לבן על הטמטום שלו בזמן שהוא מנגב את דמעותיו.

–

"קום! הארי תקום!" בנג'מין ניער בעדינות את הנער הרדום, מפחד לשבור אותו אם ינער חזק יותר. "מ-מ-ה? מ-י? א-איפה א-ני?!" השרירי ציחקק למראה המתוק והמבולגן של הארי. הנשי שיפשף באיטיות את עיניו, שפתיו נפוחות מעט יותר מהרגיל.

"בוקר טוב נסיכה, יש לך חצי שעה להתקלח ולהתארגן, צריכים ללכת ללמוד", "ל-לאאא ,אני רוצה לישון" הקול של ירוק העיניים היה צרוד מעט, הוא דיבר כמו ילד קטן שמסרב לקום, מה שהפך אותו לחמוד יותר. "אתה באמת בן 19? זה פשוט לא הגיוני! עכשיו לקום!", "טוב טוב אני קם, מעצבן!". הרזה התרומם באיטיות מהמיטה, מותח בחוזקה את ידיו בזמן שהוא הלך לכיוון המקלחת, חושף חצי מבטנו וגבו כאשר החולצה עלתה מעט. בן הניע את ראשו מצד לצד, 'הילד הזה! הוא פשוט משהו מיוחד' בן חשב לעצמו, צוחק על הקטן יותר כאשר הוא נתקע במשקוף הדלת.

–

"תעזור לי עם העניבה, בבקשה", "כן נסיכה" בן אמר בנונשלנטיות. "הארי!", "כן נסיכה" בן אמר בגיחוך, "נו!! לא נסיכה" האחר כמעט ייבב, "אוקיי…נ-ס-י-כ-ה", "אני שונא אותך בנג'מין לוגן!".

בן ציחקק והוציא להארי לשון, שם סביב צווארו של הזמר את העניבה והקטן הרים מעט את צווארו מאפשר לבן גישה נוחה יותר. "אתה כמו אחי הקטן" השרירי אמר אחרי כשסיים לענוב את עניבתו של הארי, והאחר צחק, לוקח את התיק הקטן שלו ופותח את הדלת.

במהרה החיוך של הארי נמחק, כאילו לא היה שם לפני. שני הנערים לפניו נעצרו והביטו בו, הוא כיחך מעט בגרונו והביט בבן במבט שמבקש עזרה. "בוא נלך הארי" בן אחז בידו של השני ומשך אותו משם.

'שיט' הארי חשב לעצמו כששני הנערים האחרים נכנסו גם הם למעלית, הוא ניצמד כמה שיותר לצד השני של המעלית, מסתתר מעט מאחורי גבו השרירי של בן. אחיזתו בידו של השרירי התחזקה עוד יותר ובן כנראה הבין ולחץ גם הוא בחוזקה על ידו של הארי, מסמן לו שלא ידאג.

הזמן במעלית היה מביך, כל כך מביך שהארי כמעט נמרח על בנג'מין מרוב חשש שמייק או צ'אן יעשו משהו, במיוחד כשמייק בהה בעצבנות על השילוב ידיים שלו ושל בן. כשדלת המעלית נפתחה השרירי הלך במהירות לכיתה, עדיין אוחז בידו של הארי שהיה מעט מאחור וניסה להגביר את הקצב. 'תודה בן! אתה אח מדהים'.