כשעזבת, האם שכחתי? פרק 12

bl_bar 30/09/2016 902 צפיות אין תגובות

המורה השמנמן לפיתוח קול ביחד עם המורה לכוריאוגרפיה הגבוה והחטוב דיברו ודיברו, על איך שריקוד ושירה זה דברים שמתחברים ביחד, על זה שבלי מוזיקה אי אפשר לרקוד ואיך שבלי ריקוד או תנועה אי אפשר לשיר, אבל הדבר היחיד שעניין את הארי באותו רגע זה לעוף משם כמה שיותר מהר, להתרחק ממייק למרות שכל כך הרבה שנים הוא רצה רק להתקרב אליו.

הוא רצה להעלם, לשכוח הכל, להתחיל חיים חדשים, סיפור חיים חדש בלי דמות שנקראת מייק. ירוק העניים שמח שבן יושב שולחן לפניו ככה שלפחות האדם היחידי שלטובתו יהיה קרוב אליו, למרות שכל זה גם באשמת בנג'מין. הארי כבר סלח לו על זה שהוא גרם לו לבוא לבית ספר הזה.

"הארי?!" לפתע המורה לכוריאוגרפיה קרה בשמו של הנשי. "כן?" הארי מיהר לענות "אתה מוכן לבוא לפה?", 'מה עשיתי?' הוא חשב לעצמו בבלבול, "כן" הארי נעמד מכיסאו, בזמן שהוא הלך בנג'מין שלח לו מבט שואל והארי השיב לו את אותו מבט.

"הארי מתוק אתה יכול לנסות לרקוד?", "מה? א-אני לא יודע לרקוד!". ברקע נשמעו צחקוקים, רובם מהרקדנים שבכיתה, "שקט בבקשה" המורה לפיתוח קול השתיק את ההמולה. "מייק בוא לפה בבקשה" השמנמן קרא לרקדן, 'מה הם מתכוונים לעשות?' הארי חשש ממה שיקרה, לא מביט באחר שהתקרב.

"אתה יכול לנסות לשיר?", "אני לא יודע". אף אחד לא העז לצחוק, היה שקט בזמן שמייק דיבר, לא מכבוד, מפחד. "אתם רואים תלמידים! אדם יכול להיות מוכשר בדבר אחד אבל בדבר אחר לא, ריקוד ושירה זה לא משהו קל, חלק יותר טובים בלשיר וחלק יותר טובים בלרקוד, אבל כששני כישרונות שונים מתחברים ביחד, דבר יפייפה נוצר…אנחנו יותר מנשמח אם מייק ירקוד בזמן שהארי ישיר, ככה נוכל להמחיש לכולם כמה זה גאוני".

"בסדר" הגבוה אמר באדישות, "כ-כן, ז-ה בסדר" הארי ניסה להסתיר את התחושה הרעה שעברה בגופו, אבל ללא הצלחה. "עכשיו אם מישהו יצייץ בזמן שהארי שר ויפריע לי לשמוע את הקול שלו הוא יהיה מושעה לכל השבוע! ובלי ארוחות צהריים! אני חייב לשמוע את הקול שלו, זאת תהיה הפעם הראשונה שלי!" המורה אמר בהתרגשות והתלמידים הזדקפו במהרה במקומותיהם מפחדים מהשמנמן המאיים.

מייק הוריד את הז'קט של מדיי בית הספר ואת העניבה, פותח מספר כפתורים בחולצתו בעוד שהארי לעומתו רק שחרר מעט את העניבה ופתח כפתור אחד. שני המורים התרחקו מקדמת הכיתה, משאירים אותה רק לשני התלמידים. "הארי אני שם רק מנגינה, טוב חמוד? אתה זה שתשיר, כמו קריוקי" ירוק העיניים הנהן, נושם עמוק בשביל להרגיע את ליבו.

המנגינה השקטה התחילה להתנגן בחדר והרקדן התחיל לנוע כמו נוצה ברוח, בצורה טהורה ויפייפה. לאחר מספר שניות קולו הרך והעדין של הזמר התמזג עם המנגינה וצעדיו של מייק. בהתחלה הארי שר כלכך נקי, לפי קצב המנגינה, נותן לתלמידים להתרגל לקולו המיוחד. אך לאט לאט קולו התגבר ונהפך להיות עוצמתי יותר, גורם לקהל לחשוב שזה לא הגיוני שקול כזה יוצא מגופו הקטן והרזה של הארי. ככל שקולו של הארי התגבר תנועותיו של מייק נהפכו לחדות יותר וכבדות יותר.

שניהם היו במצב של אופוריה, שניהם נתנו למוזיקה לסחוף אותם לעולם שלהם, למקום המוכר של כל אחד מהם. הארי שר מהלב כמו שמייק רקד מהלב. השיר התאים בדיוק לסיטואציה של שניהם, שיר על אהבה כואבת, מה שגרם לשניהם להוציא את כל מה שהיה בליבם בעזרת הכישרון המיוחד שלהם.

פרצופו של הארי התעוות, גבותיו התכווצו, ידיו זזו, מדי פעם ידו הימנית נגעה בחזהו, פניו נעו, רגליו לא הצליחו להישאר ישרות בכל שינוי קיצוני שהתחולל בקולו, נותן לעצמו להתכופף ולעצום את עיניו מעט כשהטונים הקשים הגיעו, שפתיו נפתחו ונסגרו ומהם יצאו מילים רכות וכואבות. מייק רקד מסביבו, מזיז את רגליו וידו, את בטנו, את צווארו, ראשו, את כל גופו, מתאמץ מעט בתנועות הכבדות ומנסה לאלתר בכל כוחו צעדים שיתאימו לנער המזמר.

שניהם התענגו על המאמץ, הם אהבו לשקף את נפשם בדרך עקיפה אך ישירה לתוך ליבם, להראות לעולם את ה'אני האמיתי' שלהם מבלי שהם באמת ידברו על זה. הם התאחדו, הם היו כאחד, הם נהנו מזה, הם רצו את זה, לפחות עד שהשיר יסתיים.

שני הנערים התנשמו בחוזקה, מנסים להסדיר את נשימתם. 'ואו זה היה, זה פשוט היה…מדהים' הארי חשב לעצמו בזמן שהוא לקח נשימות ארוכות ועמוקות, אך לצערו הוא מצא את עצמו נמחץ בידי המורה לפיתוח קול . 'אוויר אני צריך אוויר', השמנמן הניף אותו למעלה, כאילו הארי לא שוקל קילו אחד , והוריד אותו בחזרה למטה, מוחץ אותו פעם נוספת לפני שמשחרר.

עיניו הקטנות של השמנמן נצצו מרוב אושר "א-אתה, וא-תה ואו, זה פשוט! ואו אין לי מילים לתאר את מה שקרה עכשיו, אם לא הייתי יודע שאתם זרים אחד לשני הייתי בטוח שיש איזשהו סיפור אהבה מסובך בין שניכם". עיניו של ירוק העיניים נפערו במהירות, הוא בלע את רוקו בחוזקה 'תנסה לצאת מזה הארי' ירוק העיניים צחק בכוח "ש-שטויות" הוא הצליח להגיד לבסוף, עיניו לשנייה נפגשו בעיניו הבוחנות של מייק, והוא מיהר להזיז את עיניו, לא מסוגל להביט בעיניי הדבש המהפנטות. "אל תדאג אמרתי רק אם לא הייתי מכיר אותכם".

"כל הכבוד הארי" המורה לכריאוגרפיה הרבה יותר מאופק מהמורה השני, הושיט את ידו ולחץ אותה עם הזמר, טופח מעט על כתפו של מייק "גאה בך ילד" המורה החטוב אמר לרקדן הגבוה. "תלמידים יקרים שלי, אתם מבינים עכשיו למה התכוונתי שאמרתי ששילוב זה דבר גאוני?", התלמידים יצאו מההלם ששהו בו והנהנו במהירות, שורקים ומוחאים כפיים בחוזקה לשני הנערים המוכשרים שהצליחו להמיס את ליבם, כמובן שרוב תשומת הלב הייתה מופנת למייק אבל בתוך תוכם הם לחלוטין התאהבו ברזה.

הארי הרגיש מעט מובך, הוא אף פעם לא התגאה בקול שלו וביכולת הנפלא שלו לשיר, הוא תמיד עשה את זה מרצון פנימי ובמיוחד מהלב, זה הרגיש לו מעט מוזר. מזמן כמות כזו גדולה של אנשים לא הריעו לו, הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני שנה וחצי, לפני שמייק עזב, הם היו צריכים להופיע לפני כל בית הספר שלהם, זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא קיבל כזאת התלהבות.

בפעם הקודמת שהוא שר ב'סטאר סקול' כולם היו בשקט, אבל עכשיו בעזרת מייק כולם קמו על רגלייהם מהתרגשות.

הרקדן והזמר התקדמו בחזרה למקומותיהם, מייק קיבל כמה טפיחות וכיפים מהאחרים בזמן שהארי הסתפק בכך שבן בילגן לו את השיער וחייך אליו בחמימות. "היה כיף" מייק אמר לפניי ששניהם פנו לשולחנותים, הארי העדיף לא לדבר.

עיניו של הארי נפגשו בטעות בעיניו של כחול השיער שהביטו בו בהערצה, כשצ'אן שם לב שהארי מסתכל עליו הוא הזיז במהירות את ראשו. 'מה יש לו?…אווו נכון! בעצם הוא אף פעם לא שמע אותי שר! אני באמת עד כדי כך טוב שאני יכול לרכך את צ'אן? כן בטח, אני סתם פתטי'.

ירוק העיניים ניסה להקשיב לשני המורים, באמת שהוא ניסה, אבל כל הזמן ילדים הסתכלו עליו. זה היה מביך, הוא לא ידע מה לעשות, לחייך? לדבר? להביט בחזרה?, הוא פשוט לא ידע, אז הוא רק הוריד את הראש וקישקש במחברת, לא מודע לכך שמייק לא מוריד ממנו את העיניים.

"פסס'ט הארי?!", ירוק העיניים הרים את ראשו מסתכל על מי שלחש לו ."מה?" הוא השיב בלחש, "אחרי השיעור תכין לי לאכול, אני לא רוצה לאכול בקפיטריה!", "מה אני המשרתת שלך?" הארי אמר בזלזול, "אתה הנסיכה שלי", "נסיכה בתחת שלך!" ב'נגמין ציחקק בלחש.

השרירי הזיז את ראשו מצד לצד באיטיות, מנסה להיות כמה שיותר חמוד. "בבקשה?!" הוא הביט על הארי עם עיניים מתחננות, הארי גילגל עיניים למראה המצחיק של בן, "בסדר בסדר יחתיכת מגודל!", "טנקיו" בנג'מין סובב את ראשו בחזרה, מרוצה מעצמו.

שני הנערים אכלו לבדם במטבח הגדול בזמן שהאחרים אכלו בקפיטריה. "ממתי אתה לומד פה?", ירוק העיניים שאל בזמן שהוא לקח כף ענקית של אורז והכניס אותה לפה, "מאז שגיליתי שאח שלי הומו, משהו כמו חמש שנים" בן הודה, "חשבתי שאין לך בעיה עם גייז" הארי אמר בהפתעה. "אין לי, להורים שלי יש", "או אני מבין, הוא יותר גדול ממך?" הארי המשיך לשאול שאלות, "כן בשלוש שנים", "אז הוא בן 22?!", "כן" בנג'מין חייך.

ירוק העיניים המשיך לזלול ביחד עם השרירי את האורז והשניצלים שהארי בישל. "אז אח שלך יצא מהארון בגיל 17? כשהיית בן 14?", "כן בגיל הזה, אבל הוא לא ממש יצא מהארון, אני הוצאתי אותו" בנג'מין היה נראה ממש מובך פתאום, "לא הבנתי" הארי שאמר בבלבול, לוקח עוד כף ענקית של אורז. "תפסתי אותו באמצע…", "באמצע מה?" הארי היה סקרן, "תפסתי אותו מזיין מישהו".

כל תוחלת פיו של הארי עפה במהירות לפניו של השרירי. הקטן יותר השתעל בחוזקה, מביט על השרירי ונחנק מרוב צחוק, "כולך אורז", "תודה שאתה מספר לי, לא ידעתי" השרירי אמר בציניות.

הארי לא יכל להפסיק לצחוק "די זה לא מצחיק!" בן אמר בזמן שהוא ניגב את פניו, אך הארי לא הפסיק. "אמרתי שזה לא מצחיק", הגדול יותר לקח חופן אורז בידו וזרק על המצחקק, "אתה מכריז על מלחמה?" ירוק העיניים אמר בחיוך, לוקח גם הוא אורז וזורק על האחר.

כל הריצפה, השולחנות, הם עצמם, היו מלאים באורז. הארי התיישב על בן ששכב בחוסר אונים על הריצפה, דוחף לתוך פיו של השרירי כמויות גדולות של אורז וחתיכות גדולות של שניצל. "אתה לא תצליח לנצח אותי", הקטן צחק בשיעשוע, "אני אחנק בסוף, תן לי ללעוס לפחות", האחר התחננן.

"אוקיי, רוצה לעשות הסכם שלום?", "בחיים לא" בן אמר ברוח מלחמתית והארי הביט בו בזלזול "חבל" במהירות ירוק העיניים שלח את ידיו, מדגדג את ביטנו של הגדול יותר. "ל-לא, ל-א…טוב, טוב הסכם שלום!! ד-ד-י" השרירי לא הצליח להפסיק לצחוק, נחנק מעט.

"מה קרה פה?". שני הנערים נעצרו, נשארים באותה תנוחה ומביטים אחד על השני בחשש, "הלך עלינו" בן לחש להארי כשהם שמעו את התלמידים. "אתם, מה אתם עשיתם? כל המטבח אורז ושניצילים, אתם מלאים באורז!" לפתע כולם התחילו לצחוק על שני הנערים המלוכלכים בתנוחה המוזרה שנראתה להם כל כך אירוטית.

"על מה כולם צוחקים?", 'אויי לא' הארי חשב לעצמו כשהוא שמע את קולו של הרקדן. "מה לעזאז…" מייק נעצר כשהוא ראה את האקס שלו יושב על הנער השוכב.

הארי הרים את ראשו מבנג'מין והסתכל על התלמידים, מחייך בתמימות. "א-אנחנו פשוט אמממ, א-אנחנו ננקה", הנשי התרומם באיטיות, מושיט לשרירי יד ועוזר לו לקום. ירוק העיניים ניסה כמה שיותר להתחמק ממייק, אבל עיניו תמיד עשו את דרכן באופן אוטומטי לפניו הכעסות של הגבוה.

"כדאי מאוד שתנקו פה, לוזרים". הארי במהרה הביט על צ'אן "מה אמרת?", "לוזרים, גם לאיית לך? ל-ו-ז-ר-י-ם" כחול השיער הדגיש את דבריו. "חתיכת מזדיין" הארי לחש חזק יותר ממה שהוא ציפה, "מה? אני חושב שלא שמעתי נכון" צ'אן התקדם מעט לירוק העיניים והארי לא ענה, מעדיף לשתוק מאשר להתחיל ריב. "יופי! עכשיו קדימה לנקות".

"איפה יש מגב?" הארי שאל את השרירי "בוא אחריי" האחר חייך, מתאפק לא לצחוק על הקטן שהיה מלא באורז "השיער שלך, אממ הוא…" הארי נשך את שפתיו מתאפק גם הוא לא לצחוק מול כולם, "כן אני יודע, גם שלך…". לפתע, הנער הגבוה עבר בין שניהם, מעיף את כתפייהם בחוזקה לאחור. כך עשו גם האחרים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך