כשעזבת, האם שכחתי? פרק 16

bl_bar 30/09/2016 828 צפיות אין תגובות

"מה? אין מצב! והסכמת?" ירוק העיניים הנהן, לוקח ביס מעוגת גבינה מתוקה. "הארי מתוקי, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?", האחר הניע את ראשו לשלילה, "לא! אני בכלל לא בטוח למרות שמחר זה קורה! אבל לא יכולתי לסרב לה! משהו באיך שהיא מתנהגת מזכיר לי אותכם, עצוב לי שאתם לא יכולים לבוא גם בגלל שזאת מסיבה סגורה".

"אוווו ילד יפה שלי" ג'ון עטף את הנשי בחיבוק חזק, לוקח את הכפית של הארי ומאכיל את הקטן, "פה גדול!" הוא הפציר והארי פתח את פיו, נותן לבלונדיני להכניס לשם עוגה לבנה וטעימה. "טעים!" הקטן הזיז את ידיו בהתרגשות, "אני פשוט מאוהב במי שהכין את העוגה הזאת!" הארי הביט על מגי וחייך, "תודה תודה" ארוכת השיער חייכה ומצמצה בעפעפיה במהירות.

"אויי תמחקי את הפרצוץ המזעזע הזה! בעצם תעשי משהו עם הפנים שלך! שיפוץ לא יזיק לך…" ג'ון אמר בזלזול, "בלונדי אני ארצח אותך, אתה בכלל צריך לשנות את הפרצוץ המכוער שלך, איך דן יוצא איתך אף אחד לא יודע" ארוכת השיער עקצה את ג'ון בנקודה הרגישה שלו.

"דןןן~ נווו" הבלונדיני קפץ בעצבנות, מתיישב על רגליו של האחר ושולח לארוכת השיער מבט רושף. "די לריב!" אדום השיער ניסה להרגיע את האווירה, "הארי שלנו הולך להתלבש כמו בת ולרקוד כמו חשפן מול כל בית הספר! וזה מה שמדאיג אתכם, מי צריך שיפוץ?".

"הלך עליי! אני אהיה הבדיחה של בית הספר הזה" המציאות פתאום הכתה בהארי וביטחונו צנח, "יא…חתיכת מטומטם! הבית ספר הזה הוא בדיחה, לא אתה" הבלונדיני הקטן אמר ברוגז בזמן שידיו של בן זוגו מחבקות חזק את בטנו הרזה וראשו של דן נח על כתפו הדקה.

"תאמין לי שכולם יתחרמנו לך על הצורה", "מגי!" כולם הביטו על ארוכת השיער המחוייכת, "מה? אני אומרת את האמת! עם גוף כמו שלו והמראה…מצטערת הארי, אבל מראה נשי וסקסי בטירוף, הוא בשקט יכול לגרום לסטרייטים לחשוב פעמים על המיניות שלהם. כשהוא יתלבש כמו בת וירקוד מולם, לחלוטין הם ירצו לעשות אותו", "המכוערת צודקת!" ג'ון הצהיר, גורם לארוכת השיער לנשוך את שפתייה בכעס.

"טוב אבל בגלל שאנחנו נמשכים לבנים זה לא תירוץ, צריכים את דעתו של מקס!" דן אמר בכנות, "אתה לא נמשך לבנים! אתה נמשך אך ורק אליי, טוב?" ג'ון התפרץ, גורם לשרירי לחייך ולהנהן במהירות לפני שנשק נשיקה קטנה לבלונדיני שישב על רגליו.

"אז מה אתה אומר בייב, הוא יכול למשוך בנים סטרייטים?" אדום השיער הסתכל על הארי שאכל את עוגת הגבינה באיטיות, קו לבן ונוזלי ירד מצד פיו.

מקס במהירות בלע את רוקו והנהן "לחלוטין!".

'אז מחר זה באמת קורה? מחר! אני לא מאמין שהסכמתי לזה בכלל', הארי התהלך ברחובות אמריקה החשוכים והסואנים מבית הקפה שבו עובדת מגי לבית הספר שהוא לומד, משנן כל צעד בריקוד למחר, פוחד לפשל. למזלו הגדול בשבוע הזה מייק לא הציק לו, לרוב הוא היה בחזרות ואם הם היו נפגשים הוא היה עייף מדי בשביל להתייחס לרקדן או לכל מישהו אחר.

בזמן שהקטן חשב לעצמו הוא הרגיש רטט מכיס מכנסיו, 'נו באמת' הוא חשב לעצמו כשראה מי מתקשר.

"מה אמילי?, "איפה אתה? הבנות רוצות לעשות חזרות אחרונות!" כחולת העיניים נשמעה לחוצה וכעוסה יתר על המידה, "תירגעי אני בשער של בית הספר! הייתי עם חברים שלי", "יופי, תבוא מהר לסטודיו!", "טוב אני בא!…עושים את זה מהר נכון? אני עייף!", "כן, חזרה אחת וזהו, אנחנו צריכות לשפר את העמידה שלך על העקבים טיפה וזהו, לא יותר מזה" אמילי הסבירה, "טוב" תשובתו של הארי הייתה קצרה ומסכמת, וככה השיחה בין השניים הסתיימה והארי התהלך במהירות לכיוון הסטודיו, לא רוצה ששבע בנות ישלפו עליו ציפורניים.

הנשי התנשף במהירות, שוכב על ריצפת הסטודיו, "תורידו את זה ממני!". אמילי במהירות שלפה את העקבים מכפות רגליו הכואבות של הארי, מעסה אותן בדאגה.

"איך אתן יכולות ללכת על זה?" הקטן עוצם את עיניו, נהנה מהמגע ברגליו. כל הנשים ציחקקו וקולן עטף את הסטודיו, "הארי מתוק זה הכישרון שלנו!", "כן בטח!" הזכר אמר בזלזול, "רגע, איך הייתי?" הנשי הוסיף ושאל, מקווה לתשובה חיובית, "מעולה! רק שאתה צריך להבליט יותר את התחת כשאתה בתנוחת כלב!", "זה נשמע כמו תנוחת סקס!" הנער אמר בקלילות, "הארייייי!!" כל הבנות הסמיקו במהרה.

"טוב טוב! וזהו?", "כן אתה יכול ללכת לישון, כבר מאוחר ומחר צריך להתארגן! אחת מהמתלמדות בקורס הקוסמטיקה אמרה שמחר היא תאפר אותנו לפני ההופעה", "טוב! אז אני הולך, שיהיה לכולן לילה טוב! ובהצלחה לנו מחר", "בהצלחה" הבנות צווחו בהתרגשות, מחבקות בחוזקה את הנשי.

הקטן נופף להן לשלום והלך למעלית, עולה לקומה השלישית ומפהק בחוזקה בדרכו לחדר שלו, כשלפתע נתקל בגוף כלשהו. "מצטער" הארי היה עייף מדי בשביל להרים את עיניו לפניו של האחר ופשוט המשיך ללכת, מפהק שוב.

"אני מבין שאתה עייף" הישנוני נעצר והרים את פניו, לא מופתע שמייק עמד מולו. "אני מבין שאתה מבין נכון", הגבוה ציחקק לאחר אמירתו של האחר, "מתוחכם! אתה יודע שכבר כמעט שבוע לא יצא לנו לדבר", "נו ו…? אני מעדיף את זה ככה!", "אבל אני לא!", ירוק העיניים גילגל את העיגול הירוק שבעיניו הלבנות לפניי שהתקדם שוב לחדר, מתחמק מהרקדן.

"נו! די כבר מייק!" הקטן אמר בייאוש כשהאחר אחז בידו "אוקיי…על מה אתה רוצה לדבר? תעשה את זה מהר כי אני רוצה לישון!", הארי הפעם לא נילחם בלשחרר את ידו מאחיזתו של האחר. "אתה באמת הולך לעשות את זה מחר?", "כן", "אתה בטוח?", "כן", "התאמנת עכשיו?", "כן", "מה השעה?", "כן".

מייק נשם עמוק, מביט בעיניו העייפות של הנשי. "תלך לישון", "כן" הרקדן גיחך לעצמו כשמצא את התגובה של הארי כמשעשעת. "אחד ועוד אחד, כמה זה?", "כן" צחוקו של מייק מעט התגבר אך עדיין הוא שמר על מינון טון הגיוני, לא רוצה שאחד מהילדים יצא מהחדר שלו ויהרוס להם את הרגע.

"למה אתה חמוד כל כך?", "כן", הרקדן חייך, "על כל שאלה שאשאל תענה כן?" , "כן" , "בטוח?", "כן" מייק מהסס מעט אבל מחליט שהוא יגיד את מה שבמוחו, "אתה אוהב אותי?", "לא!" חיוכו של מייק במהרה צנח למטה, הוא לא ציפה לתגובה הזאת. הארי יצא במהירות מהעייפות ששקע בה, מושך את ידו, "מה נראה לך בכלל?" הוא אמר, דוחף מעט את האקס והולך לחדרו.

"עד עכשיו היית אצל החברים שלך?", "לא! התאמנתי", "או, מה אתה הולך לעשות עכשיו?", "להקלח ואז לישון והרבה", "גם מחר אין לימודים, אתה יודע?!", "כן אבל אני צריך להתארגן מלא בשביל כל החרא הזה! אני עדיין לא מבין למה הסכמתי, שיגיע כבר מחר ונסיים עם זה!".

"איך אתה חושב שמייק יגיב?" הקטן נעצר באמצע ניגוב ראשו הרטוב, מסתכל על השרירי לשנייה וממשיך לייבש את שערו, "לא אכפת לי! ואל תדבר איתי עליו!", "למה אתה תמיד מסרב לדבר עליו?", "ככה! כי אני לא רוצה לדבר עליו" הארי התעקש, "אתה יכול לספר לי כמה זמן הייתם ביחד?", ירוק העיניים הניח את המגבת, מתיישב על מיטתו, חושב לרגע ומחליט לדבר.

"ביחד ביחד או ביחד בתור חברים טובים?", "שניהם!", "בתור חברים טובים מאז הגן ובתור זוג שלוש וחצי שנים מגיל 14 עד 17 וחצי", "מההההה? שלוש וחצי שנים? זה יחסית הרבה! ואוו מי היה מאמין שאתה היית הבן זוג שלו, עדיין מוזר לי לחשוב שהוא גיי" בנג'מין היה כלכך מופתע שהוא נשאר עם אותה הבעת פנים המומה למשך זמן מה.

"בשבילך! בשבילי זה מוזר שהוא מנסה להתנהג כמו סטרייט, אבל גם אני הייתי בהלם כשהוא אמר לי שהוא מאוהב בי" הארי חייך כשנזכר בתקופה היפה הזאת, "מההההההה? רגע רגע הוא זה שאמר לך? מה?" בן צעק את זה מרוב ההלם, לא ידע איך להגיב לכל המידע הזה שנפל עליו בבת אחת.

הארי ציחקק למראה ההמום של בנג'מין ומחליט לענות לו על השאלות, "בסביבות גיל 14 הוא אמר שהוא תמיד אהב אותי אבל לא היה לו את האומץ להגיד לי את זה לפניי…אתה יודע, ילדים קטנים וכל זה", "אני לא מאמין! ומה אמרת?" הסקרנות כמעט והרגה את השרירי, הוא רק רצה לשמוע עוד ועוד, "הייתי בהלם, אמרתי לו שזה לא הגיוני ושאולי בגלל שאנחנו תמיד ביחד הוא מרגיש את זה…התרחקתי ממנו לכמה שבועות אבל אז זה פשוט קרה, התחלתי לפתח אליו רגשות וביום הולדת של מגי נישקתי אותו".

"אני לא יודע מה להגיד! אבל אם הוא תמיד אהב אותך ואתה אותו למה נפרדתם? רבתם או משהו? שלוש שנים וחצי זה לא סתם, זאת אהבה!", "רבנו? ברור שרבנו, היינו רבים כמו כל זוג, אבל תמיד היינו משלימים מיד בדרכים שאני בטוח שלא תרצה לדעת", השרירי עיוות את פרצופו "מעדיף לא לדעת באמת", ירוק העיניים ציחקק במתיקות.

הארי נעצר לרגע לפניי שלקח נשימה עמוקה והמשיך, "ואם אני אגיד לך שאני לא יודע למה נפרדנו, מה תגיד?", "מה זאת אומרת לא יודע?" בן שאל בבלבול.

"תחשוב שביום בהיר בגיל שבע עשרה וחצי אתה קם בבוקר אחרי שבלילה שכבת עם מי שאתה הכי אוהב וסומך בעולם ומגלה שאותו אחד עזב פתאום את הדירה המשותפת שלכם, ביחד עם כל התמונות שלכם, הזכרונות, התכשיטים המשותפים ונעלם מבלי להשאיר זכר, רק מכתב קטן ומסכן שרשום בו 'בוא ניפרד', תחשוב שאותו אחד משנה את מספר הטלפון שלו ולא יוצר איתך קשר בכלל, גורם לך להשתגע מדאגה ולהיכנס לדיכאון במשך חצי שנה, גורם לך לא לאכול, לא לשיר, לא לדבר עם החברים הכי טובים שלך, להסתגר בתוך עצמך ולאבד תקווה. זה בדיוק מה שקרה לי עם מייק"

עיניו של בנג'מין הביטו ברחמים על הקטן שמולו, ליבו נמחץ כשראה את דמעותיו של הארי לפני שהאחר הסתובב ונשכב במיטה, מכסה את כל כולו.

"עכשיו שיהיה לך לילה טוב!" הקטן אמר מתוך השמיכה, מנגב את דימעותיו שלא מפסיקות לרדת. בן נשך את שפתיו בחוזקה מרגיש כל כך רע שהשותף שלו היה צריך לעבור את כל זה, מבין עד כמה שהארי באמת חזק נפשית.

'מייק, חתיכת בן אלף! חושב שהוא כל כך חזק שבעצם הוא כלום לעומת הארי'


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך