כשעזבת, האם שכחתי? פרק 27
"הארי?! קדימה יפה שלי, הגיע הזמן לקום, כבר צהריים" ג'ון לחש לאוזנו של ירוק העיניים ברכות, מלטף את ראשו בעדינות. הארי כיווץ את גבותיו ופתח באיטיות עין אחר עין, משרבב את שפתיו מעייפות. הבלונדיני הקטן היה מוקסם מיופיו של הזמר, נושק למיצחו של האחר ומתרומם לעמידה, "הארי תקום מהר, דן כבר התחיל להכין חביתות' אם אתה רוצה לאכול אז קדימה לקום".
במהרה הארי שיפשף את עיניו וקפץ מהמיטה, לוקח מהתיק שלו מברשת שיניים ובגדים והולך לשירותים ולמקלחת.
–
הבלונדיני ציחקק והלך למטבח, מחייך כשראה את גבו המחוטב של בן זוגו ולא הצליח להחזיק את עצמו מלחבק את דן מאחור. השרירי גיחך ועזב את ידית המחבט רק בשביל לקחת את ידו הימנית של הבלונדיני ולנשקה במשך מספר שניות. "אני אוהב אותך" הגדול אמר בחיוך, עוזב את ידו של האחר וממשיך להתעסק במחבט. הקטן הנהן באיטיות "גם אני" הוא הוסיף לפני שנישק את עורפו של דן ושיחרר את האחיזה מגופו השרירי של בן זוגו.
"למה הפסקת?", "כי אני לא רוצה להפריע לך" הקטן אמר בכנות. דן עזב את עיסוקיו והסתובב לג'ון, מושך אותו אליו לנשיקה קצרה. "אתה אף פעם לא מפריע לי" השרירי הצהיר, נושק למצחו של הבלונדיני ומסתובב בחזרה למחבט, "קדימה, תחזיר את הידיים שלך לאיפה שהם היו" הוא הוסיף ובמהירות ידיו הרזות של ג'ון עטפו באהבה את בטנו של דן.
–
לאחר כמה דקות היה ניתן להבחין בחיוך ערמומי שעולה על שפתיו של הבלונדיני. ג'ון הזיז את ראשו לאחור, בודק אם הארי יצא מהמקלחת ולשמחתו הוא עדיין התקלח.
–
"ג'-ג'ון? מה נראה לך שאתה עושה?", "ששששש…אתה לא רוצה לשחק קצת?" ג'ון לחש בחושניות, "אני רוצה…אבל הארי פה ו…פאק ג'ון" השרירי לא יכל להמשיך לדבר.
הבלונדיני ציחקק, מנשק את עורפו של האחר בזמן שידו נעה בתוך תחתוניו של דן, אוחזת בחוזקה באיברו הקשה של השרירי.
דן אחז בכוח בידית המחבט, מכבה במהירות את הגז ומסתובב לג'ון רק בשביל לנשק אותו בעונג.
הבלונדיני בדיוק העמיק את הנשיקה כשהוא שמע את המפתח של דלת השירותים מסתובב ובמהירות הוא הוציא את ידו ממכנסיו של דן וניתק את הנשיקה, מסובב את השרירי המבולבל שהתייסר כרגע מכאבים באיבר מינו בגלל שג'ון לא נתן לו להגיע לגמירה.
–
הבלונדיני עמד לצידו של דן ושטף את ידיו בכיור המטבח כשהשטני יצא מהמקלחת, גל של אוויר ריחני יוצא אחריו. "האוכל מוכן?" הארי שאל בהתרגשות, לא מודע למה שקרה. ג'ון חייך והנהן "כן הוא עוד שנייה מוכן, אתה יכול לשבת לבנתיים" ירוק העיניים הנהן ועשה את המבוקש. "א-אני הולך לשירותים, ג'ון תמשיך לטגן במקומי". הבלונדיני הנהן, מתאפק לא לצחוק מפני שידע בדיוק מה דן הולך לעשות שם אהמאהמ הולך להיפטר מהזקפה שלו אהמאהמ
–
"טוב שבאת באמת" הארי הסתכל בעצב על דן שיצא מהשירותים. "יופי, יאללה הארי אתה יכול להתחיל לאכול", "הללויה" הארי ניגב דמעת אושר והתחיל לזלול במהירות, גורם לזוג לצחקק.
"אתה מרגיש טוב עכשיו?" ג'ון לחש לדן והאחר הסתכל עליו והנהן.
השרירי הושיט לפיו של הבלונדיני מזלג עם חביתה והקטנצ'יק עשה את המבוקש ופתח את פיו, נותן לדן להכניס לשם את חתיכת הברזל עם המאכל הצהוב.
"תפסיקו להתמזמז, בסוף יהרס לי התאבון" הארי אמר בקנאה, מתגעגע לימים בהם הרגיש נאהב. הבלונדיני הביט בו בכעס אבל החליט לוותר לו הפעם, רואה את העצב בעיניו של חברו הטוב. "אז מה אתה מתכוון לעשות היום?", "אמממ…לא יודע, אני אחזור לבית ספר ונראה מה יקרה", "אתה עדיין רוצה שמייק ישים לב אלייך?", "לא יודע, אני מבולבל" ירוק העיניים נאנח, נשען לאחור ומרים את הפוני שלו למעלה בעזרת ידיו, "אני באמת לא יודע מה לעשות" הוא נשך את שפתיו העדינות.
"קודם כל תרגע" דן ניסה לעזור לחברו, "אנחנו יודעים שקשה לך, במיוחד כשאתה צריך לגור וללמוד באותו בית ספר של מייק. כל זה מבלבל אותך, הרגשות שלך מבלבלים אותך ואתה לא יודע מה באמת נכון. אני לא אגיד לך שכדאי לך להקשיב ללב ולא לראש כי זה לא כלכך משחק פה את המשחק, אבל אתה כן צריך להיות אמיתי עם עצמך ועם הרגשות שלך…תחליט את ההחלטה שהכי טובה לך, אתה סבלת מספיק, אנחנו לא מוכנים לראות אותך סובל עוד פעם".
עיניו של ירוק העיניים במהירות החלו להתרטב ודמעות קטנות ירדו מעיניו אחרי ששמע את דבריו של דן. "יש לי בן זוג מושלם!" ג'ון אמר בגאווה ונישק בחוזקה את דן לפני שקם והלך במהירות להארי, מנגב את דמעותיו בעזרת שרווליו ומחבק אותו בחוזקה. "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך!", הארי הנהן וחיבק בחזרה את ג'ון. "קח הארי" השרירי הושיט לירוק העיניים נייר והאחר חייך ולקח את הנייר, מנגב את עיניו ומקנח את אפו.
"עכשיו להפסיק לבכות ותמשיך לאכול", "אני לא רעב" השטני אמר אחרי שמשך באפו גורם לשני הנערים האחרים להסתכל עליו בדאגה, הרי הוא אף פעם לא יסרב לאוכל אחרי שהוא כל כך השתוקק לאכול, אלא אם משהו קיצוני קרה.
"אם אתה לא אוכל אני אתקשר לבן ואגיד לו לתת לי את מייק לטלפון ואז אני אגיד למייק שאתה עדיין אוהב אותו ושאתה מת לחזור אליו וש…" ג'ון נעצר והתחיל לצחוק בחוזקה כשראה את הארי אוכל במרץ, דוחף לפיו כמויות גדולות של אוכל. "חסר" ביס "לך" ביס "שאתה" ביס "עושה את זה!" הארי אמר מילה מילה אחרי כל ביס שלקח.
–
"הארי, שוב מתקשרים אליך מהמספר הזה, אתה בטוח שאתה לא רוצה לענות לזה?", "לא, גם ככה אין לי כוח לדבר עם מי שזה לא יהיה, כל עוד אין לי את המספר שלו הוא לא כזה חשוב" הבלונדיני חשב על דבריו של האחר והנהן, "צודק" הוא הוסיף והניח את הטלפון בחזרה בשולחן הקטן שליד המיטה, חוזר לשכב עליה.
–
"טוב אני חושב שאני אלך עכשיו" הקטן אמר בעצב, יודע שיתגעגע אל חבריו. "מה? עכשיו? אתה בטוח לא רוצה להישאר פה עוד?" ג'ון התרומם מהמיטה והתקדם לירוק העיניים, מחבק אותו בחוזקה.
"תישאר!", "מצטער בלונדי אני חייב ללכת", "אוף, אז לפחות תתן לי ולדן ללוות אותך עד לבית ספר", "לא לא, מה פתאום. כבר מאוחר, תנוחו או משהו. אני כבר ילד גדול ג'ון, אני יכול ללכת לבד", "הארי!" הבלונדיני אמר בכעס, "אנחנו הולכים איתך וכל מה שאתה אומר לא מזיז לי, הבנת?" הוא הוסיף בטון מאיים והארי רק הנהנן במרץ, לא רוצה למות בגיל צעיר.
–
ג'ון הביט בעצב על הארי, לא שולט בדמעותיו וממהר לחבק את דן שגיחך על התנהגותו המתוקה של בן זוגו. "והנה שוב אתה מתחיל לבכות בלי שום סיבה", "בלי שום סיבה? בלייי שוםםם סיבה האריייי? אתה עכשיו צריך להיפרד מאיתנו ואנחנו לא נראה אותך הרבה כי אתה תהיה עסוק בלימודים ו…ו…גם יהיה לך קשה בגלל מייק…בבקשה הארי אל תלך" הבכי של הבלונדיני התחזק, גורם לשני האחרים להביט בו בייאוש.
"טוב טוב, אז אתה מוכן להפסיק לבכות ולתת לי חיבוק?!", הדרמטי הפסיק לבכות בבת אחת, מנגב את דמעותיו וקופץ על הנער הקטן, מחבק אותו בחוזקה לפני שנישק אותו בכוח, מכאיב טיפה לשפתיו של האחר.
–
"טוב אז ביי ביי" הארי אמר לבסוף, אחרי שחיבק גם את דן. "תהנו לכם, ותודה על האירוח", "שטויות, אתה יכול לבוא מתי שבא לך" דן אמר בחיוך, מנסה להישאר רגוע למרות שחולצתו הפכה מעט רטובה בגלל דמעויות הרבות של ג'ון.
"ג'ון די לבכות", "לא רוצהההההההההה" הבלונדיני אמר בצעקה, מקפיץ מעט את הארי. "ב…ס…ד…ר" הזמר אמר האיטיות לפני שנשק ללחי של ג'ון "אני אוהב אותך בלונדיני" הוא אמר בחיוך, מרגיע מעט את האחר. "להתראות, אני כבר אדבר איתכם אחר כך", הזוג הנהן ונופף לו לשלום מחוץ לשער בית הספר, מרגישים כאילו הם שולחים את בנם הקטן למקום מסוכן עם הרבה מכשולים.
תגובות (0)