כשעזבת, האם שכחתי? פרק 37 (18+)
בזמן שהארי החל ללטף את איברו ואת פטמתו הזקורה הוא לא שמע את דלת חדר המקלחות נפתחת, הוא לא שמע את הצעדים שקרבים אליו, הוא לא ראה את האדם שעומד מולו ומחייך לעצמו, הוא היה שקוע בעצמו ובעונג שהוא מזמן לא חווה.
"ריי". הארי חשב שהוא שמע לא נכון, חושב שהוא מדמיין, גאד זה עשה לו את זה, הוא נשך את שפתו התחתונה "עוד" הוא לחש, מניע את ידו על איברו הקשה "עוד" הוא התחנן, "ריי", הוא שמע את זה שוב, הקול הזה שבדמיון שלו היה כל כך מציאותי, הקול של מייק שלוחש את כינוייו בכזאת חושניות חירפן אותו, "מייקי" הזמר פלט את השם האסור בגניחה אסורה עוד יותר, ידיו עבדו במרץ, ידו שליטפה את פיטמתו נעה גם היא למטה, עוזרת לאחרת. הארי אחז באברו בשתי ידיו, מניע את מותניו קדימה ואחורה בקצב שונה מכפות ידיו.
מייק לא יכל לשלוט בעצמו יותר, הוא כבר היה קשה מדי, המראה של הארי מענג את עצמו גרם לגופו להשתגע, הוא היה כל כך יפה ואפילו במצב הזה הוא היה נראה הבן אדם הכי טהור שיש. הוא החל להתפשט גם הוא, לא משמיע צלילים חזקים בשביל לא לתפוס את תשומת ליבו של המאונן. כשהוא היה ערום כלו הוא צעד קדימה, נכנס באיטיות גם הוא לתוך זרם המים החמימים.
כשהארי הרגיש את הגוף הזר נוגע בו הוא פתח את עיניו ופגש את פרצופו המשועשע של מייק, הוא בא לצרוח אבל מייק חסם במהירות את פיו, מונע ממנו לעשות מהומה. הרקדן הניח את אצבעו על שפתיו שלו, מסמן להארי שיהיה בשקט "אתה לא רוצה שיגלו אותנו כאן, במיוחד לא במצב הזה, נכון?" הגדול יותר לחש רואה איך מבטו של הארי משתנה ומבין שאפשר לשחרר את החסימה מפיו.
"מה אתה עושה כאן לעזאזל?" הארי לחש, נבוך כולו, "ראיתי אותך הולך למקלחת, ידעתי שתעשה משהו כזה לעצמך, ראיתי שאתה מסתיר את החבר הקטן שלך מקודם" מייק חייך והוריד את מבטו, גורם להארי להבין לאיזה 'חבר' הוא מתכוון.
"רוצה לשחק קצת?" הוא שאל לפתע לפניי שהושיט את ידו לאיברו הקשה של הארי, אוחז בו.
הארי גנח, מכווץ את גבותיו "ל-לא די, הבטחנו שנתרחק אחד מהשני", "אוי נו אל תהיה כזה, אתה גם ככה מאונן לעצמך, מה זה משנה אם אני אעשה את זה, אני בטוח שזה יהיה נעים יותר" מייק לחש בצרידות לאוזנו של האחר בזמן שהחל להניע את ידו, מוכיח להארי שהוא צודק, "ל-לא מייק" הזמר התחנן, "ששש…אל תדאג, אני לא אעשה כלום חוץ מזה, אני מבטיח לא לנשק אותך, בוא רק נגרום לשנינו לגמור, זה יסתיים מהר יותר אם נעשה את זה ביחד, לך תדע מי יכול עוד להיכנס" הייתה שתיקה, הארי רצה לסרב אבל הוא רצה את זה כל כך, הוא רצה להרגיש את המגע הזה, את ההרגשה המדהימה הזאת, לא אכפת לו מרגשות כרגע, הוא רוצה לגמור "זה יהיה חד פעמי, אני מבטיח לך שאתה תהנה מזה" מייק היה משכנע, "א-אבל מייק" , "די, בוא נהנה מזה, זה יהיה חסר רגשות, בוא נגרום לעצמנו להרגיש טוב" ירוק העיניים הסתכל בעיניו החומות של האחר, הן לא שיקרו לו.
פאק, מה זה משנה בכלל, הוא גם ככה חרמן, הוא יכול להאשים את ההורמונים שלו אחר כך, הוא הולך לצאת מושפל הוא יודע את זה, אבל גאד הוא רוצה לגמור כמה שיותר מהר.
מבלי לדעת מה הוא עושה הוא הנהן באיטיות.
חיוכו של מייק רק התרחב, "כרצונך ריי" הוא אמר לפני שהצמיד את גבו של הארי לקיר הקר, גורם לגבו להתקמר מעט, מייק נצמד לגופו הרטוב של האחר, איברו הקשה נוגע באיבר של השני, הארי גנח כשהרגיש את איברו של מייק נוגע בו, שוכח את הקור בגבו.
מייק עטף את איבריהם בכפות ידיו, מסתכל על הבעות פניו המשתנות של הארי בזמן שהניע את ידיו ומותניו, הוא נאנח בכבדות, לוחש את שמו של הזמר- מה שגרם לאחר לגנוח בשקט ולעצום את עיניו.
ראשו של הקטן נשען לאחור וידיו חסמו את פיו מלגנוח חזק יותר, המגע של מייק כמעט והרג אותו, הוא נזקק לעוד ולאט לאט הוא החל גם הוא להזיז את מותניו, גורם לשפשוף להיות אגרסיבי יותר, מייק גנח מהתנועות הפיתאומיות, לא מצפה מהארי לעשות את זה. "אתה אוהב את זה?" הוא שאל, לא באמת מצפה לתשובה, בזמן שנע מהר יותר, רוכן קדימה ומלקק את צווארו החשוף של האחר.
"פאק מייק" ידיו של הארי זזו מפיו, אחת מהן שורטת את גבו השרירי של האחר, כנראה תשאיר לו סימנים לכמה ימים, והשנייה אוחזת בראשו הרכון של מייק, מצמידה את שפתיו קרוב יותר לעורו, מכריחה אותו לגעת יותר.
ליבו של מייק החסיר פעימה, הארי פאקינג מאפשר לו לעשות את זה, אומנם זה כנראה החרמנות של הארי שמשתלטת עליו כרגע, אבל לעזאזל עם זה, הארי רוצה שהוא יגע בו כמה שיותר, הארי נהנה מהמגע שלו, הוא לא נגעל ממנו. הרקדן הרגיש פרפרים מציפים את בטנו והוא החל לנשק את צווארו של האחר, משתדל לא להשאיר סימנים שיגרמו למעשה שלהם להתגלות.
"אני אוהב אותך" מייק אמר בין הנשיקות בצווארו של הארי, נותן מעט לרגשות שלו לחמוק מראשו, גורם לאחר להתנשף במהירות. "אני חרמן כל כך, לעזאזל" הארי לא יכל להתמודד עם כל הרגשות שהציפו אותו כרגע, "תגרום לי לגמור, מהר" הארי הוסיף והפציר, מייק הנהן והחל לנוע הכי מהר שיכל, אגודליו משחקות בכיפות האדמדמות של שניהם.
"כן, פאק מייק, כן" ציפורניו של הארי התחפרו בתוך עורו של האחר, אצבעותיו תופסות בחוזקה את שיערו של הרקדן, הגוף שלו רעד, הצמרמורת השתלטה על גופו והוא הבין שהוא הולך סוף סוף לגמור.
"מייק, אני עומד לגמור, גאד" הקטן גנח בחוזקה, לא אכפת לו שמישהו יכול לשמוע אותו, "בוא נגמור ביחד" מייק הזיז את ראשו מצווארו של הארי, מביט לתוך עיניו החצי עצומות של הקטן יותר ורוכן קדימה, מצמיד את מצחייהם הרטובים אחד לשני, הוא רצה לנשק אותו כל כך, הוא היה נואש לזה, אבל הוא שלט בעצמו, יודע שהוא הבטיח להארי שזה לא יקרה והוא חייב לקיים את זה, לפחות רק את זה.
–
שניהם רעדו, עוצמים עיניים בזמן שהנוזל הלבן יצא מגופם, הם התנשמו בכבדות, מרגישים את הנשימות אחד של השני.
"ואו" מייק צחקק, עוזב את אחיזתו מאבריהם, מתרחק מעט מהארי, אבל לא יותר מדי. הזמר פתח את עיניו, מביט באחר, הוא חזר מהר מאוד למציאות ונאנח באכזבה לפני שעצם שוב את עיניו "זאת הייתה טעות" הוא רצה לקבור את עצמו כמה שיותר עמוק באדמה, "זה בסדר הארי" מייק הרגיע אותו בזמן שליטף את לחייו "זאת הייתה סך הכל רק התזמזות חסרת רגשות" הוא נשק לאפו של האחר "שמחתי לעזור" מייק חייך אך בתוך תוכו הוא הרגיש איך חצים בלתי נראים דוקרים את ליבו.
ירוק העיניים פתח את עיניו למשמע דבריו המפתיעים של האחר, הוא הנהן, מנסה להסכים עם מייק "כן, בוא נשכח שזה קרה, שנינו היינו חרמנים ומצאנו את עצמנו כאן, אין לזה שום קשר לרגשות" מייק הנהן גם הוא, מנסה להסכים עם ההסכמה של הארי.
לאחר שתיקה מביכה הרקדן הבין שצריך ללכת, הוא לקח מעט מהסבון של הארי וניקה את עצמו לפני שייבש את עצמו במגבת שהייתה של הארי גם כן, הוא התלבש במהירות מבלי להביט בקטן שהיה מיוסר לא פחות ממנו.
כשמייק התכוון ללכת משם הארי עצר אותו, "מייק, שוכחים מזה, נכון?" הרקדן הביט באחר, מנסה להיראות הכי משועשע שהוא יכול "בטח! אם אי פעם תצטרך עוד טובה כזאת תדע למי לפנות, אחרי הכל אני מכיר את הגוף שלך הכי טוב מכולם" הוא קרץ לזמר והלך משם.
מייק הלך לפינה רחוקה ביער ובכה לעצמו כמו ילד קטן ואבוד, מקלל את עצמו ואת הגורל המטופש לו, הוא תמיד חייב להרוס הכל, הוא תמיד חייב לפגוע הארי, להפר הבטחות, הוא שנא את עצמו יותר מכל דבר אחר.
הארי נאנח והתיישב על הריצפה, מחבק את ברכיו שהיו קרובות לחזהו, "אני טיפש" הוא לחש לעצמו בזמן שהמים הסתירו את דמעותיו, למה הוא מפר את ההבטחות שהוא הבטיח לעצמו? למה הוא חייב להרוס כל דבר טוב שהוא עושה? למה הוא משפיל את עצמו שוב ושוב? הארי שנא את עצמו, יותר מכל דבר אחר.
תגובות (0)