כשעזבת, האם שכחתי? פרק 38
אור השמש הכאיב לו בעיניים והוא מלמל משהו לא ברור בזמן שנצמד לגופו השרירי של בן, מכניס את ראשו לתוך חזהו של הגבר החסון, משתמש בו כמחסום לאור המעצבן שהפריע לו לישון.
–
"בוקר טוב" מישהו צעק בחוץ, בן נאנח והמתחך, פותח את עיניו באיטיות, מנסה להסתגל לאור.
הוא נבהל מעט כשראה את הארי צמוד אליו, אבל מהר מאוד הוא חייך, חושב שהארי חמוד. הזמר השני היה כמו אח קטן בשבילו, מישהו שהוא רוצה להגן עליו אם יקרה לו משהו רע.
"נסיכה, הגיע הזמן לקום" בנג'מין ליטף את שערו של הארי והאחר מלמל שוב משהו לגבי זה שהוא רעב, השרירי ציחקק "תקום ונאכל" הוא שיכנע את הקטן לקום.
–
"אוקיי, אחרי שווידאנו שכולם פה הגיע הזמן לאכול" המורה השמנמן הודיע, גורם לכולם לחייך ולרצות לזנק על האוכל שהיה מונח על שולחן עץ גדול. "אבל לפניי זה יש לנו משהו להגיד" הוא הוסיף, גורם לכמה מהתלמידים להיאנח באכזבה, "היום אתם מחליפים זוג עם החדר שישן מולכם, אתם תהיו שותפים לכל היום וגם ללילה ובשביל שזה יהיה מעניין אני והמורה לריקוד החלטנו לעשות תחרות קטנטנה, מי שמגיע לנקודת הסיום ראשון יזכה לישון באחת מהביקתות שנמצאות כאן באיזור ולא באוהל" כולם החלו להתלחשש, מנסים למצוא שותף ראוי מהבחירה המצומצמת שיש להם, שוכחים מהרעב.
ירוק העיניים נאנח בייאוש, מנסה לבחור אם כדאי לו להיות השותף של צ'אן או של מייק. למרות שעם מייק יהיה לו יותר סיכוי לנצח הוא בסוף נשאר עם הבחירה המקורית, להיות השותף של צ'אן, גם ככה אם הם ינצחו הוא לא ישן בבקתה הזאת כי בטוח הוא יעבור לישון באוהל עם בן והוא גם לא כל כך רוצה לדבר עם מייק או לראות אותו היום, מתבייש במעשיו מאתמול.
לגבי מחר הוא כבר ינסה למצוא פיתרון, יש לו את כל היום לחשוב על זה.
"בוא נאכל" בן לחש להארי שהתעורר ממחשבותיו, "א…א…כן כן" הוא הנהן במרץ, נזכר שהוא רעב, האחר ציחקק כשהארי רץ לשולחן והעמיס לעצמו צלחת ענקית עם כל טוב, כאשר האחרים שמו לב למעשיו הם רצו גם הם לשולחן, מפחדים שיגמר להם האוכל.
–
"אוי גאד, זה היה טוב" הארי נשכב על הדשא, אוחז בבטנו, "התפוצצתי" הוא אמר בחיוך, מסתכל על השמיים הכחולים, "כן, האוכל היה טעים" בן הסכים עם האחר, מתיישב לידו ומסתכל לאופק, חושב על אשלי שבטח מתאמנת עכשיו.
"היי הארי ובן" כחול השיער הפתיע את שני הבנים, ירוק העיניים התיישב במהירות, מסתכל בסקרנות על צ'אן. "אחד מאיתנו חייב לנצח היום! אני לא מתכוון לישון שוב באוהל הזה!" הוא היה רציני, לא יכול סבול את המקום הקטן והצפוף הזה. "מה זה משנה לנו שננצח, גם ככה רק אתה ומייק תהנו מזה" בן אמר בייאוש, "בדיוק" האסייתי אמר בחיוך לפניי שהלך משם.
"אני לא אשרוד את היום הזה" הארי אמר בחשש, "כנ'ל גם לגבי" בן לא באמת דאג לגבי מייק, אבל הוא היה חייב לשחק את עצמו חושש בשביל שהארי לא יחשוב שיש משהו חשוד בינו לבין מייק.
–
"תהיה עדין אליו" מייק ביקש וצ'אן הנהן, מכבד את מייק.
"רוצה לספר לי לאן נעלמת באמצע הלילה?" כחול השיער שאל לפתע, "סתם הסתובבתי" מייק ענה במהירות, ממשיך לאכול.
הקטן יותר בחן אותו, יודע שהוא משקר אבל מחליט לעזוב אותו.
–
"טוב כולם, הגיע הזמן לסיים לאכול, היום שלנו מתחיל" המורה לריקוד בישר וכולם נתנו עוד כמה ביסים אחרונים מהאוכל שלהם לפני שהתחלקו לזוגות ועמדו מול שני המורים הגאים.
"הנה לכם מפה, תלכו לפי החצים, הראשונים שמגיעים זוכים, תזכרו את זה!" כולם הנהנו במרץ, מתחילים לרוץ לפי כיווץ החצים.
–
"אוצ'" הארי אחז בברכו הכואבת, היא דיממה מעט, צ'אן נאנח וחזר לאחור. "תסתכל לאן שאתה הולך, אם תמשיך ליפול אנחנו בחיים לא נצליח לנצח" הוא אמר בייאוש, מביט על האחר בזלזול אבל בכל זאת הוא הושיט לו את ידו, זוכר את מה שמייק ביקש ממנו.
אחרי הכל צ'אן שמע על הארי אלפי סיפורים ממייק, כשהוא פגש את הארי לראשונה הוא לא ציפה שהוא יתנהג כמו שהוא התנהג, מייק תמיד תיאר אותו כמישהו עדין וביישן והוא לא ממש כזה. הוא נורא כעס על הארי בכל פעם שהוא התנהג ברשעות למייק, זה לא הגיע לרקדן אחרי כל מה שעבר.
הארי הביט בו בבלבול, מתלבט אם לקחת את ידו של צ'אן, מפחד שזאת מתיחה וברגע שהוא יאחוז בידו צ'אן ישחרר את האחיזה ויגרום לו ליפול שוב, ולכן הוא התרומם לבד, משאיר את צ'אן ככה לכמה שניות עד שכחול השיער צחקק בהלם, האם הארי סירב לעזרתו עכשיו?!
–
"טוב תראה, החצים מסמנים ללכת לשם", "לא לא אתה מחזיק את זה הפוך" בן אמר בכעס, מושך את המפה מידו של מייק "זה אמור להיות ככה, אנחנו צריכים ללכת בכלל לכיוון השני" הזמר הצביע לכיוון שאליו התכוון, מייק משך את המפה בחזרה אליו, מניע את ראשו לשלילה "לא, אני אומר לך, זה שם" הרקדן הצביע לכיוון הראשון שחשב, בן נאנח, מה זה משנה בכלל, שיתן למייק לעשות מה שהוא רוצה, גם ככה הוא לא יזכה לישון בבקתה הנוחה גם אם ירצה, "מה שתגיד" הוא אמר לבסוף, נותן למייק להוביל אותם.
–
'איפה הם לעזאזל?' הארי חשב לעצמו כשבן ומייק עדיין לא הגיעו, כולם כבר הספיקו להגיע וזוג כלשהו זכה והגיע ראשון.
היה כבר חשוך ורוב התלמידים היו בתוך האוטובוס, מחכים שהאוטובוס יסע ויחזיר אותם כבר לאוהלים שלהם, הם רצו להתקלח ולישון כמה שיותר מהר, לא מודאגים מזוג הגברים שעדיין לא חזרו, מניחים לעצמם שמייק בטח לא חזר כי הוא רוצה להרביץ לבן במקום שקט.
–
שני הקטנים עמדו בחוץ, אחד מהם כירסם את ציפורניו ורקע ברגלו בעצבנות בזמן שהשני קילל בשקט, מודאגים. לצ'אן לא היה אכפת מבן, הוא דאג למייק, לעומתו הארי דאג לשניהם, חושש לחייו של בן שנמצא עם מייק, אבל גם פוחד שאולי שניהם באמת הלכו לאיבוד, מייק שנא ללכת לאיבוד.
–
"מזל שהבאתי איתי פנס" השרירי התגאה בעצמו, מדליק את הפנס השחור. "לעזאזל, אין פה קליטה" מייק קילל, מושיט את ידו עם הטלפון גבוה באוויר, מחפש מקום עם קליטה.
"אמרתי לך שהיינו צריכים ללכת לכיוון השני", "סתום" מייק שנא את ההתנשאות של בן עליו, הוא שנא לטעות ובמיוחד ללכת לאיבוד במקום כזה.
"צריך לחזור לכיוון שממנו באנו", "רק אם הייתי זוכר מאיפה באנו כבר ממזמן היינו הולכים" בן ענה בעוקצנות, מתיישב על האדמה ונשען על אחד מהעצים, "מה אתה מתיישב, צריך ללכת לפחות לחפש מישהו", "אין טעם, הם בטח שלחו אנשים לחפש אותנו, הארי לא ישב בשקט, הוא מודאג על בטוח" בן עצם את עיניו, יודע שמה שאמר ישפיע על מייק.
הרקדן כיחכח בגרונו, מרגיש פתאום חוסר נעימות, בן יודע עליו יותר מדי דברים, הוא עבר ממנו לא מעט התעללות ובכל זאת הוא לא סיפר לאף אחד את האמת עליו.
"אז…" מייק אמר לאחר שתיקה, מתיישב גם הוא על האדמה, נשען על עץ אחר לצידו של העץ של בן. "אז מה?" השרירי פתח את עיניו, מזיז את ראשו ומסתכל על מייק שבהה באוויר, "לגבי הארי, איך הוא מסתדר?" בן ציחקק למשמע השאלה.
"הוא מנסה להסתדר כמה שהוא יכול, הוא לא הכי נהנה מההצקות שאתה גורם לו לעבור, אבל אני חושב שהוא מאמין שזה הכי טוב ששניכם התרחקתם" מייק חייך בעצב, ממשיך לבהות באוויר, משחק באצבעותיו, הוא נראה פתאום נורא שביר, בן הביט בו בבלבול מחייך כשהוא הזכיר לו מעט את הארי.
"אתה מתכוון לספר לו למה עזבת אותו?" השאלה המסוכנת נשאלה.
הרקדן הפסיק לבהות באוויר, מסתכל על בן, "לא, כבר אמרתי לך שהוא רק יפגע מזה, אני מעדיף שהוא לא ידע, הוא יאשים את עצמו שהוא היה בן זוג נוראי, אני מכיר אותו" הוא נשך את שפתיו, חוזר לבהות באוויר, "אבל הייתי רוצה לחזור אליו, הוא לא מאפשר לי, למרות שאתמו…" הוא השתתק, מבין שהוא נסחף, "אתמול מה?" בן היה סקרן, "כלום" חום העיניים ענה במהירות, מתחרט שפיתח שיחה עם שותפו לטיול.
בנג'מין התנשפף, יודע שלא יצליח להוציא משני האקסים העקשניים משהו לגבי היחסים העכשווים שלהם. "בכל מקרה, אני לא חושב שהארי מגיע לך, הוא יותר מדי טוב בשבילך" השרירי הודה, "גם אני חושב ככה" מייק הפתיע את בן "אבל אני אוהב אותו, נכון, אני אגואיסט, אבל אני זקוק לו, אני לא יכול להיות מאושר בלעדיו", השרירי לא ידע מה להגיד, שניהם המשיכו לשתוק.
צליל של ענפים נשברים תפס את תשומת ליבם, אורות קטנים נראו מרחוק, הם שמעו צעקות לא ברורות ושניהם נעמדו במהירות, מביטים אחד על השני וצועקים שהם כאן.
–
הארי, צ'אן והמורה לריקוד החליטו לצאת ולחפש את הנעלמים, אוחזים בפנסים שיאירו להם את הדרך, צועקים בקולי קולות את שמותיהם של בן ומייק, מחפשים אותם במרץ.
נהיה נורא חשוך, מה שגרם להם להתעכב מעט, הארי כמעט ומעד מספר פעמים על כמה ענפים ועלים יבשים, אבל הוא נשאר מפוקס, ליבו הלם בחוזקה, מפחד שקרה להם משהו, סצנות רבות עברו בראשו, לא רוצה להאמין שאחת מהן באמת קרתה לזוג.
"אתם שומעים את זה?" המורה לריקוד לפתע אמר, גורם לשני הבנים האחרים לעצור ולהאזין למה שזה לא היה. "תראו!" צ'אן אמר בזמן שהצביע על כיוון כלשהו, הארי הסתכל וראה אור קטן של פנס מרחוק, מצליח לשמוע את צעקותיהם של בן ומייק, הוא חייך לעצמו ורץ במהירות, מתעלם מהמורה לריקוד שהזהיר אותו מלרוץ מהר מדיי.
–
"אויי אלוהים, הדאגתם אותי עד מוות" הארי צעק על הגברים חסרי האחריות שהדאיגו אותו, חוסך למורה לריקוד כאב ראש בזמן שכעס על התנהגותם.
אך כשהזמר הקטן הפסיק לכעוס ורק הדאגה נשארה בתוכו הוא חיבק את בן בחוזקה, מנגב את דמעותיו. "פחדתי שקרה לך משהו" הוא אמר כשניתק את החיבוק, סורק את גופו של השרירי, "לא קרה לך כלום, נכון? לא נפצעת?" הקטן שאל בזמן שאחז בידו של בן שהניע את ראשו לשלילה, מחייך לקטן.
"אה, הבאתי לך משהו" הארי נזכר פתאום והוציא מכיסו חטיף שוקולד "זה טוב למקרה שאתה מפחד", "אני חושב שאתה צריך את זה יותר ממני" השרירי ציחקק, לוקח את החטיף ופותח אותו, חוצה אותו לחצי ונותן לקטן גם ממנו, האחר לקח את החצי מבלי לחשוב פעמיים ודחף את הכל לפיו, נושף בהקלה "הייתי צריך את זה" הוא ציחקק גם בזמן שהאחר בילגן את שיערו, אוכל גם הוא את החטיף המתוק.
מייק הסתכל עליהם, מרגיש איך הקנאה אוכלת אותו.
"אתה בסדר?" כחול השיער שאל לפתע ומייק הנהן "כן, בוא נחזור" הוא אמר, גורם להארי להסתכל עליו בדאגה, ירוק העיניים נשך את שפתו התחתונה והתלבט אם כדאי לו לגשת אליו או לא, אבל בסוף החליט שיזיז לרגע את היחסים שלו עם מייק, ויתן לו יחס.
"אממ מייק" הארי זז מבן ונגע בשרוול חולצתו של האקס שלו, גונב את תשומת ליבו של האחר שהיה נראה מעט מופתע, "אתה בסדר?" הוא שאל בלחש, נבוך.
הרקדן הביט עליו ולאחר מכן על האחרים שנראו גם הם מופתעים לא פחות, אפילו המורה לריקוד היה מופתע, זה לא היה סוד שהארי ומייק לא מסתדרים.
לבסוף מייק חזר להביט בהארי שהסתכל עליו במבוכה והנהן, "צ'אן שאל ואמרתי כבר שכן" הוא ענה בקרירות, בן גלגל את עיניו, ההתנהגות של מייק התישה אותו, המורה לריקוד נאנח וככה גם הארי, אבל הקטן החליט להיות במצב של להפתיע את כולם והוא הוציא מכיסו עוד חטיף שוקולד, מושיט אותו למייק "ח-חשבתי שאולי גם אתה תרצה" הוא גמגם מעט והוריד את מבטו ממייק, לוקח במהירות את כף ידו של האחר ומניח את השוקולד בידו לפני שזז והלך בחזרה לצידו של בן, לא מעז להסתכל על האחר.
מייק כיחכח בגרונו, מסתכל על החטיף שבידו ואחז בו בחוזקה, מנסה להסתיר את חיוכו שהתעקש לצאת
"טוב, בואו נלך!" המורה אמר לבסוף, מחייך.
הארי הנהן במרץ, אוחז בידו של בן ומושך אותו מהר משם.
מייק הנהן גם הוא, פותח את חטיף השוקולד ונוגס בו, מפתיע את המדריך שלו לריקוד.
'אחרי הכל, החלפת הזוגות הייתה רעיון מצויין לשיפור היחסים בין התלמידים' המבוגר האחראי חשב כאשר הסתכל על הרבעייה הולכים בחזרה לכיוון הנכון.
–
"קרה בניכם משהו?" הארי היה סקרן יותר מתמיד, יושב עם בן באוהל בזמן ששאר התלמידים הלכו להתקלח, בן הסתכל על האחר, מתלבט אם להגיד לו על מה שהם דיברו. "לא, מה כבר יכול לקרות ביני לבינו?" בן לא הראה משהו חשוד והארי הנהן, מבין שכנראה לא קרה משהו מיוחד.
"בטח עוד מעט נתחלק לזוגות החדשים" השרירי העביר נושא "כן, כשכולם ירדמו נתחלף בחזרה".
רעש של ריצ'רצ' שנפתח הסיט את מבטם לכיוון פתח האוהל, שם מייק היה, שיערו רטוב, מה שהעיד על זה שהוא היה במקלחת, והוא נכנס לאוהל מבלי לדבר, גל של ניחוח נעים נכנס ביחד איתו.
–
"הייתי שמח אם תצא" מייק שבר את השתיקה, מסתכל על בן, מבקש שישאיר אותו לבד עם הארי. "לפי מה שאני יודע אתה צריך להיות השותף שלי לאוהל ולא שלו" בנג'מין לא רצה להשאיר את הארי עם מייק, פוחד שהוא יפגע בקטן.
"זה לא יקח הרבה זמן", "מה אם מישהו ישמע אותכם? מה אם מישהו יבין שרק אתם באוהל?", "אני לא דואג, הם בטוח לא חכמים מספיק בשביל לחשוב על מה שבאמת קורה פה" הרקדן הודה, ה'חברים' שהוא הסתובב איתם היו טיפשים.
"זה בסדר בן, אני אתקשר אלייך אם יקרה משהו" הארי דיבר סוף סוף, מנסה להרגיע את שותפו לחדר, בנג'מין חשב לרגע ונאנח "טוב, אני לבנתיים הולך להתקלח, כשאני חוזר אני מקווה שאחד מכם לא יהיה כאן" השרירי לקח את דבריו ויצא, לא שוכח לתפוך על כתפו של השטני.
–
"אז מה אתה רוצה?" הארי דיבר, רוצה לדעת מה גרם למייק לבקש מבן לצאת מבלי לחשוש שישימו לב אליו, הרקדן הסתכל על האחר שישב בפינת האוהל, רחוק ממנו ככל האפשר.
"לגבי מה שקרה אתמול..", "אמרנו שנשכח מזה" הארי מיהר להגיד, לא רוצה לשמוע את מה שיש לאחר לומר בנושא, "אני יודע, אבל..", "אין אבל, קרה מה שקרה וזהו, לא צריך להתעסק בהכל יותר מדי" שוב הארי נכנס לדבריו של האחר, "רגע הארי תקשיב, אני מתחרט על זה, אבל אני גם לא" מייק היה מבולבל והוא עצם את עיניו, מסרק את שיערו הרטוב בעזרת אצבעותיו לפני שפקח אותן שוב.
"למה אתה נותן לי לעשות לך את כל זה?" הוא שאל לבסוף, "אני לא יודע" הארי ענה בחיוך, "טוב בעצם אולי אני כן, הייתי חרמן, נזקקתי למגע, היית שם ונתת לי את זה, קפצתי על ההזדמנות, נהנתי, נכון שהתחרטתי על זה בשנייה שגמרתי, אבל אני לא יכול לשקר ולהגיד שלא נהנתי באותו רגע", "ואם זה היה מישהו אחר?", "אני לא יודע מה היה קורה אם מישהו אחר היה מציע את עצמו לי, אבל אתה כנראה הדפוק היחידי שיעשה את זה" הארי ציחקק גורם לאחר לחייך.
"אם אני אציע את עצמי שוב מתישהו, אתה תסכים?" מייק היה סקרן, "הלוואי שהייתי יכול לענות לך על זה, עשרות פעמים אמרתי לעצמי שאני לא אתקרב אלייך יותר, אבל תראה אותי עכשיו" הוא היה כן, יותר מדי כן לטעמו והוא נשך את שפתו התחתונה, מרגיש פתאום מושפל.
"אבל זה לא אומר כלום לגבי הרגשות שלי אלייך" הוא הרגיש צורך להזכיר את זה, הוא עדיין לא בטוח אם הוא מרגיש משהו למייק, הוא יודע שהוא עדיין לא סולח לו. הרקדן שיפשף את פניו בכפות ידיו, "אני יודע".
–
עוד פעם רעש של ריצ'רצ' נשמע, מקפיץ את הנערים, בפתח האוהל היה נראה המורה לפיתוח קול שהיה נראה המום מהמראה הלא שגרתי הזה של מייק והארי מדברים ביחד.
"לפי מה שזכור לי לא אתם השותפים להיום", "א…אה כן, אני בדיוק באתי ללכת לאוהל של צ'אן, ו…ומייק בא עכשיו ו…א…כן אני הולך" הזמר היה לחוץ, לוקח את דבריו ויוצא מהאוהל, מביט במורה המשועשע לפניי שהלך במהירות לאוהל השני.
–
"מייק, תגיד במקרה ראית את התחתונים השחורים שלי?" היה הדבר הראשון שהארי שמע כשנכנס לאוהל שהיה עוד סביר לעומת הדבר הראשון שהוא ראה.
כשנכנס לאוהל הוא ראה לא אחרת מאת ישבנו של צא'ן שהיה עטוף במגבת בלבד, כאשר הרקדן הקטן בא להוריד את הבד הלבן שהפריד בין ישבנו לבין עיניו של הזמר הארי במהירות כיסה את עיניו בעזרת ידו "זה אני!" הוא הצליח להגיד, מציל את עצמו ממבוכה.
"מה אתה פאקינג עושה כאן?" צ'אן צרח, גורם לאנשים שעברו שם להרים גבה ולשאול את עצמם מה קורה בתוך האוהל, אך במהרה הם חזרו להתרכז בעצמם.
"א…אני, אני יוצא" הארי אמר, מניח את דבריו באוהל ויוצא, לא עונה על שאלתו של כחול השיער.
–
'לעזאזל' הוא חשב לעצמו ככשוב, כמו בלילה הקודם, כל מה שהקיף אותו היו בנים רטובים עם מגבות למותנייהם.
"הארי?" מישהו קרה לקטן והוא הזיז את ראשו, מסתכל לכיוון שממנו הגיע הקול, מבחין במורה השמנמן לפיתוח קול, "כן?" הוא היה נבוך, "בוא נדבר בצד לרגע" הזמר הנהן, הולך אחרי המורה לפינה שקטה.
"הארי יקירי, קרה משהו עם מייק באוהל?", ירוק העיניים נבהל מהשאלה, פוחד שהוא גילה משהו "לא, לא קרה כלום" הוא חייך בכוח מנסה להיראות הכי טבעי שיש.
"אני מבין, אם הוא מציק לך הייתי שמח אם תפנה למישהו" הארי ציחקק במוחו, מרגיש הקלה שהמורה לא יודע את האמת.
"קשה לך לראות את כל הבנים פה?" השמנמן שאל לפתע והארי הסמיק "קצת" הוא ענה בכנות, הגדול מבניהם חייך בהבנה "זה טבעי, אם תצטרך עזרה במשהו תפנה אליי, אני לא רוצה שתרגיש לא בנוח", "תודה" הארי חייך, הפעם חיוך אמיתי, מוצא את המורה נורא נחמד, הוא תמיד היה טוב אליו, כבר מההתחלה.
"טוב נערי, אני לא רוצה להפריע לך להנות בזמנך החופשי, שמחתי לדבר איתך" המורה נפרד מהארי לפניי שהלך משם, משאיר את הארי לחשוב מעט עם עצמו לפניי שחזר לרחבת האוהלים.
–
"איפה היית? חיפשתי אותך" בנג'מין הדיף ניחוח נעים והארי עצם את עיניו וריחרח את שיערו של האחר, גורם לאחרים להרים גבה ולצחוק על כמה שהוא מביך.
"סתם עשיתי סיבוב קצרצר" הוא לא רצה לספר לאחר מה באמת קרה, "גאד אתה מריח ממש טוב, בא לי גם להתקלח, אני מסריח ואני גם מדמם" הוא אמר בעצב חושף את הפצע בברכו, רוצה קצת תשומת לב.
"אוי איך זה קרה?" בן התכופף, "נפלתי בדרך ביער כשהייתי עם צ'אן", "ורק עכשיו נזכרת להגיד?" בן כעס, אבל כעס מודאג, ירוק העיניים גיחך "זה סך הכל קצת דם, זה לא כואב ממש, זה קצת שורף", "חכה פה דקה" השרירי בקושי סיים את דבריו לפני שרץ לאוהל.
עברו כמה שניות בדודות והוא יצא ביחד עם מייק שנראה מודאג לא פחות ממנו, הרקדן הסתכל על הארי ואז על ברכו הפצועה, נאנח לפני שהלך לאוהל של צ'אן, יוצא משם עם כלי הרחצה והדברים של הארי.
"קח את זה ולך להתקלח" הרקדן אמר כשהגיע לבן ולהארי, ירוק העיניים לא הבין מה קורה, הוא רצה לשאול אבל מייק במהירות הלך למקלחת אחריי שהניח בידיו הקטנות של הרזה את דבריו.
לא עברו שתי דקות וכל הגברים יצאו מהמקלחת מבוהלים, מיד אחריהם מייק יצא עם חיוך ניצחון, הוא הביט על שני הנערים האחרים והנהן לבן, בנג'מין הנהן גם הוא, חוזר להביט על הארי "אתה יכול ללכת להתקלח עכשיו, אני אשמור שאף אחד לא יכנס", "מה…מה קורה פה?" הבלבול לא עזב את הארי ובן צחק מפרצופו של האחר "פשוט לך להתקלח, אחר כך נחבוש לך את הברך", "א…אוקי" הארי לא שאל יותר מדי שאלות והוא התקדם למקלחת, נעצר לשנייה כשהוא היה ליד מייק, "תהנה" הרקדן איחל לשני לפניי שהלך משם, נותן להארי להיכנס.
–
'מה לעזאזל קרה עכשיו?' הארי שאל את עצמו כשנכנס למקלחת, הוא מדמיין או שמייק ובן כרגע שיתפו פעולה ועזרו לו להיכנס כמה שיותר מהר להתקלח? ומה מייק אמר לכולם שהם יצאו בכזאת מהירות?
–
-כמה דקות לפניי-
מייק נכנס בסערה למקלחות לאחר שבן הודיע לו שהארי נפצע בברכו.
"לא יצאת מכאן לפניי עשר דקות?" אחד מהבנים שאל, לא מבין מה מייק עושה שוב במקלחת.
"רק רציתי להזהיר אותכם שהארי הולך להיכנס למקלחת, במקומכם הייתי מעדיף לברוח, אני באמת לא יודע מה הוא יכול לעשות לכם, אני חושב שהוא לא יצליח לשלוט בעצמו כשהוא יראה אותכם ככה", "מה? הוא השתגע? למה לעזאזל הוא רוצה להתקלח עכשיו בזמן שכולנו כאן?", "שמעתי אותו מדבר עם בן על זה שהוא רוצה לשכב עם כמה בנים במקלחות, כמו שאמרתי, במקומכם הייתי בורח".
"שיט! בואו נצא מכאן מהר" הבנים התרחצו במהירות, חוששים שהארי החרמן יכנס ויעשה להם משהו, מפחדים שאולי הם גם לא ישלטו בעצמם- אחרי המסיבה שהייתה הם לחלוטין מסתכלים על הארי אחרת.
במהירות כולם יצאו מהמקלחת, לא שוכחים להודות למייק על זה שהציל אותם.
מייק, ששמר את צחוקו בפנים לא יכל יותר להחזיק אותו והוא צחק בקולי קולות על טיפשותם.
'תודה לי אחר כך הארי' הוא נשם עמוק ונרגע לפני שיצא מהחדר המקלחות עם חיוך גאה 'הכל בשבילך, ריי'
תגובות (0)