כשעזבת, האם שכחתי? פרק 39

bl_bar 06/10/2016 955 צפיות אין תגובות

"איי זה שורף" , דמעות נוצרו בעיניו של הפצוע בזמן שבן שם לו חיטוי על הפצע, "זה טוב שזה שורף, זה אומר שזה מרפא את זה" בן אמר בחיוך, עוטף בעדינות את רגלו של הקטן בתחבושת.

"זהו, נחליף לך את זה בבוקר, עכשיו לך לנוח לבנתיים באוהל של צ'אן, הוא ומייק לא בסביבה, הם עם החברים שלהם אז הם לא יפריעו לך, כשנתחלף אני אעיר אותך ונחזור לכאן, אוקיי?" בנג'מין ליטף את לחיו הימנית של הארי, מנגב דמעה שכמעט והתייבשה.

הזמר הקטן הנהן בחיוך לפני שקפץ על בן וחיבק אותו "אתה האח הכי טוב בעולם", "אין בעד מה" השרירי ציחקק, מחבק את האחר בחזרה.


הארי נכנס באיטיות לאוהל של צ'אן עם כרית ושמיכה בידו, מסתכל על שני המזרונים הדקים שהיו רחוקים אחד מהשני כמה שאפשר, הוא לא ידע מה של צ'אן ומה של מייק, מפחד בטעות לישון על מצעיו של צ'אן, לבסוף הוא החליט להשתמש בשיטה הכי טובה, להריח.

הוא חייך לעצמו כשזיהה את המזרון של מייק שנדף כולו בניחוח שלו, הוא הסתכל על הכרית ועל השמיכה של מייק ולאחר מכן על דבריו שלו, חושב מה לעשות.

כחול השיער פתח את האוהל, מייק לצידו, רוצים לקחת קצת חטיפים ולאכול אותם עם כל החבר'ה שלהם.

צ'אן הכניס כבר את חצי גופו לתוך האוהל לפניי שנעצר ברגע, מאבד שיווי משקל ונופל על ישבנו כשזיהה את הארי ישן שם, האסייתי הרים את ראשו, מביט על מייק שהיה מבולבל.

הרקדן הגבוה לא הבין מה גרם לצ'אן להיות ככה והוא התכופף, מביט לתוך האוהל, פוער את עיניו כשרואה שהארי שם, אך ליבו החסיר פעימה כשהוא ראה את הארי מחבק את הכרית והשמיכה שהיו שייכים לו קרובים לאפו, ישן בשלווה.

"בוא נקח את החטיפים ונלך" צ'אן אמר במהירות, הסיטואציה הייתה כל כך מביכה בשבילו, הוא נכנס בשקט לתוך האוהל, פותח את תיקו לאט ולוקח כמה חטיפים, משתדל לא לעשות רעש. כשהאסייתי היה בדרכו חזרה ליציאה הוא נגע בטעות בידו של הארי, הישן זז מעט קרוב אליו, ולפתע אחז בחוזקה בידו של צ'אן, עדיין ישן.

כחול השיער קפא במקומו, מביט על מייק המשועשע במבט מלא זעם "הוא פאקינג נוגע בי, תעשה משהו" הוא לחש בכעס, מנסה למשוך את ידו באיטיות. מייק ציחקק לעצמו בשקט, נהנה מההצגה הקטנה שהוא ראה לפניי שנכנס גם הוא לאוהל, לוקח את ידו של הארי ופורם אצבע אצבע מידו עד שהכלוא היה משוחרר.

כחול השיער התרחק מהארי, לא רוצה שהוא עוד פעם יאחוז בו.
"אתה בא?" הוא שאל לבסוף, מפריע למייק לבהות ביפייפה שישן, חום העיניים הנהנן, מנשק את מצחו של הארי ויוצא אחרי צ'אן, מחייך בכל פעם שחשב על הארי מחבק את דבריו.


"בקיצור, אמרתי לה שבנינו זה לא ילך" הנער המקועקע צחקק בקול, מתגאה בזה שזרק מישהי לאחר כמה פעמים ששכב איתה, "גם אתה שכבת איתה?" נער מקועקע אחר שאל בחיוך, "נראה לי יש לה משהו עם מקועקעים כי גם אני זיינתי אותו" עוד נער בעל קעקוע גדול ביד הודה, "לפי מה שידוע לי, אין לי קעקועים" מייק חייך, לוקח קצת מהחטיף המלוח ואוכל בגאווה, הבנים הסתכלו עליו בהלם, נאנחים.

"תגידו, אתם לא מפחדים לישון עם הארי?" גבר בעל רסטות שאל לפתע את מייק וצ'אן, גורם לאחרים להסתכל כולם על שני הנערים הפופולריים שהביטו אחד על השני.

"ממה יש לי לפחד? צעד אחד לא במקום ואני אזיין לו את הצורה" מייק אמר בטון כוחני, גונב מבטי הערצה מכמה מהם.
'תרתי משמע' צ'אן חשב בזמן שגלגל את עיניו, יודע שהיחיד שיעשה צעד לא במקום יהיה מייק.

"תיזהר במה שאתה אומר, למה אם הארי ישמע שתזיין אותו הוא באמת יחשוב שזה יקרה ולך תדע מה הוא יעשה" נער שרירי אמר בחיוך מרושע, 'הלוואי שזה היה ככה' מייק חשב לעצמו, מצחקק.

"הוא בחיים לא יתקרב אליי, אני מאמין שהוא עדיין רוצה לחיות" הרקדן המשיך עם ההצגה.

"מה זה אמור להיות?" המורה השמנמן צעק על החבורה, מביט בהם בכעס, איך הם יכולים לדבר ככה על תלמידו היקר הארי?!
"חיזרו מיד לאוהלים שלכם! אני לא רוצה לראות אותכם יוצאים משם שוב" הוא המשיך לצעוק, מבהיל את החבורה שהתפרקה לאיטה, גונב מבטים רצחניים מכמה מהם.

"אם אני שומע שעשיתם לו משהו, אני אדאג שאתם לא תהיו בבית ספר שלנו יותר" המורה הודיע למייק ולצ'אן, חושש שהארי יסבול איתם באוהל והנערים הנהנו במרץ, חוששים ממנו.

"לעזאזל" מייק קילל בזמן שנכנס לאוהל, מסתכל על בן שהיה שקוע בטלפון שלו, כנראה מתכתב עם אשלי.

מייק נשכב על המזרון הדק שהיה של הארי, גבו לבנג'מין והוא פתח את הטלפון שלו, רואה ששלחו לו עשרות הודעות – חלק מ'חבריו', חלק מבנות שהוא אפילו לא זוכר שהכיר וחלק שהיו סתם ספאם, הוא מחק את כולם, לא מתאמץ לענות בחזרה.

הוא נכנס לתקיית התמונות, לוחץ על תקייה בעלת סיסמה, פותח אותה.
שם, בתוך התיקייה הקטנה הזאת, היו מאות תמונות וסרטונים שלו ושל הארי, שלו ושל חבריו האמיתיים והטובים, כולם היו נראים כל כך מאושרים באותה תקופה.

הרקדן חייך לעצמו כשהעביר את התמונות, עובר אחת אחת, צוחק כשנעצר על תמונה בה הארי היה נראה כועס, נזכר שזה בגלל שהקטן לא הצליח לעשות תנועה כלשהי בריקוד שהמציא.

"מייקי תפסיק אוף, למה אתה מצלם אותי?" מייק קפץ בבהלה כשבטעות הפעיל את אחד מהסרטונים שהיו שם, יוצא מהסרטון מהר.

כשבן שמע לפתע את הקול של הארי יוצא מהטלפון של מייק הוא הפסיק להתרכז בטלפון של עצמו, מסתכל על מייק ששכב שם כמו בול עץ.

"מה זה היה?" השרירי שאל, רוצה לדעת, "לא עניינך" מייק אמר בכעס, גבו עדיין מופנה לבן, "זה היה הארי?" הסקרן המשיך לשאול, "מה זה פאקינג עניינך, לעזאזל?" מייק התיישב, מביט בכעס על האחר.

"אתה משחק אותה כאילו אתה מכיר את הארי שנים, מגן עליו כאילו הוא החיית מחמד הקטנה שלך, לא כל מה שקרה ביני לבינו צריך לעניין אותך" הרקדן זעם על האחר שחייך לפתע, מה שהרגיז אותו עוד יותר "מה אתה פאקינג מחייך?", "סתם, נחמד לדעת שאתה קנאי לא קטן" בן ציחקק, חוזר לעינייניו "יפה לך ככה" הוא התגרה באחר שמלמל 'ברכות' לא כל כך טובות.

"לעזאזל" צ'אן קילל בזמן שנכנס לאוהל, מסתכל על הארי שהיה עמוק בתוך השינה שלו, מקלל את מר גורלו.

כחול השיער לקח ספר מתיקו, זה היה ספר פנטזיה, הוא אוהב ספרי פנטזיה, לונה גרמה לו לאהוב, היא תמיד הייתה מקריאה לו ולמייק ספרים באמצע הלילה, היא הייתה גדולה מהם בחמש שנים ולכן היא תמיד הייתה אומרת שהם כמו הילדים שלה, אבל צ'אן אהב אותה מאוד, היא לא ידעה את זה, היא אף פעם לא תדע, צ'אן נאנח כשנזכר בא, חוזר לקרוא.

"מייקי" האסייתי חשב ששמע לא נכון, מזיז את עיניו מהספר ומסתכל על הארי שהיה נראה כאילו הוא עמוק בתוך חלום כלשהו. בדיוק כשהוא בא להחזיר את עיניו לספר הוא שמע שוב את הארי ממלמל משהו, ממשיך להביט בו.

"מייקי" הנה, שוב פעם, הוא לא מדמיין, צ'אן היה סקרן לדעת על מה הארי חולם, בטוח מייק נמצא שם אבל מה קורה בחולם של הארי?

"אני…" הארי השתתק, ממלמל עוד משהו בלחישה, הרקדן כיווץ את מצחו, מנסה לשמוע טוב יותר את מה שהאחר אומר, מקרב את אוזנו להארי.

"אני אוהב…" הזמר שוב פעם נעצר, לא ממשיך את המשפט, "אוהב מה?" צ'אן לחש לעצמו, "צ'אן?", 'מה?' הרקדן הקטן לא הבין והסתכל על הארי.

כחול השיער כמעט וצרח את נשמתו כשראה את הארי מביט בו בבלבול, צ'אן במהירות התיישר, חוזר להסתכל על הספר שלו אבל לא באמת לקרוא אותו.

'פאק, זה היה מבהיל, לעזאזל, שנתחלף כבר בחזרה' צ'אן חשב לעצמו, נושם עמוק ומנסה להרגיע את עצמו בזמן שהארי המשיך להסתכל עליו בבלבול, מה קרה עכשיו?

הארי ישב בשקט, גם צ'אן, לא מעזים לדבר אחד עם השני או להביט אחד בשני, האווירה הייתה כל כך מביכה שהם פשוט רצו לברוח מהמקום הקטן והמחניק הזה.

"צ-צ'אן?" הזמר קיבל אומץ, לוחש, גורם לצ'אן להרים את עיניו מהספר ולהסתכל קדימה לאופק, מראה לו שהוא מקשיב. "לא אכפת לך מזה שמייק גיי?" הארי שאל לבסוף, משחק עם אצבעותיו.

כחול השיער נאנח, עדיין לא מסתכל על הארי, "זה לא ענייני מה הוא" האסייתי הודה, "א-אבל, אתה אמרת לי הרבה אמירות הומופוביות מאז שאני כאן", "גם מייק אמר לך, מה יצא לך מהשאלה הזאת?" צ'אן השתיק לרגע את הארי, נותן לו לחשוב לרגע, "אז אתה מתייחס אליי רע בגלל שמייק ביקש ממך?" האסייתי גלגל את עיניו למשמע השאלה, מסתכל לבסוף על הארי.

"זה יותר מדי גדול עליך בשביל לדעת", הרקדן משאיר את הזמר מבולבל "מה אני אמור לדעת?", "זה לא עניינך נכון לעכשיו" צ'אן חזר לספר, רומז להארי שכאן נגמרת השיחה שלהם.

פתח האוהל נפתח במהירות, מבהיל את שני הנערים.

בן חייך להארי, מושיט את ידו וללא מילים הארי חייך גם הוא, שמח שהשרירי בא ואוחז בידו אחרי שלקח את דבריו, מסתכל לרגע על צ'אן שבחר עדיין להתעלם ממנו.

"בוא נחזור" בן עטף את כתפיו של הארי בזרועו, מצמיד אותו אליו, מקבל מבט מלא רצח ממייק ואפילו כמה קללות חלושות.

"לילה טוב" הארי הסתובב ולחש למייק ולצ'אן- שבדיוק הוציא את ראשו מהאוהל, מחייך אליהם.
מייק היה מופתע ולא הצליח להגיב לפניי שבן גרר את האחר בחזרה לאוהל.

"לילה טוב" הרקדן לחש לאוויר, מסתכל על צ'אן שהיה מיואש מכל הסיטואציה. "האקס הזה שלך" כחול השיער נשף בדרמטיות "לאט לאט אני רואה בו את הארי שספרת לי עליו" הוא התוודה בפני הבן אדם היחידי שהוא אי פעם מתכוון להתוודות לו על כך.

הוא לא רצה לקום, הארי התכסה בשמיכה, נאנח בעצב, הוא לא רוצה לעבור את כל היום עם מייק, הוא לא מוכן לזה עדיין, הוא לא יודע מה לעשות ואיך להתנהג ומה להגיד.

הוא רק רצה לקום, מייק התרומם במהירות, מחייך, הוא רצה לעבור את כל היום הזה עם הארי, הוא יותר ממוכן, הוא קצת חושש אבל זה לא משנה, הוא אומנם לא יודע מה להגיד ואיך להתנהג אבל הוא בטוח שהוא יסתדר כשיהיה לצד אהובו.


זה היה שש בבוקר, כולם ישנו בזמן ששני נערים עייפים התעוררו. הארי יצא מהאוהל, האוויר הקר של הבוקר הכה בפניו הקטנות, מיד אחריו גם מייק יצא מהאוהל השני, הם הביטו זה בזה מבלי להגיד דבר.

ירוק העיניים היה לחוץ, יותר מדי לחוץ, הוא התקדם באיטיות לכיוונו של מייק בזמן שהאחר התקדם לכיוונו של הארי, כשהם נפגשו באמצע מייק חייך לקטן. "נתראה מאוחר יותר" הרקדן אמר אחרי שתיקה ארוכה והאחר רק הרכין את ראשו, מהנהן והולך לאוהל של צ'אן בזמן שמייק הלך לאוהל של בן, חושב שהארי מתנהג טיפונת מוזר.


"כולם לקום!" השעה הייתה כבר 10 בבוקר, האוויר נהיה כבר חמים יותר וקרני השמש איימו לשרוף את עיניו הסגורות של הארי, הוא נמתח והסתובב לצד השני, מחפש מכסה, הוא חייך לעצמו כשמצא מקום שבו קרני השמש לא מופיעות והוא נצמד אליו, עיניו עדיין עצומות.

כחול השיער שנא לקום, הוא רצה לישון כמה שיותר, להמשיך לחלום על לונה, כשהוא הרגיש גוף מחבק אותו הוא חייך, החלום היה מציאותי כל כך.

ירוק העיניים מלמל משהו לגבי זה שהוא רוצה לאכול, מבקש מבן לקום, שוכח שהוא לא באוהל עם בן.

ללונה יש קול של גבר או שהוא רק מדמיין? ללונה לחלוטין היה תיאבון בריא והיא אהבה לאכול, אבל משהו מוזר בחלום הזה, צ'אן חשב, נצמד לגוף השני.

"לקום עכשיו כולם" שוב פעם מישהו בחוץ צעק בייאוש, המורה השמנמן רצה שכולם יקומו ויתחילו את היום שלהם.

"לעזאזל" צ'אן קילל, פותח את עיניו באיטיות, רק בשביל לגלות שהארי צמוד אליו, כל כך צמוד אליו. "עוף ממני" הוא צווח, מזיז את הארי בדחיפה כואבת, מה שהעיר את הקטן.

"מטריד אחד!" צ'אן צעק, לוקח את המברשת שיניים שלו ביחד עם המשחת שיניים ויוצא מהאוהל במהירות, נתקל בכמה תלמידים מופתעים, הארי הטריד את צ'אן כרגע? הם מלמלו לעצמם בלחש, מתרחקים מהארי כשיצא גם הוא מהאוהל, עדיין מבולבל מכל מה שקרה.


"הוא היה צמוד אליי! אני לא מאמין! תשלוט בחבר הזה שלך" צ'אן התלונן למייק שצחקק בשקט, "סך הכל הוא היה קרוב אלייך מה אתה משתגע", כחול השיער היה מזועזע מדבריו של האחר, "הוא פאקינג היה כל כך צמוד אליי שטוב שלא התנשקנו וזהו", "מה?" מייק הזדעזע גם הוא, מקנא פתאום בצ'אן, "מה ששמעת" הוא נאנח, שותק כשנכנסו עוד תלמידים לחדר הכיורים.

"אה! כן כן אני זוכר" הארי צחק בקולי קולות כשבן הזכיר לו את הפעם הראשונה שנפגשו. הם נכנסו גם לחדר הכיורים, מקבלים כמה מבטים זועמים מהתלמידים שהיו שם אבל מתעלמים מהם לחלוטין, הם היו רגילים לזה.

"אז מה מייק, אתה הולך להיות עם ההומו הזה היום?" אחד מהנערים שאל בעוקצנות, גורם להארי לעצור את הצחצוח שיניים ולהרים את מבטו, מסתכל במראה שלפניו על המראה של מייק, רואה שגם הוא מסתכל עליו מבעד למראה.

ירוק העיניים הוריד את ראשו, אוחז בזרועו של בן כשהאחר רצה להתפרץ על אותו נער חצוף, מסמן לו עם ראשו שעדיף לעזוב את זה.

מייק צחק, גורם לכולם להסתכל עליו, הארי הרים שוב את מבטו, הפעם מייק לא הסתכל עליו.

"אתה רואה מה זה, זה נקרא גורל אכזר, להיתקע עם הגיי הזה במשך כל היום זה סיוט, אני כבר לא יודע מה הוא יכול לעשות לי, ועוד אני צריך לעבור איתו את הלילה!" מייק נאנח בכבדות.

הוא ידע שהוא פגע בו, הוא רצה להרוג את עצמו, הוא שנא את עצמו, הוא נאנח שוב, לא יכול להסתכל על הארי.

"איך אתה מעז?" בן לא יכל יותר, צועק על השחקן המצטיין, "די בנג'מין, בוא נלך" הארי אמר במהירות אחרי ששטף את פניו, מושך את בן.

"אישתך כועסת בן, תקשיב לה" מייק ציחקק למשמע דבריו של צ'אן, שניהם היו טובים בהעמדת פנים.

בן נעצר לרגע אבל הארי משך אותו חזק, מתחנן אליו שיבוא, השרירי נשך את שפתו בכוח, מתאפק והולך אחרי הארי.

"חתיכת בן זונה, יש לו מזל שלא פוצצתי אותו" השרירי בעט באבן תמימה, מוציא עליה את זעמו, הקטן חייך.
"הוא לא באמת מתכוון לזה, אל תתעצבן", "לא להתעצבן? לא להתעצבן?" הזמר הגדול הסתכל על הזמר הקטן בכעס, לא מוכן יותר שהארי יבליג על הכל.

"די, אני גרמתי לזה להיות ככה, אני רוצה שזה יהיה ככה" הארי ניסה להרגיע את האחר, "ובכל מקרה" הוא אמר בחיוך "אתה בחיים לא תפגע בזבוב" ירוק העיניים הכה את ישבנו של האחר, גורם לבן לחייך מעט לפניי שהרצין שוב את פניו "אם יקרה לך משהו היום תגיד לי, אל תסבול הכל לבד" הארי הנהן, מקל על האחר.

"תלמידים יקרים שלי, הגענו ליום השלישי שלנו בטיול, מחר בערב אתם תחזרו למגורים הנקיים שלכם" כולם הריעו רוצים שזה יגמר כבר, "אבל עכשיו יש לנו עוד יום ארוך לפנינו! בגלל שאתמול הלכו לנו לאיבוד שני נערים החלטנו לוותר על תחרות בתוך היער" השמנמן הביט על בן ומייק כשאמר זאת.

"אבל" הוא שב להביט על התלמידים המסוקרנים, ממשיך בדבריו "אנחנו נעשה יום כיף באחד מהמעיינות שנמצאים כאן, עם זאת, לפני זה החלטנו לעשות חפש את המטמון והזוג שימצא את מה שהחבאנו יהנה מארוחת ערב מפנקת באחד מהצימרים שבאזור, כולל שינה שם"

שוב פעם כולם הריעו, הם גם יהנו משחייה ביום חם שכזה וגם יכול להיות שהם יזכו בשינה ובארוחת ערב בצימר.


'אני חייב למצוא את זה' מייק חשב לעצמו בזמן שחיפש את מה שזה לא יהיה במרץ, מסתכל על האדמה.

'אני לא מתכוון למצוא את זה' הארי חשב לעצמו בזמן שעשה את עצמו מחפש, עומד ליד מייק ומסתכל על השמיים.


עברו כבר יותר משעתיים, כולם החלו להתייאש, מחפשים באדמה את המטמון, חופרים בכפות ידייהם.

שלוש שעות כבר עברו חלק מהתלמידים התייאשו, מתיישבים על האדמה ושותים מים, מוותרים.

כמעט ארבע שעות עברו ומייק המשיך לחפש במרץ, לא נח, הוא חייב למצוא את זה, חייב, הוא רוצה להעביר עם הארי את הלילה הזה!

הזמר נאנח כשהסתכל על שותפו לחיפושים, דואג לו מעט.

"קח" הארי הושיט למייק בקבוק מים מבלי להסתכל עליו, הרקדן הרים את ראשו בפעם הראשונה מאז שהחל לחפש את המטמון, מסתכל על הארי ומחייך לפני שלקח את הבקבוק, שותה ממנו קצת ושוטף את פניו במים, גורם לליבו של הארי להאיץ כשהסתכל על צווארו המיוזע והרטוב שלו.

"או" מייק נעצר לפתע, מסתכל על אחד מהעצים ומצביע עליו לפני שרץ אליו במרץ, משאיר את הארי מבולבל.

"מצאתי" מייק צרח באושר, קופץ מעט ותופס את הפתק הירוק שהיה תלוי על אחד מהענפים, חושב לרגע שכולם היו טיפשים שחיפשו רק באדמה.

כולם הסתכלו על מייק המאושר, רצים אליו בשביל לראות מה הם בעצם חיפשו.

הרקדן פתח את הפתק, קורא ממנו. "ברכות, מצאתם את המטמון, אתם הזוג שזוכה, תהנו" הוא סיים לקרוא, מחייך ומסתכל על הארי שנראה מבואס פתאום.

'הלך עליי, הלך עליי, הלך עליי' זה כל מה שהארי הצליח לחשוב עליו, מבואס כולו, הוא הולך להעביר את הלילה עם מייק.

'אני לא מאמין, אני לא מאמין, אני לא מאמין' זה כל מה שמייק הצליח לחשוב עליו, מאושר כולו, הוא הולך להעביר את הלילה עם הארי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
25 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך