כשעזבת, האם שכחתי? פרק 40
"אני לא בא" הארי ישב באוהל עם בן, נמצא איתו יותר משנמצא עם מייק.
"למה לא? יהיה כיף, נשחה, נהנה, מה אכפת לך?" בנג'מין ניסה לשכנע את הארי במשך חצי שעה שיבוא איתו למעיינות.
"לא רוצה, כולם שם, אני לא רוצה להיות שם ולראות את כולם, א-אני גיי" הארי ניסה לתרץ, זה שהוא גיי לא אומר שהוא יפול לרגליו של כל גבר, אומנם הוא כן ירגיש שם מובך, אבל זה לא משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו.
בן נאנח, יודע שהאחר רק מתרץ, "אני לא מאמין לך שאף פעם לא היית בים או בבריכה, עכשיו בוא נלך ונהנה, שילכו כולם לעזאזל" הארי הסתכל עליו, מתלבט.
"אם תסכים אני אקנה לך במשך כל השבוע את הגלידה שאתה הכי אוהב", "באמת?" עיניו של הארי זהרו באושר, הוא כמעט והסכים ואז נזכר שמייק יהיה שם, "לא לא, לא מוכן לזה", השרירי עצם את עיניו בייאוש, חושב על משהו שיגרום לקטן להסכים.
"הארי, אתה צריך להיות אמיץ יותר, פעם היית נלחם, עכשיו השתנת. אתה צריך להוכיח לכולם שאיתך לא מתעסקים, תחשוב מה חברים שלך יחשבו עלייך כשיגלו שאתה כזה? אני בטוח שג'ון יחנוק אותך למוות אם בטעות אני אפלוט את זה", "שלא תעז" הארי נלחץ, לוקח מכנס שחייה במהירות.
בן צחק את חייו, מאושר שהצליח לשכנע את האחר.
–
הוא היה נבוך, מסתתר מאחורי בן כשהגיעו לשם.
אף אחד לא באמת שם לב עליהם, כולם היו עסוקים בלשחות ולהטביע אחד את השני.
"אתה בא?" בן אמר בזמן שהוריד את חולצתו, חושף את הקוביות המשורטטות שלו.
הארי הנהן ובא להיכנס כשבן עצר אותו. "עם חולצה?" השרירי שאל בבלבול והאחר הנהן שוב, "לא, אתה הולך להוריד אותה", "מה? מה פתאום, לא סיכמנו על זה", "טוב, ג'ון בטח נורא…", "טוב טוב מעצבן" הארי השתיק את המשועשע, מוריד באיטיות את חולצתו.
ירוק העיניים חשף את גופו הלבן, הוא היה רזה, אבל לא יותר מדי, גופו התעצב בצורה מעט גיטרית, מה שגרם לו להיראות מושך יותר, בן חייך, היה מרוצה מעצמו.
–
"עכשיו בוא" הוא ציחקק בשעשוע לפניי שדחף את הארי, מפיל אותו לתוך המים הקרירים.
הארי נשם עמוק כשיצא מהמים, מפחד להיחנק, "השתגעת?" הוא צעק, מכה את כתפו של האחר שצחק, "זה לא כזה נורא אחרי הכל, נכון?" השרירי שאל, "כן" הארי הסכים איתו, מרים את שיערו הרטוב מפניו.
–
"תראו תראו מי כאן" נער מקועקע החל לשחות מסביב לבן ולהארי, חיוך מרושע על פניו.
כולם הסתכלו על שני הנערים האחרים, לא שמו לב אליהם עד עכשיו.
"לא עומד לך כשאתה רואה את כולנו ככה?" הנער המשיך להשתעשע מלטף את זרועו של הארי שקפא במקומו, "זוז" בן אמר בכעס, מעיף את האחר, מגן על הארי.
"מה קרה בן? מפחד שלא רק איתך הוא יזדיין? אל תדאג, התחת הקטן שלו לא עושה לי את זה" המקועקע הצליח לעקוף את בן, אוחז לרגע בישבנו של הארי.
הוא לא יכל לסבול את זה יותר, הוא הסתובב ומבלי לחשוב יותר מדי הוא נתן בוקס לאותו נער, "אם תגע בי עוד פעם אחת אני לא ארחם עלייך" הזמר איים.
המוכה ציחקק בעצבנות, "הלך עלייך" הוא אמר בכעס בזמן שניגב את פיו המדמם, מרים את ידו בשביל להכות את הארי בחזרה.
–
הוא לא הצליח להזיז את ידו, משהו עצר אותו, מישהו.
"תפסיק!" מייק אחז בידו של הנער המעוצבן, כולם נעצרו, מסתכלים בהלם על הרקדן.
"מייק מה אתה עושה?" צ'אן לחש והאחר לא הקשיב, ממשיך לעצור את הנער מלפגוע בהארי שעכשיו היה מוגן גם על ידי בן.
"שחרר" המקועקע צעק, מצליח להשתחרר מאחיזתו של מייק.
"אוקיי אם אתה רוצה להידבק במחלה שלו אתה מוזמן להכות אותו כמה שבא לך, אבל שמעתי שזה עושה לו את זה כשרביצים לו. בכל מקרה, תהנה עם התחת הקטן שלו".
מייק התרחק, שוחה לכיוון השני ועושה את עצמו מתעלם מהכל, אך בתוך תוכו הוא התפלל שהצליח לשכנע את הבן זונה הזה שנגע בגופו של אהובו לא לפגוע בו.
"אתה מגעיל אותי" המקועקע ירק בזלזול לכיוונו של הארי לפני שזז משם גם הוא, לא רוצה למצוא את עצמו ביחד עם הארי.
–
"אני הולך" הארי הודיע ובן לא שיכנע אותו להישאר, יוצא איתו ביחד.
–
מייק הסתכל עליו מרחוק, הוא עדיין כעס על זה שמישהו נגע בישבנו של הארי, אין לאף אחד זכות לעשות את זה!
הרקדן נאנח כשראה איך הארי יוצא מהמים, גבו רטוב והמכנס נצמד לגופו, מבליט את אחוריו של הקטן.
גאד, למה הוא חושב על זה כרגע? הוא לא יכול לחשוב על זה! מייק כעס על עצמו, הארי נפגע ומה שהוא חושב עליו זה פאקינג שהוא רוצה לגעת בו גם.
–
בן חשב שהארי הולך לבכות אבל הוא לא בכה, הוא חייך בזמן שאכל מהחטיפים שלהם.
הם ישבו באוהל אחרי שהתקלחו, בנג'מין עוטף את ברכו של הארי בתחבושת חדשה.
"אתה לא עצוב?" בנג'מין שאל בדאגה והארי הניע את ראשו לשלילה "ראית איך הרבצתי לו? חע, מה נראה לו שהוא נוגע בי?! אני נשבע לך שהוא ממש מישש לי אותו, עאלק לא עושה לו את זה" הוא לעס בכעס את החטיף.
השרירי חייך, שמח לראות שהארי בסדר, "ומייק…" הארי אמר לפתע, מפסיק לאכול "הוא הגן עליי" הוא ציחקק, מסמיק מעט.
'אני משתגע' הארי חשב לעצמו שהבין מה הוא עושה "אעעע, השתגעתי" הוא אמר לבן המשועשע שרק הקשיב לו, "אני צריך להפסיק לחשוב עליו, זה לא בסדר שאני ככה" הארי אמר את זה יותר לעצמו, חוזר לאכול.
"אתה תצליח להסתדר בלילה? אתה יודע, זה יהיה בלתי אפשרי לנסות להתחלף, זה לא כמו הביקתות שקרובות לאוהלים, הצימר נמצא במרחק נסיעה מכאן" השרירי אמר לפתע, הארי הפסיק שוב לאכול, נאנח.
"אני לא יודע מה לעשות, אני מפחד" הוא הודה, "אני מפחד שאני אעשה משהו שאני אתחרט עליו אחר כך" הוא נשך את שפתו התחתונה.
"אני בטוח שיהיה בסדר, אני מאמין שמייק לא יעשה לך משהו אם תתנגד" בן ניסה להרגיע והארי חשב לרגע, לא בטוח שזה באמת יקרה, אחרי הכל מייק עשה לו הרבה דברים מבלי שרצה.
–
מייק התנגב, נמאס לו להיות שם, הוא עטף את מותניו במגבת הרטובה לאחר שייבש את עצמו כמה שיותר, משאיר את צ'אן להמשיך להנות.
הרקדן נעצר ליד האוהל של בן והארי השהיה בדרכו למקלחת, שומע אותם צוחקים על משהו ונרגע, הארי היה בסדר.
–
הערב ירד, יותר מדי מהר לטעמו של הארי, הוא הכין לעצמו תיק קטן עם כמה דברים שהוא צריך ללילה בצימר.
"לקחת הכל?" השרירי שאל, דואג לאחר, "כן אני חושב שלקחתי הכל"
"הארי אתה מוכן?" קולו של המורה לריקוד נשמע מבחוץ, מפריע לנערים לדבר. "כן אני בא" הארי נאנח לפניי שיצא מהאוהל, רואה שמייק כבר נמצא ליד המורה, מאושר כולו.
"המונית כבר הגיע, השפים כבר מבשלים לכם משהו, אני בטוח שאתם תהנו, לא לעשות שטויות" המורה חייך, תופך על שכמם של שני הנערים שעמדו כל אחד מצידו.
–
הנסיעה הייתה שקטה מאוד, הארי ישב כמה שיותר רחוק ממייק, מסתכל בחלון, שם לב לשקופית דמותו של מייק שהשתקפה מהחלון, הוא מביט עליו.
ליבו החסיר פעימה והוא כיחכח בגרונו, מנסה להתעלם מעיניו של מייק שהביטו דרך החלון בעיניו שלו.
–
"הגענו" הנהג תפס את תשומת ליבם של הנערים, גורם להם להביט על הנוף בחוץ. שניהם חייכו למראה היפייפה של האורות הקטנים שיצאו ממנורות קטנות שהיו נמצאות באדמה.
הם הודו לנהג ויצאו משם, לוקחים את תיקם, השביל שהוביל לצימר היה מסומן בצידיו בנורות קטנות גם כן.
הארי הסתכל מסביבו, העצים היו גבוהים, הצימר היה נראה קטן לעומתם, הוא היה נראה ביתי וחמים, עשוי מעץ כהה.
הקטן עצם את עיניו ונשם עמוק, נהנה מהאוויר הנקי ומהשקט המרגיע.
מייק הביט בו, הוא היה יפה כל כך, הרקדן חייך לעצמו, שותק ולא רוצה להפריע לאחר שנראה מרוצה מהמקום.
הזמר פתח את עיניו, מסתכל על מייק, עיניו נצצו מהאורות הקטנים, גורמים לרקדן להיראות יפה יותר.
"א-אני רעב" הארי ניסה להדחיק את מחשבותיו על האחר, הולך במהירות לתוך הצימר, משאיר את הדלת פתוחה בשביל שמייק יכנס גם הוא.
–
"ואו" הוא קיפץ באושר כשראה את השולחן הגדול מפוצץ באוכל, "מייק תראה" הקטן חייך, מהופנט מהתבשילים שהדיפו ניחוח מדהים, והלך להתיישב בכיסא, מחכה שמייק יתיישב גם הוא בשביל שיתחילו לאכול.
הרקדן הסתכל מסביב וראה מדף עם נרות, מגחך לעצמו לפני שלקח נר והדליק אותו בעזרת קופסת גפרורים שהייתה מונחת שם.
חום העיניים הניח את הנר במרכז השולחן לפני שהתיישב מול הארי, נותן לזה להיראות כאילו הם בדייט.
הארי בלע את רוקו, גם מרעב וגם מלחץ ממעשיו של מייק, הוא הסתכל עליו לשנייה לפני שחזר למאכלים, לוקח מהם ושם בצלחת, אוכל בעונג בזמן שמייק לקח גם לעצמו, אוכל גם הוא.
–
"יש לך שם לכלוך" מייק הצביע על פיו של הארי, הזמר הרים את ראשו "איפה?" הוא שאל בזמן שניגב את הצד הנכון, מחייך לעצמו שהצליח למצוא את זה מבלי עזרתו של מייק.
"ל-לא שם" הרקדן אמר בזמן שהצביע על הצד השני, משקר.
הארי כיווץ את גבותיו בבלבול וניגב את הצד השני, הוא לא הרגיש שום לכלוך, מבין שנפל בפח, "אל תשקר" הוא מלמל בזמן ששרבב את שפתיו.
מייק רק רצה לקפוץ עליו ולמחוץ את פניו בכפות ידיו, הוא היה כל כך חמוד.
לפניי שהספיק להבין מה הוא עושה הוא מצא את עצמו עושה בדיוק את זה, מוחץ את פניו של הארי המבוהל, יוצר משפתיו מן צורת שתפיי דג מקסימה, לחייו נמחצו כמה שיותר פנימה.
"אתה חמוד, אתה יודע את זה?" הוא חייך כששיחרר את האחיזה, מבלגן את שיערו של הנער ההמום.
ירוק העיניים נגע בלחייו הכואבות, עיניו המבוהלות במהרה השתנו לעיניים כועסות יותר, הוא נשף ברוגז, ממלמל משהו שנשמע כמו "אני לא חמוד", מה שגרם לו להיראות חמוד אף יותר.
הרקדן ציחקק, עדיין לא יושב על כיסאו, חיוכו לאט לאט ירד כשחשב על משהו, נהיה רציני.
שוב פעם גופו פעל מבלי לחשוב והוא התכופף ואחז בעורפו של הארי, מקרב את פרצופו של הקטן אליו עד שהיו צמודים ממש, מרגישים את הנשימות אחד של השני.
"מה אתה עושה?" הארי שאל, לוחש, "לא יודע" האחר ענה בכנות, הוא התקרב יותר, מאיים לנשק את האחר שלא העז לזוז.
מייק נעצר סנטימטרים ספורים משפתיו של הארי לפניי שעצם את עיניו וחשב שוב, הוא פקח אותן לאחר שניות בודדות, נושם עמוק ומריח את הארי, את ניחוח שפתיו הממכר, את ניחוח פניו המשכר.
–
"אני הולך להתקלח" מייק הודיע, מתרחק מהארי ומשאיר את האחר קפוא באותה תנוחה בזמן שהלך במהירות למקלחת, מוצא אותה בקלות.
–
מה מייק ניסה לעשות עכשיו הארי לא בדיוק יודע, אבל הוא שנא את העובדה שהוא אהב את זה, הוא שנא את העובדה שהוא רצה את זה, הוא שנא את העובדה שהלב שלו פועם כמו מטורף, הוא שנא את מייק ואת עצמו ואת המערכת יחסים הלא ברורה שלהם, הוא שנא את הרגשות האלה, שנא עד כאב.
תגובות (0)