כשעזבת, האם שכחתי? פרק 44

הוא לא התחרט על זה וזה מה שגרם לליבו להחסיר פעימה. בעוד שעיניו עצומות הוא הרגיש את ידו החמה של האחר מלטפת את שיערו.

הארי לא רצה לקום, הוא רצה להמשיך להרגיש את ידו של מייק, הוא לא רצה להתעורר ולהרוס הכל, רק לעוד רגע אחד, לעוד שנייה אחת, הוא רוצה להרגיש כמו פעם, הוא רוצה לחוות שוב את הבקרים המופלאים שהיו לו עם מייק פעם.

הארי גם פחד לקום, הוא לא ידע מה להגיד למייק ואיך להסתכל עליו, הרי אתמול הם הגיעו לדירה המשותפת שלהם ושכבו, והרוב קרה בגללו.
אבל זה לא היה כמו כל מה שהוא אי פעם חווה, זאת הייתה הפעם הראשונה ששניהם בכו באמצע, זאת הייתה הפעם הראשונה שעצב, כאב, תשוקה ורצון לשכוח מכל כך הרבה דברים היו מעורבים בזה, זאת הפעם הראשונה שהיה להם את החיבור העוצמתי הזה, פעם ראשונה שהארי הבין מאז הרבה זמן שמייק כן חשוב לו, הוא לא יכול להתכחש לזה יותר, הוא עדיין כועס, אבל אחרי הכל זה מייק- הבן אדם שהוא גדל איתו מהגן, הם עברו הרבה דברים ביחד, עוד לפני שהם התחילו להיות זוג.

הקטן לאט לאט פקח את עיניו, רוצה להתמודד עם המציאות.
"היי" מייק אמר בחיוך, ממשיך ללטף את ראשו של הקטן, "ישנת טוב?" הגבוה שאל והארי הנהן באיטיות, מנסה להתחמק ממבטו של האחר, הוא היה יותר מדי מובך.

"מה השעה?" הארי מלמל לבסוף, מתכסה עד לצאוורו, לא רוצה שהגוף שלו יחשף. "עכשיו כבר שלוש בצהריים", "מה?" הקטן התיישב על המיטה, גורם למייק לזוז מעט לאחור "מה לגבי בית הספר?" להארי לא באמת היה אכפת מהבית ספר, אבל מה אם התלמידים יבינו ששניהם נעלמו ויחשבו כל מיני דברים?
ומייק, כאילו וקרא את הארי, הבין למה הוא מתכוון "אל תדאג, ביקשתי מצ'אן שהוא יגיד לכמה חבר'ה שיבריזו ביחד מהיום הזה וילכו להנות, וביקשתי גם מבן שיגיד שאתה חולה"

הזמר חייך, מרגיש גאה במייק, "עשית טוב" הוא טפח על כתפו של מייק המופתע, ולפני שמייק הצליח לחשוב על משהו הוא זינק על הארי וחיבק אותו חזק, מוחץ את הקטן בין זרועותיו. "מייק?" הארי שאל, לא מנסה להתרחק, "רק עוד דקה, בוא נישאר ככה" הרקדן התחפר בתוך צד צווארו של הקטן, מסניף את ריחו.

–

"תתארגן ותבוא, אני אכין לבנתיים אוכל" הגדול אמר כשהתרחק מהקטן והאחר הנהן, מתחיל להתלבש כשמייק הלך למטבח.

בזמן שהקטן נעל את דלת המקלחת מייק הפסיק לבשל ונאנח, מתיישב על אחד מהכיסאות של שולחן האוכל הקטן, הוא הניח את ידו הימנית על לוח החזה שלו וחייך, מרגיש איך הלב שלו פועם כל כך חזק, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא חשב לשנייה קטנה אחת שאולי זה שהוא עזב את הארי היה לטובה וזה גרם לתשוקה שלהם אחד לשני רק להתחזק, זאת גם הייתה הפעם הראשונה שלו שהוא חווה משהו כמו אתמול בלילה, אבל מיד אחריה הגיעו שניות ארוכות שאמרו לו שהוא טיפש שחושב כך, כי הוא פספס כמעט שנתיים שלמות של חוויות מדהימות עם הארי, כי אז הארי לא היה כועס עליו והוא לא היה נפגע ממנו כל כך.

בזמן שנאנח שוב הוא התרומם מהכיסא, מחליט להמשיך לבשל, יודע שהארי כנראה רעב והדבר האחרון שהוא ירצה כרגע זה להרעיב את הקטן, אתמול עבר עליו יום נוראי ומייק חייב לפצות אותו על זה ועל עוד ימים אחרים שבהם הקטן סבל.

–

"ואו" הארי יצא מהמקלחת והדבר הראשון שהוא הריח היה ריח של פנקיקיים, ואפילו מבלי לראות אותם עדיין הוא ידע שאלו הפנקיקיים עם הפרצופים המיוחדים שמייק היה מכין לו פעם.

הקטן ייבש במהירות את שיערו במגבת ורץ לשולחן האוכל, מתיישב על הכיסא ומביט בעיניים רעבות על ערימת הפנקיקיים שהיו מונחים שם, הוא חייך לעצמו כשראה את הסמיילי על הפנקייק הראשון, יודע שגם לפנקקיים מתחתיו יש פרצופים שונים.

"תאכל" מייק ציחקק כשהביט על פניו הזוהרות של הארי, פעם כשהם היו זוג היו רגעים שהוא היה בטוח שהארי מאוהב באוכל יותר משהוא מאוהב בו, והפרצוף הזה מוכיח זאת.

"תשב גם לאכול" הארי הרים את מבטו והסתכל על מייק באושר, מסמן לו לשבת גם עם עיניו על הכיסא מולו ומייק עשה כמבוקש והוא התיישב גם הוא, חותך את ערימת הפנקייקים ומגיש קודם להארי ולאחר מכן עשה זאת גם לעצמו.

הארי אכל את הבצק המתוק כשעיניו מוצפות בדמעות של אושר, זה היה טעם שהוא התגעגע אליו כל כך. מייק ציחקק כשהביט בו, שמח שהארי נרגע מאתמול, הוא לא מתכוון להזכיר שום דבר מזה, לא על מה שקרה בחדר החזרות וגם לא על מה שקרה מאוחר יותר בלילה, הוא ידע שהארי היה שבור והוא ידע שהארי ישמח אם הוא לא יזכיר שום דבר מזה.

–

"אני אעזור לך" הארי התרומם מהכיסא כשמייק התחיל לשטוף את הכלים, הוא הפשיל את שרווליו והזיז מעט את מייק עם פרופיל יריכיו, לוקח צלחת ומנקה אותה גם, שניהם חייכו והמשיכו לשטוף את הכלים, נכנסים לתוך העולם הקטן שלהם ושוכחים מהכל.
כשהם סיימו לנקות הם חזרו להתיישב בכיסאות, לא יודעים מה להגיד ובקושי מצליחים להסתכל אחד על השני.

"אמממ…לגבי יום המשפחות, אתה הולך להביא את ההורים שלך?" הארי החליט לדבר, מסתכל על מייק שהניע את כראשו לשלילה "לא, אני מעדיף שהם לא יבואו", "אה, אז הם יודעים שאתה כאן?" הארי שאל למרות שהוא הבין את התשובה, משחק עם אצבעותיו. זה העציב אותו לדעת שהוריו לא סיפרו לו איפה מייק נמצא למרות שהם ידעו.
"כן הם יודעים" מייק נאנח, הוא ידע כמה שהארי חיפש אותו, ההורים שלו אמרו לו את זה, הם לא סיפרו להארי כלום כי מייק ביקש מהם לא לספר, אחרי הכל הם היו עושים כל מה שהוא היה מבקש, במיוחד שהם לא ידעו אם הוא יחיה או לא.

"אתה מתכוון להביא את החבר'ה?", מייק שאל לפתע, מנסה לשנות את האווירה, הארי הניע את ראשו לשלילה "לא אני לא מתכוון שהם יבואו, אני לא רוצה שהם יראו אותך" הארי אמר בכנות ומייק ראה זאת בעיניו, "אני מבין אותך, אחרי הכל ג'ון לא ממש שולט בעצביו" הארי ציחקק מדבריו של מייק, יודע שהוא צודק.
–

צילצול טלפון הפריע לשיחה בניהם. מייק הסתכל על המספר והביט בבהלה על הארי לפניי שנעמד, "אני צריך ללכת" הוא אמר במהירות לפניי שלקח את דבריו, הארי רק הביט עליו בדאגה ולא הבין מה קורה, אבל הוא לא רצה להגיד כלום או לאחוז במייק שלא ילך, מייק לא חייב לו כלום וזה בסדר אם הוא ילך כשהוא צריך.

הטלפון המשיך לצלצל והארי הבחין בפרצופו המודאג של מייק.
"אני הולך, תישאר פה גם מחר, אל תחזור לבית ספר, תנוח קצת" הרקדן אמר בחיוך והתכופף מעט, מלטף את לחיו של הארי, ומנשק במהירות את שפתיו של הארי, נשיקה מנקרת וקטנה לפניי שהתרחק.

"אני אדבר איתך" הגבוה אמר לפניי שיצא משם, והארי יכל להישבע שהוא שמע שמייק עונה לטלפון עם "הרבה זמן לא דיברנו ד"ר ", אבל זה במהירות נשכח כשהוא אחז בשפתיו, הוא לא שנא את הנשיקה הקטנה הזאתי, להפך הוא רצה עוד ממנה.

–

"בייבי קטן" מגי נכנסה במהירות לדירה של הארי, "למה לא סיפרת לנו מוקדם יותר שחזרת לכאן?" ארוכת השיער חיבקה את הקטן יותר ולאחר מכן גם מקס, "למה אתה פה?" אדום השיער שאל בסקרנות בזמן שהתיישב על המיטה, מיד אחריו גם מגי התיישבה על המיטה ומשכה את הארי לשבת גם הוא.

"סתם רציתי להיות פה, התגעגעתי למקום הזה" הארי לא באמת שיקר, הוא פשוט חסך כל מיני חלקים שהיה מעדיף לשמור לעצמו. "אה אוקיי, עד מתי אתה נשאר פה?", "נראה לי שאני אשאר פה עד מחר או משהו, ביום ראשון אני אחזור לכאן כי יש איזה משהו בבית ספר שאני מעדיף לא להיות שם", "מה יש בבית ספר?" מגי הייתה סקרנית, "או כלום, לא משהו חשוב כל כך, אני מעדיף שאולי נצא כולנו כולל ג'ון ודן לאנשהו, מזמן לא היינו כולנו ביחד, אני מתגעגע לזה", "או קטן של אמא" אופת העוגות חיבקה את הזמר, מפנקת אותו באהבה.

"יא!" לפתע הדלת נפתחה החבטה אחת, הארי נאנח, הנה ג'ון סוף סוף הגיע.
"מה נראה לך שאתה מחליט להגיד לי לבוא רק עכשיו!" הבלונדיני הלך במהירות להארי, מבטו כועס אבל זה לא גרם לו לא לנשק את הארי על שפתיו. "אהוב שלי" ג'ון חיבק את הארי "התגעגעתי אלייך טיפש", "גם אני בלונדי" הארי השיב לחיבוק, מחייך אל דן שעמד מאחורי ג'ון.
דן לחלוטין היה מיואש מבן זוגו אך כששם לב להארי הוא חייך בחזרה לזמר, מראה לו שגם הוא התגעגע אליו.

–

"קיבלתי קידום בעבודה" מגי הודיע בחיוך בזמן שכולם ישבו בכיסאות מסביב לשולחן האוכל, "באמת?" ג'ון היה מופתע וחייך, מחבק את מגי, "או זה לא דבר שיוצא לנו לראות הרבה" מקס ציחקק, ודן הסכים איתו.

"מה את הולכת לעשות עכשיו?" הארי אמר לאחר שחיבק גם הוא את מגי, "המנהל של החנות החליט להתפטר והוא המליץ עליי למנהל הסניפים להיות המנהלת של החנות במקומו, ומנהל הסניפים אישר לי אחרי שנתתי לו לטעום מכמה עוגות שהכנתי", "ואו! אני עכשיו יכול לקבל עוגות בחינם" ירוק העיניים ציחקק "כאילו שעד עכשיו היית משלם על משהו" מגי ציחקקה גם היא.

"עכשיו אני סוף סוף יכולה להרוויח כמו שצריך, כשאני אקבל את המשכורת החדשה שלי אני אזמין את כולם לחופשה עליי" ארוכת השיער הודיע בחיוך בזמן שכל האחרים הריעו באושר "יש לי את הבת זוג הכי מדהימה בעולם!", מקס נשק לאחרת, מביט עליה באהבה.
"אז תתחתנו כבר" דן אמר בהתגרות, יודע הרבה דברים שהאחרים לא יודעים עליהם מלבדו ומלבד מקס, "דן! אנחנו עדיין לא צריכים להתחתן, יש לנו עוד הרבה דברים לעשות עד אז" מגי הסמיקה מעט, מדמיינת את הרגע הזה של הצעת הנישואים, מה שגרם לה להאדים עוד יותר.

"במקום להציע הצעות כאלה לאנשים אחרים, כדאי לך להציע לי קודם חמוד שלי" ג'ון אמר בזלזול כשהביט על בן זוגו, "אני יכול להציע לך כבר עכשיו" דן אמר בחיוך וג'ון היה מבוהל "לאלא! אני עוד צעיר, יש לי עוד הרבה דברים לעבור בחיים! ובכלל מה נראה לך שאתה מציע לי כאן? אני רוצה שזה יהיה קסום במקום כלשהו בפריז, עם נרות וטבעת זהב יפה ויין וזיקוקים" עיניו של הבלונדי נצצו כשחשב על זה, גורם לאחרים לצחוק בשעשוע על דמיונו, "טוב טוב אני אזכור את זה לפעם הבאה שאני ארצה להציע לך", "יופי" ג'ון היה מרוצה מעצמו והתיישב על יריכו של הגבר השרירי שלו.

–

מחוץ לדירה הקטנה והרועשת מייק עמד עם חיוך, הוא שמע את השיחה של האחרים וזה גרם לליבו להתמלא באושר, הארי נמצא בידיים טובות כשהוא איתם.
אבל לא רק מזה הוא היה מאושר, הרופא שלו מוקדם יותר התקשר אליו ושאל לשלומו, הוא גם הודיע לו שהבדיקות האחרונות שהוא עשה יצאו מצויינות והוא כמעט ובטוח שהמחלה לא תחזור למייק, מה שגרם למייק להאמין שיום אחד, בעתיד הרחוק כשהוא והארי אולי יחזרו להיות ביחד, הוא יחיה איתו את חייו מבלי דאגות, עם ילדים קטנים כמו שהארי תמיד רצה, כשטבעת זהה מקשטת את קמיצותיהם ומבשרת לעולם כולו שהם נשבעו אמונים אחד לשני וששום מחלה בעולם לא תצליח להפריד בניהם.

אבל עד אז יש עוד הרבה דרכים לעבור, יש עוד הרבה סודות לפצח ולגלות, יש עוד הרבה עליות ומורדות. הוא עדיין לא הצליח להגיע מאה אחוז לליבו של הארי, הוא יודע שעליו לעבוד קשה בשביל שיום אחד האמון של הארי בו יתאחה ויחזור להיות כמו פעם.
הוא יודע שהתהליך יהיה קשה עוד יותר אם הוא לא יספר להארי את האמת על הכל, אבל הוא יודע שהוא ינסה לעשות הכל בשביל לדלג על השלב הזה ואולי אחרי שהכל יהיה בסדר, מייק יספר להארי את האמת בתקווה שהקטן לא יקבל את זה קשה כל כך.

לבנתיים מייק צריך לתכנן דברים, הוא צריך לעבוד על עצמו ולהשתפר. הוא עדיין לא יתן לתלמידים להבין שיש לו חיבה להארי, הוא לא רוצה שהארי יפגע מזה כי הרי הארי עדיין לא רוצה שהבית ספר יגלה על מה שיש בניהם.
אבל מי יודע מה הארי כבר חושב? מייק לא באמת יודע מה עובר בראשו של הארי, הוא אולי פעם היה יכול לקרוא אותו טוב יותר אבל הימים האם כבר נעלמו, הארי השתנה וזאת הסיבה שעדיין קשה לו להגיע לליבו של הקטן, הוא מלא בחומות הגנה, אבל מייק כמעט ובטוח שהוא יצליח לשבור את כל החומות ויגיע אל ליבו החמים של הקטן.

כשהצחוק התגבר מתוך הדירה הקטנה, חיוכו של מייק התרחב עוד יותר, הוא הנהן לעצמו לפני שהלך משם.

כן, הוא ישתפר. הוא יעשה כל מה שהוא יכול בשביל שיום אחד הוא ישב בתוך הדירה הזאת גם הוא ויצחק עם כולם על כל כך הרבה דברים שטותיים שיגרמו לו להיות מאושר כמו פעם.