כשעזבת, האם שכחתי? פרק 45

הוא עוד פעם הקיא, בן בברור היה יכול לשמוע את הארי מקיא באמצע הלילה. כבר יומיים שהארי לא מרגיש טוב והוא לא מקשיב לבן המודאג, השרירי יודע בוודאות שמשהו לא בסדר אצל הקטן אבל הארי ממשיך להתעקש שהכל בסדר.

–

"הארי, בוא נלך למרפאה" השרירי אמר בדאגה כשראה את הארי יוצא מהשירותים בבוקר, גם הפעם הוא הקיא.
הקטן היה חיוור והחזיק את צידה הימני התחתון של ביטנו. "שטויות בן, אני בטוח שזה יעבור, לקחתי תרופות, עוד כמה ימים ואני אהיה כמו חדש" ירוק העיניים אמר בחיוך, לובש את מדיו ומועד מעט לאחור כשהרגיש סחרחורת, גורם לבן לאחוז בו במהירות לפניי שנפל. "הארי חייבים ללכת לראות מה יש לך" בן צעק בדאגה וזה רק גרם לכאב ראש של הארי להתחזק עוד יותר, "אחרי הלימודים נלך, טוב?" ירוק העיניים הרגיע את השרירי והאחר הביט עליו לכמה שניות והנהן, הזמר הקטן חייך מעט, הכל כאב לו, במיוחד הדקירות האלה שהוא מרגיש בבטנו התחתונה, אבל הוא לא רוצה להלחיץ את האחר, הוא בטוח שזה סתם שטויות ושזה בטח יעבור בעוד יום-יומיים.
–
הוא לא שמע כלום, הכאב אכל אותו מבפנים, הוא רק רצה לשכב על המיטה ולנוח, הוא רצה לישון ולהתעורר בלי כאב, הוא רצה שהחברים שלו יהיו לצידו כרגע ויגידו לו שהכל בסדר. 
הארי נשם עמוק ונשף באיטיות, הוא עשה זאת שוב ושוב בשביל שהכאב יעלם, זה עזר מעט אבל כל תזוזה קיצונית שעשה גרם לכאב לחזור והוא רק רצה לצרוח, אבל הוא חייב להיות בשקט, הוא נמצא בכיתה עם כולם, הוא לא יכול לבייש את עצמו מולם, הוא חזק והוא יצליח להתמודד עם הכאב הזה.
–

"הארי אתה בסדר?" אמילי שאלה בדאגה כשהביטה בהארי, הם עמדו מחוץ לכיתה לאחר שהסתיימו להם שני השיעורים הראשונים.
היא הבחינה בזה שמשהו לא בסדר עם הקטן, הוא היה חיוור וזיעה קרה הייתה על מצחו- מצביעה על זה שמשהו לא בסדר, הוא גם בקושי היה מרוכז בשיעורים. 

"כן אני בסדר אמילי" הקטן ענה בחיוך, "אני בטח סתם מקורר, בסוף היום אני אלך למרפאה לראות אם יש להם תרופות מיוחדות לזה או משהו", "אתה בטוח?" היא הייתה מודאגת, היא לא רגילה לראות את הארי ככה, מאז שאחיה חלה בסרטן היא מפחדת על כל קרוב שלה שנהיה פתאום חולה, ועכשיו המצב של הארי הדאיג אותה.
–
"או תראו תראו מי כאן" הארי הסתובב כששמע קול מוכר מאחוריו, הוא ראה את צ'אן מייק ועוד כמה בנים מצחקקים להם, אבל כשהם הבחינו בפניו הם השתתקו לרגע, לא מבינים מה לא בסדר איתו, "או אני מבין שאתה לא מרגיש טוב אה?" נער כלשהו אמר בחיוך ערמומי, נהנה לראות את הארי חלש.
"אוי נו באמת, תעופו מפה" אמילי אמרה בכעס, מאיימת על אחיה וחבריו, יודעת שאיתה הם לא יתעסקו.

"אתה בסדר?" מייק לפתע שאל, גורם לאחרים להביט עליו לשנייה לפני שחזרו להביט על הארי שהיה נראה די מופתע, "א-אה…כ-כן, למה אתה שואל?" הזמר הביט על האחר, מתחנן אליו עם עיניו שלא יגיד משהו לא במקום שיחשוף חלקיק קטן מהמערכת יחסים הלא ברורה שלהם.
"סתם, אתה פשוט נראה מכוער יותר מהרגיל" האחרים צחקו והארי נאנח אחרי ששמע את מייק, נרגע מעט מזה שהאחר שיתף איתו פעולה.

"מייק תעשה לי טובה ותעיף אך עצמך מפה, הוא לא מרגיש טוב והדבר האחרון שאני רוצה זה שתציקו לו" אמילי נזפה במייק לפניי שלקחה את ידו של הארי ובאה למשוך אותו, אך כשהארי התכווץ מעט היא נעצרה והביטה עליו בבהלה, הוא גנח מעט בכאב והחזיק את צד בטנו הימנית.

הקטן נשם עמוק וניסה להרגיע את עצמו, הוא יודע שמייק בטח דואג לו והוא מעדיף לא לגרום לו לדאוג לו, הוא התיישר באיטיות וחייך "עבדתי עלייך" הוא אמר בלחש אבל היא לחלוטין לא האמינה לו, אף אחד לא האמין לו והוא הבין זאת, אבל עדיין העדיף לשחק את המשחק.
"בואי נלך" הזמר הלך, לא מחכה לאמילי שעדיין הייתה מבוהלת ורק אחרי מספר שניות היא רצה אחריו.

–

"מה אתה רוצה לאכול? אני אביא לך, תחכה פה" בן אמר אחרי שהושיב את הארי בכיסא ליד שולחן שהיה ממוקם בצידה הסופית של הקפיטריה הרועשת. הם החליטו לאכול הפעם בקפיטריה כי לאף אחד לא היה חשק להכין משהו לאכול, במיוחד לא במצב של הארי.
"תביא מה שיש אני אחכה פה" הקטן הודיע, לא באמת אכפת לו מה לאכול, הוא בכלל לא רוצה לאכול אבל הוא חייב, הוא לא רוצה שהם יבינו עד כמה שהוא לא מרגיש טוב.
"אני באה איתך" אמילי קמה מהכיסא ליד הארי, נעמדת ליד בן, "אל תדאג הארי, אנחנו נשים לך מלא דברים טעימים" היא הודיע בחיוך לפניי ששניהם הלכו להביא לעצמם ולהארי משהו לאכול.

–
"היי".
הארי הרים את עיניו כשהבין שמישהו התיישב למולו, זה היה מייק, מה שגרם לו להילחץ ולהביט לצדדים, מפחד שמישהו מסתכל עליהם ולצערו הרב כמעט כולם הסתכלו בסקרנות על מה שקורה שם.

"מייק מה אתה עושה?" הארי שאל בלחש, לא רוצה שישמעו אותו. "אל תדאג, הם בטוח חושבים שאני מאיים עלייך או משהו" מייק חייך לפני שנגע בסנטרו של הקטן, הוא ידע מה הארי חושב.

"אתה צריך ללכת לראות את האחות, אתה לא נראה טוב" מייק לחש בזמן שידו עלתה ללחיו של הארי, מלטפת אותה.
ירוק העיניים נרתע לאחור, גורם לאחרים לחשוב שבאמת מייק מאיים עליו. "אני בסדר, אני אלך בסוף היום לראות מה יש לי" הקטן ענה בקרירות.
"רק שלא הכנסתי אותך להריון בטעות" מייק גיחך, רוצה לראות את הארי מחייך, הוא לא אוהב לראות את הקטן חלש. "דפוק" הארי הסמיק, נמנע מלהביט על הרקדן.
–
"תעזוב אותו בשקט כבר" אמילי הגיעה, גורמת לאווירה המביכה להתנפץ.
כחולת העיניים הביטה על מייק בכעס, והאחר נאנח לעצמו, היא יודעת עליו הרבה דברים.

אמילי יודעת שהוא היה חולה בסרטן, היא יודעת אפילו שהוא גיי, היא מכירה אותו מאז שהוא הגיע לבית חולים שבו אחיה צ'אן היה, הם בילו הרבה ביחד ואפילו בהתחלה היא התעניינה בו עד שהיא הבינה שהוא גיי.
אומנם אמילי, בדיוק כמו אחיה, בחיים לא ראתה את הארי לפני- באותה תקופה חשוכה שלו בבית חולים הוא לא נתן לאף אחד לראות תמונות של הארי מחשש שיום אחד אולי הם יפגשו את הארי ויגידו לו שהוא נמצא בבית חולים במצב לא ידוע, לאחר שהוא עזב את הארי כי מצבו החמיר הוא עוד יותר לא רצה לתת להם לראות אותו כי אז הם היו מבינים כמה מפגר הוא היה כשעזב אותו.
אבל ההבדל העיקרי בין הידע של אמילי לידע של צ'אן הוא שהיא, לעומת אחיה, חושבת שקראים לבן זוגו שעזב 'ריי' ולא הארי.

למרות שהכיר אותה דיי הרבה וידע שהיא ילדה טובה- הוא חשש ממנה, במיוחד כי היא קרובה להארי. הוא פחד שיום אחד היא תפלוט משהו ותספר להארי על מצבו, אומנם היא הבטיחה לו ולאחיה שהיא תשמור את הסוד שלהם כי היא ידעה כמה הם סבלו, אבל עדיין, אין לדעת מה היא יכולה לעשות, כולם יכולים לטעות ולפלוט דברים שהם לא אמורים להגיד, היא לא שונה מכל אותם אנשים.
–

"טוב טוב" מייק הביט עליה בהתנשאות והיא החזירה לו מבט מתנשא עוד יותר, אותה הוא לחלוטין לא יכול לנצח, והוא העדיף פשוט ללכת משם ולהתנהג כמו הזבל שהוא תמיד היה, "תזהר לא להיחנק" הרקדן חייך בערמומיות, רוצה לגרום לאמילי להמשיך לחשוב שהשיחה בינו לבין הארי הייתה שיחה לא ממש נחמדה.

–

"הוא עשה לך משהו?" השרירי שאל בזמן שהניח למול הארי את מגש האוכל שלו, "לא משהו מיוחד" הארי השתדל להישאר כמה שיותר רגוע, הוא לא יכול להיות פתוח עם בן כרגע, אמילי איתם ואם היא תגלה משהו זה לא יהיה טוב.
אבל מה אם היא כן יודעת?! הרי היא אחותו של צ'אן, מה אם צ'אן סיפר לה על זה שהוא ומייק היו יוצאים פעם? מה אם היא התחברה אליו רק בשביל לרגל אחריו ולספר למייק דברים?

הקטן היה מבולבל, הוא הביט עליה והיא חייכה אליו בשאלה והוא רק חייך חזרה.
לא, היא לא יודעת, אם היא הייתה יודעת משהו היא הייתה מתנהגת מוזר איתו ולא מגנה עליו ממייק. 
–

הזמר הקטן החליט שהגיע הזמן לאכול, הוא הביט על האוכל והחזיק את הכף הכסופה, מכניס אותה לתוך ערימת האורז. הארי כמעט והכניס את האוכל לתוך פיו אבל הבחילה חנקה אותו והוא לא יכל להריח את הריח החזק של האוכל שהציף את הקפיטרייה. הנשי שם את כף ידו על פיו ואפו כשהרגיש צורך להקיא, הוא נעמד במהירות, לא חושב יותר מידיי "אני חייב ללכת" הוא אמר לפניי שרץ משם, לא מקשיב לקריאות של בן ואמילי ורק רוצה להוציא את הכל.
–

ירוק העיניים צנח על הריצפת השירותים, מקיא בתוך האסלה הלבנה, צד ביטנו התחיל לכאוב שוב והוא נשך את שפתו התחתונה אחרי שניגב את פיו בנייר.

"הארי, תצא!" הקטן שמע את קולו של מייק מחוץ לדלת התא שהיה בו, הוא היה נשמע מודאג והדפיקות החזקות בדלת שאיימו לנפץ אותה הוכיחו לו את זה. 
"אני בסדר מייק אתה יכול ללכת", "הארי תצא כבר לעזאזל" מייק היה מיואש והוא צעק לאחר מבעד לדלת, "תהיה בשקט אנשים ישמעו אותך" הקטן פחד, "לא אכפת לי מהאנשים המזדיינים האלה, אם אתה לא תצא אני אמשיך לצעוק ואז באמת כולם ישמעו אותי" הרקדן הגביר את צעקותיו, יודע שזה מה שישפיע על הארי, "לא מייק!" עיניו של הארי התמלאו בדמעות, לא היה לו כוח לזה עכשיו והוא נעמד באיטיות, נלחם בכאב ופותח באיטיות את הדלת- רק בשביל להיתקל בפרצופו הכועס של מייק. 

"אתה הולך עכשיו למרפאה" מייק היה תקיף והארי נאנח ויצא מתא השירותים, הולך לכיור לשטוף את פניו. 
"אחרי שהיום יסתיים" הארי התעקש, "תפסיק להיות כזה עקשן הארי, אתה עכשיו הולך ואני לא שואל אותך בכלל", "די מייק, אני בסדר, זה כלום" הארי סגר את ברז המים והסתובב למייק, מביט עליו בכעס. 
"כלום?" מייק גיחך בעצבנות והתקדם להארי, מבלי להודיע לקטן הוא לחץ לו במעט על צד בטנו, מה שגרם להארי ליפול על הריצפה ולצרוח בכאב, "מייק תפסיק זה כואב" הקטן החל לבכות, זה פאקינג כאב כל כך. 

ירוק העיניים התקפל על הריצפה והחזיק את האיזור הכואב, הוא הרגיש כאילו מישהו דוקר את ביטנו ומסובב את הסכין שוב ושוב, זה שרף, הוא רצה למות, הוא רצה שהכאב הזה יעלם, הוא לא יכל להתרומם, הוא לא יכל לעשות שום דבר חוץ לצרוח ולהתפתל כמו משוגע על הריצפה המלוכלכת והקרה של חדר השירותים.

מייק לא ציפה לתגובה הזאת, הוא הביט על הארי ששכב על הריצפה בצורת עובר, לא יודע מה לעשות ולפני שחשב על משהו הגיוני דלת השירותים המרכזית נפתחה בחבטה רועשת, בפתח הדלת עמדו אמילי ובן ששמעו את הצווחות, מאחוריהם עמדו כמה אנשים מסוקרנים.

"מה אתה עשית לו?" בן רץ לתוך השירותים, מעיף את מייק מהארי לפניי שהתכופף, "הארי, אתה שומע אותי?" בן אמר בדאגה, מלטף את מצחו המיוזע של הארי, "זה כואב" הקטן המשיך לצעוק, "זה כואב" הוא חזר על דבריו שוב ושוב.

"לעזאזל" בן קילל והתכוון להרים את הארי, אבל כנראה שהוא נגע באיזור הכואב, מה שגרם להארי להתפתל עוד יותר. "תקראי לאחות" בן הביט על אמילי המודאגת והיא הנהנה, מתכוונת לרוץ לשם אך נעצרה כשראתה את מייק מעיף את בן מהארי.

"אני אעשה את זה" מייק הביט בכעס על השרירי ומיד אחרי זה הביט על הארי, "ריי, אני פה, זה בסדר" מייק רכן קדימה, מסובב בעדינות את גופו של הקטן ומרים אותו, "זה כואב לי מייק", "ששש…אני יודע, הכל יהיה בסדר", "מייק, כואב לי" הארי הביט בעיניים דומעות אל תוך עיניו של האחר, הוא אחז בחוזקה בחולצתו של מייק, מאיים לקרוע אותה. 
מייק הביט בו בכאב והרכין את ראשו, נושק לשפתיו של הארי בעדינות, מרגיע את הקטן מעט.

"אני כאן".
 זה היה הדבר האחרון שמייק אמר לפניי שרץ אל מחוץ לשירותים, מעיף את כולם ממנו ורץ לכיוון המרפאה.
–

מה לעזאזל הלך כאן כרגע? אף אחד לא באמת ידע.
כולם היו המומים ממה שראו, במיוחד אמילי שהבינה שהארי הוא בעצם ריי שמייק תמיד היה מדבר עליו באהבה.

בן נאנח לעצמו והסתכל על כולם, מבין שמייק הטיפש חשף את עצמו ואת הארי בפני כולם. עכשיו כולם יודעים שהוא גיי ושהוא אוהב את הארי, אומנם הם לא יודעים מה באמת המערכת יחסים בניהם, אבל הוא מאמין שהם יודעים שהם לא רק חברים לפי הנשיקה שהייתה שם.

אבל לעזאזעל עם זה עכשיו, מה שהיה יותר חשוב לבנג'מין ולאמילי כרגע זה המצב של הארי. שניהם החליטו להניח לרגשות שלהם ולרוץ אחרי מייק לכיוון המרפאה, אחרי שהם יראו מה יש להארי ואחרי שהארי יבריא הם יוכלו לחשוב, כרגע הם לא יכולים לעשות משהו חוץ מלדאוג להארי.
–

השמועות רצו מהר. 
הבנות לא הפסיקו לבכות והזעזעו מהעובדה ששכבו עם גיי, מייק הוא לחלוטין הפספוס הכי כואב שלהן עד היום.
הבנים נגעלו, איך זה הגיוני שמייק גיי? איך זה הגיוני שהוא הצליח לעבוד עליהם ככה? איך גיי יכול לשכב עם יותר בנות משהם אי פעם הצליחו לשכב? איך לעזאזל מייק יכול לנשק את הארי? מה היחסים שלהם בכלל? איך הם מכירים וכמה זמן הם מכירים? 

כולם היו מבולבלים.

השמועות אפילו הגיעו למורים שלא האמינו למשמע אוזנייהם, מייק הבריון נישק את הארי?
אבל לעומת התלמידים המורים העדיפו קודם כל לראות מה מצבו של הארי והחליטו ללכת למרפאה.

–

"ד"ר, אני צריך שתעשה לי טובה, אני צריך שתטפל בהארי", "אתה בטוח שאתה רוצה שאני אטפל בו?"
מייק נאנח לטלפון שלו, הוא פחד שהארי יגלה משהו אם הרופא שטיפל בו  בעבר יטפל בהארי. "אתה חייב! אתה היחיד שאני יכול לסמוך עליו, האחות אומרת שזה כנראה אפנדציט, אני רוצה שאתה תנתח אותו" מייק היה נחוש בדעתו, "אוקיי, אתם כבר באמבולנס?", "כן, אנחנו נגיע בקרוב" מייק הסתכל על הארי שגנח בכאבים, הפרמדיקים ניסו להרגיע אותו ולתת לו לבנתיים משככי כאבים עד שיראה רופא מומחה. 
–

הוא פחד, הוא פחד עד כאב שמשהו רע הולך לקרות לו, אם משהו יקרה להארי הוא הולך למות, הוא לא יתן לזה שיקרה משהו להארי, הוא כבר התחיל להאשים את עצמו שאולי כל המצב שלו באשמתו, מייק לא חשב כראוי אבל הוא פשוט פחד, הוא לא יכול לחשוב שיקרה להארי משהו, הוא לא מתחרט על שנישק את הארי מול כולם, הוא לא מתחרט על שום דבר שעשה, הוא ידאג להארי לא משנה מה, אבל הוא גם פחד מזה שהארי אולי יגלה על למה הוא עזב אותו כי זה רק יכול להחמיר את מצבו של הקטן, הוא יודע שהארי יאשים את עצמו על זה שהיה בן זוג לא מתחשב ואטום בגלל שלא ידע על מצבו של מייק, הרקדן לא רוצה להכניס את הארי ללחץ נפשי יותר ממה שהוא כבר נמצא בו. 

מייק רק יכל כרגע להתפלל ולחכות שהבן אדם שהציל אותו יגרום להארי להרגיש טוב יותר.