כשעזבת, האם שכחתי? פרק 48

עם כמה שהארי שנא את בתי החולים, המקום הזה היה נראה לו רגוע וכל כך שקט.
כבר אתמול הורידו לו את התחבושת ובקרוב הוא יעזוב את המקום הזה, את האמת שהוא קצת עצוב מזה, אחרי הכל ג'ימס באמת דאג לו.
–
הזמר ישב על ספסל בחוץ, נושם את האוויר הצח של העולם הגדול, מחייך לעצמו בשלווה. סוף סוף הוא לבד, זה רק הוא עצמו ו…*בום* הארי הרגיש מכה בכתפו, לא מבין מה קורה.

"או, אני מצטערת" ילדה קטנה עם חליפת בית חולים ניגשה להארי, יידיה הקטנות אוחזות בכדור אדום שכנראה היה מה שפגע בו. השטני הביט בה בכעס מאולץ, מחליט לשחק את עצמו כועס, אבל כעינייה החומות הביטו בו וגרמו לו להבין כמה היא מצטערת באמת הוא חייך, "זה בסדר קטנטונת" הגדול מבניהם אמר בזמן שליטף את שיערה הדליל והחסר חיים.

"אתה חדש כאן, נכון? ראיתי אותך עם ג'ימסי שלי לפני כמה ימים, הוא מטפל בך?" הילדה הקטנה שאלה בסקרנות והארי הנהן "כן, אני יחסית חדש כאן, ג'ימסי? או ג'ימס, כן הוא מטפל בי, את מכירה אותו?" הזמר היה סקרן גם הוא "אני אציג את עצמי, קוראים לי מאריה, אני בת 8 ואני חולת סרטן אני הגעתי לבית חולים בגיל 4, ג'ימס מטפל בי מאז. או ואני גם לא קטנטונת, אני חזקה!" הילדה הקטנה אמרה בחיוך, כאילו היא כבר רגילה להציג את עצמה, ירוק העיניים הביט עליה בהלם מעורב בעצב, לא מאמין שבאמת הילדה החייכנית הזאת סובלת כל כך, "א..אה" הארי לא ידע מה להגיד, "בדרך כלל האדם השני מחזיר לי תשובה אחרת, כמו מה שמו ובן כמה הוא ומה הוא עושה פה" מאריה אמרה בביטחון, מתיישבת לצידו של הגבר ההמום, "אממ, אני הארי, בקרוב 20, עברתי ניתוח להסרת התוספתן, הגעתי לבית חולים לפני חמישה ימים" הזמר הושיט את ידו, רוצה שההכרות תהיה רישמית, מה שגרם למאריה  לצחוק וללחוץ את ידו.

–

"מארי!" לפתע הארי שמע קול של ילד קטן צועק לעברם, מאריה סובבה את ראשה, מביטה על קבוצת ילדים ולאחר מכן על הכדור, חושבת לרגע ואז מסתכלת על הארי. "אתה רוצה לשחק איתנו?", "אה?", "לשחק איתנו, אתה רוצה? אנחנו משחקים כדורגל, בוא תצטרף אלינו" מאריה נעמדה, מחזיקה את ידו של הארי ומושכת אותו לעמידה, "יהיה כיף" היא הייתה חסרת פחד, חברותית להפליא וזה מה שהפתיע את הארי, כמה הילדה הקטנה הזאת הייתה צריכה לעבור שהיא ככה התבגרה לה בגיל צעיר שכזה? הנשי הסתכל עליה רצה לכיוון חבריה והתקדם לעברם. 
–

צחוק. צחוק מתגלגל. צחוק שקט. צחוק רועש. צחוק עם שיעול. צחוק.

הם צחקו ביחד בזמן ששיחקו, שלושה עשר ילדים קטנים צחקו בקולי קולות, מלאי אנרגיות, כאילו מה שהם עוברים יום יום נעלם. 
שמונה אנשים בכל צד, הארי נמצא בקבוצה עם מאריה , לבנתיים הקבוצה השנייה צברה יותר נקודות, מה שגרם לילדים בקבוצה של הארי לכעוס עליו קצת, הם חשבו שאיתו הם יזכו אבל הארי רק גרם להם להפסיד.

"הארי, תהיה מהיר יותר" ג'ייקוב הקירח אמר בכעס בזמן שניפח את לחייו, גורם להארי לרצות למחוץ אותו בחיבוק חם, "אוקיי! אני אעשה הכל בשביל שננצח".
"ממש לא" קול של אדם מבוגר נשמע מאחורי הארי, הוא שמע במשך כארבעים דקות רק קולות של ילדים והקול הגברי והעמוק הזה פתאום היה נשמע לו קצת מוזר.

"ג'ימסי" כל הילדים צעקו ורצו אל מאחורי הארי- שהסתובב עם חיוך על שפתיו כשהבין שג'ימס הוא בעל הקול הגברי.
 "אתה ממש לא הולך להמשיך לשחק איתם! אמרתי לך בלי שום פעילות גופנית" בעל המשקפיים אמר את זה בזמן שחיבק את הילדים הקטנים, לא מביט על הארי, הקטן הרים את שפתו העליונה בזלזול ולאחר מכן ציחקק, לא יכול להעמיד פנים שהוא כועס כשהוא רואה את ג'ימס ככה עם כל הילדים מסביבו.

–

"הם ממש אוהבים אותך" הארי לקח את כוס התה שג'ימס הציע לו, נותן למטפל שלו לשבת לצידו על ספסל אחד מול מגרש הכדורגל הקטן בזמן שצפו בילדים משחקים, שותים להם בנחת את המשקה החם.
"גם אני אוהב אותם" הגדול אמר בחיוך, עיניו הכנות הוכיחו להארי שג'ימס הוא באמת בן אדם טוב.

"העולם לא פייר" ירוק העיניים אמר לפתע, גורם לג'ימס להביט בו, "זה לא מגיע להם, איך הגוף הקטן והשברירי הזה יכול להחזיק מעמד?", הארי נאנח לעצמו, "לאף אחד לא מגיע לעבור את מה שהם עוברים, הם תמיד יפתיעו אותי עם הכוח שיש להם, זה ישמע מצחיק, אבל הם אלו שנותנים לי לרוב את הכוח ולא אני להם" בעל המשקפיים נאנח גם הוא, חוזר לצפות בילדים, הארי הביט בו לכמה רגעים וחזר גם הוא להביט בהם.

–

"איך אתה מרגיש?" קולו של מייק הקפיץ את הארי שלמזלו הרב כבר סיים לשתות את התה שלו, "א-אני בסדר" הזמר הביט על מייק שהתיישב לצידו לאחר שלחץ את ידו של ג'ימס.
"שמעתי שאתמול הורידו לך את התחבושת, מצטער שלא באתי" הרקדן אמר בחוסר נעימות. הארי הבין שהוא לא הגיע כי כולם היו שם אתמול, אבל עדיין זה לא אומר שהארי ימנע מעצמו לשלוח למייק מבטים רושפים בשביל השעשוע, "זה לא כזה משנה, זה לא שאתה כזה חשוב" הארי אמר בשקט, רוצה וגם לא רוצה שישמעו אותו, אבל מייק שמע ונאנח לעצמו, הארי עדיין לא פתח את ליבו, לא משנה כמה פעמים הוא יהיה בטוח שזהו, הארי שוב שלו, ירוק העיניים יחזיר אותו למציאות הכואבת.

הנשי הסתכל על מייק שהיה נראה קצת מבואס אחרי מה שאמר ולאחר מכן הביט על ג'ימס שהיה נראה דיי מבואס בשביל מייק, הארי עדיין לא ידע במאה אחוז מה היחסים של ג'ימס ומייק, הוא לא ידע אם מייק סיפר לו עליו או לא, אבל הוא ידע שכנראה ג'ימס יודע משהו שהארי לא יודע.

–

"אל תחמיץ ככה את הפנים שלך מייקי" מאריה נעמדה מול שלושת המבוגרים, מסתכלת עם חיוך רחב על מייק. "מארי" מייק היה קצת מופתע אבל הוא נעמד במהירות והרים את הקטנה, גורם להארי להיות מבולבל, "התגעגעתי אלייך" בעלת העיניים החומות חיבקה בחוזקה את גופו של האחר, "גם אני קטנטונת", "אני לא קטנטונת" מאריה אמרה בהחלטיות והארי ציחקק כי הסיטואציה הייתה לו מוכרת קצת. כשמייק שמע את הארי ליבו החסיר פעימה, מה הוא חושב לעצמו? הארי לא יודע כלום. 

"אמרתי לו כבר שהתנדבת כאן עם צ'אן" ג'ימס, שראה את המצוקה של מייק, קפץ לעזרתו, "א-אה כן" מייק גמגם לרגע, מסתכל בחצי מבט על הארי, "מתנדב?" מארי הקטנה שאלה בחוסר הבנה, "מייק הוא חלק מאיתנו" היא אמרה באושר, לא הבינה כמה מילותיה יכולות לשנות הרבה דברים, "חלק ממכם?" הארי שאל בחוסר הבנה, מנסה לחשוב במה כבר מייק יכול להיות חלק מהם.

"הוא גם…אוץ'" הקטנטונת נעצרה, עוצמת את עיניה בכאב בזמן שיידיה אוחזות בראשה, היא לא הצליחה לסיים את דבריה והחלה לצעוק בכאב.

"מאריה!" הילדים הקטנים צעקו בעצב כשראו את חברתם מתפתלת מכאבים בזרועותיו של מייק, "צריך לקחת אותה לחדר שלה" ג'ימס אמר במהירות ומייק רק הנהן, רץ לתוך בית החולים ואחריו גם ג'ימס, לוקח אחריו את שאר הילדים.

ירוק העיניים קפא, הוא הביט על כל מה שקרה וכאילו שהזמן נהיה פחות מהיר, הוא ראה את כולם רצים בהילוך איטי, הוא ראה את הפרצוף המודאג של מייק ואת ידיו שהגנו על גופה של מאריה שסובלת, הוא ראה את רגליו של ג'ימס נשלחות קדימה שוב ושוב, רץ אחרי מייק, אחריהם התרוצצו שניים עשר ילדים קטנים ומבוהלים, חלקם בוכים וחלקם השלימו עם המציאות.
–

"תשכיב אותה על המיטה" המומחה אמר במהירות ומייק עשה את המבוקש, מניח את מאריה על המיטה הרכה, ג'ימס לקח פנס קטן ופתח את עניה העצומות של מאריה, בודק משהו.
"צריך להכניס אותה לניתוח חירום, הגידול מקשה לה על המוח, אומנם לא נצליח להסיר את כולו אבל כל עוד נסיר משהו המצב שלה יהיה יותר טוב", "זה לא מסוכן אבל?", "זה כן, אבל אין לנו ברירה, אם לא נעשה את זה היא יכולה למות עכשיו" ליבו של מייק התכווץ בכאב, עיניו מתמלאות בדמעות. "מייק תשלוט בעצמך, תצא לבחוץ ותקרא לרופאים" הרקדן הנהן, מנגב את דמעותיו ונושם עמוק, הוא לא יתן למארי למות ככה, היא הילדה היחידה שנשארה והכירה אותו, כל השאר נפטרו והתחלפו עם ילדים חדשים, הוא לא יתן לה למות. 

מייק יצא בריצה מהחדר, לא שם לב להארי שעמד שם והתנגש בו, גורם לשטני ליפול על הריצפה, זה לא גרם למייק לעצור או אפילו להביט באחר, הוא היה כולו שקוע עמוק בתוך הפחד שלו לאבד את מארי.

ירוק העיניים הסתכל על גבו של האחר, מתרומם באיטיות מהריצפה והולך לכיוון החדר שממנו מייק יצא, הוא הסתכל פנימה, רק בשביל לראות את ג'ימס עסוק בלקחת כלים שהוא לא הכיר.
"ג'ימס" הארי לחש בשקט והרופא הסתובב, "הארי, יופי שאתה כאן, בוא תעזור לי להעביר אותה למיטה הזאת" ג'ימס הצביע על מיטה עם גלגלים, ככל הנראה מיטה שתעזור לו להעביר את מאריה לחדר הניתוחים, הארי הנהן במהירות ונכנס לחדר, עומד לצד המיטה של הקטנטונת, היא כבר לא חייכה, היא כבר לא זרחה כמו שהיא הייתה לפני כמה דקות, איך הכל השתנה מהר כל כך?

"הארי תתעורר" ג'ימס העיר את ירוק העיניים מהמחשבות, "מ-מה אני אמור לעשות?", תחזיק את המצעים מהצד הזה ואני אלך לצד השני וארים גם, בספירה של שלוש שנינו נרים אותה ביחד ונעביר אותה מהר למיטה האחרת, אוקיי?", "אוקיי" הארי נשם עמוק, מוכן לעזור, "אחד, שתיים ושלוש" שני הגברים הרימו את המצעים, מרימים את גופה הקטן של מאריה ומעבירים אותה למיטה השנייה, מניחים אותה בעדינות.

"יופי" ג'ימס אמר בשקט, מסתכל על הארי ומהנהן לו, מסמן לו שהוא עשה עבודה טובה.

–

לחדר נכנסו במהירות כמה אחים ואחיות איתם גם כמה רופאים, הם לא דיברו, הם כבר ידעו מה לעשות, ג'ימס החזיק במיטה, אחריו עוד כמה אחיות החזיקו את הצדדים והם התחילו לנוע, מוציאים את המיטה מהחדר ורצים ביחד איתה לאורך כל המסדרון הארוך עד שעברו בתוך דלתות גדולות שמעליהם כתוב 'חדר ניתוחים'.

–

"קח" הארי הושיט למייק כוס מים, אבל האחר לא הגיב, הוא ישב על הריצפה ליד הדלת של חדר הניתוחים, ידיו מכסות את פניו והוא מלמל משהו לא ברור לעצמו.
"מייק, תסתכל עליי" הקטן אמר בשקט כשהתיישב גם הוא על הריצפה לצידו של מייק, אבל האחר לא הגיב מה שגרם להארי להחליט לפעול בעצמו.

הקטן הניח את כוס המים על הריצפה ולאחר מכן הסתובב למייק, נוגע בידיו בעדינות ומוריד אותם לאט לאט מפניו של מייק, ורק אז הארי הבין שמייק נאבק בדמעותיו, ליבו נשבר מהמראה הזה, והוא החליט להיות שם בשבילו, הוא נעמד והלך אל מול פניו של מייק, מתיישב על ברכיו למולו, "מייק" הארי לחש וניגב את דמעה שהצליחה לברוח מעיניו של האחר, בהפעם הראשונה מאז מה שקרה מייק הרים את עיניו והביט בהארי.

הקטן נאנח בעצב כשראה עד כמה מייק שבור והתקדם אליו, מושך מעט את מייק אליו ועוטף אותו בזרועותיו, מחבק אותו בחוזקה. "תבכה, זה בסדר" ירוק העיניים לחש, מלטף את גבו של האחר, עברו כמה שניות בודדות וידיו של מייק אחזו בהארי בחוזקה, הוא הצמיד אותו אליו, ראשו בתוך חזהו של הארי ורק אז הוא פרץ בבכי עוצר נשימה.

הארי עצם את עיניו, טופח על גבו של מייק בעדינות, "תוציא הכל" הוא אמר בזמן שהדמעות שלו התחילו לרדת גם, מייק בכה בחוזקה, הוא הודה להארי בתוך תוכו שהוא שם לצידו למרות הכל.

–

"איך היא?" מייק נעמד במהירות כשהדלתות נפתחו לאחר שעה וחצי של חוסר ידיעה, מנתק את הארי ממנו. ג'ימס היה מיוזע, טיפות של דם היו על חלוקו, "אין לדעת, הניתוח עבר בסדר, עכשיו זה התור שלה להוכיח לנו עד כמה היא חזקה" הוא אמר בחיוך עצוב, "אתם יכולים לחזור לחדר של הארי, אני אעדכן אותכם אם יהיה משהו חדש" בעל המשקפיים אמר, טופח על כתפו של מייק, יודע עד כמה קשה לו עם זה, "תהיה חזק" 

–

הארי ישב על המיטה, מייק ישב לידו בשקט, עיניו היו מעט נפוחות מהדמעות.

"תודה" מייק אמר לפתע, "על?", "על שהיית לצידי" הרקדן הביט בהארי המופתע, יודע שהארי לא יגיב והוא לא באמת ציפה לשמוע משהו.

"אתה מכיר את מאריה הרבה זמן?" הקטן החליט לדבר, "מאז שהיא הגיע לפה" מייק אמר מבלי לחשוב על מה שהוא אומר.
 'היא הגיעה לכאן לפניה 4 שנים, ג'ימס אמר שמייק התנדב שם עם צ'אן מטעם בית הספר, הוא בבית ספר הזה פחות ממשנתיים, איך זה הגיוני?' הארי חשב לעצמו בזמן שהביט על מייק בבלבול, מצחו מכווץ בזמן שניסה להבין מהה קורה פה.
"הארי?" מייק שאל כשהבחין בהבעת הפנים המוזרה של האחר, "אה?" הקטן השתחרר ממחשבותיו, "על מה אתה חושב?", "חשבתי על מה שקרה מקודם עם מאריה" הארי שיקר, הוא לא מתכוון לספר למייק, לא רוצה שהאחר ישנה גירסה, "או" מייק נאנח, מביט על הריצפה. 

–

"איך היה להתנדב כאן?", "מ-מה?" מייק לא הבין על מה הארי מדבר ואז נזכר בדבריו של ג'ימס, "אה ה-ההתנדבות, ז-זאת הייתה תקופה דיי קשה ומבלבלת, אני כבר אמור להיות רגיל למצבים קיצוניים שכאלה כי זה קרה כל יום, אבל אי אפשר להתמודד עם רגשות בכל פעם שמשהו כזה קורה", "או, אז זה תמיד ככה שהכל טוב ויפה ואז בשנייה אחת הכל משתנה?" מייק הנהן לשאלה של האחר, "זה היה נראה שרק מאריה מכירה אותך מכל שאר הילדים", "כי רק היא באמת מכירה אותי, אני מאמין שהילדים האלו הגיעו בשנה וחצי האחרונים בגלל זה אני לא מכיר אותם".

'בשנה וחצי האחרונים הוא כביכול התנדב פה, איך זה הגיוני שהוא לא מכיר אותם?, מה קורה כאן לעזאזל?' המחשבות של הארי שוב פעם הציפו אותו, אבל הוא החליט להתנהג כרגיל ולא לתת למייק להבין שמה שהוא אמר לא הגיוני.

–

"או, יורד לך דם" מייק שוב הפריע למחשבות של הארי, "איפה?" הקטן שאל ואז הסתכל לכיוון שבו מייק מסתכל, הוא הרים את מרפקו מעט וראה שהוא השתפשף מעט, "זה כלום" הארי חייך, מבין שמייק לא זוכר שזה בגללו, זה כנראה קרה לו כשמייק הפיל אותו על הריצפה כשרץ, "זה לא כלום! חכה דקה" מייק קם מהמיטה והלך לארון, מוציא משם משחה ומן פלסטר גדול שכזה.

"זה ישרוף קצת" הרקדן אמר כשהיה קרוב להארי, מרים את מרפקו של האחר ומורח את המשחה שגרמה להארי לקפוץ קצת כי היא באמת שרפה, מייק הביט על הארי לשנייה וחייך מעט לפני שנשף קלות על הפצע, מרגיע את המקום, לאחר מכן הוא הדביק את הפלסטר הגדול שכיסה את השפשופים, "זהו" הוא אמר בשקט ונישק את הפלסטר, "עכשיו זה יהיה בסדר" הוא אמר בחיוך שגרם להארי להחסיר פעימה, סוף סוף מייק מחייך. 

"תודה" הארי הסמיק מעט ומייק הבחין בזה. "הארי, אפשר לבקש ממך טובה?" הקטן הביט באחר בסקרנות והנהן באיטיות, "אתה זוכר את מה שקרה בחדר החזרות, כשנישקת אותי?" מייק פתח את הנושא הרגיש והארי כיחכך בגרונו והנהן "למה?", "אני יכול לעשות את זה עכשיו? אני צריך לשכוח לרגע את המציאות, אני יכול לנשק אותך?" הוא היסס, הארי לחלוטין הבחין בזה וזה גרם למייק להיראות מקסים בעיניו, ירוק העיניים הביט בו, חושב מה להגיד, הוא חייב למייק הרבה ואם מייק מבקש טובה אז הוא צריך להסכים, לא ככה? ואת האמת, הארי גם רוצה לנשק אותו עכשיו, אז הוא רק הנהן.

–

מייק חייך באושר ונשם עמוק לפני שהתקרב להארי, ידו הימנית רעדה מעט כשנגעה בלחיו השמאלית של הארי, ירוק העיניים עצם את עיניו, גורם לפעימות ליבו של מייק להתחזק.
הרקדן הרכין את ראשו, מצמיד בעדינות את שפתיהם הסגורות לכמה שניות ואז מתרחק מעט, הארי פתח את עיניו קצת, לא מבין למה מייק הפסיק, אבל כשהוא הבחין בזה שעיניו של מייק עדיין עצומות הוא חייך מעט ועצם שוב את עיניו, יודע שמייק עדיין לא סיים.

וכמו שהוא חשב, מייק שוב הצמיד את שפתיהם, אבל הפעם הוא נע באיטיות, שפתיו נפתחות ומכילות את שפתיו הסגורות של הארי, לאחר מכן שיניו נגסו בעדינות בשפתו התחתונה של הארי, מבקשות מהאחר לפתוח אותן והזמר עשה את המבוקש ופתח את פיו, נותן למייק להיכנס, ופתאום הנשיקה הפכה לפחות עדינה.

שפתיו של מייק נעו בחוזקה, משתפשפות בכוח עם שפתיו הפעילות של האחר, לשונותיהם נפגשות ומתחבקות שוב ושוב.

–
מבלי לחשוב יותר מדי, ידיו של מייק דחפו את הארי לאחור, גורמות להארי לשכב על המיטה. מייק לא ניתק את הנשיקה, הוא המשיך לנשק את הארי גם בזמן שטיפס על המיטה ועליו, אך הוא לא מתיישב על גופו של הארי, הוא לא רצה לפגוע באיזור הפצוע של הקטן.

הזמר שלח את ידיו מעלה לעטוף את עורפו של האחר ולהצמיד אותו עוד יותר אליו, בעוד שידיו של מייק עשו את דרכן מטה, אחת נכנסת לתוך חולצת בית החולים ועולה בחזרה מעלה אל פיטמתו של האחר שגנח אל הנשיקה והשנייה נכנסת לתוך המכנס הרופף, מלטפת את איברו של הארי שהיה בתוך הבוקסר.
הארי השתנק ממעשיו של מייק והזיז את ידיו, אחת אוחזת בחוזקה בידו של מייק שהייתה על איברו, מסמנת למייק שיפסיק, בעוד שהשנייה דוחפת את מייק מעט למעלה, גורמת לנשיקה להתנתק.

"אסור מייק" הארי לחש בזמן שמשך את ידו של מייק ממכנסיו, "אסור לנו לעשות את זה, ג'ימס אמר שאי אפשר" הארי אמר בחוסר ביטחון, מובך מכל הסיטואציה, "ואם לא היה אסור, הייתה מאפשר לי?" מייק חזר להיות האדם המשועשע שמציק להארי, "ג-ם לא" הזמר לחש, לא בטוח בתשובתו אבל הוא לא יגיד למייק את זה.

"ריי שלי" האקס הגדול חיבק את גופו הקטן של הארי, יודע שהאחר לא בטוח בעצמו כרגע, "אני לא אעשה משהו שיפגע בך יותר" חום העיניים אמר בזמן שהתרומם מעט ונשק למצחו של הארי, מלטף את לחיו של הקטן, וכשהביט בעיניו של הארי הוא הבין שהוא עדיין לא סיים וחזר לנשק אותו, הארי שיתף איתו פעולה וחזר גם הוא לנשק את מייק.

הם התנשקו בלי סוף, מדי פעם מייק מחליט להתשעשע ולגעת בהארי יותר משהו צריך לגעת והארי עוצר אותו, אבל הנשיקה לא התנתקה, לא לפחות עד שאחת מהאחיות נכנסה לפתע לחדר בשביל לראות מה שלום הארי כי בטעות מייק לחץ על הזמזם שמזמן אחיות כשקורה משהו.