כשעזבת, האם שכחתי? פרק 52

bl_bar 19/02/2017 996 צפיות אין תגובות

"הכל יהיה בסדר" מייק אמר בחיוך בזמן שסידר להארי את העניבה, הוא ידע שהארי דואג, אחרי הכל הם חוזרים עכשיו לבית הספר, למקום שבו הכל התחיל מחדש.
"אני מקווה שיהיה בסדר" הקטן אמר בזמן שהסתכל למטה על מעשיו של מייק, מנסה לשנן את התהליך בשביל שידע בעצמו איך לענוב את העניבה בסופו של דבר.

כשמייק סיים לענוב את העניבה הוא הניח את ידו על סנטרו של הקטן, מרים את ראשו של הארי אליו, גורם לעיניהם להיפגש. "יש לך אותי ריי, אין לך ממה לדאוג", דבריו של הגבוה גרמו להארי לחייך באושר, "אני סומך עלייך" ירוק העיניים נעמד על קצות אצבעותיו ונישק את מייק, כשהנשיקה הקטנה התנתקה הם הביטו זה על זה באושר, מתחבקים בחום.

"יש לנו עוד ארבעים דקות עד שהשיעור הראשון מתחיל, אפשר לעשות משהו מעניין עד אז" הגבוה אמר בערמומיות בזמן שכפות ידיו צנחו למטה, ממששות את ישבנו של הארי, "רוצה למות?" הארי הסמוק דחף את מייק ממנו, "לא עכשיו" השטני השתדל להישמע מעוצבן בזמן שהלך למטבח, מתכוון להכין לו ולמייק משהו קטן לאכול.

בזמן שהארי שפך קורנפלקס שוקולד לתוך שתי קערוית, מייק חיבק אותו במהירות מאחור, מניח את פרצופו על כתפו של הקטן, נושק לכתפו, "אל תכעס עליי ריי" טון קולו היה כמו של ילד קטן, מה שגרם להארי לרצות למחוץ את פניו, "אני לא כועס" הקטן נאנח וליטף את כפות ידיו של מייק שעטפו את גופו.

"אתה יכול ללכת להביא חלב מהמקרר?", מייק הנהן והלך למקרר, לא לפני שנשק לעורפו של הארי, "אתה יכול לשבת, אני אמשיך כבר מפה"  הרקדן החליט לתת להארי קצת לנוח, "כרצונך" הקטן התיישב, מחכה בסבלנות למייק.

"תודה מייקי" הארי רקע ברגליו כשהגדול יותר הניח לפניו את הקערה המלאה, "בתיאבון" מייק ליטף את ראשו והלך להתיישב למול הארי, כפות רגליו שלו מחזיקות את כפות רגליו של הקטן בניהן, משחקות ביחד.
הנערים אכלו בשקט, מדי פעם מביטים אחד בשני ומצחקקים, כפות רגליהם לעומת זאת היו פעילות יותר.
_

צפצוף של מכונית הסיח את תשומת ליבם בזמן ששטפו את הכלים, "מי זה יכול להיות?", "אני אבדוק" מייק נעל את נעליו ופתח את הדלת, מציץ לבחוץ ורואה את המכונית של מקס, מבעד לחלון הוא היה יכול לראות את אדום השיער מנופף לו, "זה מקס, אני חושב שהוא יקפיץ אותנו לבית ספר", "באמת?" הארי נעל את נעליו יצא גם הוא לבחוץ, רואה שמייק לא עבד עליו.

הארי נופף באושר למקס, עושה אפילו סימן לב עם כפות ידיו, מקס אפילו החזיר לו בחזרה, מייק הסתכל עליהם ונאנח, הוא הרגיש איזשהו כאב לא ברור בליבו, פחות פיזי, הוא לא הבין באמת מה קורה והחליט להתעלם מההרגשה ולקחת את התיקים, "אני אעזור לך" הזמר הרים כמה תיקים לפני שרץ לבחוץ, משאיר את מייק מאחור שינעל את הדלת.

הקטן הכניס את התיקים אל תא המטען, משאיר אותו פתוח בשביל מייק ונכנס למושב הקידמי לצידו של מקס, נותן למייק המזועזע מעצם העובדה שהארי לא התיישב לידו, לשבת לבד בייאוש.
"לא היית צריך לבוא" ירוק העיניים אחז בכף ידו של מקס, מאושר לראות את חברו, "מגי הייתה הורגת אותי אם לא" אדום השיער אמר בצחוק, מבלגן את שיערו של הארי, גורם לקטן לצחוק ולמייק רק לחייך בכוח. מקס שהבין שמייק מקנא ציחקק, "אני לא יודעת אם אני אמור להרגיש מוחמא או לא מעצם העובדה שאתה מקנא בי" הגדול מבין שלושתם הביט על מייק הנבוך מהמראה, "אני לא מקנא" מייק אמר בעצבנות והסתכל מבעד לחלון, לא באמת מסתכל על הנוף.

הארי הרים גבה בבלבול והסתובב למייק, "אתה באמת מקנא? ממה?", "אני לא" מייק כיחכך בגרונו, הארי חייך, חושב שמייק חמוד כשהוא מקנא, אבל הוא לא יכול להשאיר אותו ככה אז הוא הסתובב ושלח אחורנית את ידו, מושיט אותה למייק, הרקדן הסתכל על היד המושטת לכמה רגעים ואז אחז בה בחוזקה, מסתכל שוב מחוץ לחלון, מנסה להסתיר את החיוך שלו.

"תודה" הם הגיעו לבית הספר והארי שיחרר את האחיזה ממייק וחיבק את מקס, "אין עליך בעולם!", מקס חייך וחיבק בחזרה את הארי, "בכיף קטנצ'יק", "אתה בא לעזור עם התיקים?" מייק אמר בקרירות ויצא מהמכונית, שוב פעם הקינאה הציפה אותו, "כדאי שאני אצא לפני שהוא ישתגע" הארי לחש למקס ושניהם צחקו, מייק שמע את הצחוק מחוץ לאוטו וזה גרם לו לכעוס משום מה.

"תתן לי כמה תיקים", "לא צריך, אני מסתדר", הארי הסתכל על מייק בבלבול, איך בן אדם יכול להשתנות ככה בכזאת מהירות? הקטן באמת לא הבין, "אם זה מה שאתה רוצה" השטני אמר לבסוף לפני שהלך אל חלון האוטו, מנופף למקס, "תסע בזהירות", "אל תדאג, תשמרו על עצמכם" מקס החליט להיות המבוגר האחראי, "מייק, תדבר איתי, אולי אני אתה ודן נעשה משהו כיפי ביחד כמו פעם" מקס צעק מרכב, מנסה לגרום למייק להירגע טיפה, "אוקיי" מייק השיב בצעקה ומקס חייך בזמן שקרץ להארי שציחקק בשקט, "ביי ביי" הקטן התרחק מהרכב, מנופף למקס לשלום בזמן שאדום השיער נסע משם.

"היי, מה יש לך?" הארי אחז בכף ידו של מייק, הולך איתו ביחד אל תוך בית הספר, "אין לי כלום" מייק הרגיש טיפשי והעדיף לא לדבר על זה, ממתי הוא מקנא במקס?, "טוב" הארי חיזק את האחיזה, רוצה להוכיח למייק שהוא שלו גם אם אפילו הוא לא באמת מבין למה הוא צריך להוכיח לו את זה.

"נסיכה!" הארי גילגל את עיניו כשראה את השרירי רץ אליהם במהירות, "תיזהר לא ליפול" הארי אמר בדאגה כשבנג'מין כמעט ומעד.
"נסיכה שלי, איזה כיף שחזרת" בן לא חשב יותר מדי והרים את הארי, מוחץ אותו בחוזקה, גורם לכל התלמידים בחוץ להסתכל על מה שהוא עושה ולהבין שהארי ומייק חזרו לבית ספר.

"חתיכת מגודל, תוריד אותי למטה" הארי צעק והתפתל בתוך זרועותיו השריריות של בן, "תוריד אותו" מייק אמר בכעס בזמן שמשך את הארי אליו, מניח את הקטן בחזרה על האדמה היציבה, "מישהו פה מקנא" בנג'מין אמר בהתגרות, "אין לי במה לקנא" מייק אמר בכעס.

"אני הולך" הרקדן נאנח כששם לב שכולם מסתכלים עליו, "חכה מייק" הארי רץ אחרי מייק, מנסה ללכת באותו קצב של בן זוגו, "חכו לי" בן רץ גם הוא אחריהם.

"מייק!" צ'אן קרא לשותפו לחדר מהסלון כשהשלישייה יצאה מהמעלית, האסייתי התרומם והלך אליהם, מחבק את מייק עם כתפו, חיבוק פחות נלהב מהחיבוק של בן להארי, אבל צ'אן שמח לא פחות מהשרירי, מייק היה באמת חסר לו.

"היי" הארי חייך לצ'אן, "היי, אני שמח שאתה מרגיש טוב יותר", "תודה" הארי הסמיק מעט, הוא לא התרגל לזה ממש, אבל עצם העובדה שצ'אן נחמד אליו ממש שמחה אותו.

"יא! הארי!" צעקה נשית נשמעה והקטן ציחקק כשהבין שזאת אמילי, "למה אני צריכה לשמוע מרכילויות של אנשים שאתה כבר כאן?" האסייתית דיברה בטון כעוס, אך עיניה הראו חמימות כשהיא חיבקה בו זמנית את שני הנערים, "איזה כיף שחזרתם", "או אמילי, גם אני שמח" הארי השיב לחיבוק.

"ארך לך השיער" אמילי סרקה את השטני, מלטפת את הראשו, "אולי כדאי שאסתפר?", "בשום פנים ואופן לא" אמילי אמרה במהירות, "זה מהמם עלייך ככה" היא חייכה וחיבקה את הארי שוב, "התגעגעתי אלייך", "גם אני התגעגעתי אלייך" הארי ציחקק וחיבק את אמילי בחזרה, לא שם לב לזה שמייק לא מרוצה מכל המגע הזה.

הצילצול הפריע והחזיר את כולם למציאות. 

"בוא ניקח את התיקים ונשים אותם בחדר לפני שנילך לכיתה", "אוקיי" הארי לקח את התיקים שלו, מתכנן לסחוב אותם לחדר אבל אז בן לקח לו אותם, "תן לי נסיכה" השרירי התקדם במהירות לחדר, יודע שהארי ירביץ לו אם לא, "תיזהר ממני" הארי צחק ורץ, קופץ על גבו של בן ונתלה עליו עד שהגיעו לדלת חדרם, שם הוא היה צריך לרדת בשביל לפתוח את הדלת ולעזור לבנג'מין להיכנס.

מייק נשף בכעס כשהביט עליהם, לא מרוצה מזה שהארי לא נותן לו יחס, "אתה בסדר?" צ'אן שם לב להתנהגות המוזרה של מייק, "כן, למה שאני לא אהיה?" הרקדן הגבוה אמר ברצינות, מתקדם אל החדר, כשנכנס הוא זרק את התיקים על המיטה, לא מבזבז זמן ויוצא משם, הולך לכיוון המעלית מבלי לחכות לאף אחד.

"קרה לו משהו?" בנג'מין שאל בסקרנות, "אני כבר לא יודע מה קורה לו" הארי הודה בזמן שדלת המעלית נסגרה אחרי מייק, "אני אדבר איתו אחר כך" הקטן נאנח, אבל במהירות חיוכו חזר לפרצופו כשאמילי אחזה בזרועו.

השיעורים עברו וההפסקות גם כן, להארי לא באמת היה זמן לדבר עם מייק, שניהם היו עסוקים, הרבה אנשים סקרנים היו מסביבם, שואלים אותם שאלות, הארי היה לרוב עם החבורה שלו מבית הספר ומייק היה עם שלו, אפילו למנהל בית הספר הייתה אפשרות לנהל עם הארי שיחה ולא למייק.

הארי היה מופתע מעצם העובדה שהיום הראשון לאחר חזרתו לא באמת היה גרוע, נכון שהרבה אנשים הסתכלו עליו, נכון שהרבה התלחששו בניהם שעבר לידם, נכון שמידי פעם הוא שמע אמירה הומופובית, אבל זה לא היה נוראי כמו שחשב, הרבה דווקא התעניינו בזוגיות שלו עם מייק וגם במצבו הבריאותי, הוא שרד את היום ממש טוב וזה נורא הקל עליו.

הקטן שכב על המיטה, חושב ומהרהר על הרבה דברים, יום הלימודים כבר הסתיים והוא ובן לא עשו שום דבר מיוחד.
הוא חשב על מייק, מה גרם לו להתנהג ככה? הוא דאג לו, אולי באמת קרה לו משהו רציני שגרם לו להתנהג כמו שהוא התנהג.

"תלך אליו" בן כאילו שקרא את מחשבותיו של הארי, ידע על מה הארי חושב. "אולי כדאי שאני לא אדבר איתו היום ואתן לו להירגע?", "אני חושב שכדאי לך ללכת, אתם זוג עכשיו, אין לך ממה לדאוג, זה יכול לעשות לכם רק טוב", "אתה צודק, אני צריך לדעת מה קורה איתו, הוא לא היה ככה בבוקר" הארי התרומם מהמיטה, שיערו היה אסוף ומאוחרי ראשו היה ניתן לראות זנב סוס שטני קצר שהחמיא לקטן.

"פתוח" הארי יכל לשמוע את צ'אן צועק כשתיקתק בדלת, ירוק העיניים נשם עמוק לפניי שניכנס, מחייך לאסייתי, "או מייק, הארי הגיע" כחול השיער אמר למייק ששכב על המיטה והסתכל על משהו בטלפון שלו, "מממ" מייק מלמל, לא באמת מתייחס, הארי גלגל את עיניו, יודע שהוא צריך לעשות משהו.

הוא היה חדור מטרה, הקטן הלך במהירות למיטה של מייק, גורם לצ'אן לחשוש קצת לחייו של הרקדן, "יא מייק" הארי לקח את הטלפון מידיו של העצבני, מניח אותו על הריצפה, לא באמת מסתכל על התוכן שלו, "מה אתה עושה?" מייק התרומם לישיבה, "תחזיר את הטלפון", "לא" הארי כיווץ את מצחו בכעס, "אתה כועס עלי?" מייק שאל בחוסר הבנה, "לא, אתה זה שכועס עליי", "אני לא" מייק אמר בכעס, סותר את דבריו עם מעשיו, "אוף אתה כזה ילדותי" הארי התרכך, מחליט להפסיק לשחק את עצמו כועס והוא עלה על המיטה, מתיישב על מייק המופתע.

"מ-מה אתה עושה?" הגבוה שאל בגמגום כשהארי מחץ את פרצופו עם כפות ידיו, "אתה חמוד כשאתה מקנא, אבל אתה גם דביל כשאתה מקנא, אז תפסיק" הקטן רכן קדימה ונשק לשפתיו הבולטות והמחוצות של מייק בחוזקה, הרקדן היה הראשון שהתרחק, אבל הארי שוב הצמיד את שפתיהם, נושק שוב לשפתיו של מייק, מעמיק את הנשיקה בזמן שמייק לא באמת הצליח לזוז, בין אם זה כי הוא היה מופתע ובין אם זה כי הארי תפס את הפרצוף שלו חזק מדיי בשביל שהוא יכול להזיז אותו.

"כדאי שאני אלך" צ'אן אמר במהירות, לא עבר יותר מדי זמן והם היו יכולים לשמוע את הדלת נפתחת ונסגרת, הצליל העיד על כך שהאסייתי כבר לא נוכח.

הקטן ניתק את הנשיקה, מביט על מייק שעדיין לא הבין מה קורה פה, "אני שלך" הארי שיחרר את פניו של מייק לפני שהתרומם, הולך אל הדלת, נועל אותה.

ירוק העיניים נעצר לשנייה אל מול הדלת, חושב לעצמו לפני שהסתובב בחזרה, פושט את חולצתו ומתקדם לרקדן שהביט עליו בכאב, זה לא מה שהוא רוצה, הוא לא רוצה שהארי יכריח את עצמו להיות טוב אליו ולעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות. 

הקטן חזר להתיישב על מייק, עוטף את עורפו עם זרועותיו לפני שרכן קדימה, נושק לצווארו של מייק בזמן שלאט לאט הוא מפעיל עליו כוח ומפיל את גופו של הרקדן לשכיבה, חום העיניים נתן לאחר להמשיך עם מעשיו לכמה שניות, אבל כשהרגיש את כף ידו החמימה של הארי על מפשעתו העייפה מייק החליט להפסיק עם זה.

הרקדן תפס את כתפיו של הארי וסובב את גופו של הקטן, גורם לכך שהארי הוא זה שישכב הפעם על המיטה. "אל תגרום לעצמך לעשות משהו שאתה לא רוצה בשביל לרצות אותי, זה לא מושך אותי, אפילו לא עומד לי" מייק הודה, נאנח כשראה איך פרצופו של הארי משתנה ונהיה עצוב מעט.

"אז תפסיק לכעוס" הארי אמר בעצב, "אני לא", "אל תשקר לי, אתה כועס עליי מאז שמקס הגיע, אתה באמת מקנא?", "אתה מצפה שאני לא אקנא כשיש לי בן זוג שכולם אוהבים ונוגעים בו בלי סוף?", "אין לך במה לקנא, אני אוהב אותך" הקטן ליטף את לחיו של בן זוגו, "אני יודע, גם אני אוהב אותך, אבל קשה לי עם זה שאתה נותן לאחרים יחס יותר ממני, זה נשמע כל כך מטופש, אני יודע, אני חושב שזה בגלל שהייתי רחוק ממך כל כך הרבה זמן, אני מפחד שתבין כמה שאני לא שווה אותך ותמצא מישהו אחר, זה אגואיסטי אבל אני לא רוצה לתת לך ללכת" מייק נאנח והתרומם מהארי, מתיישב על קצה המיטה.

ירוק העיניים הביט עליו בחיוך והתרומם גם הוא לישיבה, מחבק את צד גופו של מייק, "מייקי, אני אתן לך את כל היחס שבעולם" הקטן נישק את כתפו של הקנאי, "אתה לא צריך לפחד שאני אמצא מישהו אחר, אתה הבן אדם היחיד שאני רוצה להעביר איתו את החיים שלי ביחד" 

הרקדן חייך סוף סוף, דבריו של הארי מילאו את ליבו, הקטן תמיד יגיד את הדבר הנכון, זאת אחת מאלפי סיבות ללמה הוא אוהב אותו כל כך.

מייק הסתכל לרגע על הריצפה, רואה את הטלפון שלו ומתכופף מעט, גופו של הארי עוקב אחרי התנועה ונע ביחד עם גופו העליון של מייק, "תראה" מייק הראה להארי את מסך הטלפון שלו, שם היה אפשר לראות קולאז' תמונות שלו ושל הארי, "עם זה היית עסוק?" מייק הנהן, "אני מצטער שגרמתי לך להרגיש לא בנוח איתי היום" מייק הודה.

"מייקי שלי" הארי הפיל שוב את שניהם לשכיבה, ליבו פעם בחוזקה, הוא פשוט אהב את מייק כל כך.

"הפעם אני לא עושה את זה כי אתה רוצה, הפעם אני עושה את זה כי אני רוצה" הארי הביט על מייק ברעב, לפניי שעלה עליו ופשט ממנו את חולצתו, מרגיש את הזיקפה של מייק גדלה כנגד ישבנו, "עכשיו אני כן מושך אותך, אה?" הקטן חייך בערמומיות ומייק בלע את רוקו, מהנהן במרץ.
"תמיד תעשה את מה שאתה אוהב ורוצה, ככה אני אוהב אותך" מייק חייך, מושך את עורפו של הארי ומצמיד את שפתיהם ברעב, גם כמה שעות בודדות של ריחוק בניהם גרם למייק להתגעגע אל הארי כמו משוגע.

——–

"הארי אתה בא לאכול?", "כן בן" הקטן לקח את תיקו ורץ אחרי השרירי לקפיטריה, הוא היה כל כך רעב.

"מייקי" הקטן ראה את בן זוגו מחוץ לקפיטריה, מבין שהוא חיכה לו, זה גרם לו לצחקק באושר, "ריי, בואו שמרנו לכם מקום" הרקדן תפס את מותניו של הארי ברכושניות, זורק מבט לא ברור לבן לפני שנכנס עם הארי לקפיטיריה, מוכיח לכולם שהארי שלו, הקטן ניסה לזוז ממנו, גאד הוא היה כזה מביך, אבל ללא הצלחה, מייק משך אותו אליו שוב ושוב.

הקטן ויתר לבסוף, נותן למייק לעשות בו כרצונו, כל עוד זה מה שיגרום לו להרגיש בטוח בעצמו- אפילו שמה שהם עשו אתמול דיי מוכיח למייק שאין לו ממה לחשוש, הארי העדיף לגרום למייק להיות עוד יותר בטוח בעצמו, אין לו כוח לעוד יום עם בן זוג עצבני, הוא רוצה שמייק יהיה מאושר ואם זה משמח אותו אז מצידו להיות מובך 24/7.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך