כשעזבת, האם שכחתי? פרק 54

"מה יש לך?", "אה? מ-מה?" ירוק העיניים התחמק מהמבט השואל של בן, "אתה לא מפוקס, מהבוקר אתה מעופף ועכשיו אתה לא אוכל אפילו" בנג'מין הסתכל על הנער הקטן בדאגה, כשהארי לא אוכל זה לא סימן טוב לפי מה שהוא למד בזמן שהיה עם הארי, "זה שום דבר, אני סתם חושב על כל מיני דברים" הנשי חייך, מכניס כף גדושה באוכל לפיו בשביל שהאחר יראה שהכל בסדר.

"בו". הארי קפץ בבהלה ופלט בשיעול את תוכלת פיו אל צלחתו בחזרה כשזוג ידיים חיבקו את כתפיו מאחור, מבהילות אותו.
"אתה בסדר?" המבהיל סובב את גופו של המשתעל אליו, מתכופף ומביט על בן זוגו בחשש. "ריי, לא חשבתי שתיבהל ככה, קח תשתה מים" מייק התרומם ומזג להארי מים, נותן לו לשתות בכוחות עצמו.

הקטן ניגב את פיו, מובך מכל המצב, להיות באמצע הקפיטרייה מול כל האנשים האלו ולהיחנק זה לא כזה כיף, במיוחד שמייק הוא זה שגרם לכך.
אחרי השיחה שלהם אתמול בלילה הארי ניסה להתחמק ממייק כמה שיותר, הוא לא ידע בדיוק למה, הוא פשוט לא רצה.
אולי הוא בעצם כן ידע, הוא פחד שמייק יתחרט על מה שאמר ככל שיהיה איתו יותר זמן, אחרי הכל הוא לא מושלם והוא יודע בעצמו שהוא יכול להיות מעצבן ושנוא.

–

"זה בסדר" השטני חייך, טופח על הכיסא לידו ומסמן למייק לשבת לידו, אחרי הכל הארי לא יוכל להתחמק ממנו לנצח.
"כרצונך" מייק היה מרוצה והתיישב ליד הארי, מסתכל עליו.

"אתה לא רוצה לאכול?" השרירי הפריע למייק לבהות באהובו והוא נאנח, "הדבר שאני באמת רוצה לאכול נמצא כאן לידי וזה לא יהיה נחמד לאכול אותו מול כולם, נכון?" , "מייקי" הארי פער את עיניו, מסתכל על האחר בכעס מובך, "סורי" מייק חייך, יודע שהארי לא אוהב להיות במצבים כאלו, "נו באמת" השרירי גילגל את עיניו, מחליט להתעלם מטיפשותו של הרקדן ולחזור לאכול.

"למה אתה לא אוכל?" מייק היה זה שהפעם שאל את השאלה, מכוון אותה להארי, "כי מישהו כאן הבהיל אותי ובגללו הצלחת שלי נהפכה להיות מגעילה" הארי היה ציני, "אני אלך להביא לך חדש" מייק התרומם מהכיסא מבלי לחשוב פעמיים, "לאלא, סתם צחקתי, אני לא כזה רעב" הגבוה נעצר, שהארי לא יהיה רעב?.

"קרה משהו?" חום העיניים חזר להתיישב, מודאג, "הכל בסדר, לא קרה כלום", "אז למה אתה לא רעב?", "כי אני לא?!", "למה?" מייק שאל יותר מידי שאלות, זה סתם הרגיז את האחר, הארי עוד היה לחוץ מאתמול ומייק לא עוזר לו, "ככה, כי אני פשוט לא רעב" הארי הרים את טונו, הוא לא באמת התכוון לזה אבל זה פשוט יצא ככה, זה גרם להרבה מהנוכחים בקפיטרייה להסתכל עליו, יש מצב שזה הולך להיות הריב הראשון שלהם מול כולם?! מעניין.

"היי הארי, אתה בסדר?" אסייתית קטנה ומבוהלת צצה לה משום מקום, הקטן נאנח.
"מה יש לכולם היום? כ-ן אני בסדר" הארי נשך את שפתיו, הוא לא רצה להתנהג ככה אבל הפה שלו לא הקשיב לו, הוא העדיף ללכת, שהמצב יהיה כמה שפחות גרוע. "אני הולך למגי, תמשיכו לאכול, אם אני לא אחזור עד לשיעור הבא תחפו עליי" הזמר הקטן התרומם, הלב שלו פעם בחוזקה וזה עיצבן אותו, הוא באמת צריך מנוחה לכמה רגעים.

מייק נאנח כשראה את בן זוגו מתרחק, הוא לא ניסה לעצור אותו או לגרום למהומה, הוא הבין את הארי, למעשה הוא שם לב שהקטן ניסה להתחמק ממנו כמה שיותר, הוא גם הבין שזה בגלל מה שקרה אתמול, הוא לא רוצה ללחוץ על הארי יותר מדי, אולי בכלל הארי לא רוצה בזה עכשיו כמו שהוא רוצה, אבל הוא יחכה.

–

"בייב קטן, מה אתה עושה כאן?" ארוכת השיער ניגבה את ידייה המלוכלכות בסינר הלא פחות מלוכלך לפני שחיבקה את הארי, משתדלת לא ללכלך גם אותו, "רציתי לנוח ואני יודע שאיתך יהיה לי נוח יותר" , "אל תגיד לי שלא קרה כלום כי אני יודעת שקרה משהו, אז מה קרה?" מגי לא נתנה להארי הזדמנות להתחמק והוא גיחך, זה היה טוב לבוא אליה.

"נדבר בארבע עיניים" ירוק העיניים אמר בחיוך ומגי במהירות הנהנה והוליכה את הארי לאחד מהחדרים שבחנות עוגות שלה, משאירה אותו שיחכה לה לכמה דקות לפני שחזרה עם עוגת פירות ושתי כוסות קפה, מתיישבת למול הארי, "זה בסדר שאני מפריע לך?", "אתה לא מפריע לי טיפשון, העובדים יודעים לעשות את העבודה גם כשאני לא לידם" הדמות הנשית חייכה לפני שנתנה להארי מזלג, יודעת שלא צריך סכין או צלחת, שניהם יסיימו את העוגה בלי שום בעיות.

–

"אז…תספר לי" מגי אמרה אחרי שהארי לקח כמה ביסים מהעוגה, "אממ, אני יכול לשאול משהו?", "כמובן" הנשית רכנה קדימה, מראה להארי שהיא מקשיבה, הקטן הסתכל על הטבעת שעל הקמיצה שלה לפני שדיבר, "כשמקס הציע לך נישואין איך הרגשת? בעצם, גם לפניי שהוא הציע לך, היה לכם דיבורים על זה? אם כן מה הרגשת?" מגי חייכה, "כמובן שהיו לנו שיחות על זה עוד לפניי, תמיד הייתי לחוצה מהן, פחדתי שאולי אני לא מספיק טובה בשבילו ושאולי בעתיד הוא יבין את זה ויתחרט על שדיבר איתי על זה בכלל, בשיחות הראשונות שלנו על זה אפילו התנהגתי מוזר איתו, אבל לאט לאט כבר התחלתי להתרגל אליהן" הארי הקשיב בריכוז, נהנה מהסיפורים של מגי, "כשהוא הציע לי אתה ראית בעצמך איך הגבתי, חשבתי שאני מתעלפת, זה היה נראה לא אמיתי" האופה ציחקקה, לוגמת מהקפה שלה, אחרי כמה לגימות היא חשבה לעצמה למה בעצם הוא מתעניין בזה כל כך.

"אתה רוצה להגיד לי שמייק הציע לך נישואין?" מגי אמרה בבהתרגשות, "מה? לא לא" הארי מיהר להגיב, מסמיק מעצם המחשבה, "אז למה אתה שואל את זה פתאום?", "כאילו הוא לא באמת הציע, אבל יצא לנו לדבר על זה אתמול. עוד לפניי זה יצא לנו לדבר, לפני הפרידה, אבל אתמול זה היה ממש שונה ומאז אני כל כך לחוץ, אפילו התרגזתי עליו היום מבלי שום סיבה מוצדקת, אני לא מבין למה אני מתנהג ככה, אני כן רוצה לחיות איתו לנצח, אבל…אוף" הארי הרכין את ראשו, מבלגן את שיערו בייאוש, "אויי קטנצ'יק שלי, זה טבעי שתגיב ככה, אני בטוחה שגם מייק לחוץ מזה לא פחות ממך, אני עוד עכשיו לחוצה כשאני עם מקס, זה מפחיד לחשוב שיש מישהו בעולם הזה שבאמת אוהב אותך ברמה כזאת שהוא ירצה לחיות איתך למשך שארית חייכם ולפתח איתך משפחה", "בדיוק! זה נראה לי לא הגיוני לפעמים, מה גרם לו לאהוב אותי כל כך?", "מה גרם לך לאהוב אותו כלכך?" מגי ענתה להארי על השאלה שלו בשאלה גם כן, נותנת לו להבין שאין הסבר מיוחד, פשוט אוהבים.

–

"מגי, את יודעת שאני אוהב אותך?" , "היה חסר לך אם לא" ארוכת השיער ציחקקה בזמן שחיבקה חזק את הילדון שכל כך אהבה, "גם אני אוהבת אותך הארי", "עזרת לי מאוד היום, תודה", "תמיד כאן בשבילך בייב" מגי התרחקה מעט ונשקה לשפתיו של הארי, בדיוק אז נפתחה הדלת, אדום השיער עמד שם, מסתכל על ארוסתו מנשקת את הארי.

מקס גיחך לעצמו, רגיל לכל הסיטואציה הזאת ולא מתרגש ממנה יותר מדי, "הארי תיזהר שאני לא אקנא כמו מייק" מקס אמר בחיוך ונכנס לחדר, מסתכל על המגש הריק שהיה על השולחן, "הייתם משאירים לפחות חתיכה", מגי הייתה הראשונה לנתק את שפתייה משפתיו של הארי לפני שזינקה על שפתיו של מקס, הפעם היה זה תורו של הארי לגחך.

"אני מבין שכדאי שאני אלך" ירוק העיניים אמר בבהלה כשראה את הנשיקה מתלהטת , לא רוצה לראות מה יקרה אם הוא לא ילך משם, שני האחרים נופפו לו לשלום, עדיין מתנשקים.

–

השעון הראה לו שהוא היה יותר מהמתוכנן אצל מגי, השיעורים הסתיימו להיום. הערב כמעט וירד מה שנתן להארי לרצות להישאר עוד קצת בחוץ לפניי שהוא חוזר, הוא החליט ללכת לקניון הקרוב, אולי הוא ימצא שם איזשהם מתנות סליחה לאמלי, בן וכמובן למייק.
–

הארי חייך לעצמו כשהסתכל על השקיות, יודע שאמילי ובן יהיו מרוצים, אמילי בטוח תאהב את השמלה והשרשרת הזאת ובנג'מין ישלוט בעצמו לא לנשק אותו אחרי שיראה את השוקולדים שקנה לו. ומייק, הארי הסתכל על הקופסה הקטנה, מחזיק אותה חזק בכף ידו, הוא מקווה שמייק יהיה מרוצה מזה.

– 

"מייקי" הארי ענה לטלפון במהירות, "אתה עוד כועס?", "לא" הקטן בעט באבנים שהיו על הדרך, כועס על עצמו שגרם למייק להרגיש לא בנוח, "איפה אתה? התקשרתי למגי והיא אמרה שהלכת ממזמן", "או, סתם הסתובבתי בחוץ, אני בדרך", "כשתגיע תבוא למטבח, אני מכין לך משהו טעים לאכול", "יאיי, אז כדאי שאני ארוץ, לא?", הארי שמע את מייק צוחק מהקו השני, זה גרם לו לחייך, "כל עוד לא תיפול אני מסכים לך", "הנה אני בא" הארי התחיל לרוץ, עדיין עם מייק על הקו, הרקדן לא דיבר, לא רוצה להסיח את הדעה של הארי ולגרום לו להיפצע, וגם בעצם הוא ממש אהב לשמוע את הארי מתנשם.

–

עוד מהמעלית היה אפשר להריח את הריח של האוכל, "זה מריח כל כך טוב", "תבוא כבר", "עוד כמה שניות ואני מגיע" הזמר הסתכל על המספרים שמשתנים במעלית, רוקע ברגליו בחוסר סבלנות.

"היי" מייק חיכה בכניסה, זרועותיו פרוסות לצדדים, מזמינות את הארי להיכנס לבפנים וזה מה שהקטן עשה, מחבק את מייק בחוזקה, "מצטער על מקודם", "ששש…בוא נשכח מזה ונשב לאכול", "טוב" הארי הרחיק מעט את ראשו לאחור, מסתכל על מייק לפני שנשק לו, הרקדן חייך לנשיקה וחיזק את החיבוק.

"אני לא צחקתי כשאמרתי לבן שאני מעדיף לאכול אותך, גם כרגע זה תקף" מייק התגרה בבן זוגו, "יא!" הארי התרחק, מכה את כתפו של מייק, "טוב טוב, בוא נלך לאכול" מייק ליטף את ראשו של הארי, מסמן לו עם ידו להתקדם לכיוון השולחן, רק אחרי שהארי התקדם לשם הוא שם לב לשקיות שבידו, "עשית קניות?", "כן, קניתי לאמלי ולבן מתנות פיוס" הארי חייך, מסתיר את הקופסה הקטנה בתוך, "ולי לא הבאת כלום?", "יש לך אותי, אתה לא צריך יותר מזה" השטני אמר בעוקצנות ומייק הנהן, מסכים איתו.

"או ואו" הקטן הסתכל על שתי הצלחות שהיו מונחות בשולחן המטבח, מלאות בפסטה ריחנית, לידן הייתה קערה גדולה עם סלט, "זה נראה כל כך טוב" הארי התיישב על הכיסא, מניח את השקיות על הריצפה, מייק התיישב לידו, שמח שהארי מרוצה ממה שהכין לו, "אני מקווה שזה יצא טעים", "אני בטוח שזה כן" הארי עודד את אהובו לפניי שלקח את המזלג וסובב אותו בתוך הפסטה האדומה והריחנית, יוצר מעין כדור גדול של פסטה על המזלג לפני שהכניס את הכל לפיו, גונח ומגלגל את עיניו, זה היה כל כך טעים.

"אני מבין שאתה אוהב את זה" מייק אמר בחיוך אחרי שהארי סיים ללעוס ונישק אותו שוב, השטני הנהן במרץ, חוטף עוד נשיקה קטנה לפני שחוזר לאכול, "זה ריי שלי" הגבוה נרגע, אוכל גם הוא.

–

"התפוצצתי" הארי נשכב על הספה, מלטף את ביטנו הקטנה, מייק ראה את זה כהזדמנות טובה ונשכב על הארי, מוחץ את הקטן.
"איי הבטן" הקטן התלונן, אבל לא באמת עשה משהו בשביל להרחיק את מייק ממנו, מייק נאנח בשביעות רצון, מניח את ראשו על כתפו של הארי, אבל זה לא הספיק לו ואחרי שניות בודדות ידיו החלו ללטף את גופו של הארי, לא היה אכפת לו שאנשים יכולים להסתכל ולראות אותם בכל רגע, "מה אתה עושה?" הארי ששאל בבהלה, לעומת מייק לו לחלוטין אכפת מזה, "רק נוגע, לא עושה משהו מעבר", "לגעת זה כבר נחשב למשהו מעבר" הארי נאנח, מתרומם מעט על מרפקיו, גורם למייק להתרומם גם הוא מעט ולתמוך בגופו עם כפות ידיו ל הספה הרכה, "אם אתה כל כך רוצה לעשות את זה אז לא פה", "אני לא רוצה לעשות אהבה כאן, אני בסך הכל מלטף פה ושם" מייק אמר בתמימות ערמומית, גורם להארי לחייך "טיפש".

"הארי?", "מממ?", "כשליטפתי אותך הרגשתי משהו בולט במכנסיים שלך", "סוטה אחד, לא עומד לי כלום", "לא לא" מייק צחק, "לא התכוונתי לזה, בכיס שלך, זה מרגיש כמה קופסה כזאת, מה זה?", "אה" הארי בלע את רוקו, מזיז את מייק ממנו לפני שהתרומם לישיבה, מסתכל על מייק המופתע שישב מולו.

הוא ניסה לדבר אבל לא באמת הצליח, הוא הסתכל שוב על מייק, כאילו חושב על משהו רציני לפני ששלף את הקופסה והושיט אותה למייק, מרכין את ראשו לא מסתכל בעיניו של הרקדן.

מייק היסס לרגע, מסתכל על ראשו המורכן של האחר, ידיו רעדו והיה אפשר לשמוע את הנשימות הכבדות שלו, מה לעזאזל יש בקופסה הזאת שגורם לריי שלו להתנהג ככה? 

הרקדן לבסוף לקח את הקופסה, מסתכל שוב על הארי לפני שפתח אותה, רואה שם שתי טבעות כסף דקות, מה זה אמור להביע?!, "ריי?" חום העיניים דיבר לבסוף, תופס את תשומת ליבו של האחר שלאט לאט הרים את ראשו, עיניו הירוקות נצבעו בדמעות שקופות, "ה-הייתי רוצה להתחתן איתך" הארי גימגם ודיבר בלחש, אבל מייק לחלוטין שמע אותו, "מה?" הרקדן רצה לוודא שלא טעה.
"אני רוצה להיות הבעל שלך" הארי שוב לחש. מייק היה צריך להחזיק את כתפיו של הארי בשביל שהאחר לא יתחמק שוב ממבטו, "תגיד את זה שוב" מייק התחנן, "מייק" הארי שתק לרגע לפני שנשם עמוק, "תתחתן איתי?" השטני דיבר בקול, מביט בעיניו של מייק שהחלו גם הן לדמוע, "אתה מציע לי כרגע נישואין?" הרקדן ידע את התשובה, אבל הוא רצה לשמוע אותה שוב, הארי הנהן "כן, אבל לפני החתונה- אם תגיד כן, יש לי עוד הרבה דברים שאני צריך לעשות" הארי ניגב את דמעותיו שלו ולאחר מכן את של מייק

"מייקי, אני רוצה שנמשיך לחיות ביחד, ואני רוצה שנמשיך לאהוב אחד את השני לעוד אלפי שנים, אני רוצה שנצליח לעבור מכשולים ביחד, אני רוצה ליצור איתך זיכרונות שמחים וגם עצובים, אני רוצה להקים איתך משפחה ולהיות חלק בלתי נפרד ממך, אני רוצה שתקנא כשאני עם מישהו אחר ואני רוצה שתריב איתי כשאני לא בסדר, אני רוצה שלא תצליח לישון בלעדיי או שלא תצליח להתרכז בכלום כשאני נעלם מבלי להודיע לך, גם אני רוצה להרגיש ככה לעד, אני רוצה שתגיד כן" הקטן סיים את נאומו, רועד מהתרגשות ופחד.

מייק כיווץ את גבותיו, לא יודע איך להגיב והוא פרץ בבכי, מושך את הארי אליו, מחבק אותו ובוכה אל תוך שקע צווארו. "כן, אני אתחתן איתך, אני כבר לא יכול לחיות בלעדייך אז אין לך מה לדאוג, כל מה שביקשת קיים ועוד יתקיים, אני אוהב אותך כל כך", "גם אני אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר".

כשהרקדן נרגע מעט הוא זז לאחור, חושף בפני הארי את עיניו האדומות, בידיים רועדות הוא הוציא את הטבעות, לוקח את ידו הימנית של הארי ומשחיל באיטיות את טבעת הכסף העדינה, לאחר מכן הוא נתן להארי את השנייה, נותן לו לשים לו אותה. 

"תמיד חשבתי שאני זה שיציע לך, לחלוטין הפתעת אותי" מייק התחיל שוב לדמוע, מלטף את לחיו של הארי, ירוק העיניים ליטף את ידיו של הרקדן, "אני מצטער שזאת הצעה כזאת פשוטה", "אל תחשוב על זה אפילו, זאת ההצעה הכי מדהימה שיכולה להיות, אני לא צריך כלום יותר מזה, לדעת שאתה רוצה להיות איתי לשארית חייך גורם לי לרצות להתפוצץ מאושר" הנשי חייך, רוכן למייק ומנשק אותו, לאט לאט הקצב התגבר, שניהם הבינו שאם הם לא ילכו משם עכשיו הם יעשו את זה כאן ועכשיו במקום שכולם יכולים לראות אותם, וכאילו הם קראו את המחשבה אחד של השני מייק התרומם והרים את הארי שקפץ עליו ועטף את רגליו סביב מותניו, למזלם בן ישן היום אצל אשלי.

לפני שעשו את דרכם לחדר, מייק הרים חוץ מאת הארי גם את שקיות הקניות, יודע שכרגע להארי לא אכפת מזה, אבל אחר כך הוא לחלוטין יהיה מודאג מגורלם אם הוא לא יקח אותם איתו לחדר. 

–

הם שלחו את היד הימנית שלהם למעלה, מסתכלים על הטבעות ומחייכים. "אני עדיין לא מאמין" הרקדן סובב גופו, נשכב על צידו אל מול הארי שחיבק את גופו העירום, מריח את הניחוח הנעים של גופו של הקטן, "אז עכשיו אתה הארוס שלי?" מייק ציחקק, "כן, ואתה עכשיו הארוס שלי" הארי נישק את חזהו של מייק, "מה אתה חושב שהאחרים יגידו?", "ג'ון כנראה יהרוג אותך, מגי תהיה עדינה יותר אבל בסופו של דבר תהיה גופה, אני מאמין שמקס ודן יתמכו בזה, בנג'מין יתנגד ויגיד שאני משוגע, אמילי תתעלף או משהו כזה, וצ'אן? את האמת שאני לא יודע, אתה יודע יותר טוב ממני", הגבוה ציחקק, מתחיל לדמיין את התגובות של כולם "הוא ישמח, על בטוח".
"אל תשכח את ג'יימס,  הוא יהיה מופתע לחלוטין שתה זה שהצעת לי ולא אני לך", "ואיי באמת מעניין איך הוא יגיב", "אני חושב שאולי הוא גם יבכה", "באמת?" הארי הרים את ראשו, מסתכל בפליאה על מייק שהנהן בביטחון, "ממצב של לראות אותי הולך כמעט ולמות למצב של לראות אותי מאורס לבן אדם שאני אוהב, אני בטוח שזה ירגש אותו".

המילים של מייק צבטו את ליבו של הארי, לחשוב שבכל התקופה הזאת שמייק סבל הוא שנא אותו, לחשוב שהוא לא היה לצידו בזמן הזה גרם לו להרגיש כל כך רע עם עצמו, "אני מצטער" הקטן פלט וחיבק שוב את גופו של מייק, "על מה ריי?", "אני הייתי כל כך מרושע אלייך וזה לא מגיע לך, אני אהיה יותר טוב מעכשיו, אני מבטיח", מייק נאנח, מלטף את שיערו של הארי, "אל תשתנה, תכעס עליי כשאתה צריך, תצעק עליי, תתנהג איתי כרגיל. אני שמח אתה מתנהג איתי ככה, זה מוכיח לי שאתה לא איתי מתוך רחמים, זה מראה לי שאתה רואה אותי מעבר למישהו שהחלים מסרטן, זה גורם לי להיות שמח יותר" מייק התוודה, מלטף את שיערו השטני של הארוס שלו.
–

הוא היה יכול לבהות בו לנצח, הדרך שבה הוא חיבק אותו בזמן שישן הייתה כל כך חמודה, מייק כל כך יפייפה, הארי לחלוטין מהופנט ממנו. הזמר ליטף בעזרת אצבעתיו את פניו של הישן, מהמצח עד לשפתיו, משתדל לא להעיר אותו, הרקדן נע מעט, נצמד עוד יותר לגופו, ראשו נוגע בעצמות הבריח של הארי, הקטן היה יכול להרגיש את הנשימות החמימות על גופו החשוף, הוא נאנח בשקט, מלטף את שיערו של מייק ועוצם גם הוא את עיניו, הם עוד יפגשו בחלומות.