כשעזבת, האם שכחתי? פרק 56

זה לא שהוא לא סמך עליו, הוא כן סמך עליו, אבל מה אם זה באמת נכון? מה אם הוא בוגד בו? אולי נמאס לו כבר ממנו? הוא באמת צריך להיות שבוע בבית ספר בשביל חזרות למופע? יש בכלל מופע? 
הארי נאנח, לוקח את הקומקום ומתכוון לשפוך את המים החמים לכוס הקפה שלו, הוא היה שקוע במחשבות של עצמו ולא שם לב למיקום הכוס, שופף את המים על כף ידו, קופץ בבהלה ומניח את הקומקום.

הוא הסתכל על כף ידו האדמדמה מתחת לזרם המים הקרים, עיניו מתחילות לדמוע, הוא גיחך בעצב, מנגב את עיניו, אסור לו להישבר.

–

הוא הסתכל על המסך הדלוק, מייק מתקשר אליו, הוא לא ידע מה לעשות. הוא צריך לענות לו בכלל?
השיחה בבוקר הייתה קרירה, הוא לא רוצה להישמע מוזר בפני מייק שוב.
הוא לא הצליח לישון מאז אותה שיחת טלפון באמצע הלילה, הוא פשוט ישב על המיטה והסתכל על הטבעת שקישטה את אצבעתו, מקשיב לנשימות של מייק, הוא היה נשמע תמים כל כך. כשהרקדן התעורר הוא מלמל את שמו והארי מלמל 'מממ' קצר, נותן לו להבין שהוא ער, מייק רצה לפתח שיחה אבל הארי תירץ שהוא צריך ללכת לשירותים, כמובן שמייק התעקש ואמר שזה לא משנה לו ושיקח את הטלפון איתו לשירותים אבל הארי מבלי כוונה הרים את טונו, אומר שהוא מעדיף לנתק. ככה נגמרה השיחה, מה אם הוא לא ישלוט בעצמו שוב וירים על מייק את הקול?

"הלו" הארי ענה לבסוף, "עדיין כועס" , "לא" הקטן ניסה להישמע נחמד, "שכחתי שלפעמים מצב הרוח שלך לא הכי טוב בבוקר, מצטער ריי הישנוני שלי" הרקדן הרגיש אשם. הארי עצם את עיניו, לא יודע מה להגיד.
"ריי?" מייק שאל, מודאג, "אני פה", "אתה שקט, קרה משהו?", "לא ממש" ירוק העיניים נשך את שפתו התחתונה, שונא את ההתנהגות הלא טבעית לו, "אתה רוצה לספר לי משהו?" הגדול יותר ידע שמשהו לא בסדר, "אולי אתה רוצה לספר לי משהו?" הזמר פרק מעט, "מה זאת אומרת?", "סתם רציתי לדעת אם קרה משהו שאתה רוצה לספר לי עליו?" הקטן התחיל להתרגז, "הארי על מה אתה מדבר?" מייק לא הבין, גורם להארי לגחך בזלזול "לא משנה" הוא היה קריר.

הקטן שמע דיבורים מהצד השני, זה היה נשמע כמו אנשים מדברים, אומרים למייק שלום.
"ריי אני אדבר איתך מאוחר יותר, אני צריך לעשות חזרות עם התלמידים", "תהנה, במיוחד עם התלמידות שלך" הארי ניתק.

מייק בהה בטלפון לכמה שניות, מה קרה עכשיו? הוא נאנח בקול, גורם לתלמידים להתלחשש בניהם, מבין שעדיף לשכוח מזה כרגע.

–

הרקדן הראה לתלמידים את התנועות החדשות, הם הביטו בו בהערצה, מעריכים את ההשקעה שלו כלפיהם, אבל לעומתם הוא הרגיש פשוט חרא, הוא לא הצליח לשכוח את ההתנהגות המוזרה של הארי, ממתי הוא השתנה ככה? ולא מספיק כל זה רוז הסתכלה עליו, עיניה עצובות יותר מתמיד. התנועות יצאו לו רע, למרות שהוא היה היחידי ששם לב לזה.

'לעזאזל' מייק חשב לעצמו ונעצר לפתע, מבקש מהנערים להתחיל לרקוד בעצמם, יש להם עוד מעט מופע ענקי והוא לא רוצה שהתלמידים שלו יפשלו, ואת האמת שהוא לא רצה לרקוד עכשיו, הוא רצה להיות עם הארי ולבדוק לעומק את פשר הדברים שאמר, הדבר האחרון שהוא יכל לדמיין לעצמו זה שמישהו אמר להארי שהוא בוגד בו.
–

"רוז תישארי כאן" מייק אמר בטבעיות, לא גורם לאחרים לחשוד למה הוא רוצה לדבר איתה בזמן הפסקת הצהריים.
הנערה המובכת נשארה עומדת במקומה, שונאת את עצם העובדה שהיא נשארת עם מייק לבד.

"את יודעת על מה אני רוצה לדבר?" הרקדן שאל, מסתכל עליה מהמראה, היא הנהנה באיטיות, יודעת בוודאות על מה שהוא רוצה לדבר איתה. "למה עשית את זה?" מייק הסתובב אליה, רציני במיוחד, "א-אני לא יודעת" היא מלמלה, מורידה את ראשה, "את לא באמת אוהבת אותי, נכון?", "א-אממ" היא לא ידעה מה להגיד, מייק לחלוטין הבין שיש משהו מסריח בכל זה, "מישהו אמר לך לעשות את זה?" עיניה נפערו, היא נראתה לחוצה, הוא עלה על זה.

"רוז" האחראי התקרב, מניח יד חמה על כתפה, מנחם אותה, "אני מכיר אותך מספיק זמן בשביל להבין שאת לא היית עושה דבר כזה", בעלת המשקפיים הסתכלה לצדדים, כאילו מחפשת משהו, מישהו, היא בלעה את רוקה והסתכלה על האחר, מתלבטת מה להגיד ואם בכלל להגיד, "את יודעת, כשהארי, הארוס שלי, היה כאן ולמד פה הוא עבר לא מעט בריונות מהתלמידים, גם אני הייתי חלק מזה" מייק גיחך, נזכר בעבר, "הוא אפילו עזב בגלל מקרה נוראי שקרה פה, מי כמוני יודע עד כמה התלמידים יכולים להיות אכזריים" מייק ניסה לשכנע אותה לדבר, רואה איך הבעת פנייה משתנה, "אל תפחדי לספר לי, אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אני אעזור לך" רוז התחילה לבכות, "אני מצטערת" היא התיישבה על הריצפה, מסתירה את פניה בכפות ידייה, הגדול יותר נאנח, מתיישב על ברכיו, טופח על גבה.

"א-אני יודעת הכל, אני יודעת שהארי הארוס שלך ואני יודעת למה הוא עזב. א-אני מפחדת" היא מלמלה בלחש, בקושי היה אפשר לשמוע אותה, אבל מייק הצליח להבין מה היא אומרת והוא נאנח לעצמו, "כל עוד אני כאן אין לך ממה לפחד", בעלת המשקפיים הזיזה את כפות ידייה מפנייה הרטובות, היא הביטה במייק, אחד מהאנשים שהוא הכי העריצה והעריכה בעולם, לו ולהארי עשו דבר נוראי, גם לפניי שנתיים וגם עכשיו, היא לא רוצה להיות חלק מזה, היא מפחדת, אבל היא סומכת על מייק.

–

"א-אני יודעת מי פירסם את הקלטת" היא פלטה, הוא הבין, הלב שלו צנח, הוא איגרף את כפות ידיו, עצביו התחלו לבעבע. "מי זה?" הוא שאל בכעס, הוא לא כעס עליה כמובן, אבל עצם המחשבה שהוא יכול לגלות מי הבן זונה שהכאיב להארי גרמה לו להשתגע, "מי זה?" הוא שאל שוב, אוחז בכתפייה. "הוא בבית ספר שלנו, לומד בחוג צילום, הוא פסיכופט" היא הסתכלה לצדדים בפחד, שוב פעם כאילו היא מחפשת משהו, "אני מפחדת שהוא שומע, הוא יכול לצלם אותנו בכל רגע", "מה?" מייק היה מבולבל, על מי היא מדברת?, "הארי לא התנהג אלייך מוזר במקרה?" היא שאלה, שוב לוחשת, מייק חשב לרגע, כן, הארי כן התנהג מאוד מוזר.

"למה את שואלת?" הוא לא החזיר תשובה, "אתמול, הוא איים עליי שאם לא אעשה את מה שהוא אומר, הוא יפרסם תמונות שלי ערומה. שכבתי איתו" היא הייתה מובכת, אבל מייק לא שפט אותה במבטו והיא הרגישה הקלה, "הוא ביקש ממני לנשק אותך בשביל לתת להארי לחשוב שאתה בוגד בו", "מה לעזאזל" מייק התרומם, מזועזע ממה ששמע, עכשיו הכל ברור, לזה הארי התכוון שהוא אמר לו להנות עם התלמידות שלו? הארי התמים נפל בפח של המטורלל הזה שוב, הפעם מייק לא ייתן להארי להישבר בגלל הזבל הרקוב.
 
"איך קוראים לו?" הוא חייב אותה לענות, "אני לא יודעת אם זה טוב שאני אגיד לך" היא הסתכלה עליו, מבחינה במבט עיניו, יכול להיות שמייק יהיה יותר מסוכן אם היא לא תספר? "הוא אובססיבי להארי, אם תעשה משהו אני מאמינה שהוא יפגע בו או אפילו בך", "למה את מתכוונת?" מייק התרכך, כל עוד זה קשור לביטחונו של הארי, ליבו של מייק מתמלא בדאגה.

"יש לו צריף קטן, מלא בתמונות של הארי, כמעט ושלוש שנים שהוא מצלם אותו, זה התחיל ממופע הכישרונות שבו הארי התלבש כמו בת" היא חשפה מידע, חושבת שזה מספיק, אבל מייק כאילו הצית את עורה עם מבטו החודר, כן, מייק יותר מסוכן.

"הוא יודע מה הארי אוהב לאכול ומה הוא שונא לעשות, הוא יודע מה הוא לובש ואיזה שירים הוא אוהב, הוא יודע הכל, אפילו באיזו יד הוא מאונן" היא הייתה מובכת מלהגיד את זה, אבל היא הייתה חייבת לתת למייק דוגמה לעד כמה שהסוטה אובססיבי להארי, "הוא מתעב אותך עד עמקי נשמתו, הוא מאמין שהוא זה שנועד להיות איתו ולא אתה, יש לו איזה סרט בראש שהארי אוהב אותו ורוצה לגרום לו לקנא בכך שהוא איתך, הוא מאמין שאתה רק משחק ושבסוף הם יחיו ביחד כמו ששניהם רוצים, הוא מטורף" היא אמרה בכנות, מייק התיישב על הריצפה, מנסה לעכל את מה שרוז אומרת, "איך לעזאזל הגעת למצב של להיות איתו בקשר?", היא נאנחה, מרגישה פתטית.

"הוא התחיל איתי, יותר נכון שיחק את עצמו מתחיל איתי. הוא היה טוב אליי והזמין אותי לדייטים, הוא הראשון שאי פעם הזמין אותי לדייט. התאהבתי בו ואחרי כמה חודשים של קשר הוא לקח אותי למלון, שם שכבנו, רק אחרי כמה ימים הוא שלח לי את התמונות, הוא צילם אותנו שוכבים. זה הלחיץ אותי אבל הוא היה נחמד וזה היה נראה כאילו הוא ממש אוהב אותי, הוא אמר שהוא רוצה להראות לי משהו ואז הוא לקח אותי לשם, לצריף הזה, הוא השתנה כל כך ממה שהכרתי, כאילו הוא מסומם, הוא הציג את הארי כבעלו לעתיד, הוא קרא לי זונה על זה ששכב איתי ובגד בו, אבל הוא עשה הכל בשביל שלא יהיה לי כוח להתנגד, לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת להקשיב לו, הוא הראה לי את הסרטון המקורי ואז את הסרטון שהכין, הוא החליף את הפנים שלך בשלו, משבש את דבריו של הארי בשביל שישמע כאילו הוא קורה בשמו ולא בשמך, קלטת הסקס שלכם הפכה להיות של הארי ושלו" 

-לפני כשנה וחצי-

"אשלי לא עונה לי" בן ייבב, מתבכיין לירוק העיניים, "אולי היא עסוקה עם כל התהילה", "יכול להיות" השרירי ניפך את לחייו בעצב, מבואס, "אל תדאג, אני בטוח שהיא תתקשר אלייך, צ'אן תמיד חוזר למייק אפילו כשהוא עסוק, אין לך מה לדאוג" הארי ניסה לעודד את האחר, "זה נראה כאילו סיפור האהבה בין מייק לצ'אן יותר גדול משלי ושל אשלי" בנג'מין ציחקק, "ממש ככה" הארי גיחך, הוא לא קינא ביחסים של מייק וצ'אן, הוא ידע עד כמה צ'אן חשוב למייק, הם מכירים הרבה שנים ועברו ביחד הרבה דברים, לא פחות ממה שהוא בעצמו עבר עם מייק.

"הארי" אמילי צווחה בבהלה, מקפיצה את שני הנערים שיצאו מהמעלית, מאחוריה היה אפשר לראות כמות ענקית של תלמידים, חלקם מסתכלים על הטלוויזה, חלקם עליו, חלקם על מייק שהשתגע וניסה להסתיר עם גופו את המסך. "מה קורה פה?" הארי לא הבין על מה כל המהומה, יש משחק כדורגל והקבוצה שמייק אוהב עומדת להפסיד?, "הארי" היא לחשה בדאגה, לא יודעת מה להגיד, "מה יש לך אמילי, דברי" בן היה חסר סבלנות.
"אל תתקרב" מייק צעק כשקלט את הארי, הקטן הביט עליו בחוסר הבנה, הוא נראה רע, "על מה הוא מדבר" ירוק העיניים מלמל לעצמו, לא מקשיב למייק ומתקדם, הצלילים בטלוויוזה התחזקו, כאילו מישהו מרחוק מגביר את הווליום, "מייקי~" הארי נעצר, זה הקול שלו, "כ-כן" הקול שלו גנח, המקום הוצף בגניחות שלו, האנחות של מייק נשמעו גם הן.

לא, אין מצב.

הארי הלך מהר יותר, "תפסיק" מייק צעק, מכוון את הבקשה להארי ולמי שזה לא יהיה שהגביר את השמע, אבל שניהם לא הקשיבו, הארי התקרב והצלילים התחזקו.
הקטן הצליח להידחף בין האנשים, עומד במרכז ההתאספות למול מייק שניסה בכל כוחו להסתיר את התוכן שבטלוויזיה, "מייק אתה יכול לזוז?" הקטן ביקש, גופו רעד מפחד, אבל הוא חייב לראות אם מה שהוא חושב נכון, "לא ריי" מייק התחנן, אבל הארי יכל היה לשמוע רק את מה שהטלוויזיה הוציאה, הוא הנהן למייק, מסמן לו שזה בסדר, האחר הניע את ראשו בשלילה, לא מוכן לזוז, אבל כשהארי נגע בזרועו, כוחותיו נעלמו והארי דחף אותו בעדינות הצידה, מסתכל על התוכן המצלום.

מישהו צילם אותם שוכבים, זה היה בחדר של מייק, המצלמה כנראה היתה באיזור התיקרה, מראה הכל. מפרסם הסרטון עשה טובה שטישטש מעט את איבריהם, הארי גיחך לפתע, עד כמה הם יכולים להיות כאלו מרושעים? 

הטלוויזיה התנפצה, הצלילים הפסיקו, המסך נהיה שחור, מייק אחז בכיסא שניפץ את המכשיר החשמלי, הוא התנשם בכבדות, מבטו מורעל.

"מי עשה את זה?" הוא הידק את שיניו, "מי צילם את זה?" הרקדן צרח, מעיף את הכיסא, שובר אותו. כולם שתקו, מפחדים מההתנהגות של מייק, אבל גם לא היה להם מה להגיד, בדיוק כמוהו הם לא ידעו כלום. "אתם שותקים אה?" מייק נהיה אדום, היה ניתן להבחין בוריד בולט במיצחו, "מייק" הארי לחש, נוגע בכתפו של האחר. הגבוה, שכנראה עוד היה מסומם מכעס, החזיק את כף ידו של הארי בחוזקה, מכאיב לו, אבל הארי לא עשה כלום, נותן למייק ללחוץ את ידו עד שיתאושש- וזה קרה, מייק הבחין בהארי שלידו ועיניו צנחו לידו המרושעת שהכאיבה לאהובו, הוא שיחרר במהירות את האחיזה, ידיו עטפו את לחייו של הארי בחום, "אני מצטער" הוא הרגיש כל כך רע עם עצמו אבל הארי רק חייך, "אין לך על מה" ירוק העיניים חיבק את האחר. לא אכפת לו שכולם שם, לא אכפת לו שהם ראו את מה שראו, כרגע הכי חשוב לו להרגיע את מייק, כי אם לא מייק יאבד את עצמו.

הם לא מצאו את האשם, חודשים שלמים של חיפושים, חודשים של שאלות ולילות חסרות שינה, חודשים מלאים בבכי ופחד, הארי הבין שהוא לא שייך לשם, המשטרה לא עלתה על האשם, הם האמינו שהוא התחמק משם, מניחים לעצמם שהוא לא תלמיד מבית הספר.

הארי העדיף לעזוב, המבטים עליו הרגישו לו לא בנוח. מייק הבין, הוא רצה לעזוב איתו אבל הארי לא נתן לו, במיוחד לא כשהמורה הציע לו לשקול להתחיל לעבוד פה במקום להמשיך להיות תלמיד.

-בחזרה להווה-

צליל אס.אמ.אס התנגן ברקע, מקפיץ את רוז, היא הסתכלה על הכתוב, הטלפון צנח על הריצפה, "מייק" היא אמרה בבהלה, "מה קרה?" מייק נלחץ, היא הצביע ביד רועדת על הטלפון, האחראי הסתכל על המכשיר, מרים אותו במהירות וקורא את תוכן ההודעה, 'זונה קטנה, חשבת שאני לא אדע שאת מספרת לזבל הזה הכל? את חושבת שאני טיפש? את עושה ממני צחוק? תמסרי לו שאני כבר לא הולך לעמוד בצד יותר, בעלי יהיה שלי'.

מייק העיף את הטלפון מידו, מוציא מכיסו את הטלפון שלו, מחייג במהירות להארי, "תענה בבקשה" הוא רקע ברגליו, הארי לא עונה, הוא חייג שוב, מתחרפן.

"הלו" הקול הנעים של הארוס שלו נשמע לפתע, "הארי אתה בסדר?" מייק רעד, "כן, למה שאני לא אהיה?", "תסגור את הדלת, אל תפתח אותה לאף אחד, תחכה עד שאני מגיע" מייק כבר עשה את דרכו לכיוון הדלת, "על מה אתה מדבר?" הקטן לא הבין, מחייך באי נעימות אל הגבר שישב בשולחן ושתה קפה, "אתה עובד עליי או משהו?", "הארי, תקשיב לי בבקשה, אני אסביר לך כשאגיע", "נראה לי שכבר מאוחר מדיי לגביי אי הכנסת אורחים, כי חבר שלך בא לבקר" הקטן אמר בתמימות, "מה אמרת?" מייק נעצר, הוא הרגיש איך ליבו מחסיר כמה פעימות, "יש מישהו בבית עכשיו?", "כן, חבר שלך, וויליאם, בחור מצחיק" השטני אמר מבלי לדעת דבר, אחרי הכל מה יכול להיות גרוע במישהו שלומד במגמת צילום בבית ספר שלמד?

"הארי, תישאר על הקו, בשום פנים ואופן אל תנתק", "למה?", "לעזאזל איתך הארי" מייק איבד שליטה, איך הוא יכול להכניס אותו לתוך הבית שלהם כהוא נמצא שם לבד? "תירגע מייק, מה עובר עלייך?" הקטן היה המום מהדיבור של האחר כלפיו, הוא לא יכל לסבול את זה יותר, גם ככה קשה לו עם התמונות שראה וגם ככה הוא מבולבל, שיגיד תודה שהוא הכניס את חבר שלו לבית והיה נחמד אליו בשביל שעוד תלמידים יאהבו את מייק שם, "אני מנתק" ירוק העיניים ניתק את השיחה.

"לא" מייק צעק, מנסה לחייג שוב, אבל הארי לא ענה, "תתקשרי למשטרה" מייק אמר לרוז לפני שרץ בכל כוחו, הוא התקשר למקס ודן, אומר להם ללכת לבית שלו ושל הארי, לא נותן להם פרטים ממש, אבל הטון שלו נתן להם להבין שמשהו קרה. הוא עלה על האופנוע שלו, נוסע כמו מטורף.

'אם רק תגע בו, אם רק תעשה לו משהו, אני אהרוג אותך, אני פאקינג אהרוג אותך' הרוח הייתה כמו סכינים על פניו של מייק, מאיימת להפיל אותו מהאופנוע.