כשעזבת, האם שכחתי? פרק 58 (18+)
רק אם מבט היה יכול לעשות משהו, כנראה שהמבטים של מייק היו עושים להארי הכל.
–
השעה הייתה יחסית מוקדמת, מייק הספיק לדבר עם לאונרד והודיע לו שהוא לא יגיע בזמן הקרוב לעבודה, מנהל בית הספר כמובן הבין ולא חשב פעמיים לאשר למייק להישאר עם הארי לזמן מה.
מייק הספיק להכניס למקרר סלט פירות גדול שהכין לארוחת בוקר ביחד עם קצפת רכה שטרף בעצמו במטרפה ידנית, הוא לא רצה להפעיל את המיקסר ולהרעיש בזמן שהארי ישן.
עכשיו מה שנשאר למייק לעשות זה לבהות ביצירת אומנות שנחה למולו, הוא לא פיספס וצילם כמה תמונות של הארי, הם עוד יהפכו לזכרונות מתוקים לעתיד שלהם.
–
הרקדן היסס, לשבת על המיטה ולגרום להארי להתעורר או להמשיך להסתכל עליו מרחוק מהכיסא של שולחן האוכל? הוא נאנח, קשה לחיות עם הארי באותו המקום, הנוכחות שלו משגעת אותו.
לפני שהוא בכלל הגיע להחלטה הארי שרבב את שפתיו ומלמל משהו, הקטן הזיז את זרועותיו על המיטה, כאילו מחפש משהו, מישהו.
–
ירוק העיניים לא הרגיש את מייק לידו ופקח את עיניו, מסתכל על המיטה הריקה לכמה שניות ואז מזיז את עיניו לחלל הדירה.
באיזור המטבח הוא ראה אותו, חום העיניים חסר החולצה, שותה קפה ומסתכל עליו בחיוך.
"חיפשת אותי?" הגדול יותר גיחך והתרומם מהכיסא, מרגיש הקלה שהוא יכול סוף סוף להתקרב להארי.
הקטן הנהן, מתמתח מתחת לשמיכה שהסתירה את גופו העירום.
–
"למה לא הערת אותי כשהתעוררת?" ירוק העיניים עצם את עיניו כשידו החמימה של מייק ליטפה את ראשו בעדינות "אתה צריך לישון כמה שיותר, היו לך ימים לא קלים לאחרונה והולך להיות לך יום לא קל גם היום" שחור השיער רכן מטה ונשק לשיערו השטני של הארי, מסניף את ריחו.
"מממ" הארי גנח כשהתמתח שוב, הוא התרחק מעט ממייק והתיישב על המיטה, השמיכה נופלת מגופו העליון.
הוא זז הצידה, גופו העליון נמתח לשידה, שם היו מונחות כמה גומיות וסיכות לשיער, הוא לקח גומייה וסיכה אחת והתיישר בחזרה, עוצם את עיניו וקושר את שיערו לקוקו ואת הפוני הוא הרים ותפס אותו בסיכה, שוב פעם מייק מצא את עצמו בוהה בהארי.
כשהקטן סיים את אסיפת שיערו הוא התקרב לארוסו שישב בקצה המיטה, הוא חייך כשמייק הביט עליו בבלבול.
"מייקי?" הארי לחש, הוא הבחין באיך ששערות זרועותיו של מייק הזדקרו פתאום, "מממ?" הרקדן ידע להגיב רק את זה כרגע, אחרי הכל הבן אדם שבו הוא מאוהב עד מעל הראש נמצא מולו ערום ולוחש את שמו בצורה הכי מפתה שיש.
"אני רוצה חיבוק" הארי ליטף עם אצבעותיו את כתפו החמימה של מייק, רוצה אותו. מייק גיחך "כרצונך" הבוגר יותר פרש את זרועותיו ובמהירות הארי מילא את המקום הריק, מחבק את מייק, "תודה שאתה שלי" הקטן אמר, מנשק את עצם הבריח של האחר.
—-
"אתה יכול לפקוח את העיניים" הארי הוריד את ידיו מפניו, מסתכל על השולחן, "ואו, יאמי" הוא התלהב כשראה את הקערה הצבעונית עם הפירות העסיסיים ליד הקערה הגדולה, הייתה קערה קטנה יותר עם קצפת לבנה, השילוב המושלם.
"אין עלייך בעולם!" הארי זינק על מייק, נושק לו מעט.
כשמייק התיישב הארי הפתיע והתיישב עליו, מתחיל לאכול כאילו כלום לא קרה.
המקלחת המשותפת שהייתה להם מקודם לא תרמה למצב ההורמונלי של שניהם למרות ששום דבר לא קרה שם חוץ מכמה נגיעות שלא התקדמו למשהו רציני.
מייק ניסה להיות כמה שיותר מאופק, הוא נשען על הכיסא, מפחד לגעת בהארי ולאבד את עשתונותיו, הקטן גם ניסה להיות מאופק, למרות שהוא ידע שמה שהוא עושה לא באמת מעיד על כך.
–
המזלג חדר אל תוך התות האדמדם, הארי הרים אותו וטבל את הפרי בבריכה האוורירית והמתוקה, לאחר מכן הוא סובב מעט את גופו, מציע למייק.
"אההה" הקטן אמר, מסמן לאחר מה לעשות ומייק הסתכל עליו לכמה שניות, לא מגיב, "אההה" שוב הארי הדגים לו, מלטף את הירך של מייק בנונשלטיות, הקטן אפילו לא שם לב למה שהוא עושה.
"אתה לא רוצה?" הארי שאל וכשראה שמייק לא מגיב הוא הרים את כתפיו, משלים עם המציאות שהוא הולך לאכול את כל הטוב הזה לבד.
ברגע שהתות נכנס לפיו של הארי והקצפת ליכלכה את שפתיו של הקטן, מייק לא יכל יותר, הוא לקח מהארי את המזלג והניח אותו על השולחן, ירוק העיניים לא הבין מה קורה, "מייק?" הוא שאל בפה מלא, לועס את תוכלת פיו במהירות בשביל לדבר נורמלי.
הרקדן חיכה עד שהארי יבלע ואז כשהקטן התכוון לדבר הוא משך אותו אליו, מנשק את שפתיו המתקתקות, מנקה אותן מהקצפת.
הארי התרומם מעט, לא מנתק את שפתיהם, ומתיישב על מייק הפוך, ככה שהם יהיו זה מול זה.
זרועותיו של הארי עטפו את עורפו של מייק, הוא יכל להרגיש את הלחות בשיערו של ארוסו.
–
"מה זה היה?" הזמר מלמל אחרי שהם סיימו להתנשק, "לא יכולתי להתאפק יותר" מייק הודה והאחר ציחקק, מחבק את מייק ונאנח, "אתה דואג ממה שיהיה היום?", "קצת" מייק נאנח גם הוא, מחבק את הארי, "יהיה בסדר, אני אהיה בסדר" ירוק העיניים ידע ממה האחר מודאג, "אם יהיה לך קשה תגיד לי, אני אעשה הכל בשביל שתרגיש טוב", "אוקיי" הארי התרחק, נושק לאפו של מייק, "עכשיו אני יכול לחזור לאכול?" הגדול ציחקק והנהן, גורם לעיניו של הארי לזרוח והזמר הסתובב בחזרה לשולחן, ממשיך לאכול.
–
"שקט!" השופטת הכתה מספר פעמים בפשיט, מבקשת שיהיה שקט בבית המשפט, זה היה קצת קשה לשלוט בג'ון ומגי ברגע שוויליאם נכנס, אבל כשאיימו עליהם שהם יצאו אם הם לא יהיו בשקט הם השתתקו מיד.
בבית המשפט היו לא מעט אנשים, המשפחה של רוז, בן ואחיו, ג'ון ודן, מגי ומקס, ג'יימס, אמילי והבנות שהופיעו עם הארי במופע לפני כמה שנים, הארי ומייק, משפחתו של וויליאם, אנשי מקצוע מבית הספר וכמה תלמידים סקרנים שהיו באותו מחזור עם הארי, אפילו היו כמה כתבים מקומיים שרצו לסקר את האירוע.
–
וויליאם נראה מבולבל, הוא לא היה נראה כמו מישהו משוגע, הארי בחן אותו, מה גרם לו להיות כזה אובססיבי כלפיו?
הפסיכופט קלט את הארי במבטו והוא הסמיק, מחייך ומנופף לנער המבוהל שניסה לעכל את הסיטואציה, מייק שם לב למתרחש. "תוריד ממנו את העיניים שלך חתיכת יצור עלוב", "שקט בבקשה" שוב פעם השופטת התערבה, "איך אני יכול להיות בשקט שהמסכן הזה מבהיל את הארי ככה?", "הארי הוא לא ילד קטן, לוויליאם אין גישה אליו, אנחנו יכולים לטפל בזה גם אם לא תתפרץ" השופטת דיברה בקשיחות, משתיקה את מייק, "זה בסדר מייק, אתה לא צריך להתרגש" הארי לחש מרגיע את מייק ואוחז בידו, לא מבחין במבטי השגעון של וויליאם.
"תוריד ממנו את הידיים שלך" וויליאם צווח, מקפיץ את הנוכחים, "וויליאמי שלי, תירגע" אישה מבוגרת, כנראה אמו של וויליאם נלחצה מהמצב, מנסה להרגיע את בנה, "תסתמי את הפה שלך מכשפה! את תמיד רצית להפריד ביני לבין הארי, בגללך הוא ככה, נכון הארי? אם היא לא הייתה כאן לא היית מתנהג כאילו אתה לא מכיר אותי?" , "וויליאם בבקשה, תשלוט בעצמך", היא הייתה נסערת, "הייתי צריך להרוג אותך עוד מזמן" הוא ירק בשנאה, מעביר צמרמורת בגופם של רבים משם, אפילו השופטת ניסתה לעכל את המצב הפתאומי שקרה.
–
"חולה נפש" מישהו צעק מהנוכחים, ושוב התחילו הצעקות, חלק רבים עם משפחתו של וויליאם, חלק צועקים ומקללים את וויליאם, חלק מאשימים את בית המשפט שלא מכניס ישירות את וויליאם לכלא, רחוק מהעין האנושית.
"שקט!" הפעם הארי הוא זה שצעק, משתיק בין רגע את כולם.
"שקט" הוא לחש למייק, יודע שהאחר רוצה להתפרץ, "וויליאם, אני לא יודע מה נראה לך שאתה חושב, אבל אני אף פעם לא אהבתי אותך, אני לא מכיר אותך אפילו" הקטן היה נוקשה, "הוא" הארי הצביע על מייק "הוא היחיד שאי פעם אוהב, אני לא איתו בשביל לגרום לך לקנא, אני לא איתו בשביל לברוח מאמא שלך, אני לא איתו בשבילך, אני איתו כי אני אוהב אותו, אני תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותו" הארי נאנח, מרים את ידו של מייק, מראה לוויליאם את הטבעות שלהם, "אני רוצה להתחתן איתו, אני רוצה להקים משפחה איתו.
אתה אף פעם לא היית חלק מהסיפור שלי, אתה אף פעם לא היית חלק ממני, אתה לא הוא"
השקט שהיה שם היה כל כך שקט שהיה אפשר לשמוע את הנשימות של כולם.
"תביא לי את הטבעת" הארי לחש למייק ההמום, אבל מייק עשה את המבוקש ונתן לו בחזרה את טבעת האירוסין שלהם.
"אני רוצה להוכיח לך שאתה לעולם לא תהיה הוא" הארי ירק בזלזול לאשם, יורד וכורך את ברכו לפניי מייק, "מה אתה עושה?" וויליאם צעק, מנסה להתחמק מהשוטרים ולעצור את הארי אך ללא הצלחה.
–
"אני יודע שכבר עשינו את זה, אבל מייק, התנשא לי?" ליבו של הגדול החסיר פעימה, הכל היה פתאום שקט, הצרחות של וויליאם כאילו ונעלמו מאוזניו, הבכי המתרגש של חלק מהנוכחים נעלם מאוזניו גם כן, מה שהוא שמע היה את הנשימות הכבדות של הארי.
הוא יכל להבחין שהקטן רועד, העיניים הירוקות והגדולות התמלאו בדמעות פחד, דאגה ואהבה.
מייק התכופף גם הוא, כורך ברך למול הארי, "בתנאי שאתה תינשא לי" מייק ענה, והארי ציחקק, דמעות הקלה צנחו מפניו, מייק קיים את ההבטחה, הוא גרם לו להרגיש טוב.
הרקדן הושיט את ידו ובפעם השנייה הטבעת נכנסה לאצבעתו, ובפעם המי יודע כמה מייק נישק את הארי.
–
"טוב" השופטת כיחכחה בגרונה, לא ציפתה למה שקרה, היא עשתה את הכל מהר, יודעת כבר שוויליאם אשם.
להארי ולמייק כבר לא היה אכפת, הם לא שמעו את גזר הדין ולא התייחסו לסביבה, הדבר היחיד שהם ראו זה אחד את השני.
—
ההתמזמזות הייתה ארוכה, הם התאפקו יותר מדי זמן, הם רק רצו אחד את השני.
החדירה הייתה מהירה, למייק לא הייתה סבלנות להכין את הארי יותר מדי, וגם ככה הארי היה רטוב מספיק. הם אפילו לא הספיקו להתפשט במלואם, רק החלקים התחתוניים שלהם עזבו את גופם, אבל כשמייק נע בתוך הארי והקטן בקושי הצליח לנשום מעשרות רגשות והרגשות שמילאו אותו, הגדול החליט להפשיט את הקטן במלואו.
מייק פרם בהתחלה את העניבה הרישמית ואז מבלי סבלנות הוא קרע את החולצה המכופתרת מגופו הקטן של הנסער, נותן לו לנשום.
הארי נאנח בהקלה, מכניס את כפות ידיו מתחת לחולצתו של מייק, רוצה שגם הוא יתפשט ומייק עשה זאת, מבלי לבזבז שנייה אחת הוא הוריד את מה שעליו, משאיר את עצמו ערום כמו אהובו.
מייק זרק את גופו להארי, מחבק את הזמר בחוזקה, נע בתוכו במהירות. הארי גנח בתשוקה, אצבעותיו שורטות את גבו של מייק, כפות רגליו מתמתחות על המיטה, זה היה כל כך טוב.
מייק גנח בכבדות, נשימות כבדות ורועמות יצאו מגרונות בזמן שליקק את תנוך אוזנו של הארי, מענג את הקטן כמה שיותר.
–
"מייקי" עיניו של הקטן התגלגלו לאחור, הוא הרגיש איך שאיברו של מייק גדל בתוכו, מכה בנקודה הרגישה שלו שוב ושוב, גורם לגופו לרעוד ולקפוץ בכל פעם שהחיכוך התבצע. "פאק" הארי מלמל, רוצה עוד, הוא שלח יד אחת שנכנסה בינו לבין מייק, אוחזת באברו שלו, מאונן לעצמו.
–
"אני אוהב אותך ריי שלי" מייק לחש, מרים את ראשו ומסתכל על הארי, מלטף את מצחו המיוזע של הקטן.
הוא נזכר במה שהארי אמר בבית המשפט, וחייך לעצמו בזמן שרכן להארי ונשק לו, מעמיק את הנשיקה ביחד עם כניסתו להארי, ככל שהנשיקה התעמקה הוא חדר מהר יותר, משתיק עם שפתיו את הגניחות הרועשות של הארי.
כשהארי גמר בחוזקה וגופו התקמר מעלה, מייק אחז בו, שולט בגופו של הקטן ומרגיע את הצמרמורת האירוטית שהארי חווה, רק כשהארי הצליח לנשום מייק הרשה לעצמו להמשיך לנוע ולגמור גם הוא, ממלא את גופו של הארי בזרע החמים.
–
"אתה יודע מה ג'יימס אמר לי היום לפני שנכנסנו למשפט?" מייק ליטף את שיערו הפרוע של הארי, "מממ?" הארי שאל, מלטף את גופו העליון של מייק, "מארי מתחילה להבריא", "באמת?" הקטן התרומם בהתרגשות, "באמת?" הוא שאל שוב, "כן, באמת" עיניו של מייק התחילו לדמוע.
הארי חייך, מנגב את פניו של ארוסו, "היא כמוך, פייטרית" הארי נשק לעיניו של האחר, מרגיע אותו.
"אני כל כך שמח שאני חי בשביל לחוות את כל מה שאני חווה עכשיו" מייק צימרר את הארי, גורם לקטן לדמוע גם כן, "ואני יותר שמח ממך על זה אתה חי כאן איתי" הקטן התרומם, מניח את ראשו על הכרית למול ראשו של מייק, כף ידו נשלחה אל לחיו החיצונית של האחר, מלטפת אותה, וככה גם מייק עשה, שולח את כף ידו ומלטף את לחיו של הארי, נשארים ככה עד שנרדמו יחד.
תגובות (0)