כשעזבת, האם שכחתי? פרק 59
"סוף סוף רק שלושתינו" הבלונדיני מחא כפתיים בהתרגשות, מסתכל על מגי והארי שישבו מולו.
הארי הנהן בהסכמה ואז לגם מהקפה המריר, לאחר מכן לוקח בכפית קצת מעוגת התפוזים שמגי הכינה, ממתיק את פיו לאחר המרירות.
"לחלוטין, הרבה זמן לא יצא לנו להיות רק שלישתינו ביחד, מזל שהבנים עובדים" מגי הסכימה עם ג'ון, מסתכלת בחיוך על הארי שאכל בעונג את הקינוח שהכינה.
–
"שמעתי שלאונרד התקשר אלייך לא מזמן" מגי הפתיעה את הארי, "מייק אמר לך?" ארוכת השיער הנהנה, לא מתכוונת להכחיש אפילו שמייק ביקש ממנה לא להגיד להארי שהוא אחראי לזה.
"הוא אמר לי גם לנסות לשכנע אותך להסכים" הארי נאנח, מייק לעולם לא יוותר.
"על מה אתם מדברים ולמה לעזאזל אני לא יודע כלום מזה?" ג'ון הצווחני ביקש לדעת.
מגי ציחקקה "כי אני יותר טובה ממך, פף" היא אמרה בגאוו,ה לוגמת מהקפה החמים, יוצרת קשר עין עם ג'ון המעוצבן ומרימה גבות בניצחון, "מפלצת" ג'ון מלמל בגועל.
הארי הסתכל מהצד, מגחך ממה שהוא רואה, איך זה שתמיד הם ימצאו סיבה לריב?
"מייק בטח פחד שתרוץ ותספר לי, הוא כנראה חשב שמגי לא תגיד כלום, כמה שהוא תמים" השטני החליט להחזיר את השיחה לקדמותה, אין לו כוח להפריד ריב חתולות באמצע המסעדה של מגי, מזל שהם נמצאים בחדר סגור.
הבלונדיני שלח למגי מבט שונא אחרון לפני שחייך והסתכל על הארי, "צודק, הוא מבין שאני יותר נאמן לך מאשר מגי" הדיווה עקץ, "ואוו" מגי נשכה את השפה התחתונה "אולי הוא פשוט הבין שלי יש יכולות שכנוע טובות יותר משלך אי פעם יהיו, בלונדיני בכיין שכמותך", "איך את מעזה?" ג'ון הכה בשולחן עם כף ידו העדינה, לא עברו כמה שניות והמבט הכועס הפך למבט כאב והוא כיווץ את פניו, מלטף את כף ידו, זה כאב.
"די תפסיקו" הארי נאנח בייאוש, "ג'ון, אתה רוצה לשמוע את מה שקרה או לא?" הארי היה תקיף, גורם לצווחני להסתכל עליו במבט של כלבלב אבוד ולהנהן בשקט, "יופי"
"בכל מקרה, לאונרד התקשר אליי,הוא אמר שהוא הבין ממייק שאין לי עבודה ואחרי שתפסו את וויליאם הוא מאמין" הארי נעצר, מחייך ומחליט לחקות את קולו של מנהל בית הספר "אני מאמין שאתה יכול לחזור אלינו בתור מדריך ויד ימינו של המורה לשירה" הארי גלגל את עיניו, לוקח עוד חתיכה מהעוגה והפעם אוכל אותה בעזרת היד, הוא היה מבולבל והדרך היחידה שלו לחשוב הייתה דרך האוכל.
"נו זה מעולה" ג'ון חייך, "אחרי הכל עזבת בגלל הזין הזה שעכשיו בכלא, אין טעם להסתתר עכשיו, לא ככה?", "אני לא יודע מה בא לי לעשות, עברתי שם יותר מדי דברים שאני לא רוצה לזכור", "בייבי שלי" מגי חיבקה את הארי, מגוננת עליו ממה שזה לא יהיה, על הדרך מנגבת את פיו המלוכלך.
"הארי, אני בדרך כלל הייתי מסכים איתך ולא נותן לך ללכת רחוק ממני, אבל בגלל שאני חבר טוב" הבלונדיני הדגיש את צמד המילים 'חבר טוב', גורם למגי לגלגל עיניים.
"אז אני אומר לך ללכת, הארוס שלך ובעלך לעתיד נמצא שם. מייק לפעמים לא חוזר הביתה בגלל שהוא עסוק, נכון?" ג'ון שאל למרות שידע את התשובה, הוא רצה להוכיח להארי שהוא צודק.
הארי הנהן, מסתכל עליו בין החיבוק החם של מגי, "יופי, אז אם אתה תהיה שם זה לא יקרה, אתם תוכלו לבלות ביחד הרבה"
הארי הסתכל על ג'ון בסקרנות, מתחיל להבין לאן הבלונדיני חותר.
"אתה בטח מתגעגע לבנג'מין ואמילי אחרי הכל, אתה תוכל לפגוש אותם גם הרבה. נכון שלבן יש שותף חדש ואתה כנראה לא תוכל להיות איתו יותר ביחד בחדר, אבל אתה תראה אותו הרבה ואתה על הדרך תוכל לחלוק חדר עם מייק"
ג'ון שילב את רגליו, מתקדם עם גופו העליון להארי "כסף גם משחק פה, אתה לא עובד ומי כמוני יודע כמה שזה קשה שרק אדם אחד עובד ומפרנס את הבית, אתה גם תקבל משכורת וגם תהיה לך אפשרות ללון שם ולחיות שם בחינם", "ומה עם הדירה?" הארי התפרץ "בעבר כשהיית ישן בבית הספר הדירה הייתה ריקה ולא הייתה בעיה, את הדירה שלכם תשאירו לימים שבהם לא תעבדו, אתם תחסכו כסף על חשמל ומים ואתם גם תרוויחו כפול" הארי נאנח, מבין את ג'ון, "ולמרות כל הדברים הרעים שעברת שם, אני זוכר לא מעט סיפורים טובים וחוויות מדהימות שחווית, לא ככה?"
הארי נשך את שפתו התחתונה, מהנהן "אתה צודק בלונדי, אבל אני עדיין צריך לחשוב על זה קצת", "תחשוב, לא אמרתי לך לא לחשוב, תעשה מה שאתה חושב שיהיה נכון לך ולמייק, במיוחד כשאתם הולכים להתחתן בקרוב וזה יקח ממכם לא מעט כסף" ג'ון זרק עוד נקודת מחשב לאוויר, לוגם מהקפה הממותק שלו, מסיים את דבריו.
"יש משהו במה שג'ון אומר" מגי התרחקה מעט מהארי, מנתקת את החיבוק הארוך ואוחזת בכפות ידיו של הקטן "אני יודעת שלא סבלת שם תמיד, ועכשיו אני בטוחה שהכל יהיה אחרת, אחרי הכל אתה לא תחזור כתלמיד ומחזור התלמידים שהיו איתך כמעט ונעלם, מייק גם מאוד פופולארי שם בקרב התלמידים וסגל המורים, אם תכנס כמדריך כמו מייק אני בטוחה שהוא יעזור לך עם הקשרים שיש לו והתלמידים יאהבו אותך על בטוח"
"אהה! אני לא יודע" הארי ניתק את המגע, מבלגן את שיערו, "אני אחשוב על זה" הוא מלמל, מחליט לחזור לאכול, גורם למגי ולג'ון להבין שעדיף לא לחפור לתוך הנושא הזה עוד יותר.
—
"נסיכה!" השרירי צעק לטלפון, מקפיץ את מתיו, שותפו לחדר, "סורי" המגודל מלמל לגבר המבוהל לפני שיצא מהחדר, הולך לכיוון הסלון ומתיישב שם.
"הארי, התגעגעתי", בנג'מין היה יכול לשמוע את החיוך של הארי "גם אני התגעגעתי אלייך, איך הולך לך עם השירה?", "את האמת שממש השתפרתי לפי מה שהמורה אמר, אבל מה זה חשוב עכשיו? מה איתך? מתי את חוזר אלי?" השרירי ייבב, הוא באמת התגעגע להארי.
הקטן שתק לרגע וכיחכך בגרונו "על זה אני רוצה לדבר" הארי התיישב על המיטה הריקה, "מה זאת אומרת?" בן התיישר.
"אני קיבלתי לא מזמן שיחה מלאונרד, הוא רוצה שאני אחזור כמדריך, מייק ממש רוצה שאני אסכים. דיברתי עם מגי וג'ון על זה וזה נראה שהם מאמינים שהכי טוב לי זה לחזור, רציתי לדעת מה את חושב?".
בנג'מין זרח באושר "באמת? כן כן תחזור, תהיה המדריך שלי ואני אקבל פרוטקציות" הארי ציחקק "אגואיסטי כמו תמיד" , "מודה באשמה" בן ציחקק גם הוא "אבל עכשיו ברצינות, זה מעולה בשבילך, קח לדוגמה את עכשיו, מייק כרגע כאן עובד, הוא כנראה לא יהיה היום בבית והוא כנראה לא יהיה בשבוע הקרוב בבית בגלל המופע שיהיה בקרוב" בן צדק בדבריו, אחרי הכל דחו את המופע בגלל מה שקרה עם וויליאים ועכשיו מייק צריך לעבוד קשה יותר בשביל לעמוד בקצב עם התלמידים שלו.
"אם אתה היית פה אני בטוח שהיה לו קל יותר, הוא בטח מבזבז הרבה מאמץ ומחשבה עלייך, אני מאמין שזה מעסיק אותו הרבה, אם תהיה פה אני חושב שאתה תוכל לעזור לו ולעזור לעצמך, אני יודע עד כמה שזה לא קל להיות מרוחק ממי שאתה אוהב" השרירי נזכר באשלי ונאנח, הוא לא רצה שהארי יחווה שברון לב שכזה.
הארי נשכב על המיטה, עוצם את עיניו ונושם עמוק.
עברו כמה שניות ואז הוא פקח לאט את עיניו, מסתכל על הדירה הקטנה שנראתה לו פתאום כל כך ריקה וגדולה בלי מייק.
"אתה באמת חושב שאני מעסיק אותו?" , "אממ, אם נסתכל על העובדה שבכל פעם שאני רואה אותו הוא לא יכול להפסיק לדבר עלייך, אז כן, אתה לחלוטין מעסיק אותו"
"אתה יודע שאני אוהב אותך מגודל?" הארי אמר לפתע, בן עזר לו להבין שאחרי הכל גם למייק קשה ואפילו קצת יותר ממנו, ואם הנוכחות שלו תעזור למייק אז אין לו על מה להתלבט.
"או..קיי" בן לא הבין מאיפה זה בא "גם אני אוהב אותך נסיכה שלי" הגדול החזיר, לא שם לב לגבר שעומד מאחוריו
"נסיכה? שלי? אוהב אותך?" הגבר ההוא שאל, "אלוהים אדירים" בן קפץ, נראה כמו ילד קטן ומנופח.
כשהוא הסתובב הוא ראה את מייק "לעזאזל, הבהלת אותי" בן אמר בכעס, כבר ממזמן לא מפחד ממייק שפעם גרם לחייו להיות חסרי תועלת.
"אתה מדבר עם הארי?" הרקדן לקח לאחר את הטלפון, לא מחכה לתשובה.
כשהוא ראה שכתוב על המסך "הנסיכה הקטנה שלי" הוא זרק לגבר השרירי מבט מזהיר והאחר רק חייך בתמימות.
"בן מה קורה שם?" הארי ששמע רעשים וקולות לא ברורים מהצד השני, ניסה להבין מה מתרחש בצד השני של הטלפון.
"ריי, כשאני לא בסביבה אתה מעדיף להתקשר לגברים אחרים ולהגיד להם שאתה אוהב אותם?" מייק ענה לטלפון בציניות, הארי השתתק לרגע, המוח שלו עיכל את העובדה שזה לא בן בטלפון ושזה בכלל בעלו לעתיד, "מייקי?", "בכבודי ובעצמי" הגבר המאורס ענה באושר, שמח לשמוע את הכינוי שאהב מהבן אדם שאהב אף יותר.
"כמה זמן אתה שם?" להארי נפל האסימון שיכול להיות שהוא שמע את כל השיחה שלהם, "זכיתי לשמוע את מילות האהבה של בן כלפייך" מייק ענה בגאווה, כאילו ותפס את הארי על חם, והקטן נאנח בהקלה, הוא לא שמע.
"סיימת לעבוד עכשיו?" הארי הסתכל על השעון, כמעט 11 בלילה, מייק המסכן. "כן, סיימתי להיום", "או אתה בטח עייף, תלך להתקלח ולישון", "זה בסדר, כל עוד אני שומע אותך אני לא עייף" הארי הסמיק, שמח שיש בעולם הזה מישהו שאוהב אותו בצורה הזאת, אבל במהירות הוא חזר למציאות, כבר מאוחר ומייק חייב לנוח, הוא לא רוצה שהוא ישאר ער רק בגללו, "מייקי, תילך לישון, אני עייף בשביל לדבר הרבה" ירוק העיניים שיקר, מצידו לא לישון לעולם ולדבר עם מייק בלי סוף, אבל הוא לא יכול להיות אגואיסטי, במיוחד כשמדובר באנרגיות ובבריאות של מייק.
המדריך נאנח, אם הארי עייף אין לו זכות להתעלל בו ולהשאיר אותו ער, "ריי שלי, תישן טוב" , "גם אתה אהובי", "אני אוהב אותך", "גם אני אותך" מייק שלח נשיקה לטלפון ואחריו גם הארי ואז הגדול חיכה עד שהארי ינתק.
–
"אפשר את הטלפון שלי?" השרירי משך בכוח את הטלפון מידו של מייק.
"הוא דואג לך" בן זרק והתרומם מהספה, "על מה אתה מדבר?" מייק שאל בבלבול, "סתם, אני פשוט רוצה שתדע שהוא באמת אוהב אותך ודואג לך, הוא עושה הרבה בשביל שלך יהיה נוח יותר" השרירי חייך לפניי שהלך בחזרה לחדר שלו, משאיר את מייק לחשוב.
–
כשזרם המים עטף את גופו המיוזע והעייף של מייק הוא עזר לו לחשוב ולהירגע, מה אם להארי קשה עכשיו לבד? אולי זה שהוא עובד רחוק מהארי מזיק לקטן? אולי כדאי לו להתפטר? יכול להיות שבן התכוון שהארי לא מתלונן לגבי העובדה שהוא רחוק ממנו. בשביל להתחשב בו? יכול להיות שהארי מוריד מעצמו בשביל שיהיה לו טוב יותר?
מייק נאנח, אולי עדיף שהוא לא יחשוב על זה, יכול להיות שכמו רוב הפעמים הוא לא מבין את מה שאמרו לו בצורה הטובה ביותר. הוא אחרי הכל מאמין שהארי בכלל שמח שהוא עובד שם ומגשים את החלומות שלו, כן, הארי לחלוטין לא סובל מזה, נכון?
תגובות (0)