כשעזבת, האם שכחתי? פרק 70
כבר יותר מ2 לפנות בוקר והמוזיקה המשיכה להציף את בית הקפה, ארבעת הנערים המשיכו לרקוד, מתפראים להם כמה שהם יכולים.
–
"שב" ג'ון משך את הארי לכיסא שהניח באמצע, מושיב את הארי על הכיסא.
"תצלמי" הוא המשיך לחלק פקודות והפעם הוא פקד על מגי, שכנראה משכרות יתר עשתה את מה שביקש מבלי שום התנגדות והרימה את הטלפון, מצלמת וידיאו.
"תפעילי את השיר!" ג'ון צעק לאמילי והיא ציחקקה לעצמה כששינתה את המנגינה.
הולך להיות מעניין.
–
"אומייגאד " השטני השיכור כיסה את עיניו עם כפות ידיו כשג'ון התחיל לנוע מולו בצורה חושנית.
ארוכת השיער ציחקקה ונתנה לאמילי את הטלפון שלה שתמשיך היא לצלם ולאחר מכן הלכה למאחורי הארי, מורידה את ידיו למטה ואוחזת בהם, לא נותנת לו אפשרות לכסות את עיניו.
"תהנה תינוקי" היא לחשה לאוזנו של הקטן, "לא לא" הארי עצם את עיניו, לא מוכן להסתכל.
"ביצ' קטן שכמותך, לא תהיה חתונה אם לא תסתכל" הבלונדיני איים, גורם להארי להאנח ולפקוח את עיניו בחשש.
–
הוא צחק כל כך חזק שהוא היה צריך לעצור לכמה רגעים בשביל לנשום עמוק ואז שוב לצחוק בחוזקה.
ג'ון רקד כמו חשפן עקום, השכרות לא הייתה לטובתו של הבלונדיני, אבל הוא עדיין המשיך לנוע מול הארי, מרגיש הכי טוב עם עצמו.
"אני מת" הארי, שסוף סוף השתחרר מהאחיזה של מגי, ניגב את דמעות הצחוק שלו, מחליט למחוא כפיים ולעודד את האחר.
"ואו" אמילי עודדה, מתקרבת ומצלמת מקרוב את הכל, נותנת לג'ון רצון לעוד והוא התחיל לטפס בחושניות על רגליו של הארי שפער את עיניו בבהלה.
–
מגי צווחה מהתרגשות, מקפצת וצוחקת כשג'ון עשה תנועות גלים בחלקו העליון למול פניו של הארי המובך, נהנת לה מכל ה'מופע' של ג'ון.
—–
"אני רוצה להתקשר אליהם שוב" צ'אן אמר כשהניח את בקבוק הבירה הריק שלו, מודאג לגבי אחותו.
"גם אני רוצה להתקשר, מה אם הם כבר התעלפו מרוב שתייה? הם גם ככה היו נראים גמורים בפעם הקודמת כשהתקשרנו" דן אמר בחשש, בתוך תוכו הוא מפחד שג'ון יעשה שטויות כמו שהוא יודע שהקטן עושה כשהוא שיכור.
"אני מתקשר" מקס הודיע, כל הגברים במהרה הצטופפו מאחוריו, מסתכלים על מסך הטלפון, סקרנים לראות את המצב, מקס חייג ושיחת הוידיאו בוצעה.
—-
"מקס מתקשר, מגי!" אמילי אמרה כשהצלצול הפריע לה להמשיך לצלם את המתרחש.
"תעני" ג'ון אמר בערמומיות, מתכונן להפתיע את האחרים.
—–
"היוש" אמילי חייכה למסך, רואה את הגברים הסקרניים, "אמילי? מה עבר לך על הפרצוף?" צ'אן שאל בבהלה כשראה את לחייה האדומות והאיפור המעט מרוח על פנייה, מבחין בשכרות של אחותו.
"צ'אני שלי" היא ציחקקה, נושקת למצלמה, מזעזעת את הגברים שהיו צריכים לראות את שפתייה המחוצות על כל המסך.
"תזיזי את עצמך מהמצלמה" מגי נשמעה ברקע, לאחר שניות שפתייה של אמילי כבר לא כיסו את כל המסך והיה אפשר לראות את מגי.
—
"מגי!" מקס אמר בהתרגשות, לא משנה מה, מגי תמיד תהיה יפה בעיניו, גם עם השיער הפרוע והאיפור המרוח היא יכולה לכבוש אותו, במיוחד עם החיוך הגדול והתמים שלה.
"שלום לכם בננים, מה קרה שאתם מתקשרים פתאום?" ארוכת השיער שאלה בחיוך, מסתכלת על מקס באהבה.
–
"הכל בסדר שם? איפה ג'ון?" דן שאל בפחד, לא עונה לשאלתה של מגי באופן ישיר, אבל היא הבינה כבר את הסיבה שלהם לשיחת הטלפון הזאת, הם כנראה מפחדים שקרה משהו.
"אתה בטוח שאתה רוצה לראות אותו עכשיו?" מגי הפחידה את דן עוד יותר, מפחידה גם את האחרים, במיוחד את מייק כשהיא הסתכלה עליו בערמומיות.
–
"תראי להם אותי!" ג'ון צעק והאחרים יכלו לשמוע אותו מהצד השני, "כרצונך " היא ענתה וסובבה את המצלמה אל מקור הסקרנות, מתקרבת אל שני הגברים, רוצה לתת לבנים האחרים לראות טוב יותר את המתרחש.
–
"אני לא מאמין " בן מלמל, לא יודע אם כדאי להמשיך להסתכל כשראה את ג'ון על הארי, רוקד מעליו בחושניות.
"ג'ון! מה אתה עושה לעזאזל? תרד ממנו עכשיו" מייק התפרץ, לוקח את הטלפון מידיו של מקס.
הגברים מהרו ללכת הפעם למאחורי מייק, ממשיכים להסתכל בבהלה.
"לא לא ולא" ג'ון הוציא לשון למסך, "בייב, תרד מהארי" דן ביקש בעדינות למרות שרצה למשוך את ג'ון מהארי.
כשג'ון הבין שזאת הזדמנות טובה לזעזע אותם עוד קצת, הוא חייך ורכן להארי המבולבל שהסתכל לרגע על הטלפון, מביט עמוק בעיניו של מייק, מובך כל כך.
–
"תסתכל לכאן" הבלונדיני ציחקק, מזיז את פניו של הארי אליו לפני שנשק לו, מפתיע את כולם, במיוחד כשהעמיק את הנשיקה, מבהיל את הארי שלא ידע מה לעשות, במיוחד לא כשהוא תחת השפעת אלכוהול.
–
"ג'ון!" אמילי צעקה ומשכה, למזלם של כולם, את הנער השיכור מהנער הלא פחות שיכור.
ג'ון כבר לא נראה במסך ורק הארי היה נוכח.
–
ירוק העיניים הביט בהלם על ג'ון, מנגב את שפתיו ולאחר מכן מסתכל על מייק ההמום גם כן, "א-אני" הוא מלמל, לא יודע מה להגיד.
–
"תלכו מיד לישון, כולכם!" מייק אמר בכעס, רואה עד כמה שהם עמוק בתוך השכרות.
אומנם גם הבנים שאיתו והוא שיכורים אבל הם לחלוטין יכולים כרגע להבין את מה שקורה.
–
"לא רוצה " ג'ון התבכיין ברקע, הבנים לא יכלו לראות אותו מתפתל בין זרועותיה של אמילי שלא נתנו לו לזוז.
–
"אין רוצה או לא רוצה, אתה הולך לישון תכף ומיד!" דן אמר בכעס, מפתיע את ג'ון בגישה שלו.
מגי יצאה מההלם הריגעי והזיזה את הטלפון לג'ון ואמילי, עכשיו אפשר היה לראות את הבחורה והבחור החשופים שנלחמו אחד בשני.
"פאק אתה סקסי" ג'ון פלט כשראה את המבט הכועס של דן, "תכעס עליי יותר" הוא מלמל, גורם לדן להאנח.
–
"נלך לישון" היה ניתן לפתע לשמוע את הארי אומר בשקט, "מעולה" מייק אמר, "עכשיו" הוא הוסיף לפני שניתק את השיחה במפתיע.
–
"הוא ניתק " מגי אמרה, נאנחת.
"הוא כועס עליי" הארי נאנח, נאבק בדמעות אבל ללא הצלחה, בוכה.
"ששש תינוקי, אני בטוחה שהוא לא כועס" מגי הלכה אליו, מחבקת אותו בחוזקה, "אנחנו פשוט שיכורים מדיי בשביל לחשוב כראוי, אני בטוחה שהם יודעים את זה " אמילי הוסיפה, עוזבת את ג'ון והולכת לחבק את הארי.
"בסך הכל השתעשענו" הבלונדיני הגן על מעשיו, הולך גם הוא להארי, מחבק אותו "מצטער, לא רציתי שזה יצא ככה" ג'ון הוסיף והארי הנהן לחיבוק, נותן לאחר להבין שהוא יודע, "הכל יהיה בסדר" מגי ליטפה את ראשו של האחר.
"בואו פשוט נישן".
השקט מילא את בית הקפה המבולגן.
—-
"מצטער בשמו של ג'ון" דן שהרגיש לא נעים ממעשיו של ג'ון, ביקש סליחה ממייק.
"זה בסדר דן, אני רגיל להבעת חיבה שלהם, זה לא שאני כועס בגלל זה, פשוט אני מאוכזב מרמת השכרות שלהם" הרקדן הרגיע את האחר.
"אני באמת לא מבין אותם" צ'אן מלמל לעצמו, רוצה למחוק את כל מה שראה מזכרונו.
"אני מקווה שהם באמת הלכו לישון" מקס אמר, מודאג.
"הם הלכו" מייק ענה בבטחון, יודע שהארי יעשה את מה שהוא אומר.
—-
הנחירות הציפו את הדירה מלאת הגברים הרדומים, רק מייק היה ער, חושב על הארי בעיקר.
'לעזאזל אני מקנא' מייק חשב לעצמו, הוא לא זכה לנשק את הארי כל כך הרבה זמן, והוא צריך לראות מישהו אחר נוגע בו ומנשק אותו, גם אם זה ג'ון וגם אם הוא יודע שהכוונות של הבלונדיני לחלוטין שונות משלו, הוא עדיין מקנא כל כך.
מייק נאנח, מקווה שהארי לא פיענח את מעשיו שלו בצורה שגוייה, יודע שהארי לפעמים לוקח את מעשיו ודבריו בצורה שונה לחלוטין ממה שהתכוון.
—-
הארי נאנח, מלטף את ראשו של ג'ון ששכב רדום על זרועו הפרוסה.
ג'ון בכה לא מעט עד שנרדם, מפחד שעשה משהו רע ושהרס הכל.
השטני חשב לעצמו, נזכר במבט של מייק, מפחד שמייק כועס עליו כל כך.
"הארי?" הקטן שמע לחישה, הוא הרים את ראשו מעט, רואה את מגי.
"מממ?" הוא ענה לה בשקט, "אפשר לחבק אותך?" היא שאלה, הוא חייך אליה והנהן, פורס את הזרוע השנייה שלו על הספה הקטנה.
מגי זחלה בעדינות על המשכב הרך, נשכבת על הזרוע הרכה של חברה הטוב ומכסה את עצמה.
"אל תחשוב יותר מדיי, אני בטוחה שמה שאתה חושב לא נכון" מגי נשקה ללחיו של הארי, מנסה להרגיע אותו כאילו והיא ידעה על מה חשב.
"תודה" הארי לחש כשהיא הצליחה להרגיע אותו במעט, מקרב אותה אליו, מחבק אותה ונושק לראשה.
"אני מקווה שאת צודקת", "אני צודקת, הוא אוהב אותך יותר מהכל, דבר שכזה לא יגרום לו לכעוס עלייך, אני בטוחה שהוא מקנא יותר משהוא כועס, זה מייק המיסטר קנאי להזכיר לך" היא צבטה את לחיו של הארי , "עכשיו תרגע ותישן" היא לחשה לפני שעצמה את עינייה, נרדמת במהירות.
–
הארי ציחקק, מסתכל על אמילי ששכבה על ספה אחרת, מתפרסת על כולה בנינוחות, מכוסה בשמיכה חמימה.
לאחר מכן הקטן הסתכל על שני הרדומים שעל זרועותיו, בודק שהם מכוסים במלואם.
רק אחרי שבדק כשהכל בסדר איתם, הוא הסתכל על התקרה, ממלמל משהו למייק שנמצא רחוק ממנו ורק לאחר מכן נרדם.
—-
מייק גיחך כשדן, שישן לידו בספה, נבהל מהנחירות של עצמו והתעורר לשנייה אחת לפני ששקע שוב בשינה.
בעל עייני הדבש הרים את ראשו מהספה והסתכל על מקס ובן שישנו על המיטה הזוגית, לאחר מכן הוא הסתכל על צ'אן שישן בספה נפרדת מהם, רואה שכולם עמוק בתוך השינה.
–
מייק נאנח לעצמו בעייפות, נשכב על צידו, גבו לדן.
"אני לא כועס" מייק מלמל, אומר את זה יותר להארי מאשר לעצמו, "גם אני לא " דן, שכנראה שמע את מילותיו של מייק בתוך חלומו, מלמל מתוך שינה לפני שחיבק את מייק במחשבה שזה ג'ון.
–
מייק המופתע הביט לאוויר במבט מזועזע לפני שנתן מרפק לבטנו של דן.
בן זוגו של ג'ון נפל מהמכה על הריצפה והתעורר בבהלה בזמן שמייק עשה את עצמו ישן, מתאפק לא לצחוק על השרירי.
–
"איפה אני?" דן דיבר לעצמו, מסתכל לצדדים, "אה" נפל לו האסימון והוא שיפשף את בטנו שכאבה לו מסיבה לא ברורה, מחליט לעלות שוב לספה ונשכב עם גבו לגבו של מייק.
–
הרקדן חייך ועצם את עיניו, כדאי להפסיק לחפור בתוך מחשבות מעיקות, הכל יהיה בסדר ואם תהיה אי הבנה הוא יסביר את עצמו.
עכשיו כדאי לו להטעין את עצמו באנרגיות לימים הבאים.
–
לאחר מספר שניות מייק נרדם, חולם על הארי המבויש בחליפת החתן שמחכה לבואו.
תגובות (0)