כשעזבת, האם שכחתי? פרק 71

"החנות סגורה!" מגי צעקה כששמעה דפיקות על דלת החנות, מתעוררת מהשינה הארוכה ומתרוממת מהספה שבה המשיכו לישון עמוקות הארי וג'ון, מחובקים.

היא זרקה מבט חטוף לאמילי, שהיה נראה כאילו היא הולכת להתעורר בקרוב, במיוחד כשהדפיקות בדלת לא פסקו.

מגי נאנחה, משפשפת את ראשה הכואב ויוצאת מהחדר, מתקדמת לעבר הכניסה.
–

"אמרתי שהחנות לא פתוחה, יש גם שילוט על הדלת" מנהלת החנות אמרה לדלת הסגורה, יודעת שעדיף לא לפתוח את הדלת כשהיא נראת ככה ללקוחות שלה.
–
"זה מקס, תפתחי" הקול המוכר הקפיץ את ליבה, "אני לא יודע למה, אבל זה שהחלונות מכוסים, מלחיץ אותי ממה שיש הפנים" אמילי שמעה את קולו של דן.

"למה באתם?" היא שאלה בבלבול, עדיין לא פותחת את הדלת.

"מגי, את יודעת מה השעה עכשיו?" אדום השיער שאל וארוכת השיער הסתכלה על השעון שעל הקיר "שיט" היא מלמלה כשהבינה שכבר כמעט 4 בצהריים, "גם אף אחד ממכם לא עונה לטלפון, את יודעת כמה דאגתי?" מקס אמר בייאוש, באמת שהוא פחד נורא.
–
"את יכולה לפתוח?", "מייק? למה אתה כאן?" מגי לא הבינה למה הוא בא, הרי רק ממחר בבוקר הוא יכול לראות את הארי, יש להם בוק תמונות לעשות, מה מביא אותו לכאן?

"כי בעלי לעתיד שם והוא לא עונה לשיחות ממני, שלא לדבר על מה שקרה בלילה שגרם לי עוד יותר לבוא לראות מה קורה"
–
"הבאנו לכם גם בגדים" קולו של בן נשמע פתאום, "תגידי לאמילי שתלבש משהו" קול אחר נשמע, זה היה צ'אן.
–
מגי נאנחה, חושבת לרגע ומחליטה לפתוח מעט את הדלת, ראשה מבצבץ לבחוץ.

מקס כחכח בגרונו כשראה את פרצופה המבולגן, "קחי" הוא הושיט לה את הבגדים הנקיים והארוכים ליתר דיוק, "תתלבשי ואז תתני לנו להיכנס" הוא אמר בזמן שסגר באיטיות את הדלת.
–
אחרי מספר שניות הדלת נפתחה כולה בבום אחד, אבל מגי לא הייתה מול הדלת, אמילי הייתה, שיערה פרועה ואיפורה מרוח מעט, גופה חשוף כמו שהיה בלילה.

הנמשכים לנשים מהר הרקינו את ראשם, לא מסתכלים עליה, בעוד שדן ומייק נאנחו, "תשימי על עצמך משהו" בן מלמל, קולו סדוק ולא יציב.

"מה אתם עושים פה?" היא מלמלה, עדיין לא מפוקסת.
–
"אמילי!" מגי שיצאה מהשירותים אחרי שסדרה את עצמה, ראתה את המתרחש ורצה מהר לדלת, מסתירה את אמילי בגופה שלה, "תביאו לי את הבגדים שלה" היא אמרה במהירות, חוטפת מידו של צ'אן את הבגדים של אמילי וסוגרת את הדלת, משאירה את הגברים מובכים בחוץ.

–
"משוגעת! איך יכולת לפתוח ככה את הדלת? יש לך מזל שאלו היו רק הבנים שלנו", "מה כבר עשיתי?" אמילי שפשפה את פניה, כאילו לא זוכרת איך היא נראת, אבל כשהביטה על מגי הלבושה היא פערה את עינייה והסתכלה באיטיות על גופה שלה, פותחת את פיה בהלם, "אכלתי אותה" היא אמרה ולקחה מידה של מגי את הבגדים, הולכת לשירותים ונועלת את עצמה שם, מייבבת מבושה.
–
דלת החנות נפתחה שוב, הבנים במהירות הרכינו את ראשם, "זה בסדר" אמילי אמרה והם החזירו את מבטם מעלה, "כנסו" היא פתחה את הדלת, הבנים נכנסו בחשש למקום המסתורי.
—
אמילי כרסמה את ציפורניה כשיצאה מהשירותים, חוששת ממה שעומד להגיע.

כשהגיעה למרכז החנות היא הופתעה לגלות שהבנים כבר ניקו את רוב החנות, המבטים שלהם היו מזועזעים ומשועשעים כאחד, היא הבחינה באיך שהם מסתכלים על כל המוצרים דמויי איבר המין שהיו בחדר בהומור, אפילו מקס זרם ושם קשת של אברי מין על ראשו, מקבל ציחקוקים ממגי, זה היה חמוד.
–
"אהמאהמ" היא מלמלה וכולם הסתכלו לעברה, "התפקחת?" מגי שאלה בחיוך ואמילי הנהנה במבוכה, "יופי, תעזרי לנקות" צ'אן אמר, מעדיף לא להזכיר את מה שקרה ולתת לאחותו להרגיש בנוח, אומנם הם טובים בלריב, אבל הוא יודע מתי כדאי להניח לדברים.
—

"כבר חמש, תתעורר" ג'ון הכה חלושות את מצחו של הארי שמלמל בעייפות, "אני קם" הבלונדיני הודיעה, נעמד מהספה ויוצא מהחדר.
–

"אומייגאד" הוא קפא כשראה את כולם מסתכלים עליו בזמן שישבו באחד מהשולחנות.

"מה אתם עושים פה?" הוא צווח והסתיר את החזה שלו- שכבר לא קושט במדבקות, ואת מפשעותו.

"תרגע, אף אחד כאן לא נמשך אלייך חוץ מדן" אמילי הודיעה, גורמת לכולם להנהן.

"תתלבש עכשיו!" דן נעמד והלך במהירות לג'ון עם בגדים בידיו, "עכשיו " הוא הניח את הבגדים על ידיו של הבלונדיני.

"מה אתם עושים כאן?" ג'ון אמר בזמן שלקח את הבגדים, מכסה איתם את גופו.
"במיוחד מה אתה עושה כאן?" הוא הביט על מייק, "באתי לראות את הארי", "לא!" ג'ון אמר בתוקף, גורם למייק לצחקק, "כן!" הרקדן אמר, שולח לג'ון מבט רציני וכועס, "במיוחד אחרי שצירפתת אותו, הייתי נורא רוצה לראות אותו" מייק המשיך, גורם לאחר להביט עליו בזעזוע וללכת מהר וברוגז לשירותים, לא מאמין שמייק מסרב לו.
—

מייק נעמד מהכיסא, לוקח את הבגדים של הארי, הוא מצא את זה שג'ון בשירותים כהזדמנות טובה ללכת לבדוק מה עם אהובו.

"אתה הולך אליו?" מגי שאלה, לא צריכה להגיד בדיוק למי כי זה דיי ברור, מייק הנהן.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לחכות למחר?" האסייתית שאלה ומייק הנהן שוב, "בטוח".

"תהיה עדין ואל תעשו דברים רועשים בפנים" מגי הזהירה, גורמת לאחרים לצחקק, "אל תדאגי, לא יהיה משהו כזה" רקדן אמר בחיוך והתקדם לדלת החדר, נושם עמוק לפני שפתח את הדלת לחדר החשוך שהיה עטוף בריח אלכוהולי, נכנס בשקט לתוכו וסוגר אחריו את הדלת, נועל אותה.

–
הוא חייך כשהבחין בהארי שישן בשלווה על הספה, מכוסה כולו בשמיכה.

הרקדן הדליק את האור, רואה איך שגבותיו של הארי מתכווצות, שומע את מלמוליי ההתלוננות של הישן לפני שהתקדם לעברו, מרים מעט את השמיכה ונשכב ליד הארי לאחר שהניח את הבגדים על הריצפה.

–
השטני הריח ניחוח מוכר, מתקרב לגוף שנשכב לצידו.

"ג'ון, שמת משהו ששייך למייק?" הארי מלמל, עיניו עוד עצומות.
מייק חייך, מתאפק לא לטרוף את הדבר החמוד שלצידו.

"אתה מזהה אפילו את הריח שלי, אה ריי?"

הארי עצר את פעולת הנשימה שלו, מרגיש כאילו שליבו נפל מצוק כששמע את קולו של מייק והבין שהוא זה שבעצם שוכב לצידו.

הזמר פקח באיטיות את עיניו, מרים את ראשו ולשנייה אחת עניהם הצטלבו, עד שהקטן כיסה את ראשו, "למה אתה פה?", "כמה פעמים אני צריך לשמוע את השאלה הזאת?" מייק שאל בזמן שחיבק את האדם העטוף, "באתי לראות אותך " הוא הוסיף, הארי חשב שהוא הולך למות עוד שנייה מהתרגשות, הוא לא ראה את מייק ולא הרגיש אותו כל כך הרבה זמן, הוא חשב שהוא הולך להשתגע.

"מ-מחר" ירוק העיניים מלמל, "כן, אני יודע שמחר החתונה ומחר הבוק ומחר היינו צריכים להיפגש, אבל אני לא יכול להתאפק עוד" הגדול נאנח ונשק לראשו המכוסה של הארי.

–
"אני נכנס" מייק הודיעה לפני שהכניס את ראשו מתחת לשמיכה, מסתכל על הארי שבהה בו הביישנות.
–

"אתה יפה כל כך" חום העיניים אמר בחיוך בזמן שליטף את הלחי של הארי, מסתכל על גופו החשוף כמעט במלואו של השטני, נוגס בשפתיו כשידו עשתה את דרכה מלחיו של הארי לצווארו, ואז לצד גופו העליון עד שהגיעה למותניו, מעביר בהארי צמרמורת.
–
"קיבלת הרבה מתנות?" מייק שאל, אחיזתו בצד מותנו של הארי התחזקה, הקטן הבין לאיזה מתנות הוא מתכוון והנהן באיטיות, "מעולה, גם אני קיבלתי לא מעט מתנות בשבילנו" ירוק העיניים כחכח בגרונו כשהרגיש שהמגע של האחר משפיע על גופו.

מייק הבחין בפרצופו המשתנה של הארי, יודע בדיוק את הסיבה, מוריד את עיניו ומסתכל על איבר מינו העומד של הקטן.
–
"אני באמת מחזיק את עצמי מלעשות משהו ואתה מחליט לעמוד?" מייק דיבר אל איבר מינו של הארי, גורם לאחר להסמיק ולהסתיר את מפשעתו ההורמונלית עם כפות ידיו.

"מייקי" הארי לחש, גורם למייק להסתכל עליו בהתרגשות למשמע כינויו, "מחר" הקטן לחש, "ריי" האחר אמר ברצון, "לא" הארי השיב, מסתכל על מייק בהתחננות, יודע שהוא לא יצליח לשלוט בעצמו אם מייק לא יעצור.
–
מייק נאנח והנהן לבסוף בהבנה, "מחר אני לא אוותר" הוא הזהיר ונשק לאפו של הארי, יודע שאם יגע בשפתיו של האחר, הוא ישכח שויתר הפעם ויעשה כרצונו לגופו של הארי.

"תתלבש ותצא" מייק התרומם מהספה, רואה שהארי רוצה לעצור אותו אבל נלחם בעצמו לא לעשות זאת, הרקדן חייך לעצמו לפני שפתח את הנעילה ויצא מהדלת.
—
"נו, איך היה?" בן שאל, מקווה שהארי לא מסוחרר מהאלכוהול, "הוא מתלבש ויוצא" מייק אמר, חוזר להתיישב איתם, סופג מג'ון מבטים רצח, "אני מקווה שלא הזדיינתם" הבלונדי פלט, מפתיע את כולם מהכנות שלו.

"הייתי נורא קרוב לזה" מייק המשיך להפתיע את האחרים, גורם לג'ון להשתגע.
—
"זונה אחד" העצבני פלט כשהארי יצא לבוש מהחדר, הארי היה מובך אבל גיחך לעצמו מהתנהגותו של ג'ון, מניח לעצמו שמייק אמר משהו שגרם לו להיות ככה.

"תרגע ג'ון, לא קרה כלום" הארי אמר בחיוך.

"צ'אן!" הארי נופף לאסייתי, מקבל ניפוף בחזרה, "איך הייתה הטיסה?" , "היא הייתה בסדר, מחלקה ראשונה אחרי הכל" האסייתי השוויץ, "למה אתה עומד עדיין שם?" כחול השיער שאל בבלבול כשהבין שהארי עדיין צמוד לדלת החדר.

"אני מסריח מאלכוהול, אני אלך לנקות את עצמי קצת" הוא חייך במבוכה, מסתכל על מייק לשנייה ומסמיק לעצמו כשהרקדן בדק את המפשעה שלו, לא רוצה שידע שכבר טיפל בבעיה שלו והלך מהר לשירותים, לא יודע שמייק כבר הבין לבד מה קרה כשהשאיר אותו לבד.

—

"אנחנו נלך עכשיו" צ'אן הודיע לאמילי, "בן אתה בא איתנו?" האסייתית שאלה, והשרירי הסתכל על אחיה, "תבוא" צ'אן מלמל, לא מסתכל על בן, לא אוהב את הסיטואציה המוזרה שנוצרה.

"אתם כבר הולכים?" מגי שאלה, "גם אנחנו הולכים" דן אמר "נחכה להארי ונלך הביתה" הוא הוסיף.

"אלך אחרי שאראה את הארי" מייק אמר בחיוך, סופג מהבלונדיני קללות שקטות.

מגי הנהנה "נלך אחריהם הביתה" היא אמרה באהבה למקס שחייך אליה, "צריך לנוח כמה שיותר, מחר הולך להיות יום עמוס במיוחד" מגי הזכירה לכולם מה בעצם הולך להיות מחר, "לחלוטין" אמילי הסכימה.

–
הארי יצא לבסוף מהשירותים, רואה שאמילי, בן וצ'אן כבר הלכו, מבין שהכל נגמר להיום.

"סוף סוף יצאת" ג'ון ניגש להארי, משלב את זרועו בזאת של הארי, מסתכל על מייק בהתגרות, שוכח שמייק הוא גם לא אחד שמוותר.

"אני הולך" הרקדן אמר והתקדם לעבר שני הנערים, לא מבזבז זמן ותופס את פניו של הארי, רוכן קדימה ומנשק את האחר, עיניו לשנייה הסתכלו בערמומיות על ג'ון ההמום, לפני שעצם את עיניו, בעוד שהארי פער לרגע את עיניו, לא מצפה למה שקרה, הוא מצמץ רבות לפני ששקע בנשיקה ועצם את עיניו, נותן למייק לנשק אותו.
–
מייק התרחק מעט מהארי "בחדר לא יכולתי לנשק אותך, אבל עכשיו אני יכול, אני יודע שאם לא אשלוט בעצמי יהיה מי שיעצור אותי מלעשות לך משהו אחר" הוא חייך כשהסומק בלחייו של הארי התכהה.

"משוגע" ג'ון ירק, "עכשיו אני יכול ללכת" מייק ציחקק לפני שגנב ניקור נוסף משפתיו של הארי והלך משם, עושה תנועת הצדעה למקס שציחקק מההתנהגות של מייק.

הרקדן יצא מהחנות, עולה על האופנוע ונוסע עד לבית.
–
"מטורף! הוא מטורף!" הבלונדי אמר בכעס, "ובגלל מי זה יכול להיות?" מגי זרקה שאלה רטורית, "אחרי הכל אתה מנעת מהם מלהיפגש, מן הסתם שכשהם יפגשו יקרה משהו שכזה, תגיד תודה שהם לא שכבו בחדר" היא ענתה לשאלה של עצמה.

"מגי אני פה את יודעת" הארי אמר במבוכה, "אני יודעת תינוקי שלי" ארוכת השיער התקדמה אל החבר האהוב שלה, טופחת על ראשו, "לך להתקלח ולנוח בבית של ג'ון ודן, מחר הולך להיות יום שיקח ממך הרבה אנרגיות" , ירוק העיניים נאנח בהתרגשות "ניפגש מחר" הוא חייך אליה ועינייה התמלאו לפתע בדמעות.

"תלך" מגי הסתובבה, לא רוצה שהארי יראה אותה בוכה, "אני הולך" הארי אמר , מחייך למקס ומהנהן אליו לאחר שמקס הנהן אליו בצורה שאומרת לו לא לדאוג למגי.
–
"אוהב אותך מגי" הארי אמר לפני שיצא מהחנות עם ג'ון ודן, כשהדלת נסגרה מגי חיבקה את מקס בחוזקה ובכתה אל חזהו, לא מאמינה שמחר הארי שלה, שאיתו גדלה, הולך להתחתן עם מייק, שגם איתו היא גדלה.
–
"יהיה בסדר מגי, הארי ומייק ילדים גדולים", "בשבילי הם תמיד ישארו קטנים" , "הם יהיו בסדר", "אני יודעת, זה פשוט מפחיד אותי, אני לא רוצה שזה יפגע בהם בעתיד מתישהו" , "אין לך מה לדאוג, הם התנהגו עד עכשיו כמו זוג נשוי, הם עברו לא מעט דברים בשביל שהזוגיות שלהם תישבר בקלות" מקס הרגיע את מגי, עכשיו הוא רק צריך לדעת איך להרגיע את עצמו.