כשעזבת, האם שכחתי? פרק 72

אם הארי היה בן אדם מאמין הוא בטוח היה מוצא את עצמו מתפלל לישוע או לחסד או לכל דבר אחר שיציל אותו מהמשוגע שמולו.
–
"ג'ון, לנשום!" מגי צעקה כשהבלונדי קיבל התקף לחץ, "תשב ותשתה מים" הארי הושיט לו כוס עם הנוזל הקריר, מקווה שזה לפחות יקרר את ההתרגשות הבלתי נשלטת של הגבר הצווחן.
–
"תמשיכי, אבל כמו שאמרתי!" ג'ון התיישב ליד הארי, מסתכל על איך שניקול מעצבת להארי את השיער בבית שלו על המיטה.

ניקול נאנחה והנהנה, מסרקת את שיערו הרך של הארי, עושה את הכל מדויק, מסדרת כל שיערה במקומה, לוקחת את חבילה השיער עם כף ידה, לאט לאט ובעדינות היא קשרה את השיער השטני לעיגול באמצע ראשו האחורי של הארי, מוסיפה פרח שחור ופרח לבן לעיגול האחורי, מסובבת את הארי אליה מחייכת אל הגבר היפייפה שלמולה.

"אם לא היית של מייק הייתי קופצת עלייך" היא הסתכלה עליו בהערצה, "חמודה, היה לך תור ארוך מאוד אם זה היה המצב" ג'ון גיחך, מסתכל על חברו האהוב ועל איך שניקול מסדרת את שיערו של הארי, הוא חשב לעצמו שמצא התאהבות חדשה, עיצוב שיער.
–
המתולתלת ציחקקה בזמן שסידרה את שיערו מקדימה, מורידה שני שבילי שיער מקדימה ועושה מהם צמות קטנות, כשסיימה היא הרימה את הצמות, מצמידה כל אחת לצד אחר על ראשו של הארי ומחברת אותם לשיער האסוף.

"זהו" היא חייכה בגאווה, "נו ג'ון, מרוצה עכשיו?" האישה המלאה שאלה בחיוך, לפי השתיקה ההמומה של ג'ון והדמעות שהציפו את עיניו, היא הבינה שהוא מרוצה.

"התתחתן איתי תינוקי?" מגי כרעה ברך, מושיטה להארי את טבעת האירוסין שהוריד כבר בבוקר, הארי חייך, עיניו זרחו אל ארוכת השיער, והיא הבינה שהיא באמת מאוהבת ביופי של הארי, "תהיה שלי" היא אמרה בהיפנוט, חוטפת מכה בראשה מג'ון "בחלומות שלך מכוערת" הוא ציקצק, לוקח ממנה את הטבעת ומכניס אותה לשרשרת, לאחר מכן הוא שם את השרשרת על צווארו של הארי ומכניס את השרשרת מתחת לחליפה, נאנח ומסתכל עמוק לתוך עיניו של הארי "זה היום שלך הארי"
—
"יאללה הלימוזינה כאן, מייק והבנים האחרים כבר בבית חולים, גם אמילי שם" מגי אמרה, מאופרת ולבושה בשמלה ורדרדה, עקביה הלבנים החמיאו לה.
גם ג'ון היה כבר מאורגן, לובש חליפה ורדרדה גם כן, פפיון ורדרד קישט את החולצה הלבנה והמכופתרת שלו, שיערו הבלונדיני חלק מאחורי אוזניו, יפייפה כמו תמיד.

"יאללה" ניקול אמרה לבסוף, דוחפת את כולם מחוץ לדירה של ג'ון, מרוצה מעצמה שהצליחה להתארגן בעצמה ולסדר את כולם במהרה.
—

ליבו של הארי פעם בחוזקה ככל שהם התקרבו לבית החולים, נעזר בהנחיות של מגי לאיך לנשום עמוקות ולהירגע.
–

"הגענו" הקול של הנהג נשמע מהרמקולים שהיו על הגג הפנימי של הלימוזינה, מקפיץ את כל מי שהיה בתוך הלימוזינה, לאחר מכן הוא צפר, מקפיץ את כל מי שהיה מחוץ ללימוזינה.
—
"הוא פה" מאריה אמרה בהתרגשות, מצחקקת לג'ימס וללאונרד שעמדו לידה.

מייק הסתכל על הלימוזינה, נושם עמוק, מסתכל על הוריו הנרגשים ועל ההורים של חבריו האחרים, מקבל טפיחות מהבנים לפני שרץ במהירות ללימוזינה, החיוך לא יורד לו מהפנים, רץ כאילו אין מחר, שיערו השחור עף ברוח.

–
"הוא רץ" ג'ון אמר בהתלהבות, לא רוצה להודות שזה חמוד בעיניו, "מה לעשות? ל-לצאת?" הארי שאל בבלבול, רואה את אהובו רץ לקראתו.

"תחכה שהוא יפתח את הדלת" מגי אמרה בחיוך, "הוא נאה" היא הוסיפה בחיוך.
—

מייק הגיע לדלת, נושם עמוק ומסתכל על החלונות השחורים, יודע שהארי מסתכל עליו מבפנים.

הרקדן כחכך בגרונו לפני שפתח את הדלת באיטיות.
—
"או, או" זה מה שמייק הצליח להגיד כשהסתכל על הגבר שלו.

מייק הושיט לאחר כמה שניות של הלם את ידו להארי, הקטן חייך ואחז בכף ידו של מייק, יוצא מהלימוזינה, אחריו יוצאים השאר.
–
הארי ציחקק כשקיבל שריקות וקריאות עידוד מהאחרים שהיו מעט רחוקים ממנו, גורם לליבו של מייק לפעום עוד יותר מהר, החיוך של הארי זה החולשה הכי גדולה שלו.
–
"היי" הארי מלמל, עיניו הירוקות זורחות למייק, החיוך הגדול שלו נצנץ לקראת מייק, ומייק מצא את עצמו בוהה בו.

"מייק?" הארי שאל, מלטף את לחיו של מייק, מעיר את האחר.
"ה-היי" הרקדן אמר לבסוף, מניח את ידיו על כתפיו של הארי, מלטף את כתפיו ולאחר מכן מסדר את העניבה של הקטן, נאבק בדמעות שהצליחו לזלוג כבר מעיניו.

"אתה כבר בוכה?" ג'ון חייך, מחליט לעזוב את שניהם ולהתקדם כבר לאנשים מאחור, רואה איך שדן מתרגש גם מהזוג וגם מהמראה שלו.

מגי וניקול החליטו להתקדם גם הן לאחרים, נותנות לזוג כמה דקות להיות לבד.
–

הארי נאנח, צועק קדימה ומחבק את מייק, "גם אני התגעגעתי, גם אני מתרגש, גם אני אוהב אותך" הוא אמר לחיבוק החם, נושק לעורפו של מייק.
–
"יא! עדיין לא להתנשק!" היה אפשר לשמוע את הצעקה של ג'ון מרחוק, מה שגרם לגברים המחובקים לצחוק יחדיו.

"שנילך?" הארי שאל בזמן שניגב את דמעותיו של מייק והאחר הנהן, אוחז בידיו של הארי לפני שהתקדמו לעבר האנשים שחיכו בחצר בית החולים.
–
"כולם כבר בוכים?" הארי ציחקק וניגב הפעם את דמעותיו שלו, רואה איך שכולם בוכים, מחבק בחוזקה את ההורים של מייק ואת של חבריו, קורא להם אמא ואבא, אחרי הכל הוא גדל בבתים של חבריו תקופה ארוכה.
–

"המטופלים שלי" ג'ימס התקדם אל הגברים שהיו פעם תחת השגחתו הרפואית, אוחז בידה של מאריה.
"ג'ימס" הארי אמר בשמחה, מחבק את הרופא שלו, לאחר מכן מחבק את מאריה שנראתה בריאה להפליא, שיערה כבר עבר את עורפה במעט.
–
"אתה מתרגש?" הילדה לחשה בתמימות לאוזניו של מייק כשהייתה בזרועותיו, "מאוד" הוא לחש לאוזנה בחזרה, מקבל ממנה צחקוק מתרגש ומבויש, "אני שמחה" היא אמרה לפני שחיבקה את מייק שוב, הארי חייך למראה האבהי של מייק ומאריה, מנסה תוך כדי להרגיע את אמילי שבכתה לחיבוק שלו.
—-

"בואו נתחיל!" ג'ון הכריז, יש עוד יום ארוך לפניהם והטקס שהם עושים עכשיו הוא לא הרישמי.

–

המנגינה השקטה התחילה, חולים, רופאים, אחים ואחיות התחילו לצאת ולהצטרף לחגיגה, כולם הוזמנו לטקס הקטן.

מייק עמד בתוך מעגל פרחים, לצידו השמאלי עומדים צ'אן, מקס, דן ובן, בצד הימני שלו עמד לצידו הארי, לצידו הימני של הארי עמדו ג'ון, מגי ואמילי.

ההורים והמכרים הקרובים ישבו בכיסאות, לא כל מי שהם הזמינו לחתונה הגדולה הוזמן לבית החולים, הם השתדלו להזמין מספר מצומצם של אורחים לבית החולים, את הקרובים ביותר אליהם.

—

"שלום, אני ג'ימס, הרופא האחראי על מייק והארי, שניהם מטופלים שלי, אומנם בשני נושאים שונים, אבל שניהם הפכו להיות השראה גדולה שלי" ג'ימס נאם, מרגש את כולם במילותיו.

"אני חייב לציין שזה דבר יפייפה להחליט לעשות טקס חתונה בבית החולים, זה משהו ייחודי והראשון מסוגו כאן בבית החולים שלנו, זה רק מראה לנו עד כמה שהעבודה הקשה שלנו כרופאים וכחולים משתלמת".

ג'ימס נעצר לרגע וחייך לזוג הצעיר, ממשיך בדבריו לאחר מכן.

"מייק והארי הם דוגמה מצויינת לזוג שעבר לא מעט דברים בבית החולים הזה, אני יותר ממאמין שהם נותנים לנו כאנשי צוות בית החולים, ולחולים עצמם, תקווה שבסופו של דבר אפשר להחלים וליצור זכרונות יפיפיים וארוכים יחדיו, אני רוצה לאחל להם את כל הטוב שבעולם, שניפגש רק בנסיבות משמחות, ושיהיה להם המון מזל טוב" ג'ימס ניגב את דמעותיו, מחבק את הזוג המאושר והדומע, מקבל תודה ענקית מהם.
–

"עברתי לא מעט בבית החולים, עשרות טיפולים, אלפי זכרונות, אלפי חוויות, הרבה חברים והרבה מלאכים שהולכים לצידי עד היום, הזמנים שלי כאן לא היו קלים, אבל המחשבה על הארי עזרה לי להתמודד עם כל טיפול שקיבלתי, התמיכה מהמשפחה, מהחברים ומהרופאים עזרה לי מאוד, בית החולים הפך לבית קטן שלי, תמיד אזכור אותו ותמיד אהיה אסיר תודה לכל מי שהיה לצידי ברגעים הקשים האלו" מייק עצר לכמה רגעים, אוחז בדמעות שעמדו בגרונו, הארי לחץ חזק יותר את ידו בידו של האחר, מרגיע אותו.

"לכל המטופלים שכאן, אני מאחל לכם בריאות ואושר, אני מקווה ומאמין שיום אחד כולכם תבריאו ותחיו באושר" הרקדן הסתכל על הארי, "ואתה" הייתה שתיקה והארי הסתכל בעיניים גדולות על מייק, מצפה למה שיש לו להגיד.

"אתה הכל בשבילי, אתה התרופה שלי, האושר שלי, החיוך שלי, אני מסתכל עליך ורואה את כל הטוב שהעולם יכל להציע לי" מייק חייך כשראה איך שהארי מתרגש ממילותיו, מנגב דמעה שברחה מעיניו הירוקות של אהובו, "תודה לך על הכל, תודה שאתה שלי, שאתה אוהב אותי, שאתה רוצה לחיות לצידי עד הסוף וגם אחריו, תודה שאתה מי שאתה, תודה שאתה מקבל אותי כמו שאני" חום העיניים הסתכל על בעלו לעתיד באהבה טהורה, מתקרב אליו ונושק למצחו, מקבל קריאות התלהבות, "אני אוהב אותך כל כך, אוי כמה שאני אוהב אותך הארי" מייק אמר כשהתרחק מעט, לא יכול לחכות ורוכן קדימה, רוצה לנשק את הארי.

—
כולם צחקו בקול כשג'ון זינק וחסם את שפתיו של הארי עם כף ידו, מונע מהנשיקה להתקיים, "עדיין לא" הוא אמר בבהלה, "תורו של הארי לדבר" הוא הוסיף, מזיז את ידו רק לאחר שמייק התרחק והנהן אליו שזה בסדר.
–
"אממ, היי" הארי אמר במבוכה, מקבל בחזרה כמה קריאות 'היי' וציחקוקים

"אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה חלק מחייו של מייק כשהוא היה מטופל כאן, אני מודה לכם שהצלתם לי אותו ושנתתם לו את האפשרות להמשיך לחיות" הארי חשב לרגע, מסתכל על לאונרד, לאחר מכן על צ'אן וג'ימס, ולבסוף על מייק, מחליט להגיד את מה שרצה רוצה להגיד.

"יש מישהי שאני רוצה להודות לה, מישהי שתמכה במייק ושעדיין ממשיכה להיות לצידו, אני רוצה להודות ללונה שמסתכלת עלינו איפשהו שם למעלה " הארי הרים את עיניו לשמיים, מעביר צמרמורת בגופם של האחרים "לונה! תודה שדאגת למייק, אני שמח שלמייק יש מישהי כמוך לצידו, בבקשה תמשיכי להגן עליו ועל כולם, את חלק גדול מהחיים של מייק, את הפכת להיות אישיות חיה בתוכו, רק מלהסתכל עליו אני יודע שאת מדהימה, תודה, באמת תודה לך" הארי חייך, דמעה זלגה מעינו, נופלת על לחיו כשהוריד ויישר את ראשו, רואה את לאונרד בוכה, עיניו הביעו תודה ענקית להארי.

מייק עטף את כתפיו של הארי, מצמיד את צידו אליו.

"אני יותר ממאושר שפגשתי את מייק, אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיו, עברנו לא מעט דברים לא קלים ביחד, אבל אם היו אומרים לי אותם שוב, הייתי עובר אותם שוב, המקרים האלו הפכו אותנו לחזקים יותר, הם הפכו אותנו למי שאנחנו היום" הארי חייך והסתכל על מייק.

"אתה יותר מהאיש שאני אוהב, אתה הוא אני, ובלעדייך אני לא הארי, בלעדייך אני מישהו שאני לא רוצה להיות, זכיתי בך מייק, אני לא יודע איך ולמה, אבל אני מאושר שאפשרת לי להיכנס לחייך, גם אני אוהב אותך, יותר מהכל"
—

"הארי, אתה נשבע להיות לצד מייק בטוב וברע? לאהוב אותו ללא גבולות? לתמוך בו ולהיות הכתף החמה שלו? אתה נשבע לחיות איתו לנצח ולהישאר לצידו, להאמין בו ולהיות נאמן לו?" ג'ון נאם את ההשבעה, כמו שהבטיח הוא לא בכה והחזיק את עצמו.

"אני נשבע" הארי אמר בקול נרגש, מסתכל על מייק שמשך את שפתו התחתונה, לא מאמין שזה באמת קורה.

"מייק, אתה נשבע להיות לצד הארי בטוב וברע? לאהוב אותו ללא גבולות? לתמוך בו ולהיות הכתף החמה שלו? אתה נשבע לחיות איתו לנצח ולהישאר לצידו, להאמין בו ולהיות נאמן לו?" ג'ון שאל שוב, הפעם את מייק.

"אני נשבע, אהיה לצידו תמיד" מייק אמר בחיוך נרגש, מושך באפו.

היה שקט, אפשר היה לשמוע ייבובים שקטים, משיכות אף ומלמולים שקטים, כולם הסתכלו באיך שמאריה הגישה את הטבעות לזוג הצעיר, רואים איך שמייק מכניס את הטבעת לאצבע המורה של הארי בידו הימנית, לאחר מכן הארי עשה את אותו הדבר למייק, הם נשואים.
–
"למה אתם מחכים? תתנשקו" ג'ון אמר בצחקוק, מרשה לעצמו לבכות עכשיו.

מייק הסתכל על הארי, אוחז בלחייו של הארי בעוד שהאחר הרים את ידיו ועטף את עורפו של מייק, מלטף את שיערותיו של בעלו, מחכה שמייק יפעל.

והנה זה קרה, שפתיו הרועדות של מייק נגעו בעדינות בשפתיו הרועדות של הארי, הדמעות שלהם ירדו והתחברו יחדיו כשלחיהם התנגשו ביחד, הנשיקה התעמקה מעט, עניהם של הילדים מכוסות.

——-
היו ריקודים, ברכות חמות ואיחולים, כיבוד ושתייה.
מייק רקד, הארי שר, זה היה רגע קטן שיזכר לעוד שנים ארוכות בבית החולים, עשרות תמונות וסרטונים צולמו, הרבה דמעות זלגו והרבה צחקוקים התגלגלו מגרונם של רבים.
—

"תודה שבאתם" הארי ומייק ברכו לשלום את האורחים אחרי שניקו ביחד את האיזור, מסרבים לא לעשות כלום.

רבים מהאורחים הנוכחים יגיעו לחתונה בערב, הזוג המאושר קיבל כמה מתנות מאנשי בית החולים ואפילו מהחולים, הזוג קיבלו מהם תודה על שהחליטו לעשות משהו בבית החולים ולשמח אותם.

—

"תעלו" ג'ון אמר מהר, מכניס את הזוג הנשוי לתוך הלימוזינה וסוגר את הדלת, נותן לנהג את המיקום הבא שלהם לפני שהלך למכונית החדשה של דן, כל החבר'ה האחרים גם עלו על המכוניות, נוסעים אחרי הלימוזינה.

—
"צילמתם הרבה תמונות?" ג'ון שאל את דן והאחר הנהן, "מעולה" הבלונדיני שמח, הוא יכניס גם אותם לבוק.
–
"אתה מאמין שהם כבר בעל ובעל?" מגי שאלה את מקס, אוחזת בידו בזמן שנהג והוא חייך "זה מרגיש כמו חלום, מי היה מאמין שנעשה שתי חתונות ביום אחד" מגי ציחקקה "כן, עוד סיבה ללמה הם מיוחדים כל כך".

—-
"איך אתה?", "אני בסדר, מוזר לי קצת" בן ענה לאמילי, מסתכל עליה מהמראה של הרכב, חושב שהיא יפה, היא הנהנה אליו, "ואתה צ'אן?" היא הסתכלה על אחיה שנהג לצידה, "לא יודע איך להסביר, אני שמח שהם ביחד, מה שהארי אמר על לונה היה באמת מדהים" הוא חייך, "נכון" אמילי הסכימה.
—

"מייקי" הארי נשק לכף ידו של מייק- שמצא את עצמו בוכה בלי סוף לתוך עורפו של הארי, מוצא בזמר נחמה ואנרגיה, שואב ממנו כוח ופורק את ההתרגשות שלו.

הארי חיבק את מייק בחוזקה, מגחך לעצמו שהבין שמייק בוכה יותר ממנו, מחייך בהקלה כשהבין עד כמה שבעלו אוהב אותו.

"אני שמח" מייק אמר, "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם לא הייתי פוגש אותך שוב, אם לא היית סולח לי" הוא הוסיף, "ששששש" הארי הרים את ראשו של מייק, אוחז בפניו של מייק, מסתכל עליו ולאחר מכן נושק לעיניו הלחות, "אל תחשוב על זה, בוא נחשוב רק על הטוב מעכשיו והלאה, בוא לא נחשוב על 'מה אם' בוא נחיה את ההווה והעתיד מבלי חרטות או פחד מהעבר" מייק הנהן לבסוף אחרי שתיקה ארוכה והסתכלות בעיניו של הארי.

הרקדן התקדם להארי, אוחז בעורפו החשוף של הזמר ומקרב אותו אליו, מאושר שהנהג לא יכול לראות אותם.

שחור השיער הצמיד בחוזקה את שפתיו לשל הארי, מפיל את האחר לשכיבה.
השטני חייך לנשיקה, ידיו אחזו בכתפיו של מייק, מחליט להעמיק את הנשיקה.

הלשונות שלהם ליטפו אחת את השנייה, מרקדות יחדיו, הלבבות שלהם פעמו כמעט באופן אחיד, פעימות מהירות וחזקות שהוכיחו להם עד כמה שהם זקוקים לשני.
–
מייק ניתק את הנשיקה ראשון, מסתכל בחוסר אמון על הגבר היפייפה שלו ששכב מתחת לגופו שלו, התסרוקת של הארי כבר התבלגנה, שפתיו היו נפוחות ואדומות, עיניו הירוקות הביטו עליו באהבה ורעב, הוא היה נראה פראי, הוא אהב את זה, הוא החליט לנשק מעט את עורפו של הארי, רוצה לשמוע קצת גניחות שקטות מהאחר.

הבעיה של מייק זה טיימינג, בדיוק כששפתיו נגעו בצווארו של הארי הלימוזינה נעצרה וקולו של הנהג נשמע ברקע, "הגענו".

הארי צחק בקול כשהביט על מבט המבואס של מייק, "אני אתן לך לעשות מה שאתה רוצה כשהכל יסתיים" הארי אמר בעיניים ערמומיות, נוגס בשפתו התחתונה של מייק לפניי שדחף את מייק קלות ממנו, משאיר אותו מופתע לרגע ויוצא משם, מייק ישב כמה שניות בפנים לפני שגיחך לעצמו ברצון ויצא מהלימוזינה.

—
"אומייגאד! מה לעזאזל עשיתם?" ג'ון צווח בבהלה כשראה את שני הגברים מבולגנים, השיער שלהם היה כל כך מבולגן, החליפות כבר לא ישבו במקום והשפתיים שלהם היה התיעוד הטוב ביותר למה שקרה בלימוזינה.

הבלונדיני הכה את כתפיו של מייק, "תשלוט בעצמך" הוא הסתכל על הרקדן בזעזוע.

"ניקול, תעשי איתם משהו!" אמילי אמרה במהירות, ניקול חייכה "אל תדאגו, אתם תראו כמו חדש" המלאה אמרה, הולכת לרכב שלה ומוציאה משם ערכה עם מוצרי שיער, מתחילה לפעול.
—

"מעולה" מגי הסתכלה על הגברים שנראו נורמלי סוף כל סוף, "מתחילים בצילומים, כולם להוציא את המצלמות "

הבנים הלכו לרכבים, מוציאים את המצלמות המקצועיות שהשאילו מבית הספר, ממקמים אותן במקום טוב.

הצילומים היו בפארק גדול, הדשה הירוק והפרחים הרבים היו יפים לזוג, היה מעיין גדול ששם הם הצטלמו גם כן, תמונות רבות, נשיקות, חיבוקים, צחוק שנתפס במצלמה, חיוכים, מבטים, השיחות הקטנות בניהם גם נתפסו במצלמה, ג'ון במיוחד רצה את הרגעים האלו, רוצה שזה יראה הכי טבעי שיש, אפילו את הפרצופים שמייק עשה להארי הוא ביקש לתעד, את הבכי ואת ניגוב הדמעות, את ההליכה באחיזת ידיים, את הלחישות באוזניים, את ההסמקות ורגעי המבוכה, את קשירת הנעליים שמייק קשר להארי אחרי שגילה שהשרוכים שלו נפרמו, הם צילמו הכל, את הריצה של הארי כשראה גן שעשועים באיזור, את איך שמייק דוחף את הארי בנדנדה, את השיחה עם הילדים הקטנים שהיו נראים נרגשים למראה הגברים החליפות, הם אפילו צלמו את הנפילה של הארי כשמעד מאבן כשרצה לרדת מהנדנדה, הם צילמו את איך שמייק קפץ לעזרתו, את הצחוק שלהם לאחר מכן, את איך שמייק ניקה את הארי מהחול, את צביטת הלחיים וליטוף השיער, הם תיעוד את הרגשות והתחושות, את ההתנהגות, את האהבה והאושר, הם תיעדו במספר רב של תמונות, את תמצית חייהם של הארי ומייק.

—
"סיימנו " ג'ון התמתח, מרוצה מהתמונות, "זהו?" הארי שאל וקיבל הנהון ממגי.

"אנחנו ניקח את התמונות לבית הספר ונעצב אותם, ניפגש באולם" אמילי אמרה לפני שבמהירות לקחה כמה מצלמות והכניסה למכונית של צ'אן, בן לקח את השאר ונכנס למכונית.

שלושת החברים נסעו לכיוון בית הספר, יש להם עבודה לעשות.

"הגיע הזמן לסוע לאולם ואז אתם תצטרכו להתפצל לכמה רגעים, צריך לשנות לכם את הסטייל" ניקי אמרה בחיוך, קורצת למייק מבלי שהארי יראה.

"הרגע הגדול לפניכם" ג'ון רקע ברגליו, "יאללה, מהר לזוז " הבלונדיני מחא כפיים, גורם לאחרים לזוז מהר יותר ולהתחיל לסוע, לא שוכח להזהיר את הגברים לא לעשות משהו הלימוזינה.
—

הייתה שתיקה קצרה בלימוזינה, היה אפשר להרגיש את המתח וההתרגשות.

הארי היה הראשון להסתכל על מייק, "בוא נתנשק" הוא אמר, תופס את תשומת ליבו של מייק שהביט עליו, "אני לחוץ" הארי הוסיף והרקדן משם עמוק, "גם אני" הוא לחש לפני שרכן קדימה להארי, מנקר את שפתיו.

"רגע" הארי דחף מעט את מייק, מצמיד אותו למושב, הוא נעמד בכיפוף וזז בזהירות למול מייק, מתיישב על הגדול מבניהם.

"ככה זה טוב" הארי לחש לפני שנשק בעדינות את שפתיו של מייק, לקח לאחר כמה שניות להתעורר מהבועה שלו ורק אז לאחוז במותניו של הארי ולצרפת אותו, מרגיעים אחד את השני.

זה עוד מעט קורה.