כשעזבת, האם שכחתי? פרק 74

bl_bar 11/03/2018 728 צפיות אין תגובות

"בוא נלך הביתה" מייק אמר בחיוך, אוחז בכף ידו של הארי שחייך גם הוא "בוא נלך הביתה" הקטן השיב, יוצא עם מייק מחדר המלון, לובשים את אותן החליפות מאתמול.

"אתה מתחיל לעבוד עוד מעט", "כן, נעבוד ביחד באותו המקום, אני מקווה שיהיה בסדר" הארי הודה בחשש, "כל עוד אנחנו ביחד יהיה בסדר, לא אשאיר אותך לבד" חום העיניים אמר בכנות, משלב את אצבעותיהם ביחד, גורם להארי להוריד מבט לידיים המשולבות ולחייך לעצמו באושר לפני שהרים את ראשו והחליט לצעוד לכמה רגעים בדילוגים בזמן שהניף את הידיים המחוברות קדימה ואחורה.

מייק זרם איתו, מצחקק באושר, אומנם הם נראו מוזרים לאנשים ברחוב, אבל כל עוד הם ביחד להיות מוזרים זה לא דבר שלילי.

הם התקדמו ביחד, מחליטים ללכת ברגל לכיוון הבית עד שיתעייפו ויזמינו מונית.
—-

עברו חמישה ימים מיום חתונתם, הם ראו רק אחד את השני במשך ארבעה ימים, חיים בתוך עצמם, מתנתקים מהעולם, יוצרים זכרונות וחוויות לעתיד, נהנים מהשעמום ומהנורמה.

הם בעיקר העבירו את הימים במנוחה בבית, צופים בטלוויזה מחובקים על המיטה, עושים אמבטיות חמימות עם קצף ביחד, מנהלים שיחות קטנות על מה יקרה ועל מה שקרה.

מתחברים בלילה, בבוקר ובצהריים, נוגעים אחד השני, מסתכלים אחד על השני, נושקים אחד לשני.

היו דגדוגים והיו מלחמת כריות, הם אפילו החליטו להילחם בניהם בצחוק, מנסים לראות מי יפול ראשון.
לבסוף הם נפלו על המיטה, צוחקים בקולי קולות ומרימים את ידיהם מעלה, מסתכלים על הטבעות ולאחר מכן שוב אחד על השני, מחייכים באושר.

אתמול היה להארי מפגש אחרון עם אלברט ולאונרד בבית הקפה של מגי, הם דיברו על הפרטים האחרונים לפני כניסתו לתפקיד.

כשהמפגש הסתיים הוא היה עסוק בלספר למגי ולג'ון קצת על הימים שהיה לו ולמייק, חוטף אפילו מספר לא מועט של מכות מבוכה כשהנהן בחיוב על השאלה של אם הם התנסו בכמה מהמתנות שקיבלו.

מייק גם היה עסוק אתמול, הוא העביר את הדברים האחרונים שהם צריכים למחייה שלהם בחדר שבבית הספר, אומנם הם לא יתגוררו שם, אבל הם יצטרכו להעביר שם מדי פעם לילות, הוא גם נפרד ביחד עם אמילי מצ'אן בשדה התעופה כשהאסייתי טס בחזרה לקוריאה, הולך להמשיך את קריירת הריקוד המצליחה שלו.

כשלבסוף היו ביחד, הם עדיין לא זכו לנוח, מכינים תיק לטיול שיהיה להם מחר.

"הולך להיות כיף" הארי אמר בהתרגשות, מצחקק לעצמו, עוזר למייק לסדר את הבגדים והמוצרים שלהם בפנים.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה לעבור את היומיים האלו רק איתי?" מייק מלמל כשהתרמום וחיבק את הארי מאחור, מניח את סנטרו על הכתף של הארי, מסתכל עליו בהערצה.

"אתה יודע שאני הייתי שמח להישאר איתך ככה לנצח, אבל אנחנו חייבים ללכת, אני בטוח שנהנה עם כולם, הם גם לקחו ימי חופש בשביל זה" הארי ליטף את ידיו של מייק.

"בוא נסיים מהר ונהנה לנו" הקטן פלט בחיוך, אצבעותיו מלטפות בחושניות את הורידים הבולטים בזרועותיו של האחר.

מעשיו של הארי הקפיצו את גבותיו של מייק שהופתע בחיוב, גופו של מייק התמלא באנרגיה והוא במהירות שחרר את החיבוק, נושק ללחיו של הארי והולך להמשיך לסדר את התיק שלהם, משאיר את הארי לצחקק.
——

"מייקי קום" הארי, שלבש רק בוקסר, קפץ על גבו החשוף של מייק שישן על ביטנו.

הקטן התרגש, היום הם הולכים לצאת לטיול עם כל החבר'ה.

"מממ" מייק מלמל בקול צרוד, משתעל כשהארי קיפץ עליו חזק יותר.

"ר-ריי, אני מת" הוא אמר בדרמטיות, גורם להארי לצחוק ולהפסיק את הקפיצות.

ירוק העיניים רכן מטה ונשק לעורף החשוף של מייק, "תקום, אני אכין לנו אוכל" הוא לחש באהבה, מלטף את כתפיו של מייק לפני שהתרומם ממנו, נותן לאחר להתמתח ולהתעורר.

—-
"מזל שהכנו את התיק כבר אתמול" הקטן אמר בזמן שאכל, דוחף כמויות גדולות של צנימים לפיו ונחנק מעט, משתעל.

"תאכל לאט" מייק אמר בדאגה, מוזג במהירות להארי מים וטופח על גבו,"תודה" הזמר אמר בפה מלא, שותה את נוזל חסר הטעם.

"האוכל לא בורח, תאכל לאט ובזהירות, במיוחד כשזה משהו יבש" מייק אמר בכעס, נשמע כמו הורה אחראי, זה גרם להארי להחזיק חיוך ולהנהן ברצינות, לא רוצה לעשות משהו שיגרום למייק לחשוב שמילותיו לא השפיעו עליו.

"יופי, תמשיך לאכול" הרקדן ליטף את ראשו של הארי לפני שחזר למקומו ולהתיישב, מרשה לעצמו להמשיך לאכול, ממשיך לפזול מעלה אל הארי בדאגה שיחנק שוב.

הצפירות בחוץ העידו שהם הגיעו.

"הם פה" הקטן אמר בחיוך מאושר, מייק הנהן אליו והרים את התיק, שמח לראות איך שהארי זורח מאושר רק מלהבין שהוא הולך לראות את האנשים שאוהב.


"אומייגאד! יפה שלי" מגי זינקה על הארי, מחבקת אותו באהבה "התגעגעתי", "רק אתמול ראית אותו, תתרחקי ימגזימנית אחת" ג'ון אמר בעוקצנות, נותן למגי תחושה שהיא מגזימה עם התגובה שלה, אבל כשמגי התרחקה אחרי שזרקה לו מבט כועס, ג'ון צווח בהתרגשות, מקפיץ את כולם.

עם דמעות אושר בעיניו הוא מחץ את הארי המבוהל שכנראה לעולם לא יתרגל להתפרצויות של הבלונדי, "ואני המגזימנית" מגי ירקה בזלזול.

"אהמאהמ, ראיתם אותו אתמול, תרשו לי לחבק אותו גם כן" אמילי התבכיינה, דוחפת את הצווחן המזועזע ומחבקת את הארי.

"ומה איתי? אני לא אמור לקבל גם חיבוק או לפחות ברכת שלום?" מייק אמר בזלזול ציני, עושה את עצמו נעלב.

"אתה רוצה חיבוקי?" דן אמר בערמומיות, קורץ למקס ושניהם התקרבו לגבר המבולבל בצעדים חשודים.

"ניתן לך חיבוקי ונישוקי" מקס אמר בחיוך, "לא לא, לא צריך, זה היה בצחוק" מייק צעד לאחור, רוצה לברוח, אבל לצערו ברגע פתאומי שני הגברים קפצו עליו, מחבקים אותו ונושקים ללחייו, משאירים את האחרים לצחוק על הסיטואציה ולמייק פשוט לעצום את עיניו בחוזקה ולהתחנן בתוך תוכו שזה יסתיים מתישהו בקרוב.

"תעזבו לי את הבעל" הארי החליט להפסיק את המגע של הבנים ממייק, מנתק את החיבוקים של הגברים האחרים, מסתכל בשעשוע על מייק שהודה לו עם עיניו.

הגדול פרס את ידיו לרווחה, מחכה שהארי יתן לו חיבוק מנחם.

הארי התקרב לרקדן באיטיות, נותן למייק תחושה שהוא הולך להיות בקרוב בין זרועותיו.

הצחוק חזר כשהארי הסתובב בחדות למקס ולדן וחיבק אותם, משאיר את מייק המום.
לבסוף מייק ציחקק, מוותר ואומר שלום לשאר האנשים.

"מקווה שדאגת לנסיכה שלי" זה היה השלום של בן למייק אחרי שהתחבקו בקצרה, "כמה פעמים אני צריך להגיד לך שהוא לא הנסיכה שלך" הרקדן שם שני אצבעות למול עיניו ולאחר מכן כיוון אותם לבן, מזהיר אותו מבלי באמת רצינות.

"הארי! קוראים לי הארי, לא נסיכה, תיזהר!" הקטן הצטרף לאזהרה, אבל לבסוף הוא חייך באושר לפני שחיבק בחוזקה את השרירי, "מגודל" הוא אמר לחיבוק, "נסיכה" בן השיב, כאילו ולא שמע את שני הגברים, מקבל אגרוף לגבו מהקטן.

"טוב, מספיק עם כל המגע הזה, אני מקנא" ג'ון אמר ברוגז, מושך את הארי לצידו.

"אתם נוסעים איתנו, נכון?" הבלונדיני שאל את מייק והגבוה הנהנן, "בהתחלה חשבתי אולי ניסע באופנוע אבל זה יהיה מעייף להארי, אני מעדיף שהוא ישן ברכב אם הוא יהיה עייף בנסיעה" , "כמה רומנטי" אמילי פלטה, טופחת על כתפו של מייק בגאווה, "משתדל " הוא השיב וקרץ לאמילי, גונב "אווו" מהאחרים המשועשעים ממעשיו.

"זהירות שהארי לא יתחיל לקנא" בן אמר בשעשוע, "תדאג לעצמך לגבי הקינאה כרגע" מייק אמר בשעשוע, מושך את אמילי אליו ומחבק את צידה, מתגרה בבן שגם ככה מרגיש מבולבל. מייק כבר הבחין ברגשות המתבשלים של בן לאמילי.

"למה אתה מתכוון?" האסייתית שאלה בבלבול, מסתכלת לשנייה על מייק ולאחר שהרים את כתפיו ועשה מבט תמים, היא הסתכלה על בן שהזיז את עיניו במהירות.

"אל תגיד לי" ג'ון מחא כף בהתרגשות, מתקרב לבנג'מין בסקרנות, "אתה דלוק על אמילי?", "מה?" כחולת העיניים שאלה בבהלה.
כל העיניים כוונו לבן.

"מ-מה פתאום, היא בכלל לא הטעם שלי" השרירי כחכך בגרונו, מסתכל על אמילי בזלזול, "גם אתה לא שלי" היא הסתכלה עליו בכעס, "בוא ניסע" היא אמרה במהירות, יוצאת מהחיבוק של מייק ונכנסת למכונית של מקס.

"יכול להיות שהיא גם דלוקה עלייך?" ג'ון שאל בחיוך, "גם? אמרתי לך שאני לא דלוק עליה" בן אמר בכעס ילדותי, נכנס גם הוא לרכב של מקס, יושב בצד השני מאמילי, שניהם הסתכלו מחוץ לחלון השני, מתעלמים אחד מהשני.

"הם לחלוטין דלוקים אחד על השני" מגי מלמלה, "בואו ניסע" היא הוסיפה, "כן, בואו ניסע לים" הארי יצא מההלם הרגעי שחווה מהסצנה שהייתה מקודם, מושך את מייק לאחר שהכניסו את התיק לתא המטען, למושב האחורי של הרכב של דן, מחכה בהתרגשות ששני האחרים יכנסו.
—–

"הוא כזה חמוד" ג'ון נמס, מסובב את גופו מהכיסא הקידמי ויושב על ברכיו, מתחיל לצלם תמונות של הארי שישן על כתפו של מייק, מחובק לצידו של האחר.

"תישב כמו שצריך" דן אמר ומשך את ג'ון לישיבה רגילה, חוטף סטירה לכף ידו מהבלונדיני.

"הבהלת אותי" העצבני אמר בכעס, "מעדיף שתיבהל מאשר שתעשה משהו שיכול לסכן אותך וזה גם מסיח את דעתי מהכביש".

ג'ון הרים את צד שפתו העליונה בזלזול, מגלגל את עיניו, "אל תדבר איתי עד שנגיע, שגם זה לא יסיח את דעתך במקרה" הוא הציב עובדה, מסתכל מחוץ לחלון.

מייק ציחקק מאחור, רואה דרך המראה את המבטים הקטנים שדן שלח לכיוונו של ג'ון, יודע שהוא רוצה לברר מה עם האחר.


"שמעתי אתמול מהארי קצת על מה שעשיתם בימים האחרונים ביחד" ג'ון החליט לדבר, מסתכל על מייק מהמראה הקידמית, "אני מקווה שהוא אמר דברים חיובים" הרקדן השיב, מסתכל על ג'ון גם כן מהמראה הקידמית.

הבלונדיני ציחקק, "אני לא יכול להגיד שלא, אני שמח שאהבתם את המתנות" הוא קרץ לשחור השיער, דן גיחך, "הוא נראה כל כך תמים, קשה לי לדמיין אותו אחרת" השרירי אמר, "אל תדבר, תתרכז בנהיגה" ג'ון אמר בכעס, כנראה שנעלב מעט מבן זוגו אחרי שאמר שהוא מסיח את דעתו.

"לא אמרתי לך לא לדבר, אמרתי לך לא להתנהג בצורה מסוכנת בזמן נהיגה" הנהג אמר בייאוש, מחליט להתעלם ממבטי הלייזר שיצאו מעיניו של ג'ון.

"בכל מקרה" מייק החליט לשבור את הקרח, "הוא תמים גם כשאנחנו עושים דברים לא תמימים ביחד" הרקדן חייך, מחבק את הארי חזק יותר אליו.

"אל תשתגע יותר מדיי, התחת של הארי צריך לקבל יחס מיוחד" ג'ון אמר מבלי לצנזר את מחשבותיו, גורם לדן ולמייק לצחקק בחוזקה, מה שגרם להארי להתעורר.

"מממ, מה מצחיק?" הארי מלמל בעייפות, "או התעוררת?" ג'ון קפץ מכיסאו, מסובב רק את חצי גופו להארי, מתחשב בדן.

הזמר שפשף את עיניו, מרים את ראשו מעט ומסתכל על מייק המחיוך שהסתכל עליו, "ישנת טוב?" הרקדן שאל והזמר הנהן, נושק לקו הלסת של מייק לפני שהסתכל על ג'ון, "על מה דיברתם שהם צחקו ככה?" ירוק העיניים היה סקרן, הבלונדיני ציחקק "אמרתי למייק שיהיה עדין לתחת שלך" שוב ג'ון היה כן יותר ממה שצריך.

הארי הרים את ראשו מכתפו של מייק, "השתגעת?" הוא שאל במבוכה את חברו המשועשע, מקבל הרמת כתפיים תמימה מג'ון "לא אמרתי משהו שהוא לא נכון" , "מה אתה אומר הארי? להיות יותר עדין איתך?" מייק התגרה, מקבל מהארי מכה לכתפו.

"תמשיך להיות כמו תמיד" הארי מלמל לבסוף בשקט, "אומייגאד! שובב שכמותך" ג'ון אמר בהתרגשות, " זה הילד שלי" הוא הוסיף, מכה את הירך של דן בהתרגשות, שוכח שכעס עליו.

"אני מבין" מייק אמר ברצון, צובט את לחייו הסמוקות של האחר, "אהיה כמו תמיד".


צלצול הודעה נשמע מהטלפון של ג'ון, הוא הסתכל וצחק בקול, "תראו מה מגי שלחה" הוא הראה לאחרים את התמונה, "אם צ'אן היה רואה את זה" מייק ציחקק, מסתכל על התיעוד של בן ואמילי ישנים ראש לראש.

"איך הם הגיעו למצב הזה אני באמת לא יודע" הארי אמר בחיוך, "אני מקווה שאם באמת הם מרגישים אחד לשנייה משהו, אז שילך להם טוב ביחד" הוא הוסיף, "לחלוטין" ג'ון הסכים.

"אפשר שירים?" מייק ביקש ודן הנהן בהסכמה "לחלוטין" הוא ענה, נותן לג'ון לחבר את הטלפון שלו לנגן המוזיקה שבאוטו ולהפעיל את השירים.

"כןןןן" ג'ון צעק, מניף את ידיו כשהשירים האהובים שלו התחילו להתנגן, שר אותם.

במהירות האוטו התמלא בצרחות שירה וריקודים מכל הנוכחים ברכב, נהנים להם מהרגע הקטן הזה.

"אנחנו עוד מעט מגיעים" מקס אמר למגי, היא הנהנה בעייפות, "תלכי לישון כשנגיע, לא היית צריכה להישאר ערה כל הנסיעה" הוא שלח יד מההגה מלטף את רגלה, "זה בסדר, בטח כשנרד אני אהיה שוב עירנית" היא הניחה את ידה על ידו, "לא רציתי שתישאר ער לבד, זה לא כיפי" היא הוסיפה בחיוך.

"מממ" מלמול נשמע לפתע מאחור, שני הקידמיים הסתכלו מהמראה הקידמית לאחור, רואים שבן מתחיל להתעורר.

הם גיחכו בציפייה למה שיקרה כשיבין איך הוא ואמילי קרובים, אבל הם הופתעו לראות את בן מסתכל בהפתעה רגעית על המצב, אבל לאחר מכן הוא פשוט הרים את עצמו לישיבה רגילה ויישר את אמילי לשינה בישיבה ישרה, מסתכל לאחר מכן עליהם "הגענו?" הוא שאל בקול צרוד.

אמילי כחכחה לבסוף בגרונה "עוד מעט" היא ענתה לבסוף, מקבלת הנהון הבנה מבן.

"הגענו, אני אחנה ליד מקס" דן אמר, רואה את האחרים שהיו ברכב השני, עומדים ומנופפים להם שיבואו כבר.


הארי מתח את ידיו, משחרר את העייפות מכתפיו.
"איזה מקום יפה" ירוק העיניים אמר בחיוך מאוהב, מתאהב ביופי של הים.

"מצאתי שטח טוב בשבילנו, זה קרוב להכל וזה אחזור מוצל, בואו נפרוק ונשים שם את הדברים שלנו" מקס אמר וכולם התחילו להוציא את הדברים מתאי המטען.

"מזל שהשגנו לנו שני אוהלים גדולים ל8 איש כל אחד, המשפחה של דן גדולה אז הם נתנו לנו" ג'ון התיישב על המחצלת הגדולה מתחת לעצים שנתנו צל נעים ליושבים מתחת, הבלונדי נתן להארי, מגי ואמילי שישבו שם, בירה קרה מאחת הציידניות שהביאו.

מסתכלים על הבנים המרוכזים והמיוזעים שלהם בונים את האוהלים.

"אתם בטוחים שאתם לא צריכים אותנו?" אמילי צעקה להם, "לא! אנחנו מסתדרים" מקס צעק, אבל זה לא באמת היה נראה ככה.

"ויתרתי" הארי אמר כשהבין שהם מסתבכים עם האוהלים הגדולים.
הוא סיים את שאר הבירה שלו בשלוק אחד לפני שהתרומם, מחליט ללכת לעזור להם, לבסוף כולם התרוממו מהמחצלת, הולכים לעזור.

"באנו לעזור" מגי אמרה בחיוך, "אין צורך בייב, תנוחי לבנתיים", "נחתי מספיק, אתה זה שצריך לנוח" היא הוסיפה לפני שהתחילה לעזור למתוח ולסדר את האוהל.

"סיימנו" הם אמרו באושר אחרי שסדרו את האוהלים והכניסו את הדברים החשובים לתוכם, אוהל אחד יהיה להארי, מגי, אמילי וג'ון והאוהל השני יהיה לשאר הבנים.

"בואו נשחה קצת ואז נאכל" מגי אמרה, מבלי לחשוב פעמיים היא פשטה את בגדייה, חושפת בקיני צהוב, גורמת למקס להסתיר אותה בטבעיות עם גופו, מסתכל מסביב על האנשים הזרים, לא רוצה שיסתכלו עליה, "תזוז" ארוכת השיער שמה לב להתנהגות שלו, "אתה מביך" היא מלמלה.

הארי ציחקק, אוחז בחלק התחתון של חולצתו, מרים אותה, חושף את גופו העליון, מייק גם כן חסם את גופו של הארי עם גופו.

"יש לך היקי" ג'ון אמר בשעשוע להארי, "איפה" הארי חיפש בדאגה על גופו, הוא לא זוכר שראה אחד, "צחקתי" הבלונדי ציחקק, מוריד גם הוא חולצה, "לי יש" הוא גיחך כשהצביע על עצם הבריח שלו, עיגול אדמדם היה מונח שם.

השטני הסתכל על דן שהסתכל עליו בשעשוע, "אופסי" דן אמר לפני שהוריד גם הוא חולצה, חושף את שריריו.

"תוריד גם" הארי אמר למייק שעדיין ניסה לחסום אותו מהעולם, "עוד מעט, כשתיכנס למים" מייק אמר, "התאפקתי מספיק " הארי השיב, דוחף את מייק ממנו ומוריד לאחר את החולצה במהירות "אני יכול להגן על עצמי לבד" השטני הוסיף, מתרחק ממייק והולך למגי שהתמרחה בקרם הגנה, לוקח ממנה קצת ומתמרח בעצמו, נעזר בה כשהצטרך מישהו שיעזור לו למרוח על גבו.

"אל תציקו להם" אמילי אמרה למייק ומקס שהסתכלו על מגי והארי מרחוק, "זה לא כיף שמגבילים אותך או שמקנאים יותר מדיי" היא הוסיפה, הולכת לזוג המתמרח עם בקיני כחול, לוקחת מהם קרם הגנה.

"איזה מהממת" מגי אמרה כשראתה את האסייתית, עוזרת לה גם כן להתמרח מאחור, "תודה גם את מהממת לא פחות" אמילי החמיאה בכנות.

"ג'ון בוא להתמרח" מגי צעקה לבלונדי שהתחיל לעשות פוזות למול הבנים הזרים שעמדו מרחוק, "אני רוצה להשתזף" הוא צעק לה בחזרה, "בוא עכשיו" היא צעקה לו בכעס, כמו אמא מודאגת, מה שהקפיץ אותו וגרם לו ללכת אליה.

"שמת לי יותר מדי" ג'ון להתבכיין, אבל אמילי המשיכה למרוח אותו בקרם הגנה, "אתה תשרף אם לא תתמרח מספיק, לא יהיה לך סקס עם דן, זה מה שאתה רוצה?" היא לחשה והוא פער את עיניו בבהלה, לוקח כמות גדולה של קרם ומורח על עצמו, שום דבר לא הולך למנוע ממנו לשכב עם דן.


"נו בן, למה אתה מחכה" הארי ניגש לגבר היחידי שהיה לבוש, "אני אכנס עוד מעט", "בגלל אמילי?" הארי לחש לו ובן כחכך בגרונו "לא", הארי נאנח, מחליט לא לוותר, הוא הלך למאחורי בנג'מין וקפץ על גבו, נתלה עליו, "לא ארד עד שלא תתפשט" הוא ציחקק, מחבק את צווארו של בן.

מייק מהר הלך לשם, "תתפשט" הוא בקש בחוסר מנוחה מבן, "אני אוריד לך את החולצה בעצמי" הרקדן אמר בכעס, לא רוצה שהארי עוד יהיה עליו.

"טוב טוב" השרירי אמר בלחץ, הארי המרוצה ירד מגבו, מאפשר לו לפשוט את חולצתו ולחשוף את גובו המעוצב.

הארי חייך למראה הקוביות, "פשש, גדלת עוד" הקטן אמר, נוגע באחת מהקוביות מתפלא על הקשיחות שלה.

"בוא נלך לשחות" מייק לקח את הארי משם, הראשונים ללכת לכיוון הים.


"מייק עוד ימות מרוב קנאה" מגי גיחחה, רצה אחריהם לים, מיד אחריה כולם רצו בקריאות שמחה, קופצים לים המרענן ונשארים בקשר עין עם האוהלים והציוד שלהם.

מלחמת המים הייתה בשיאה, הם העיפו מים לכל מקום, צוחקים בקולי קולות, ג'ון אפילו הטביע מעט את מגי שלאחר מכן הטביע אותו כנקמה, אמילי ובן השתחררו מהמבוכה וחזרו להיות כמו פעם, משפריצים אחד על השנייה מים, הוא אפילו הרים אותה וזרק אותה למים.

מייק הרים את הארי על כתפיו, ולאחר מכן הפיל אותו אחורנית לתוך המים.

הקטן הרים את עצמו מעלה מהמים, משתעל לאחר שבלע קצת נוזל מלוח, הוא עצם את עיניו וניגב את פניו הרטובות.

הארי פקח את עיניו, מסתכל על מייק במבט רצחני, "תנשק אותי עכשיו" הקטן אמר בכעס, מייק גיחך והתקדם לקטן, מתכוון לרכון ולנשק את הארי כסליחה על מעשיו, אבל אז השטני בעט ברגלו ודחף אותו למים, צוחק בקול ובורח הרחק מהבעל המשתוקק לנקמה.

הארי מצא את עצמו שוב בתוך המים כשג'ון הטביע אותו, הוא הוציא את ראשו מהמים, מסתכל בחוסר אמונה על הבלונדיני, מתכוון לקום ולהטביע אותו גם כן, עד שהוא שמע את הדבר הכי מצמרר שיש.

"הארי! מייק טבע" הקטן קפא במקומו כששמע את המילים האלו, הוא הסתכל על אמילי והיא עם מבט מודאג הצביעה לצד החוף.

הקטן הסתכל לכיוון החוף, רואה את דן סוחב את מייק על גבו.

הארי רץ במהירות לחוף, צועק את שמו של מייק שוב ושוב כשדמעות יורדות מעיניו.

הוא הגיע כשדן הניח את מייק על החוף, מזיז את בן זוגו של ג'ון ממייק שהיה נראה חסר הכרה, הוא בדק את הנשימה והבין שמייק לא נושם.

הוא עלה על גופו של הרקדן, מתחיל לעשות עיסויי חזה, ממשיך לקרוא בשמו של בעלו.

ירוק העיניים רכן מטה, פותח את פיו של מייק ומנשים אותו, מזרים אוויר לגרונו, ממשיך שוב ושוב.

"בבקשה מייק, תתעורר" הארי בכה, מעסה שוב את חזהו, "אני צריך אותך מייקי, אל תמות" הקטן רכן שוב קדימה, מצמיד את פיו לפיו הפתוח של מייק, מחדיר אוויר.

ואז הוא הרגיש איך שזרועותיו של מייק עטפו אותו בחוזקה, ומבלי להבין יותר מדיי, הוא מצא את עצמו מנושק על ידי הגבר שלו.

לאחר מכן הארי שמע את האחרים צוחקים בשעשוע, הם אבדו עליו.

הארי דחף את עצמו מעלה, מתנתק מהנשיקה של מייק, מסתכל עליו עם דמעות בעיניים.

"זה על שלא נישקת אותי" הרקדן אמר בשעשוע אבל האחר פרץ בבכי, סוטר למייק ומתרומם מגופו.

"השתגעת? חשבתי שאתה הולך למות! זה לא מצחיק, מוות זה הדבר האחרון שאתה צריך לצחוק איתי עליו" הארי צעק וניגב את דמעותיו, "דפוקים" הוא אמר לאחרים בכעס לפני שהלך משם.


פיו של הארי המשיך לרעוד בבכי, ליבו עדיין פעם במהירות, כפות ידיו המשיכו לרעוד בפחד.

הוא עטף את גופו במגבת ונכנס לתוך האוהל, נשכב על המזרון הדק שלו.

"לעזאזל" מייק מלמל ונעמד, הוא הכה את ראשו בכעס עצמי.

"אני חושבת שהגזמנו" אמילי אמרה גם היא בכעס עצמי, "המבט שלו, אויי הארי שלי אני כל כך מצטער" ג'ון פרץ בבכי, מאשים את עצמו, הוא יודע עד כמה שאיבוד אנשים קרובים להארי זה הדבר שהכי קשה לו.

"אני אלך אליו" מייק אמר והאחרים הנהנו, מרגישים רע עם עצמם, הם לא היו צריכים לעשות את זה.


האוהל נפתח, מייק הסתכל על הארי שבכה בשקט, נאנח ונכנס פנימה, סוגר את האוהל אחריו.

כשכף ידו נגעה בגבו של הארי, הקטן הזיז את עצמו מהיד, "תצא" הזמר זיהה את מייק, "ריי, אני כל כך מצטער" הרקדן נשכב לצידו של הארי, מחבק אותו ונושק ארוכות לגבו.

"טעיתי" מייק מלמל, מצמיד את הארי חזק יותר אליו, מרגיש איך שהארי מתחיל להירגע.

הקטן נאנח לאחר כמה שניות, לא מסוגל להחזיק את עצמו, והוא הסתובב לתוך החיבוק, מחבק את מייק בחזרה, מרגיש את החול שבגבו של האחר.

"פחדתי" הקטן אמר לבסוף, נושם עמוק ומריח את גופו של מייק, "אני לא יכול לחיות בלעדייך" הוא אמר בכנות, מקפיץ את ליבו של מייק.

הרקדן עצם את עיניו, ונשק לראשו הרטוב והמלוח של הארי, "אני לעולם לא אעזוב אותך, אחיה איתך עד הסוף" הגדול אמר, מלטף את גבו של האחר שהביט בו.

מייק חייך וניגב את דמעותיו האחרונות של הארי, "אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל בשקט והקטן הנהן.

מבלי לחשוב יותר מדיי הארי היה הראשון שהתקדם ונשק לשפתיו של מייק בהקלה, מרגיש את הנשימות של האחר על פניו, גופו חמים וחי.

"הם מודאגים?" הקטן שאל בסיום הנשיקה והאחר הנהן "הם ממש מצטערים" הגדול ענה, והזמר הנהן, "בוא ניצא".


הארי יצא ראשון מהאוהל, מכחכך בגרונו כשהביט על כולם עומדים מחוץ לאוהל, נראים מודאגים ומצטערים יותר מתמיד.

הוא שפשף את עורפו, מסתכל עליהם והם במהירות הורידו את מבטם מטה, הוא חייך לעצמו והסתכל על מייק שחייך אליו.

"אני רעב" הארי מלמל, גורם להם להרים את מבטם ולהסתכל עליו, "מ-מה?" בן שאל, הארי חייך "אני רעב" הוא אמר בקול רם, הולך ומתיישב על כיסא ליד השולחן המתקפל שהביאו.

הם הביטו עליו ולאחר מכן אחד על השני, לא יודעים מה לעשות, "הוא רעב" מייק אמר בגיחוך, טופח על כתפו של בן, "בואו נכין אוכל" הוא הוסיף, הולך לאחת מהציידניות ומוציא מצרכים.

"הארי?" ג'ון התיישב לצידו של האחר, משחק עם אצבעותיו, הארי הסתכל עליו וחייך.

"בכית?" הארי שאל כשראה את עיניו האדומות של הבלונדי, לאחר השאלה הדמעות שבו לעיניו של ג'ון והוא הנהן, "אני מצטער" הבלונדיני אמר בשקט, "אתה יכול לחבק אותי?" הארי שאל לפתע והבוכה הסתכל עליו.

לאחר שניות של שקט הוא קפץ על גופו של הארי, בוכה לו.

יצא מצב שבסופו של דבר הארי היה זה שהרגיע וחיבק את כולם, מאפשר להם להפסיק את הצער והאי נעימות שהרגישו ממעשיהם כלפיו.

"תכין מהר!" הארי פקד, "כן המפקד " מייק אמר והצדיע, גונב צחקוקים מכולם.

"תישאר לשבת, נכין אוכל" מגי אמרה להארי, מביאה לו פחית שתייה מתוקה לפני שהלכה לעזור לכולם בהכנת האוכל.

הארי חייך לעצמו, לוגם מהמשקה המתוק ומסתכל על הים, מחכה שהאוכל יגיע.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
34 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך