כשעזבת, האם שכחתי? פרק 78

bl_bar 20/04/2018 609 צפיות אין תגובות

הארי כמעט ובכה בהקלה כשמגי הצליחה בעזרת לא מעט איפור להסתיר לו את ההיקי מאחורי האוזן, מזל שהוא גילה על זה בבוקר ולא בצהריים כשהם אמורים להיות בבית ספר.

"עכשיו כשאתם מוגדרים כאנשי חינוך שעובדים עם נערים ואנשים חרמנים, אני ממליצה לך מייק לעשות להארי היקים באיזורים לא בולטים" מגי מלמלה, מסתכלת שוב על צווארו של הארי, מהנהנת לעצמה כשהיא הסתירה את הכתם כמו שצריך.

מייק גיחך והנהן, "אוקיי, אנסה בכל כוחי לשלוט בעצמי, זה יהיה קשה, אבל אנסה" הוא אמר בדרמטיות צינית, מגי ציחקקה =.
"גם אל תשכבו במקומות ציבוריים" היא אמרה בחיוך מרוצה, גורמת להארי לפעור את עיניו, "איך את..?" הוא מלמל בשקט והסמיק, מכה את כתפו של מייק המשועשע, "אופסי" מייק ענה, "ראיתי את ההיקי הזה אתמול אחרי שיצאתם מהשירותים, נראה לכם שאני טיפשה?!" היא נאנחה, "תחכו פה, אני אביא לכם לאכול, אני מתארת לעצמי שהארי לא אכל משהו מהלחץ" היא ראתה את הנהון ההסכמה של הארי וציחקקה, מתרוממת מהספה ויוצאת מהחדר הפרטי בבית הקפה.

"היום לא נהיה הרבה ביחד,  אתה עוזר לאלברט עם התלמידים בשיעור מעשי, נכון?" מייק שאל, מזיז את שיערו של הארי ובודק את המייקאפ שכיסה את נשיכת האהבה שלו, ירוק העיניים הנהן, קופץ לאחור כשמייק נשק לצווארו.

"מייק" הארי מלמל ברוגז, "אל תדאג, לא אשאיר כתם" הגדול חייך, נושק שוב לצווארו של הארי, מפנק קצת את הגבר שלו, הם לא זכו לזמן איכות ביחד בבוקר וכנראה שזה הזמן היחידי שלהם לעשות משהו בזמן הקרוב.

הארי עדיין חשש שאולי מייק לא יצליח לשלוט בעצמו ולבסוף הוא ינגוס בו, לכן הוא פשוט תפס את פניו של האחר והחליט לנשוק לו על שפתיו, זאת האפשרות היחידה והלא מסוכנת שבה מייק יכול להתפרא כמה שהוא רוצה מבלי שבאמת יהיה זכר ממשי למה שקרה.

מגי פתחה את הדלת, מביטה בזעזוע על הגברים המתמזמזים למולה, "אהמאהמ" היא כחכחה בגרונה, גורמת לנשיקה להתנתק, "מעולה" היא אמרה לפני שנכנסה וסגרה את הדלת, מניחה את צלחות האוכל למול הגברים, "תאכלו את זה במקום לאכול אחד את השני" היא הוסיפה והתיישבה, מחייכת כשראתה אותם אוכלים ברצון את האוכל.

ירוק העיניים נופף למגי לשלום בזמן שמייק התחיל לנסוע, מה שגרם להארי במהירות לחבק את מייק, מגי ציחקקה לעצמה, מסתכלת על הגברים המתרחקים.

"תחזיק חזק" מייק אמר בזמן שהרוח הכתה את הקסדות של שניהם, הארי הידק את האחיזה, סנטרו מונח על כתפו של מייק והוא הסתכל על הנוף שזז במהירות למול עיניו, הוא אהב את הרכיבה על האופנוע עם מייק.

הם ירדו מהאופנוע, שוב תופסים את תשומת ליבם של התלמידים.
"נשיקה" מייק אמר והסתיר את שפתיו לפני שהארי רכן אליו ונשק לו, מחבר את שפתיהם מאחורי היד שהסתירה את המתרחש.

"הם כל כך מגניבים" תלמיד אחד מלמל לחברו, הארי יכל היה לשמוע את זה והוא חייך לעצמו, הולך לצד מייק אבל לא נוגע בו, רוצה להיראות רשמי יותר.

"נסיכה!" בן נשמע כשהם יצאו מהמעלית, הארי חייך לאחר, "מה קורה מגודל?" ירוק העיניים חיבק את השרירי, מתעלם מהמבטים הכעוסים של מייק לנושא, "כרגיל" בנג'מין ענה, מסתכל על מייק שהביט בו בכעס, הוא הוציא לו לשון וחייך בשעשוע למראה המזועזע והחסר אונים של מייק, לצערו של מיי' הוא לא יכול לעשות משהו, במיוחד לא כשהוא בבית הספר

"בכל מקרה" הארי ניתק את החיבוק, גונב אנחת הקלה ממייק, "עוד מעט מתחיל השיעור, תהיה תלמיד טוב, אני אלך להתארגן" השטני טפח על כתפו של בן, לפני שהלך משם, מיק אחריו, 
"כאילו והוא באמת רק המורה שלי" בנג'מין מלמל לעצמו וחייך, מחליט ללכת גם הוא להתארגן לשיעור.

—-
הארי הלך אחרי אלברט בתוך חדר האימונים, מקבל מהמבוגר הוראות וטיפים, הארי היה צריך לצערו להיות נוקשה עם כמה תלמידים שלא הצליחו לצלוח את המכשולים שגרונם הציב להם, הוא קיבל מבטי אכזבה, יותר שלהם כלפי עצמם, זה העציב אותו אבל הוא הרגיע אותם שהכל בסדר ושהם יכולים להשתפר.

"יופי בנג'מין" הארי אמר בשמחה כשהשרירי הצליח להגיע לגבוהים למרות קולו העמוק, "אתה משתפר" הוא הוסיף, גורם לאחר לחייך באושר, אחרי הכל הוא חולם להיות זמר.

"כל הכבוד לכם, עבדתם קשה ואני רואה שאתם משתפרים, יש לא מעט עבודה, אבל בסוף נגיע לתוצאה הרצוייה, אל תתייאשו" אלברט הודיע, משאיר את הארי עם התלמידים ויוצא משם.
"אני בטוח שהכל יהיה טוב בסוף" הארי חייך אליהם, רוצה לשמח גם את האלו שלא הלך להם כמו שצריך בשיעור.

"כנראה כשתפסיק להיות כזה טוב לבן רק בגלל שאתם חברים, אז אולי הכל יהיה בסדר" תלמיד עצבני אמר, הוא לא יכל להתמודד עם ההערות הרבות שקיבל וזאת הייתה הדרך היחידה לפרוק קצת ממנו.

"תרגע" בן פלט בכעס, "הוא צודק, יש לא מעט שמועות על זה שאתם חברים טובים ושהארי יתן לך לא מעט פרוטקציות בשביל שתתקדם מעלינו" תלמיד נוסף אמר, לא מביט בהארי מחוסר נעימות, אחרי הכל הוא מאמין שהארי הוא לא אדם רע, ושלא לדבר על זה שהוא הבעל של מייק שהוא מכבד לא מעט.

"א-אני…" הארי ההמום מלמל, לא יודע מה להגיד, "הוא לא נותן לי שום פרוטקציות, אם הוא צריך הוא יתן לי הערות, הארי לא יגרום לאף אחד לעלות אחד על השני" השרירי הגן על חברו הרגיש, יודע שהארי נפגע מדבריהם.
"כן בטח, זייפת והוא נתן לך מחמאה אחרי הכל" העצבני הוסיף, "אם אתה מתכוון להתנהג ככה אז כדאי לך פשוט להיות תלמיד כאן ולא מדריך" התלמיד פנה להארי, מסתכל עליו בכעס לפני שיצא משם, אחריו יצאו משם שאר התלמידים, חלקם הסתכלו על הארי בחוסר נעימות, לא באמת יודעים מה להגיד.

הארי נשאר עם השרירי, הוא נשך את שפתיו בעצב ושיחק עם אצבעותיו, נאנח לעצמו כשדמעות מילאו את עיניו, הוא לא ציפה לזה, במיוחד לא רק כשהתחיל, הוא עדיין לא הצליח להוכיח את עצמו וכבר הוא מקבל אמירות שהוא לא היה רוצה לקבל.

"הארי" בן מלמל, "ז-זה בסדר, אני מצטער שהם הגיבו ככה בגללי" הארי אמר לפני שהלך משם, לא מסוגל להביט על בן מרוב אשמה.

הקטן הלך במהירות לחדר, ראשו מורכן כל הדרך, לא רוצה שחס וחלילה מישהו מהתלמידים יבחין בפניו, הוא צריך להישאר כמה שיותר מקצועי.

כשהוא לבסוף הגיע לחדר הוא נשכב על המיטה, מכניס את ראשו לכרית ובוכה בעצב, אולי הוא באמת לא מתאים להיות מדריך אחרי הכל, אולי הוא פשוט צריך לוותר ולמצוא משהו אחר לעסוק בו.

לאחר מספר דקות דלת החדר נפתחה בחוזקה וגם נטרקה בחוזקה.
מייק, ששמע על מה שקרה ממספר תלמידים שהרגישו לא נעים מזה שלא הגיבו לשטויות של התלמידים העצבניים, רץ במהירות לחדר, יודע בדיוק איך הארי מתמודד עם סיטואציות כאלו.

הרקדן נאנח כשראה את אהובו שוכב על בטנו ובוכה לכרית, הוא החליט ללכת ולהתיישב ליד הארי, ידו נשלחה והוא טפח על גבו של האחר.
"אל תקח אותם ברצינות ריי" הרקדן רכן ונשק לעורפו של הארי, הוא הניח את ראשו על גבו הרועד של האחר, מחבק אותו בחוזקה למספר דקות עד שהארי נרגע והסתובב לשכיבה על גבו.

מייק הרים את ראשו, הוא נאנח שוב כשהביט על עיניו הדומעות של האחר.

"אני לא מתאים להיות מדריך" הארי פלט בעצב, הדמעות ירדו מעיניו והוא הניח את ידיו על פניו, ממשיך לבכות.
"מה פתאום בייב, אתה הכי מתאים ללהיות מדריך, הם אמרו לך שאתה לא צריך להיות מדריך?" הארי רק הנהן לשאלה של מייק.

"אתה חושב שאני לא קיבלתי אמירות כאלו בהתחלה? אתה חושב שהיה לי ישר קל להיות מדריך?" הרקדן אמר בקול רגוע, מוריד את ידיו של הארי מפניו, מסתכל בעיניו של הארי וממשיך, "היה לי לא קל להיות מדריך בהתחלה, במיוחד לא כשהתלמידים שלי היו חברים לכיתה, גם עליי אמרו שאני נותן פרוטקציות לאמילי ולתלמידים אחרים שהכרתי, אבל תראה עכשיו, הרבה מהם כבר לא כאן ואמילי עדיין נשארה, מי שצריך להשתפר נשאר כאן, גם אם הוא מכר שלי, ואם הוא צריך לקבל מחמאה אני אתן לו, לא משנה מה אחרים חושבים, הם כבר לא אומרים דברים כאלו עליי כי הם הבינו שזה לא נכון" מייק ליטף את מצחו של הארי.

"אני רוצה שתתן לי חיבוק" חום העיניים לחש ופרש את ידיו, מחכה שהארי ימלא את המקום הריק, וכשהאחר באיטיות נכנס בין ידיו שלו, הוא חיבק אותו בחוזקה, יודע להרגיע את הארי.
"יהיה בסדר, זה רק יחזק אותך, אני מבטיח לך שאותם תלמידים יודו לך ביום מן הימים על שהיית נוקשה איתם" מייק נשק לשקע צווארו של האחר, מחליט להיות בשקט עד שהארי יהיה רגוע שוב.

"תודה" הארי מלמל לבסוף, נאנח בשלווה כשחום גופו של מייק נתן לו אנרגיות להמשיך.

*אחרי ארבעה חודשים*

"תודה" הוא אמר בעיניים דומעות, מחבק בחוזקה את הארי שגם דמע באושר, "אני גאה בך" ירוק העיניים ליטף את ראשו של התלמיד המאושר, "עבדת קשה והצלחת, תזכור לתת לי חתימה" הארי מלמל, טופח על כתפו, "אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל אני מצטער על מה שאמרתי לך בעבר על זה שאתה לא צריך להיות מדריך, בלעדייך לא הייתי מצליח לעבור את האודישן" הוא אמר בכנות והארי הנהנן בהבנה, "זה בסדר, אני שמח שהיית כנה איתי, אני יותר משמח על שלא אראה אותך כאן יותר" הארי עקץ במחמאה, גורם לתלמיד לצחקק.

ירוק העיניים בירך את שאר התלמידים שהצליחו לעבור את האודישן, מחבק אותם ובוכה ביחד איתם, מקבל באהבה את התודות שלהם, הוא גם טפח על כתפיהם של אלו שלא עברו, אומר להם שהכל בסדר ושהם יצליחו לעבור את האודישנים יום אחד.

"בנג'מין" הארי מלמל בעצב, מחבק בחוזקה את השרירי שיצא עם פנים נפולות מחדר האודישנים אחרי שנכשל, בנג'מין לא בוכה הרבה, אם בכלל, והבכי שלו כשחיבק את הארי שבר את ליבו של הקטן שלא יכל להתאפק ולבכות ביחד איתו, גם מייק שהיה עסוק בלברך ובלעודד את תלמידיו שלו שהצליחו ושנכשלו, שם לב לבכי של בן והוא לא יכל שלא לכאוב עליו, מאפשר להארי לחבק אותו בחוזקה.

"אני לא טוב בכלום" השרירי משך באפו, מנגב את עיניו ומתרחק מהארי, נותן לקטן לראות את עיניו האדומות, "א-אל תגיד את זה" הארי ניגב את עיניו שלו, ממשיך לבכות מדבריו של בן, "אתה טוב בהרבה דברים, אני יותר מבטוח שבסוף אתה תהיה הזמר הכי טוב בעולם, עוד קצת ואתה שם, לא היינו שולחים אותך לאודישן אם לא היינו חושבים שיש לך את היכולת והפוטנציאל לעבור אותו" הארי אמר בכנות, אוחז בידיו של השרירי, "אתה מאמין בי נכון?" ירוק העיניים הידק את האחיזה בידיו של בן, "נכון?" הוא שאל שוב, מביט בעיניו של האחר עד שמקבל הנהון וחיוך הסכמה לפני שחיבק אותו שוב.

"תאמין בעצמך מגודל אחד" הארי נשם עמוק, ממשיך לבכות בשקט כשבן לא הסתכל עליו, נוגס בשפתו התחתונה. 

"נסיכה, אני יכול להרגיש אותך בוכה" בן פלט, מרחיק את הארי ממנו ומנגב את עיניו של הקטן, "אני זה שצריך לבכות יותר, תראה אותך בוכה כמו לא יודע מה" בן נאנח, "אני מאמין בך שתעזור לי" הגדול יותר אמר, מבלגן את שיערו של הארי שחייך אליו בהקלה.

"כל הכבוד לך קטנטונת" מייק בילגן את שיערה של האסייתית המאושרת והעצובה כאחד כשיצאה מחדר האודישנים אחרי שעברה.

"אני לא מאמינה שעברתי" היא מלמלה, דמעות בורחות מעיניה, "אני לא אהיה פה יותר" היא אמרה בעצב, "את הולכת לקוריאה להיות עם אחיך?", מייק שאל, הוא הניח לעצמו שזה מה שיקרה והיא הנהנה בעצב, "אני אמורה לשמוח אבל אני לא, אני לא רוצה לעזוב את כולם" היא ייבבה ומייק נאנח וחיבק אותה, "זה לא שאנחנו לא נהיה בקשר, תראי אותי ואת אחיך, אנחנו מדברים לא מעט, את גם יכולה לבוא לבקר ואנחנו נבקר אותך".
היא נאנחה, "אני מפחדת" היא השיבה, "אני יודע, זה לא הולך להיות קל, אני לא אשקר, עברת את השלב הראשון אבל יש לך עוד שלבים רבים לעבור עד שתגיעי לאן שאת רוצה, אבל שתדעי שאנחנו כאן לעודד אותך מרחוק, תלכי ותגשימי את החלום שלך", היא הנהנה, מבינה את מה שהוא אומר.

"בנג'מין?" היא הרימה את ראשה ושאלה את רקדן, הוא הביט עליה בעצב ולפני הנעת הראש שלו לשלילה היא הבינה את התוצאות, היא נאנחה בעצב.
"איפה הוא?" היא שאלה ומייק עם ראשו כיוון אותה אל השרירי, היא הסתכלה על השרירי בעל העיניים האדומות, רואה את העצב בעיניו, "אני אלך אליו" היא מלמלה ומייק הנהן, מנתק את החיבוק ונותן לה ללכת.

"היי" אמילי הגיעה לשני הגברים, "אמילי! עברת?" הארי שאל בתקווה, והיא הנהנה בעצב, רואה את החיוך הקטן של בן, "כל הכבוד" השרירי אמר, "מזל טוב, אני מבטיח לבוא להופעות שלך" הארי נאנח בהקלה, מחבק אותה באהבה.

"אני טסה לקוריאה" היא פלטה, מקפיאה את שני הגברים.
"מה?" הארי התרחק, מביט עליה בחוסר הבנה, "אני הולכת להמשיך את זה בקוריאה, צ'אן רוצה שנהיה ביחד, ההורים שלי גם מחכים לי שם", "א-אבל" הארי מלמל, מסתכל עליה ולא יכול להתאפק יותר, שוב הוא פרץ בבכי, "אז אני לא אראה אותך הרבה?" הוא הניח את ידו על עיניו, שפתיו רעדו, הפעם היא חיבקה אותו, בוכה ביחד איתו, "איפה אתה מצליח להסתיר את כמות הדמעות האלו?" היא נאנחה "אני הולכת לחפור לך כל יום ככה שלא תצליח להתחמק ממני"

מייק סיים לברך ולנחם את תלמידיו, עכשיו התור שלו לנחם את מי שהוא באמת הכי צריך כרגע.
הוא הלך במהירות לשלישיה, טופח על כתפו של בן, "יהיה בסדר" הוא אמר בחיוך מאמין ובן חייך "תודה" הוא אמר בכנות, אבל מייק יכל להבחין באיך שבן מרוכז באמילי.

הרקדן נאנח, הולך למחובקים, "אני אמשיך מכאן" הוא אמר לאמילי שהביטה עליו בהבנה לפני ששחררה את הארי ונתנה למייק לחבק אותו ולנשק אותו בנחמה אוהבת, לא באמת היה אכפת למייק ממישהו אחר חוץ מהארי, עם כל הכבוד ללהיות רשמי מול התלמידים, העדפה הראשונה של מייק זה לגרום להארי להיות מאושר, והוא לחלוטין האמין בלב שלם שזה היעוד שלו.

"אממ" היא הביטה על ב'נגמין, "אז את הולכת?" השרירי שאל, מחזיק את עצמו מלבכות, היא הנהנה בחיוך עצוב, "כן, אנחנו עוד ניפגש, נכון?" היא שאלה ובן הנהן, היא חייכה ושלחה את ידה אליו, כאילו ורוצה ללחוץ את ידו, בן הסתכל על כף ידה המושטת והרועדת לפניו ולאחר מכן על עיניה המלוכסנות והכחולות שהביטו עליו בעצב.

"אני הולך לעשות עכשיו משהו שכנראה לא תאהבי" הוא מלמל והיא הסתכלה עליו בבלבול.
בן התקדם אליה במהירות, לא מחכה יותר מדי והוא אחז בעורפה, מתכופף אליה ונושק לשפתה ברכות, הדמעות לבסוף ירדו מעיניו.

עיניה של הקטנה נפערו ברווחה, היא הופתעה ממעשיו של האחר ודחפה אותו מעט ממנה, מסתכלת בעיניו שלו בשאלה, כשהיא הצליחה לקרוא את עיניו שפתייה רעדו והיא התקדמה אליו, "טעית, אני אוהבת את זה טיפש" היא לחשה לפני שנשקה בחוזקה לגבר האחר, עומדת על קצות אצבעותיה ומחבקת את עורפו של האחר בזמן שהוא חיבק בחוזקה את מותניה והצמיד אותה אליו, מהסס לרגע אבל לבסוף הוא החדיר את לשונו, מעמיק את הנשיקה שהייתה ההתחלה למערכת יחסים מוצלחת

—-

"לאאאא" ג'ון צרח בעצב, נופל על ריצפת החדר בבית הקפה של מגי, "מפגרת! היית אמורה להיכשל!" הבלונדיני רקע ברגליו, דרמטי יותר מתמיד, "אתה מפגר בעצמך" האסייתית מלמלה והתיישבה על הריצפה, מחבקת את הצווחן, "חסר לך שאת מחליטה לנתק קשר, אני אטוס עד לקוריאה וארביץ לך" הוא אמר וחיבק אותה, "ואם אתה תנתק איתי קשר אני אטוס עד לכאן ואתלוש לך את השיער מהמקום" היא חייכה, נושקת לראשו של הבלונדי.

"אני אתן לך הרבה דברים טעימים בחינם, אל תהססי לבוא לפה תמיד כשאת באה לכאן" מגי חיבקה את אמילי בחוזקה, "תזכרי לפרסם את בית הקפה שלי" היא ציחקקה ואמילי צחקה גם היא, "אל תדאגי, בעוד כמה שנים יבואו אלייך הרבה מעריצים אז תתייחסי אליהם יפה", "אני גאה בך" אמילי אמרה ברצינות, "תודה" אמילי נאנחה

"בואו נאכל הרבה אוכל טעים על חשבוני לכבוד אמילי שעברה ולמען בנג'מין שעוד ממשיך להיות איתנו, שלא לדבר על זה שצריך לחגוג סוף סוף את ההדלקות שהתממשה! זוג חדש נכנס לחבורה שלנו", "ואוו" האחרים הודדו בחיוך, "כן בואו נאכל" הארי אמר באושר, מלטף את ידיו של מייק כשהרקדן חיבק אותו מאחור ונשק לשכמו ארוכות.

מייק עדיין מצא לנכון לרצות ולנחם את הארי, וירוק העיניים לחלוטין הודה לו על זה, מייק הצליח להרים אותו מהעצב והחזיר אותו למציאות שלהם ביחד.

מייק היה הראשון לשכב על המיטה, הוא חיכה להארי שדיבר בטלפון עם בן, מברר בפעם המי יודע כמה אם השרירי בסדר.

"נו?" מייק שאל כשהארי נשכב על המיטה במבט מזועזע, "הוא כועס עליי כי אני מפריע לו כשהוא עם אמילי" הוא מלמל בעצב והרקדן לא יכל שלא לצחוק ולחבק את הגבר המתוק שלו, "אני בטוח שהוא בסדר, כולנו ניחמנו אותו והוא כרגע עם אמילי ואני בטוח שהיא מדברת איתו לא מעט על זה, הוא ילד גדול", "אתה צודק" הארי אמר, "איזה כיף שהם החליטו להיות ביחד בסוף" הוא הוסיף והסתכל על מייק, "צ'אן קצת בשוק" הרקדן ציחקק והארי גיחך, "אמילי תקבל על הראש כשהיא תהיה בקוריאה" הארי נאנח, לא קל לו להתודד עם פרידות, "אני מאמין שהיא תצליח" הקטן אמר, יותר לעצמו.

מייק ליטף את זרועו של הארי לפני שהקטן הסתובב ונשכב על צידו, "אתה יודע שיש לנו מחר חופש, נכון?" הארי שאל ומייק הנהן, "מה אתה רוצה לעשות?" הקטן שאל, "להיות איתך כאן במיטה כל היום" מייק אמר והארי נאנח והכה את כתפו, "משהו אחר" הקטן הפציר, "רוצה ללכת לראות סרט אימה?" מייק אמר בחיוך ערמומי "נישאר בבית" הקטן אמר במהירות ומייק חייך ברצון, סוף סוף יום שלם רק עם הארי אחרי הרבה זמן שלא יצא להם להיות הרבה זמן ביחד.

"בוא נעשה אהבה" מייק אמר בפתאומיות, מתרומם ונושק לכתפו של הארי מספר פעמים, "לא" הארי אמר ברוגז, "אתה תקבל מספיק מחר כי אנחנו נשארים בבית במקום לעשות משהו" הקטן שיחק את עצמו קשה להשגה, "לא נו הארי" מייק ייבב, ממשיך לנשק את כתפו של האחר, "נופ" הזמר אמר והסתובב, גבו למייק, "מרושע" הרקדן אמר בעצב, נשכב גם הוא עם גבו להארי.

ירוק העיניים חייך לעצמו, הוא סובב את ראשו וראה שמייק שוכב עם גבו אליו, איך הוא לעזאזל יכול להמשיך להיות כזה מרושע לדבר החמוד ששוכב לצידו?!

"בוא" הארי אמר והוא היה יכול בברור להבחין באיך שהאוזן של מייק זזה מעלה למשמע המילה, "נו בוא" הארי אמר שוב כשמייק לא הגיב, הפעם מייק הסתובב אליו באיטיות עם חיוך זורח שכמעט וסינוור את הארי.

"דביל" הקטן מלמל בחיוך, מתרומם ומתיישב על מותניו של מייק, "זה לא אומר שמחר לא נעשה את זה, נכון?" מייק בירר, הארי ציחקק "אל תדאג, גם מחר נעשה אהבה, עכשיו אם אתה לא מתכוון לפעול מהר יותר אני אלך לישון ולא תקבל כלום, לא עכשיו ולא מחר" הקטן איים, גורם למייק לפשוט במהירות את חולצתו בלחץ, מפחד מדבריו של הארי יותר מתמיד, "מהר" מייק אמר, מתרומם מעט ועוזר לאחר לפשוט גם הוא את חולצתו.

מייק לחלוטין הוכיח להארי שתמיד הוא צריך להסכים להצעות שלו, בסופו של דבר הארי נהנה מזה לא פחות.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
28 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך