להיאבד במזרח

היא עזבה את הכל וארזה מזוודה
הניחה שני שרוולים,
סנדלים,
חולצה רחבה.
היא עוזבת את ביתה
ויוצאת לבדה,
למסע ארוך במזרח
לאיבוד האהבה.

כבר שנים שהיא מנסה
להסיר את העול מעצמה,
אך הזכרונות נתלים על גבה.

היא בולעת ושואפת
מה שמביאים ליידה,
היא רוקדת עם עצמה
ריקוד צמוד נטוף זיעה,
היא שוכחת איך קוראים לה
שוכחת כבר מה רצתה,
אבל הכוכב הראשון בשמיים
מזכיר לה את הניצוץ בעיניים שלך.

היא חרשה שביל שביל
וקפצה לכל ביצה,
טעמה מכל הצמח
וצפתה לבדה בזריחה,
דילגה על גשר צר
וטיפסה על גבעה ירוקה,
שתתה תה לוהט
מערכת פקל סרוגה.
זימרה שירים עמיים
הצטלמה עם ילדים מקומיים
לימדה משפטים בשפתה
את אנשי העולם השלישי.

ובערב בערסל המתנדנד
היא תבין שאינה ברחה,
אלא רק התקרבה עוד יותר
אך האש ששרפה תקוותה.
היא מנגבת דמעה של יאוש
היא יודעת מה היעד הבא,
אולי אי שם בדרום אמריקה
תאבד את אהבתה.

היא קלעה שיערה בראסטה גדולה,
קיעקעה שמש בתחתית קרסולה,
ניתקה כל קשר עם חבריה ומשפחתה,
ושרפה את השטרות שביזע חסכה.

אך דבר זה לא נמנע,
היא לא תוכל לברוח מעצמה,
היא גם לא תדע שהדרך הנכונה,
היא לסלול מסלול חדש בעצמה.
ולא דרך של עפר או חורשה,
ולא במטוס לא אופנוע ולא סירה,
אלא מבט ישיר אל תוך ליבה,
והתמודדות אמיתית עם דאבונה.

אך את הנקודה היא כבר לא תפסה
ואבדה, השתגעה דעתה.
בחרה היא לחדול אל ליבה
מלפעום פעימות אהבה.
ונשמתה תסתכל אז מעל
על אנשי ונשות המזל
ודמעה תחמוק מלחייה
ותשטוף את העיר ההומה.