להשתיק את העבר פרק 14

שכבתי על המיטה בחדרי,חשבתי על החזרות הקשות שיש לנו לקראת התחרות.
צלצול מהאייפון שלי קטע את המחשבות שלי,הרמתי את האייפון והסתכלתי על המסך לראות מי מתקשר אלי.
"רון" מילמלתי לעצמי ועניתי לשיחה.אז כן אני ורון בקשר הוא סיפר לי כל מה שהוא עבר ודי סלחתי לו ועכשיו אנחנו מדברים המון,עם דניאל אני כבר לא בקשר אבל אני תמיד שואלת לשלומו.
"הלו" נשמע קולו הגברי של רון מבעד לטלפון
"הלו" עניתי מצחקקת קלות
"מה שלומך" שאל אותי
"הכל טוב אני מניחה די קשה עם כל החזרות אתה יודע" עניתי לשאלתו עם אנחה קטנה
"אני בטוח שקשה אבל קטן עלייך את אלופה" אמר בעידוד,חיוך קטן הופיע על פני הוא באמת עוזר לי החזרות כל כך קשות ואני חייבת לדבר עם מישהו כדי לא להשתגע.
"רצית משהו" שאלתי אותו לא מבינה ממש למה הוא התקשר..
"את האמת שכן" אמר צוחק
"אוקי דבר" אמרתי צוחקת גם אני, אני כבר מכירה אותו די טוב ולפי הטון דיבור שלו שמעתי שהוא רוצה משהו.
"אממ אני קצת מחוץ לפנימיה שלך והשומר לא מסכים להכניס אותי אז יש מצב את באה כדי שאני יוכל להיכנס" אמר בפשטות
"חחח מה כאילו אתה פה למה" שאלתי מתרגשת וכבר נועלת את הכפכפים ומתקדמת לשער
"רציתי לראות אותך הרבה זמן לא נפגשנו,אני מקווה שזה בסדר"
"כן זה בסדר גמור" עניתי לו שחיוך מרוח על פני ואני מדלגת כמו ילדה קטנה לשער.

נקודת מבט רז:
הלכתי בחצר לכיוון מגרש הכדורגל עם כדור ביד,לפתע ראיתי את איב מדלגת או רצה משהו לא מוגדר לכיוון השער,היא דיברה עם השומר והוא חייך והנהן ופתח את השער.
מהשער נכנס בחור גבוה שרירי ואיב קפצה עליו בחיבוק?
הם התקדמו לכיוון מגורי הבנות כנראה לחדר של איב..מי האיש הזה ?למה איב חיבקה אותו ככה? למה הוא בא לפה. ולמה בכלל זה מעניין אותי? אלו השאלות שהתרוצצו בראשי ולא נתנו לי מנוחה.
המשכתי ללכת למגרש פוגש שם את החברים שלי ומתחיל לשחק איתם כדורגל בתקווה שזה ישכיח ממני את מה שראיתי הרגע.