להתמודד לבד- פרק 1

~פרק 1~

קמתי בבוקר לצליליי השעון המעורר, למזלי אני מתחילה כל יום בתשע אז חוץ מאחי הגדול לא היה אף אחד בבית.
קמתי וניגשתי למקלחת, ציחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
חזרתי חזרה לחדר והוצאתי מהארון ג'ינס קרעים בהיר גבוה וחולצה לבנה חלקה, נעלתי ואנס לבנות, ענדתי שרשרת זהב עם השם שלי ושעון זהב עם צמידים (כן, אני אוהבת זהב).
הסתרקתי והתאפרתי בקטנה, שמתי בושם עם ריח מתוק והלכתי למטבח.
לקחתי קערה מהארון ומזגתי לתוכה קורנפלקס, מזגתי חלב והתיישבתי לאכול.
"בוקר טוב" ירין אמר והתיישב לידי לאכול
"בוקר טוב" עניתי בחזרה, אני וירין לא מדברים הרבה, ההורים שלי אומרים שזאת רק תקופה ושניגדל נהיה חברים יותר טובים אבל בנתיים זה לא קורה.
סיימתי לאכול וחזרתי לחדר ולקחתי תיק קאן, שמתי בו כסף ואוזניות ויצאתי לכיוון התחנה.
כל הדרך חשבתי איך יהיה לי בבית ספר החדש, בכל זאת זו שנה חדשה והתחלה חדשה ואני מקווה להתחיל ברגל ימין.
שמעתי שירים באנגלית וחיכיתי לאוטובוס, לאחר כמה דקות האוטובוס בא, עליתי עליו והתיישבתי מאחורה.
לאחר כ-20 דקות הגעתי לתחנה של הבית ספר, ירדתי מהאוטובוס והתקדמתי לכיווןם הבית ספר בפחד והתרגשות יחד, ניכנסתי לבית ספר בלי להכיר כלום ואף אחד, המנהלת עמדה שם.
"בוקר טוב אלינוש" היא אמרה בחיוך
"בוקר טוב" חייכתי חזרה
"בואי אני אראה לך איפה הכיתה שלך" אמרה והלכה ואני בעיקבותייה
"הנה זאת הכיתה, כמו שאת רואה זאת כיתה קטנה וכך גם הבית ספר" היא אמרה
"זאת אחת הסיבות שעברתי לכאן" חייכתי
"אני בטוחה שתשתלבי פה מצויין, עוד מעט כולם ילכו לאולם הכינוסים ואני אגיד כמה מילים ואז תהיה פעילות קטנה בכיתה כדי שתכירו אחד את השני ואז תלכו הבייתה" היא אמרה
"טוב, תודה" אמרתי והיא הלכה, ניכנסתי לכיתה והיה שם ילד אחד שישב בצד, הוא היה קצת מוזר, כמו הפריקים האלה.
"היי אני אלין" אמרתי והסתכלתי עליו אבל הוא לא ענה, קצת מוזר חשבתי לעצמי בדרך כלל לא מתעלמים ממני, התעלמתי והתיישבתי מאחורה.
לאט לאט ילדים נכנסו לכיתה והתיישבו, הסתכלתי על הילד שהתעלם ממני ושמתי לב שהוא עם אוזניות
"היי אני שקד" ילדה אחת התיישבה על השולחן שלי, היא הייתה נראית חמודה, היה לה שיער חום בהיר ועיניים חומות גדולות.
"אלין" חייכתי, כן נו אני ילדה חייכנית.
בדיוק היה צלצול ומורה יחסית נמוכה נכנסה
"שלום אני נוי ואני המחנכת שלכם לשנתיים הבאות, את חלקיכם אני כבר מכירה אבל יש כמה פרצופים חדשים" היא אמרה
"אנחנו לא צריכים ללכת לאולם כינוסים?" אחת הבנות בכיתה שאלה
"כן, בואו אחריי" היא אמרה וכולנו יצאנו אחרייה, כל שאר הבית ספר היה כבר באולם ואנחנו נכנסנו אחרונים.
"תשבי לידי" שקד לחשה לי, נכנסנו והתיישבנו באמצע.
המנהלת התחילה לדבר אבל לא ממש הקשבתי לה כי דיברתי עם חברה שלי בפלאפון, קבענו להסתובב אחריי זה בקניון.
"אלין" מישהי קראה לי, הרמתי את ראשי וכולם הסתכלו עליי וראיתי שהמנהלת קראה לי.
"מה?" שאלתי בביטחון
" אני מבקשת לא להיות בפלאפון" היא אמרה
"טוב סליחה" השבתי חזרה והכנסתי את הפלאפון לכיס.
"סופסוף היא הפסיקה לחפור" שקד אמרה כשיצאנו
"כן הא, כמעט נרדמתי" אמרתי וצחקתי
"את מעשנת?" שקד שאלה
"לא" עניתי
" בא לך לבוא איתי למחששה" היא שאלה
"אחרייך" אמרתי ויצאנו, שמתי לב שכמה בנים משאר השכבות דפקו עליי מבטים אבל התעלמתי וישבתי ליד שקד בצד.
לפתע מישהו קרא בשמי הסתובבתי וראיתי את עמית.