לחיות בשקרים- פרק 15

נקודת מבט אליאן:
"לא, לא, לא ולא." אמרתי בייאוש וזרקתי את השמלה האדומה שהייתה בידי, זהו התייאשתי סופית.
"אלי, הכל מהמם עלייך ושום דבר לא מוצא חן בעינייך. זה רק דייט, בועז יאהב אותך גם אם תלבשי שק סמרטוטים. הוא אוהב את האופי שלך, לא רק את היופי." תכלת אמרה בחיוך מנחם והלכה להסתובב בחדרי, מרימה ומקפלת את בגדיי שהיו שרועים על הריצפה. חייכתי חיוך קטן, לרגע שכחתי מהדייט עם בועז, מההתרגשות ופשוט התעסקתי בתכלת, אני שמחה שהשלמנו ועוד יותר שמחה שיש לי אחות.
"הנה, תלבשי את זה." תכלת אמרה והושיטה לי טופ לבן שמנת ומכנס שחור קצר עם פייטים שחורים. הנהנתי בראשי והתחלתי להתלבש. אני לא מתביישת מאחותי, היא אחותי.
"איך זה?" שאלתי את תכלת שהתעסקה בערמת הבגדים שעל מיטתי.
"מושלם, את נראית כמו דוגמנית בלי איפור. עוד כמה שיפוצים כמו איפור ושיער ובועז יהיה בטוח שהוא יוצא לדייט עם מלכת יופי." תכלת אמרה בחיוך. הדבר שהכי טוב אצלי ואצל תכלת שאנחנו מכירות אחת את השנייה באופן מושלם.
יש לנו חמישה חיוכים.
החיוך הראשון זה חיוך חמוד, ביישן.
החיוך השני זה חיוך עצבני, ציני ומתגרה.
החיוך השלישי זה חיוך שלחברים נגיד מבדיחות.
החיוך הרביעי זה חיוך שקרי נגיד כמו העמדת פנים שכיף לנו, תלוי עם מי אנחנו.
והחיוך החמישי והאחרון זה חיוך אמיתי.
"מה הייתי עושה בלעדייך?" התלוננתי בפניה וחיבקתי אותה חזק.
"כדאי שתתחילי לחשוב כי אני נחנקת למוות פה." תכלת אמרה בקול משתעל, הרפתי מעט את אחיזתי וחיבקתי אותה חלש, ידייה עטפו את בטני בצורת חיבוק.
"טוב, די עם כל הפוצי מוצי הזה יש לנו אירגונים אחרונים לפני הדייט שלך." תכלת קראה בהתרגשות והושיטה לי נעליי בובה לבנות.
תכלת באופן מוזר שונאת את כל השופינג והקניות האלה.
היא מעדיפה להישאר בבית עם הבגדים ישנים ולעצב ולשפר אותם מחדש, למשל, הסוודר השחור שלה, היא קנתה לו נצנצים וציירה לו זוג כנפיים בגב, הסוודר הפך ללהיט בבית הספר שלה. היא סטייליסטית קטנה. הסטייליסטית שלי.

התיישבתי מול בועז, הלב שלי החסיר פעימה, אולי מההתרגשות. כשהייתי קטנה חיבבתי את בועז אבל הוא היה הבחור שנראה טוב וחסר תוכן, אבל עכשיו יש בו הרבה מעבר לרק יופי.
בועז חייך וגלגל עיניים.
"מה?" שאלתי בגיחוך, תמיד שנאתי שמגלגלים לי עיניים זה הראה לי כמו זלזול כלפיי.
"סתם, את בוהה בי בחיוך." בועז אמר ופערתי את פי למרות שידעתי שזה נכון.
"אז מה?" התגוננתי בפניו.
"כלום, אני אוהב את זה שאת חושבת רק עליי." בועז אמר והמשיך לאכול מהגלידה. וניל הטעם האהוב על שנינו, יש לנו כל כך הרבה דברים דומים ובו זמנית אנחנו כל כך שונים.
"מה אלי, מה יש?" בועז שאל. זוג אחד תפס את מבטי, לא יכולתי לשחרר את עיניי מעליהם. הבחור ההוא, אני מכירה אותו.
"שוהם.. " מלמלתי בשקט וקמתי מהכיסא.
התקדמתי לכיוון הזוג שעמד מול הים.
גלידה בים לדייט ראשון כמה רומנטי וקיטשי.. הרעיון היה של תכלת. אם זה היה תלוי בי, סרט זה הדייט המושלם, אבל לא סרט רומנטי כמו הטיטאניק אלא סרט מפחיד.
נעמדתי מול הזוז ההוא, צדקתי שוהם.
"שוהם" אמרתי או שאלתי, אפילו אני לא בטוחה.
הוא סובב את ראשו אליי וחייך חיוך קטן.
"אליאן, כמה מוזר לראות אותך פה, בטיילת, בים, כשאני בדייט." שוהם אמר בחיוך והדגיש כל מילה. בועז נעמד לידי.
מכירים את זה שכלום לא אכפת לכם? אז ככה אני מרגישה, הרגשתי לבד בעולם, לבד מול שוהם. הרגשתי את הדם שלי בכפות ידיי, את הלב שלי פועם בחוזקה עד שחשבתי שהוא עומד לצאת מהמקום.
"אלי בואי נלך, יש לי משחק לנצח אותך בו." בועז אמר והניח את ידו על כתפי.
"אתה צודק, יש לנו עסק קטן לסגור." אמרתי בחיוך שהכיל בתוכו כאב ובו בזמן שמחה והקלה.
התחלתי להתקדם לכיון תחנת האוטובוס, אהבתי את הפשטות בבועז ואת ההתחצפות בשוהם. כל אחד מהם נתן לי לאהוב בו משהו מיוחד וזה מסבך אותי יותר.