לחיות על הקצה-פרק 3

"משעמם לי" אמרתי והתיישבתי ליד אבא.
"את צריכה להכיר פה חברים" קבע לי.
"להכיר אני אכיר, אבל עכשיו משעמם לי" המשכתי לקטר.
"נו ומה את רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?" שאל מיואש,איזה משפט מתחכם זה.
"לא יודעת" משכתי בכתפי,והדלקתי טלויזיה.
"רק בריאות" מלמל והלך לחדר העבודה שלו. ניסתי לצפות באחת התוכניות ששודרו אבל זה רק העלה לי את שעמום, אז החלטתי לנסוע לחפש עבודה.
עליתי לחדר,התאפרתי מעט, לבשתי גינ'ס סקיני בהיר וסוודר אפור, נעלתי טימברלנד,לקחתי את המפתחות ויצאתי לחניה.
"אני הולכת" צעקתי לחלל הריק בבית ויצאתי.

"אז בת כמה אמרת שאת?" שאלה המנהלת בחנות השלישית שנכנסתי אליה,נקווה שפה היא יקבלו אותי.
"17" השבתי בחיוך,בכל זאת צריך לעשות רושם ראשוני.
"ישלך ניסיון עבודה?" שאלה מביטה בי.
"כן" אמרתי. "הייתי אחראית משמרת בחנות בגדים" הוספתי.
"מרשים" אמרה מתפאלת. היא שאלה עוד מספר שאלות שעל כולן עניתי בלי להסס.
"טוב התקבלת" אמרה לבסוף בחיוך.
"את לא תתאכזבי" חייכתי ולחצתי את ידה.
"תגיעי מחר בעשר בבוקר למשמרת הראשונה שלך" אמרה בחיוך וליוותה אותי החוצה.
"אין בעיה,להתראות" אמרתי ויצאתי. הוצאתי את הפאלפון מהכיס ועניתי לכל ההודעות.
'הלו' עניתי לשיחה,על הצג היה רשום מייקל.
'הלו? יש אותך ביותר יבשה?' שאל נפגע,גיכחתי.
'כן' אמרתי בגיחוך.
'לא התכוונתי שבאמת תעני על זה' אמר ושמעתי את היאוש בקולו.
'איפה את?' שאל.
'בידיוק יוצאת מהקניון' השבתי.
'יופי תשארי שם אני בא לקחת אותך' אמר.
'אולי ניפגש איפשהו?' שאלתי בגיחוך,בכל זאת אני עם אופנוע.
'אה שכחתי שאת עם הכלי מוות שלך' אמר צוחק.
'טוב ניפגש בים' אמר.
'אוקי' אמרתי וניתקתי.

"יפה שלי" אמר בחיוך כשהגעתי.
"מה העיניים?" שאלתי בחיוך משתחררת מחיבוקו.
"עכשיו מעולה" אמר מחייך והסתכל עלי.
"מה?" שאלתי בחיוך והשפלתי מבט. הוא לא הוריד ממני את העיניים.
"אני חייב להכיר אותך לחברים שלי שיבינו כמה את מיוחדת" אמר מחייך והרים את ראשי.
"אתה מספר עלי לחברים שלך?" שאלתי מתלהבת.
"ברור" אמר צוחק. המשכנו לשבת לדבר ולצחוק עוד שעה,השעה הייתה כבר חמש ואמא שלי אמרה לי שבאים אלינו אורחים היום אז הייתי צריכה לחזור.
"אני בבית" צעקתי כשנכנסתי.
"איפה היית?" שאל אבא.
"חיפשתי תעסוקה" אמרתי צוחקת. "מצאתי עבודה וישבתי עם מייקל" הוספתי.
"שוב מייקל?" שאלה אמא בחיוך.
"אמא לא" אמרתי ישר יודעת בידיוק מה עובר לה בראש.
"אולי תזמיני אותו לארוחה היום?" שאלה.
"לא" שללתי ישר.
"אז איפה מצאת עבודה?" שאל אבא משנה נושא.
"קסטרו" אמרתי בגאווה.
"כל הכבוד" אמר בחיוך.
"אז את מזמינה אותו?" שאלה שוב אמא.
"לא אמא" אמרתי צוחקת ועליתי לחדר.

נקודת מבט של אדם:
"באמת שהיא מיוחדת" המשיך מייקל לחפור על הבחורה המסתורית.
"כנראה היא באמת מיוחדת אם היא גורמת לך לדבר עליה כל היום" אמרה אליסון בחיוך.
"אין דברים כאלו" המשיך לתאר אותה מחייך.
"ניראה שאתה ממש מאוהב" אמרתי צוחק, והוא רק המשיך לחייך.
"תביא אותה איזה פעם שנכיר אותה" אמרה לו אליסון.
"הרי אמרת שהיא חדשה פה,אז שלא תיהיה לבד" הוסיפה,אחת הסיבות שאני אוהב אותה זה הטוב לב שלה.
"אני אביא" אמר מחייך.
"יאלה אני זז" אמר נפרד מאיתנו לשלום והלך.
"את משהו מיוחד" אמרתי לאליסון בחיוך ומשכתי אותה אלי.
"לא אתה" אמרה ונישקה אותי.
"איפה את בערב?" שאלתי אותה כשהתנתקנו.
"עם המשפחה בארוחת עסקים" אמרה מגלגלת עיניים.
"ממש נמאס לך מיזה אה?" שאלתי צוחק.
"אתה לא מבין כמה כל שבוע ארוחת עסקים" אמרה ביאוש.
"אולי תבוא איתי?" שאלה וחיבקה אותי.
"אני לא יכול יפה שלי" אמרתי היא הנהנה להבנה.
"אוח כמה שאני אוהב אותך" אמרתי ונישתי אותה.