לעולם לא להגיד לעולם לא – פרק 5

"כן ג'סטין, תפסיק להתחכם." נשמע קול נוסף, כאשר מישהו מושך לי באוזן.
כן, זאת הייתה אמא. ועוד כמה אנשי צוות מאחור.
"את יודעת בכלל על מה אנחנו מדברים?" שאלתי את אימי.
"לא, אבל אני יודעת שאתה ברחת וחיפשו אותך בכל האזור!" היא אמרה.
"לא ברחתי, רק רצתי מכאן…" אמרתי.
"ג'סטין, מה קרה לקול שלך? נהיית צרוד מעט? בוא תיקח כפית דבש…" אמרה לי אישה אחת.
"לא, איכס!" אמרתי.
"מה עשית לבגדים הלבנים שלך?! הלכת לחפור במחרות? אתה מלוכלך כמו חזרזיר שהתפלש בבוץ במשך שעתיים… בוא תחליף." אמרה האחרת עם מבטא מצחיק.
נלה התחילה לצחוק.
"מה את צוחקת?" שאלתי אותה.
"אתה לא מחליט על הקול שלך, אתה לא מחליט על הבגדים שלך, אתה לא מחליט על התנועות בריקודים שלך, אתה אפילו לא זה ששולט בעצמך, אז על מה אתה כן מחליט בתפקיד: 'ג'סטין ביבר'?" שאלה אותי נלה.
הסתכלתי לה בעיניים, "אני זה שמחליט על הלב שלי." אמרתי, ונכנסתי עם שאר חברי הצוות אל המבנה.
אך אז נלה רצה אחריי, היא נעמדה מולי ואמרה: "שקר!".
"למה את מתכוונת?" שאלתי אותה.
"לפני שנפגשנו, הייתי אצל חברה שלי וראינו את הראיון בשידור חיי, הם יצאו לפרסומות אז ירדתי למטה קצת.
במקרה לקח לך זמן לענות על השאלה בקשר לסלנה גומז, ובמקרה אמרת שתענה מאוחר יותר, ובמקרה ברחת דווקא בהפסקת פרסומות הזאת.
פשוט תודה בזה, אתה לא באמת אוהב אותה, מי חיבר ביניכם? הסוכן שלה?" אמרה נלה.
"נערה חכמה." אמרה לי אמא ונגעה בידי עם מרפקה.
"וואו, כאילו שהיית שם באותם הרגעים…" אמרתי לנלה.
ומיד אחרי זה סובבתי את ראשי אל אימי ושאלתי: "מה את רומזת?".
"ג'סטין," אמרה נלה, "למה הסכמת לשקר ככה לכולם?" שאלה.
"שילמו לי." אמרתי.
"ג'סטין, אחד הדברים שכסף לא יכול לקנות הוא אהבה, וחוץ מזה, כסף לא חסר לך." אמרה נלה.
"נכון ג'סטין," חיזקה אימי את דבריה, "כסף לא חסר לך." היא אמרה לי ואז פנתה אל נלה, "את חושבת שזה כיף לראות שהבן שלך מתנשק כל היום עם בחורה שהוא לא באמת אוהב והיא לא באמת אוהבת אותו?".
"אמא, את שעתיים התחננת שאני אסכים לעסקה!" אמרתי לה.
"אל תאמיני לו, הוא סתם משקר…" אמרה אמא לנלה.
"איפה המצלמות כשצריכים אותן?…" מלמלתי.
"טוב, אני צריכה ללכת, להתראות ג'סטין, אני סומכת עלייך שתעשה את ההחלטה הנכונה." אמרה נלה והלכה.
"להתראות." אמרתי ונופפתי בידי.
נכנסתי אל המקום בו היו המראיינת וכולם, התיישבתי על הספה ואמרתי: "יש משהו שאתם כולכם צריכים לדעת.".
"ומה זה?" שאלה המראיינת.
"אני-" באתי לומר אבל אז הבחנתי בסלנה שישבה בקצה השני של הספה.