מדי המוזיקה- פרק 14

גררתי את המזוודה שלי. פתאום שהבטתי בציורים של וואן דיירקשן , הרגשתי שונה. לא את האהבה הילדותית שהייתה לי אליהם , לא האהבה המעריצה הזאת, אלה אחרת . יותר בוגרת, עם משמעות .
"את בסדר ?" שאל אותי הארי ונשק ללחי שלי.
"אני בסדר גמור. למה אתה שואל ?" אמרתי וחייכתי חיוך קורן. הייתי שמחה .
" סתם . אני חייבת לדעת !" צחק והחווה בידו על דלת האוטובוס, נותן לי להיכנס לפניו ,
"ליידיז פירסט !" אמר וקד קידה מלאכותית. צחקנו ביחד בעודנו מתיישבים במושבים.
"אני חייבת לדעת בנים .." התחלתי לומר, שכולם מתגודדים סביבי, "למה יש לכם אוטובוס כ"כ גדול ?" שאלתי .
" אממ . . שאלה טובה ." אמר ליאם והתחיל להרהר עם עצמו.
" הבנו שעכשיו ליאם זה מקרה אבוד, עד שהוא ימצא תשובה, אנחנו תקועים." אמר נייל והביט בליאם בשקיקה .

" יש לי !!" צרח לפתע ליאם , אחרי דקות ארוכות, "לנו, יש אוטובוס כזה גדול , מכמה סיבות, ואלו להלן, הם :
דבר ראשון, זאין מפליץ הרבה. ואנחנו צריכים אוויר.
דבר שני, שאנחנו נוסעים באוטובוס, אנחנו מבלים בו הרבה שעות , כי הוא משמש לנסיעות , אז שהיה מה לעשות. כמו, לאכול, או להשתמש בחיבור האינטרנט, או לישון בספות . בקיצור, שיהיה מה לעשות. " סיכם ליאם.
" אני לא מפליץ הרבה. " אמר זאין במבוכה והניח את ידיו על חזהו.
" ככה אני אוהבת אותכם , בנים ." אמרתי וחיבקתי את כולם, "יש לך גזר ?" שאל לפתע לואי ," זה היה הופך את האיחוד ליותר מרגש."
כולנו הבטנו בלואי והתחלנו לצחוק, בקול רם .
" אני רעב." התחיל נייל.
" לברוח !!" צרח הארי, " הסיוט החל !" והתפזרנו לכל קצוות האוטובוס , צורחים .

ירדנו כולנו , מפורקים, מהאוטובוס. נאנקים וחלקנו נוחרים , כמו לואי למשל. שנרדם בידיו של השומר, שגרר את לואי לדירה .
נכנסנו לדירה ואני התחלתי לצרוח ," אויאלוהיםאדירים !! איזה יופי !" רצתי במעלה המדרגות המסולסלות, שוב ושוב . יצאתי לחצר , צורחת כמו ילדה קטנה . וכולם הצטרפו אלי.

הדירה הייתה בגווני אדום וסגול , מותאמת לנו , מגניבה כזאתי. הכל היה מיועד לנערים. זה לא היה בית למבוגרים. ממש לא.
בחצר הייתה בריכה , בצורת שבלול, המים היו בצבע סגול והריצפה אדומה . ליאם עדיין תוהה איך זה קרה .
היה חדר מיוחד, סאונה. אני והארי תכננו להתמקם שם. להרבה זמן. להרבה מאוד זמן.
אבל בסוף , כולנו נרדמנו על הדשא.