מה שהעתיד צופן לי- פרק 13
"למדתי שאנשים ישכחו מה אמרתם ומה עשיתם אבל הם בחיים לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש"
-מאיה אנג'לו
——————
"טל! טל קומי!" שמעתי את לידור קורא לי, אך לצאת משמיכת הפוך החמה היה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית "טל!!!" לידור צעק עליי ואני רק הסתובבתי לצד השני, פתאום הרגשתי מכה חזקה מוטחת בכל גופי
"אתה חולה נפש!" צעקתי על לידור שהפך אותי ואת המזרון על הריצפה הקרה 'תמות' איחלתי לו בליבי
"פעם הבאה תקומי בזמן" אמר במשיכת כתפיים ויצא מהחדר
קמתי בחוסר רצון והחזרתי את המזרון למקום, התארגנתי וירדתי למטה פתאום לורה עצרה אותי וסימנה לי להתיישב בסלון וכך עשיתי, לא הבנתי מה כל כך חשוב שהיא צריכה לשבת לדבר איתי? ועוד עכשיו על הבוקר, מה קרה לה? עד כמה זה נורא?
"אני צריכה לדבר איתך" היא אמרה, מה שרק הלחיץ אותי יותר
"אוקיי דברי" אמרתי בחיוך מנסה לשחרר את הלחץ
"אממ יש לי חבר כבר כמה זמן, עוד לא סיפרתי ללידור, וחבר שלי רוצה שאני יבוא איתו ועם החברים שלו לסוף שבוע באילת ואני ממש מפחדת ולא יודעת איך לספר לאבא וללידור" היא אמרה בנשימה ובלחץ, יכולתי לראות בעיניה שקשה לה להגיד את זה
"תספרי להם מחר בארוחת שישי" אמרתי שוקלת כל מילה, גם אני פוחדת מתגובתם
"אבל יבואו אורחים" היא אמרה בלחץ וראו שהיא באמת פוחדת
"עד כמה את רוצה לנסוע לאילת אם החברים שלך?" שאלתי אותה בכנות
"מאוד רוצה" היא אמרה משחקת עם הכרית שנחה על רגליה
"אז את תצטרכי לדבר עם אבא ולידור" החזרתי לה, ידעתי שגם אני אצטרך לעשות זאת בעתיד
"כן…" היא מלמלה משפילה את מבטה
"היי" החזקתי בשתי ידיה " הכל יהיה בסדר" עודדתי אותה
"טוב אני ידבר איתם… כדי שנלך כבר, היא אמרה מעיפה מבט בשעון על ממיר הטלוויזיה
"בואי נלך" אמרתי עוזרת לה לקום והולכת לכיוון הדלת
"היי טל" לורה קראה לי שהגעתי לדלת
"כן?" הסתובבתי אליה
"תודה" היא אמרה וחיבקה אותי
"הכל בשבילך אחותי" חיבקתי אותה בחזרה, קוברת את פניי בשיערה הבלונדיני
"עכשיו אפשר ללכת" היא צחקה ושחררה את אחיזתה
*
"פתחו את ספרי הלימוד בעמוד…" שמעתי את המורה בעמעום, הייתי כל כך עייפה שלא היה לי אכפת מהמורה. התחלתי לכתוב את הכותרת במחברת, זה או זה או להירדם וממש אין לי כוח להתעסק אם המכשפה הזקנה הזאת. התחלתי לכתוב ופתאום דור העיף לי את המחברת
"מה נראה לך?" שאלתי כתגובה והרגשתי את העצבים עולים לי, איך אומרים 'כל המרוקו עולה לי'
"מה שבא לי" הוא אמר וחייך והנה העצבים עולים לי
"ככה? סבבה". אמרתי והסתובבתי הצידה מזייפת בכי, ראית את בר אחד הבנים, נועץ בנו מבט
"בר היא באמת בוכה?" דור שאל את בר אני סימנתי לו עם ראשי לענות בחיוב, לא יזיק לדור קצת רגשות אשם
"כן" בר ענה מביט בי
"שקרנים" צחק דור אך עדיין העמדתי פני בוכה, אולי הוא בכל זאת ישתכנע, דור נשען עליי בחיבוק מאחורה ואני העברתי את מבטי על היושבים בכיתה, מעמידה פנים שדור לא נוגע בי עד שנתקלתי במבטה של המורה, מבט… מקנא? המורה מקנאה בי? על מה על דור?
הסתובבתי לאנה וסימנתי לה במבטי על המורה והיא הביטה בדור שעדיין נשען עליי ואז העבירה את מבטה למורה, אנה צחקה בקול וכולם הפנו את מבטם אליה
"מה אתם מסתכלים?" עומר הגן אליה וכולם הפנו את מבטם
"יאללה דור רד" אמרתי בכעס מזויף, אני יכולה להיות שחקנית עם הקישורים שלי
"לא בא לי" הוא אמר ומחץ אותי
"נו רד כבר!" כמעט צעקתי
"את יכולה להפסיק לדבר?!" שאלה המורה בכעס. פעם היא מקנאה פעם היא כועסת, מה יש לה?
"בסדר בסדר אני מפסיקה אבל הוא מציק לי" אמרתי במבט חמוד מצביעה על דור
"את יודעת איפה הוא לא יציק לך? מחוץ לכיתה אז כדי שתצאי לשם" היא אמרה ופתחה את הדלת
"לא! סליחה המורה אני יהיה בשקט" אמרתי, אני לא רוצה לריב עם המנהלת שתראה אותי בחוץ
"פעם אחרונה, בפעם הבאה אני שולחת אותך למנהלת." היא אמרה כועסת "ותתרחקו אחד מהשני" היא אמרה לי ולדור. ניסיתי להיות שקטה כל השיעור והיא רק ניסתה למצוא על מה להעיר לי.
חיכיתי לרגע שיהיה צלצול והיא תתפוס את המטאטא שלה ותעוף לי מהפנים לפני שאני מעיפה אותה לקיביני מיני…
"סליחה מי זאת טל טרומן?" השומר נכנס לכיתה
"אני" הרמתי את היד הכי גבוה שיכולתי העיקר לצאת מהכיתה, לא אכפת רק לצאת מפה, אני יעשה הכל
"אמא שלך בחוץ והיא רוצה לדבר איתך" אוקיי אולי אני לא יעשה הכל
תגובות (0)