מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 12

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר, עייפה כל כך שאפילו למצמץ לא היה לי כוח.
לא ישנתי כל הלילה, חשבתי על אבא שלי, אולי עשיתי טעות שהשלמתי איתו? הרי הוא נטש אותי לטובת מישהי בת 21 ובנוסף לזה הוא גם עזב את הארץ.
אבל בכל זאת? זה אבא שלי, הוא יותר מאבא שלי, מאז שהייתי קטנה הייתי ילדה של אבא, תמיד הוא היה לוקח אותי לתחריות של סוסים, למשחקי כדורסל ולימד אותי כל מה שאני יודעת..
"שובל קומי כבר מאוחר" אמא נכנסה לחדר, מעירה אותי ממחשבותי ומגיפה את התריס בחדר.
קרן שמש חמימה ונעימה נכנסה לחדר ומילאה אותו באור.
קמתי מהמיטה לכיוון השירותים שבחדר שלי, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, הסתרקתי ויצאתי מהשירותים לכיוון הארון.
לבשתי גינס קצר שחור גבוה וחולצה לבנה פשוטה.
התבשמתי קצת ויצאתי מהחדר. ירדתי למטבח וראיתי שאמא הכינה פאנקייקים ושוקו. חולת שוקו.
נישקתי אותה בלחי נשיקת בוקר טוב והתחלתי לאכול.

נקודת מבט של עוז.
קמתי בבוקר, שפוך מעייפות, למי יש כוח לבית ספר עכשיו?!
אין איזה חופש שצריך לבוא?!
צחצחתי שיניים, שטפתי פנים והלכתי לארון לבחור מה ללבוש. באמאשלי בקטעים האלה אני יותר גרוע מבחורה, אני יכול לעמוד שעה מול הארון ולא להוציא ממנו כלום.
לאחר רבע שעה של התלבטות לבשתי גינס ברמודה קרעים וחולצה לבנה וי של הוליסטר. נעלתי את הנעליים של לקוק ספורטיב ויצאתי מהחדר.
אמא כבר הכינה לי את הקפה השחור שאני אוהב וסנדוויץ לבית ספר.
"בוקר טוב חיים שלי" נישקתי אותה בראש.
היא צחקה קצת וחזרה לבשל.
התיישבתי בשולחן,מסתכל על עידן שאוכל את הקורנפלקס שלו בשקט. חולה על הילד הזה.
"יאללה קופיקו ניקח אותך לבית ספר?" שאלתי וקמתי מהכסא, לוקח את המפתחות מהדלפק.
"עוז אתה יכול היום גם לקחת את חברה שלי?" הוא שאל.
"חברה? אתה בכיתה א!!" אמרתי.
אמא שלי צחקה ועידן משך בכתפיים בתמימות.
"מי זאת?" שאלתי.
"נועה" הוא אמר.
"טוב יאללה בוא ניקח אותך שלא תאחר" נאנחתי ויצאנו מהבית.
אספתי את הנועה הזאת והגענו לבית ספר.
"ביי יום טוב" צעקתי להם כשהם יצאו מהאוטו יד ביד.
המשכתי לבית ספר שלי.
נכנסתי בשער והתקדמתי למחששה.
אוראל כבר ישב שם מעשן סיגריה.
"בוקר טוב אחי" הוא אמר.
"בוקר טוב כפרה" אמרתי תוך כדי שאני מדליק סיגריה.
"נו איך היה לעשות את העבודה עם שובל?" אוראל שאל בגיחוך כזה.
"תתפלא אבל היה אשש, הלך ממש טוב והיא בנאדם ממש טוב" חייכתי.
"שמח לשמוע" הוא צחק.
"אה אחי מגיע לך מזל טוב! אתה וירדן, שמור עליה" אמרתי לו.
"יותר מהחיים שלי, אני אוהב אותה כל כך-"הוא בא להמשיך אבל אז ירדן כיסתה לו את העיניים עם הידיים שלה.
צחקתי קצת.
"מה זה? אני עיוור" אוראל צעק.
ירדן ואני רק צחקנו.
היא הורידה את הידיים ואז אוראל כזה מצמץ.
"ישתבח שמו אני רואה" הוא חייך.
"בוקר טוב גם לך" ירדן אמרה לו בעוקצנות.
"חיים שליי לא ראיתי אותך" הוא נישק אותה.
"בטח לא ראית אותי היית עיוור" היא צחקה וגם אני. הם המשיכו להתנשק, טוב זה הסימן שלי ללכת.
קמתי מהחומה והתקדמתי לכיוון הלוקרים.
הייתי שקוע באייפון שפתאום נתקעתי במישהו, יותר נכון במישהי.
הרמתי מבט כדי לראות מי זו. שובל.
במצב אחר? עוד כשהיינו שונאים אחד את השני הייתי צועק עליה על כמה שהיא מעופפת ועל כמה שהיא סתומה וצריכה להסתכל לאן שהיא הולכת, אבל עכשיו חייכתי לסליחה ועזרתי לה להרים את הספרים שנפלו על הרצפה בגללי.
"תודה" היא התרוממה, הגשתי לה את הספרים שהרמתי מהרצפה.
"בקטנה" חייכתי וטחבתי ידיים לכיסי הגינס שלי.
"ניכנס לכיתה?" היא שאלה.
"אחרייך" צחקתי ונכנסנו לכיתה.
התיישבתי מאחוריה, מסניף את הריח של השמפו שלה.
"פססט שובל" לחשתי לה.
"אה?" היא הסתובבה בשקט.
"באיזה שמפו את משתמשת?" שאלתי בלחש בנימה רצינית.
היא צחקה וגילגלה עיניים "מפגר" היא אומרת ומסתובבת חזרה למורה.
"המורה אני יכול לצאת לשירותים?" שאלתי את המורה.
"כן עוז זריז" היא אמרה.
"עזבי אני אתאפק" החלטתי לשגע אותה.
"החלטה שלך" היא אמרה והמשיכה לכתוב על הלוח.
"במחשבה שנייה, לא טוב לשמור בבטן. אני אצא" גיחכתי קצת.
"עוז אל תשגע אותי, אתה רוצה לצאת-תצא" היא התחילה להתרגז.
"במחשבה שלישית, חבל שאני אפספס חומר בשביל קצת פיפי" צחקתי.
"עוז אל תחרפן אותיי" היא התחרפנה.
שמתי רגליים על השולחן ונשענתי אחורה.
"המורה נראה לי יש לך פיפי ואת מתאפקת, זה לא טוב זה גורם לעצבים" המשכתי לצחוק.
היא כבר התייאשה ממזמן.
"עוז די שקט" שובל הסתובבה ולחשה לי.
"מה אכפת לך? קצת צחוקים" אמרתי לה.
"צחוקים כן, אבל יש עוד מעט בגרות והמורה הזאת גם ככה שונאת אותנו, תתחשב בחברים שלך לכיתה שכן רוצים ללמוד" היא לחשה לי.
"כן אמאא" לחשתי לה בעצבים..
סעמק משעמם לי.

השעתיים עברו כמו נצח וסוף סוף צלצול להפסקה.
יצאתי החוצה למגרש, בן, תורן, דור, אבירם ואוראל כבר היו שם.
שיחקנו קצת כדורגל.

נקודת מבט של שובל.
'יפה שלי מחר אני חוזר הביתה, התגעגעתי אלייך' קיבלתי הודעה מעמית.
'נסיך שלי, מבטיחה לך שנעשה משהו מחר ביחד' שלחתי לו.
'איך בבית ספר?' הוא שלח.
'שגרה. נמאס לי כבר. בא לי חופש' רשמתי.
'חחחחח בקרוב חופש גדול תתאפקי' הוא רשם.
'איך בצבא?' שלחתי לו.
'שגרה, אין הרבה מה לעשות, אנחנו משפצים את הבסיס' הוא רשם ובדיוק ירדן באה עם שני סנדוויצים מהקפיטריה. לצערי הרעב גבר על הרצון לדבר עם עמית.
'חיים שלי אני ידבר איתך אחר כך. אוהבת מלא' שלחתי לו.
'אוהב יותר' הוא שלח. חייכתי לטלפון וסגרתי אותו.
התחלתי לאכול את הסנדוויץ.
"מה יש לך? לא אכלת שבוע?" ירדן שאלה אותי תוך כדי שהיא צוחקת.
"סתמי אני רעבה" אמרתי לה בפה מלא.
"אה ברור גם הבנתי מה אמרת" היא צחקה.
"שתקי כבר" צחקתי.

היום עבר במהירות והייתי עייפה מדי בשביל לנסוע לחווה אז ישר נסעתי הביתה.
קיבלתי טלפון מעוז.
"היי שובל, תגידי את רוצה לראות את הסרט שערכתי?" הוא שאל.
"כן בטח. גם אני ערכתי את הסרט, אני אביא אותו ותראה גם" אמרתי לו.
"מעולה. תבואי אליי עוד חצי שעה" הוא אמר וניתק.
התארגנתי ויצאתי מהבית. הבית שלי טיפה רחוק מש עוז אז יקח לי קצת זמן להגיע.
בסופו של דבר הגעתי לבית שלו. דפקתי בדלת, עידן פתח לי אותה.
"שובליי" הוא חיבק אותי.
"מה קורה?" שאלתי.
"הכל טוב? למה לא באת היום לחווה?" הוא שאל אותי כששחרר אותי מהחיבוק.
"הייתי עייפה. מחר אני אבוא" חייכתי אליו.
עליתי לחדר של עוז, הוא היה במחשב.
"היי" נכנסתי.
"היי" הוא הסתובב אלי.
"נתחיל?" שאלתי והוא הנהן.
הסרט שהוא ערך דווקא יצא ממש יפה, כנראה שיש לו כישרון. הוא גם אהב את הסרט שלי מאוד.
אחרי שסיימנו לראות את הסרטים התיישבנו על הספה שבחדר שלו.
"אז איך עבר בבית ספר?" הוא שאל.
"מעולה" גיחכתי.
"מה את רוצה אני לא רגיל לדבר עם בנות ששנאתי" הוא גירד כזה בעורף.
התחלנו לדבר והיה ממש מצחיק.
הייתי חייבת להתייעץ איתו בנוגע לאבא שלי. הוא גם עבר את אותו דבר בערך.
"תגיד..?" שאלתי אותו בהיסוס.
"מממ?" הוא הסתכל עליי.
"אני חייבת לשאול אותך משהו, אני חייבת שתגיד לי את דעתך" ביקשתי.
"אם זה בקשר לבגדים אני לא מבין בזה" הוא צחק.
"טיפש" צחקתי גם.
"זה בקשר לאבא שלי" הוספתי בנימה רצינית.
"מה איתו?" הוא שאל.
"אתמול אחרי שסיימתי לערוך את הסרט שלך, דפדפתי בתמונות שלי מהילדות ונתקלתי בתמונות שלי ושל אבא שלי, מצאתי את עצמי מתקשרת אליו ומבקשת שיחזור וסולחת לו… אתה חושב שעשיתי את הדבר הנכון?" שאלתי.
"תראי.. אני לא אשקר לך.. אני תמיד רציתי להתקשר לאבא שלי אבל בחיים לא היה לי אומץ, פחדתי לשמוע תשובה שלילית שהוא לא רוצה לשמוע אותי, או שיש לו משפחה אחרת כבר וחיים חדשים..טוב שהתקשרת אליו" הוא אמר.
"כאילו..מצד אחד אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון שסלחתי לו כי אחרי הכל זה אבא שלי, אני לא יכולה פתאום לשכוח אותו אחרי שש עשרה וחצי שנה של משפחתיות..אבל מצד שני, אני מרגישה כל כך מטומטמת שסלחתי לו.. הרי הוא לא שלח לי אפילו הודעה מאז שהוא עזב, הוא התקשר פעם אחת וזהו. אולי אני לא חשובה לו? אני סתומה שהורדתי מהכבוד שלי והתקשרתי אליו" אמרתי.
"איזה כבוד?זה אבא שלך! אני מתפלל כל יום לאלוהים שייתן לי פירור של מידע על אבא שלי ואת מתלוננת שביקשת ממנו סליחה והורדת מהכבוד?!" הוא התעצבן.
"אוף אני לא יודעת מה לעשות כבר" אמרתי וקברתי את ראשי בין ידיי.
"היי הכל יהיה בסדר, מנסיון" הוא התקדם אליי, מחבק אותי ומלטף אותי בשיער.

– יש בך משהו שאין לכולן…
נערה שכזו מקסימה את העולם
רוצה שתרגישי שמחה מהלב
שתיקחי אהבה ולא תתני רק כאב (לילה לבן יש בך משהו)-