מיילס-פרק 1

TheDevil 31/07/2015 1121 צפיות אין תגובות

אין דבר כזה סוף טוב.
סוף נגמר במוות,ומוות הוא אף פעם לא דבר טוב,לפחות מבחינתי.
אבל אני רוצה לדבר על סוף של אהבה,כי בכך הכל,אנחנו חיים בשביל להיות נאהבים ובשביל לאהוב.
אהבה יכולה למות באמצע חייך,או למות איתך ביחד.
אני עדין לא יודעת לאיזה סוף אני אזכה,אבל אני מניחה שלאהבה בלתי אפשרית אף פעם אין סוף טוב.
הסיפור שלי התחיל לפני חצי שנה פחות או יותר,כל מה שעשיתי זה היה למלצר במסעדה על חוף הים שני גברים נאים בחליפות,בשנות העשרים המוקדמות לחייהם.
וכך בשניה אחת,השתנו חיי בקצה לקצה,ועדין לא החלטתי אם לטובה או לרעה.
"אנסטסיה?" שאל הבחור השני בחליפה בזמן שהסברתי לראשון על הקינוחים שלנו.
פניתי אם ראשי אליו,עם הבעת 'איך לעזאזל אתה יודע את השם שלי' ואז נזכרתי בתג שם על החזה השמאלי שלי.
"את לא נראית רוסיה אנסטסיה",הוא אמר רציני.
"זה מפני שאני לא רוסיה,וזה רק אנה",ניסיתי לשמור על ארשת פנים אדישה,וביטחון מלא,אך העיניים האפורות שלו חדרו אל תוך עיניי,כאילו הוא יודע את הסודות הכי כמוסים שלי,ונראה אתכן שומרות על בטחון מול בחור חתיך פחד שמסתכל עליכן כאילו יודע על כל הפנטזיות המיניות שלך.
"בכל מקרה אנסטסיה,אני פתחתי אולם אירועים חדש לא רחוק מכאן,הייתי שמח אם תבואי למלצר אצלי,אני זקוק למלצריות טובות",אם לא היה מביט בי במלוא הרצינות האפשרית,הייתי בטוחה שהוא והחבר שלו מתבדחים לגמרי.
"כמו שאתה רואה,יש לי עבודה",ניסיתי לשמור על חיוך נחמד בשביל טיפ טוב.
"כמה משלמים לך כאן?מינימום?ובכן אצלי זה 30 לשעה,והאולם הוא לאירועי יוקרה,כך שהטיפים יהיו טובים למדיי שם,תחשבי על זה,אני אשאיר לך את המספר שלי כשתביאי לנו חשבון" אמר ואז פנה לדברו שישב מולו מרווח על הספה,ואז הבנתי שמרוב שעצרתי את הנשימה כשהסתכל עלי,שכחתי מהקיום של חברו,כל מה שרציתי הוא שיפסיק להביך אותי כל כך מבלי לעשות שום דבר. "מתן,אתה מזמין קינוח?" הוא שאל והידק את עצמות הלחיים שלו,ו-וואו כמה שאני אוהבת עצמות לחיים כאלה.
"אני אוותר,גם ככה אני מאחר לאביה" הוא ענה לו וביקש ממני חשבון.
הלכתי להביא את החשבון,30 שקל לשעה?זה המון לילדה בת שבע עשרה,זה יכול לעזור לי ולאמא המון!הוא חושב שאני מלצרית טובה,לא יכולתי לחשוב על זה ולא לחייך,זה בהחלט היה כיף לשמוע את זה ממנו.
חזרתי אליהם עם החשבון,וצפיתי בהם מרחוק שמים את הכסף וקמים ללכת.
האיש בעל העיניים האפורות עמד והגיע לפחות למטר 90.
"סקסי בטירוף" אמרה ארין ובאותו רגע הבנתי שעמדה זמן מה ליידי ובהתה בו בדיוק כמו שאני,"למה לשולחנות שלי לא באים כאלה חתיכים?" היא פלטה אנחה.
אני וארין החברות הכי טובות,הכרנו מהיסודי ומאז אנחנו עושות הכל ביחד.
אנחנו הפכים לגמרי,בזמן שאני מרבה לחסוך במילים,היא מדברת בלי הפסקה ולא מסירה שום מחשבה אחת במוחה,השיער שלה מתולתל ברעמה גדולה ובלונדינית שמוסיפה לה מיוחדות,ואילו לי יש שיער חום בהיר גלי וסתמי עם פוני לצד שמכסה את רוב המצח,אך לא את העיניים.
היא רזה וגבוהה,ואילו אני מסתפקת במטר 57 ותחת גדול שגורם לכל מכנס להראות מגוחך עלי,גדול ברגליים,או קטן בתחת.
החזה שלה די שטוח וגורם לחולצות להראות מהמם עליה,ואילו החזה שלי גורם לכל חולצה צמודה להראות כאילו אני יוצאת למועדון חשפנות,ואני החשפנית.
מה שדומה בנו הם הפנים,עיניים כהות עם אף קטן וגולש,ושפתיים מלאות.
"הוא ביקש ממני למלצר אצלו באולם אירועים יוקרתי,30 לשעה,הוא השאיר לי את מספר הפלאפון שלו",אמרתי לה באדישות.
"את לא רצינית!30?? אנחנו כל כך הולכות לראיון!", היא כל כך התלהבה שעמדה להתפוצץ.
"הי מי הזמין אותך בכלל",צחקתי מההזמנה העצמית שלה.
"אנה לכי כבר תביאי את החשבון לפני שיגנבו לנו את המספר שיביא אותנו לחלום אמיתי עם החתיך הזה ו30 שקל לשעה!",את המשפט האחרון אמרה בצעקה שגרמה לכמה סיבובי ראשים.

"הלו?" אמרתי,יושבת מול ארין על המיטה שלה,התקשרנו לבחור מהמסעדה ושמנו על ספיקר,ארין הביטה בי בהתלהבות,וידעתי בדיוק מה היא חושבת,היא רוצה שאני אשכב איתו.היא הייתה מרבה לעשות את זה בכל פעם שעבר חתיך לידינו,תמיד היא חייכה אלי את החיוך המעצבן של "אולי איתו תאבדי את בתולייך".
"כן?" ענה הקול מהפלאפון.
"אני מדברת עם מיילס?",מסתבר שזהו שמו לפי הכרטיס שהשאיר.
"כן" תשובה קצרה ויבשה.
קבענו ראיון מחר,לי ולארין.עכשיו כל מה שנשאר זה לחכות למחר.

"את יודעת כמה רציתי לבוא!אוף!",
ארין ענתה מהצד השני של הפלאפון,ההורים שלה גילו שהיא יצאה למועדון של 18+ בזמן ששיקרה להם שהיא ישנה אצלי,הם עכשיו רותחים מזעם ולא מסכימים לה לצאת מהבית,כולל לבוא איתי לראיון,וזה אומר שאני אצטרך ללכת לבד.
"יהיה לך עוד הזדמנויות לבוא לראיון,אל תדאגי,הכל בסדר".
סיימתי את השיחה,התארגנתי לראיון,עליתי על האוטובוס,ונכנסתי לאולם שהיה תלוי בענק למעלה "מיילס", מקורי מצידו,השם שלו האולם על שמו.
נכנסתי באטיות לאולם,הוא היה ענקי,שולחנות לבנים וגדולים,נברשות ענקיות מלמעלה,חלונות גדולות שלא השאירו מקום לקירות, "את צריכה עזרה?" הסתובבתי בבהלה,עמד לפני גבר נמוך ושמנמן.
"יש לי ראיון עבודה עם מיילס",
"תעלי למעלה במדרגות", וכך עשיתי,
בדלפק הייתה אישה בשנות העשרים לחייה,היא אמרה לי לפנות שמאלה ולהמשיך במסדרון עד הסוף.
דפקתי על הדלת הגדולה ונכנסתי דרכה לחדר ענק,ריק, אך מוקף בספריות בכל הצדדים של הקירות,במרכז עמד שולחן גדול ולבן,וכיסא שעליו ישב לא אחר מאשר מיילס,כמו אתמול שערו השחור היה מבולגן ופרוע,אך היום הוא לבש חולצת טריקו קצרה שחשפה קעקועיי שרוול על זרועותיו השריריות,הסתקרנתי לדעת לאן הקעקועים מגיעים,לאן הם ממשיכים.
נכנסתי לחדר,והוא לא הבחין כלל בקיומי,המשיך לקרוא בדפים שהיו מולו.
"תסגרי את הדלת אחריך בבקשה ותתיישבי",סגרתי את הדלת והתיישבתי בכיסא מולו,
"אני בת 17" אני אחרי כמה שניות של שתיקה,רציתי שהוא ידע שאני נחשבת לקטינה.
הוא הרים את ראשו כדי לתת מבט חד לעיניי "מזל טוב",
"לא,כלומר,לא כולם רוצים להעסיק ילדות בנות 17,רק רציתי שתדע",
הוא הנהן והגיש לי דף, "תמלאי את הדף הזה",
מילאתי את הדף עד הסוף והבאתי לו אותו.
"תודה על הטיפ של אתמול,זה היה יותר מידיי",
"קחי את זה כשוחד,שעכשיו אני רואה שהוא התקבל".
צחקתי,והוא נשאר רציני,עם העיניים האפורות היפות האלה,שלא הביעו על שום מחשבה בראשו".


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך