נויה^
מקווה שתאהבו ואשמח לביקורת:) אתן תבינו למה הכל מתקדם כל כך מהר בינהם בהמשך הסיפור.

מי אתה ירין?- פרק 3

נויה^ 06/10/2015 2179 צפיות 10 תגובות
מקווה שתאהבו ואשמח לביקורת:) אתן תבינו למה הכל מתקדם כל כך מהר בינהם בהמשך הסיפור.

שבוע של גיהנום, של חרדה וחלומות על אותו היום הארור הזה. אני לא מפסיקה להעלות סיטואציות שיכלו לקרות לי אם הייתי נפגעת יותר ממה שנפגעתי.
העיניים עדיין מכוסות בתחבושות המציקות והמגרדות האלה ונותנות לי הרגשה של עיוורון.
אם אמא שלי לא הייתה מעודדת אותי, אני חושבת שהייתי נשברת כבר מהיום השני. ביום הראשון שהתעוררתי, ביום שבו הכרתי את ירין, הייתי בשוק ועיכלתי דברים. עכשיו אני אחרי השלב הזה ואני בשלב של להתמודד עם זה.
"היי יקרה שלי, איך את מרגישה?", אמי שאלה והתיישבה על הכיסא המחורבן שחורק וצורם לי באוזניים. נשימותיה לא היו סדירות והבנתי שקרה משהו.
"מה קרה הפעם עם עידן?", שאלתי ואני בטוחה שהיא קצת מבולבלת מההבחנה החדה שלי.
"איך ידעת?", היא שאלה בנימה מופתעת, היא הרימה את ידה מידי ונאנחה.
"אמא, אני לא רואה כלום אז החושים שלי יותר חדים עכשיו", שוב הכיסא המחורבן הזה חרק וכאב ראשי התגבר בכמה רמות.
"אמא, אולי תחליפי כבר את הכיסא הזה?", אמרתי לה בהרמת קול. היא התיישבה על מיטתי והניחה את ידה על ראשי, החלה ללטף את שיערי באיטיות וברוך. אני תמיד אהבתי את הימים שיש לנו זמן לשבת ביחד ולדבר על הכל, היא אשת שיחה נהדרת, מקשיבה ותמיד מבינה ולא שופטת.
"הוא שוב התפרע בבית ספר, קראו לי לשיחה עם המנהלת", היא נשמעה מיואשת ועייפה כבר מלהתמודד עם הבעיות שהוא מחולל. הוא ילד מופרע, הוא בן שבע-עשרה בכיתה י"ב. הוא מתנהג כמו ילד בן עשר. כל פעם זה סיפור אחר אצלו והאמת שזה התחיל להעיק גם עליי.
"אמא, תלכי. אני אסתדר כאן לבד כמה שעות", אמרתי אך ידעתי שהיא לא תרצה לעזוב אותי כאן לבד.
"לא, אני לא מתכוונת לעזוב אותך כאן לבד, אני אחכה שאביך יגיע לכאן ואני אלך", היא המשיכה לשחק בשיערי וגרמה לצמרמורת נעימה לעבור בעורפי.
"אמא…אני אהיה בסדר, תלכי", "זה בסדר גברת מלכה, אני אשמור עליה", שמעתי את קולו הגברי והעמוק וליבי החסיר פעימה. זאת הפעם השלישית שהוא בא לבקר אותי.
"אתה בטוח?", היא שאלה וקמה מהמיטה.
"כן, אל תדאגי, אני אשמור עליה בשבילך", הוא אמר והרגשתי את חיוכו כשהוא אמר את זה. הריח של הבושם כבר הספיק להתפשט בכל החדר וזה הנעים את נשימותיי כשהוא חדר אל אפי.
"תודה לך אה.." "ירין", הוא השלים את שאלתה עוד לפני ששאלה.
"כן, ירין. אני אחזור בעוד שעתיים", היא אמרה והחלה לאסוף את דבריה.
"ביי לכם, אם תצטרכו משהו תתקשרו", היא אמרה ונשמעה רחוקה ממני.
"ביי אמא", צעקתי, אבל היא כבר לא הייתה בחדר.
הייתה שתיקה בחדר, הייתי נבוכה, כי אני ידעתי שהוא עכשיו בוחן אותי עם עיניו.
זזתי במיטה, חיפשתי לי תנוחה נוחה לישיבה. הראש עדיין כאב לי ומפעם לפעם הוא מרגיש לי יותר כבד.
"איך את?", קולו הנעים שבר את השתיקה המתוחה והלא נעימה שהתווצרה בינינו.
"כאב ראש מטורף", כל כך רציתי לראות אותו, הוא מסקרן אותי נורא. כל הקטע הזה שהוא מופיע כאן, מבלי להודיע ויושב איתי, אפילו שאנחנו לא מדברים המון בזמן השהייה שלו איתי.
"זה יעבור בקרוב", הוא אמר בנימה מרגיע. בטוח בעצמו.
"למה אתה בא לבקר אותי?", העזתי לשאול את מה שרציתי לשאול עוד לפניי יומיים.
הנייד שלו קטע את שיחתנו בזה שהוא צלצל, את השיר של אייל גולן. הוא נאלץ לענות.
"כן", קולו היה תוקפני וקשוח מעט.
"אני לא יכול עכשיו, תשלח את יוני לשם ותודיע לו שאם עוד פעם אחת הוא ישתמש בנשק שלו הוא יקבל כלא. שלא ישחק איתי", הוא אמר את זה ממש בכעס והתכוון לכל מילה שאמר. זה קצת הרתיע אותי והבנתי שהוא בתפקיד מאוד חשוב שם במשמר הגבול.
"סליחה על ההפרעה, אז בקשר לשאלה שלך…אני אמרתי לך עוד ביום הראשון. מצאתי אותך שם והבאתי אותך לכאן. ירגיע אותי לדעת שהכל בסדר איתך, עד שתחלימי", זה היה נשמע כמו תירוץ עלוב אם לומר את האמת. הוא מסתיר משהו, אני בטוחה בזה.
"או קיי", אמרתי, לא הסתרתי את זה שאני לא מאמינה למה שאמר. אבל נראה שזה לא הפריע לו.
"ירין…בן כמה אתה?", הסתקרנתי, רציתי לדעת עליו עוד פרטים. מה שאני באמת יודעת עליו זה שקוראים לו ירין והוא משרת במשמר הגבול כנראה בתור מפקד.
"לא משהו שאת צריכה לדעת", הוא נשמע משועשע מהעניין. כאילו זה עושה לו את זה שאני לא רואה אותו ומשתגעת מזה שאני לא יודעת עליו שום דבר.
"למה?אתה מבוגר?", שאלתי והוא החל לצחקק קלות.
"מה מצחיק?", התעצבנתי. הוא החל להתגלגל מצחוק ואני עוד יותר רתחתי ושילבתי את ידיי בקטנוניות.
"את מצחיקה אותי, למה את מתעצבנת?", הוא שאל והתנשף כדי להרגיע את עצמו מההתקפת צחוק שקיבל, על חשבוני.
"נו תגיד..", ביקשתי בנימה מתחננת.
"תנחשי", ממש אין לי חשק לשחק את משחק הניחושים.
"אתה בן…תשע-עשרה?" "לא", הוא ענה והוצאתי קול שאומר שאני חושבת.
"עשרים?" "כן ולא", הוא אמר והצליח לבלבל אותי.
"מה זאת אומרת?", שאלתי מבולבלת.
"זאת אומרת שתעזבי את זה ו…", הוא אמר והניח את ידו החמה והגברית על ידי. כל כך אהבתי את ההרגשה החמימה הזו.
"ירין, אתה מבלבל אותי. יותר מידי מסתורי בשבילי", הנייד שלו שוב צלצל והוא שוב נאלץ לענות לשיחה, הוא ממש איש חשוב שם בצבא מסתבר.
"כן", הוא שוב ענה בנימה תוקפנית וקשוחה.
"תגיד לו שאם הוא יעשה את זה אז שיתכונן לריתוק של חודש בבסיס, שלא יעצבן אותי", הוא ממש הרים את קולו ושוב זה הצליח להפחיד אותי. מעניין אם הוא תוקפני ככה גם עם אנשים שהם לא חיילים.
"מצטער על זה אגם לוי", הוא אמר והחזיר את ידו החמימה אל המקום שבו היא נחה קודם.
"אפשר לגעת בפנים שלך?", שאלתי אותו, הוא קם מהכיסא והתיישב על מיטתי קרוב אליי עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו החמות מתנגשות פניי ולהריח את ריחו המשגע והממכר. אהבתי את התחושה הזאת ופחדתי ממנה בו זמנית. הוא גורם לי להיות לחוצה עוד מבלי לראות אותו.
הוא הרים את שתי ידיי בעזרת ידיו והניח על ראשו. אין לו שיער ארוך, אך הרגשתי שהוא חלק.
ירדתי לאט לאט אל עיניו שהרגישו לי בצורת שקד. מתארת לעצמי עד כמה הן יפייפיות. ירדתי אל אפו, הוא היה קטן, הוא לא גדול אני בטוחה כמעט במאה אחוזים. קטן וסולד. ואת לחייו שעיקצצו את ידיי. לסתו עטורה בזיפים קטנים ועוקצים במיוחד. מרגיש כמו גבר חתיך ומסוקס.
"נו…עברתי את המבחן אצלך?", הוא שאל בשעשוע וגרם לי לצחקק במבוכה.
"כן, לגמרי", אמרתי בצחקוק והרגשתי את לחיי סמוקות ואדומות. אויש, כמה שקופה אני יכולה להיות.
"את מסמיקה", הוא אמר, לא שאל.
"מה שתגיד", כעסתי על עצמי שאני לא יכולה לשלוט ברגשות שלי.
תגיד…היה עוד פיגוע מאז…אותו היום?", פחדתי לשמוע על עוד הרוגים. אבל אני בטוחה שהיו עוד…הטרור תמיד נמצא במרחק נגיעה מאיתנו.
"כן", הוא ענה בקול רציני.
שתקתי, פתאום התחרטתי ששאלתי.
"אל תתני לזה להטריד אותך אגם, תתני לעצמ קצת מנוחה", הפעם הוא נשמע כל כך דואג ועדיין היה קרוב אלי, נשימותיו עדיין התנגשו בפניי וריחו היה ממש חזק.
"בא לי לטעום את השפתיים האלה", הוא לחש בקול צרוד וגרם לרעידות בכל גופי.
"ירין…אני…",מלמלתי לעצמי וחיכיתי שיעשה זאת. הרגשתי שגם אני רוצה את זה, רוצה את זה מאוד.
"מצטער", הוא אמר לאחר שתיקה קצרה והרגשתי את המיטה זזה מצד לצד. הוא קם ממנה ושמעתי את צעדיו מתקדמות לכיוון הדלת.
משאיר אותי מבולבלת ומסוקרנת יותר מתמיד.


תגובות (10)

תמשיייכייייייייי אהבה שלייייי מחכה לעוד פרק!!

06/10/2015 05:26

תמשיכייי באופןןן דחווף
הסיפורים שלך מושלמים
מחכה בקוצר רוח לעוד פרק באופן דחוף חח
אשמח אם תתני ביקורת על הסיפור שלי.
אבל בכל מקרה תמשיכייי

06/10/2015 07:44

תמשיכייייי פרק מושלםםםם

06/10/2015 08:38

ואווו מושלם תעלי היום עוד פרק בקשה!!

06/10/2015 09:25

פליז עוד פרקק

06/10/2015 09:43

יאווווו זה מושלםםםם !!!
תמשיכיייייי

06/10/2015 10:44

אעאעאעאעאעאעאע טוב תקשיבי אני חושבת שזה מושלם!!!!
את מדהימה מדהימה מדהימה ואני רוצה המשך ואני רוצה לדעת איך הוא נראה.
תמשיכי מהר!!
אוהבת אותך❤️

06/10/2015 11:15

אני מקווה שהוא יפה כמו בתיאור כי כבר נדלקתי.
את כותבת מקסים ומיוחד,אין הרבה כותבות כמוך.
שתהיי מפורסמת תשמרי לי את הספר הראשון,מבטיחה?
תמשיכי מהרר!!אוהבת:)

06/10/2015 11:17

תמממששייככייי!!!
למה את תמיד משאירה אותי ככה?
תממששייככיי דחוף!
הסיפור נשמע מעניין, והילדה הזאת מצואת חן בעיני(:
אוהבת המונים~ממיייהה~

08/10/2015 15:20

אעאעא איזה חמוד ירין :) תמשיכי במהירות

08/10/2015 19:42
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך