ממנודה ל..מקובלת? פרקים 4+5 (פרק כפול ^^)

תראו איזו נסיכה אני!! עשיתי לכם פרק כפול, כמו שהבטחתי..
אז הנה, נסיכות ->
~
פרק 4-
נ.מ. ירדן-
קמתי בבוקר. יום שבת, יו הו!!
רגע. אם יום שבת, למה אני ערה? חזרתי לישון, והתעוררתי שוב ב- 13:05 (זו השעה האמיתית כשכתבתי את זה XD) לצלצול טלפון. בהתחלה סיננתי, אבל הם התקשרו שוב, ושוב, ושוב, ושוב!
"מה? כוסעמק ערס, תנו לבן אדם לישון, אתם לא רואים שמסננים אתכם?! מה קרה שכל כך חשוב? מישהו מת? אז שיילך קיבינימט, לא אכפת לי! " וניתקתי.
ואז שוב צלצל הטלפון.
"מה?!?!?" שאלתי. כבר אי אפשר לישון בימינו?
"זה נתנאל" הקול אמר והתפקע מצחוק.
"מה כל כך מצחיק?" שאלתי
"לא.. סתם.. חחח.. לא חשבתי.. חח.. שאת יכולה לקלל ככה.." אמר בין צחוק לצחוק.
"טוב, אתה מפסיק לצחוק או שאני מנתקת?!" שאלתי
"לא, לא" אמר והחניק צחקוק.
"נו, אז מה?" שאלתי
"חחח… תתארגני, עוד רבע שעה אני אצלך" אמר וניתק.
'איזה מפגר' חשבתי, והלכתי להתקלח.
יצאתי עטופה במגבת, ובדיוק אז מישהו דפק בדלת
"אסי, תפתח!" צעקתי לו
"אני לא יכול! תפתחי את!" ענה, והסקתי שהוא עם אחת מהזונות שלו.
כן, הוא סטוציונר.
נאנחתי, ופתחתי את הדלת. מי אם לא נתנאל?
"תעלה במדרגות, חדר שלישי מימין, אני עוד מעט באה. " אמרתי לו
"אמ.. אפשר את ירדן?" שאל
"זו אני! מפגר" עניתי לו בכעס
"ירדן?" הוא היה מופתע "חחחח אני לא מזהה אותך בלי הקפוצ'ון!" הוא אמר וצחקק
"שוב פעם לצחוק?" שאלתי וגררתי אותו לחדרי. "תיכנס וחכה דקה."
לקחתי בגדים ושמתי שורט קצר שחור וגופייה בצבע ירוק זוהר נופלת. הכי פשוט הכי יפה.
עליתי ונכנסתי לחדרי. הוא התבונן בחדרי, והסתכל על המחברת שלי. לקחתי אותה מהר מיידו, והסמקתי.
"למה לקחת?" שאל "השיר היה יפה. "
"תודה רבה שאתה חושב כך," עניתי "אבל זה פרטי."
לא דיברנו מאז, והשתיקה הייתה מביכה.
לבסוף נשברתי ושאלתי; "אז.. מה רצית?"
"אהה," אמר "נכון סיפרת לי שתפגשי את אבא שלך?"
"כן, למה?" שאלתי
"טוב, אז יש לי תוכנית." אמר
"והיא..?" המשכתי אותו.
"אני יעמוד בצד, ואשמור עלייך. עם זה," ענה והוציא אקדח מכיסו.
צרחתי והתקדמתי אחורנית, לעבר המיטה. "אתה מוכן להרחיק את זה ממני?" שאלתי בפחד
"כן," אמר וצחקק. "אל תדאגי. הכל יהיה בסדר"
לפתע אסי שאל : "ירדן, את בסדר? שמעתי אותך צורחת."
אמר ופתח את הדלת.
"לא זה בסדר, נתנאל דיגדג אותי" עניתי והעליתי חיוך מזויף על פניי.
"בסדר," ענה וסגר את הדלת.
התיישבנו על המיטה ודיברנו.
"אז.." אמר "את אחות של אסי אשר?" שאל ופתח את עיניו
"אכן כן." עניתי, והוא היה מופתע. למה שאני אהיה אחות של מישהו מקובל כל כך?
צחקנו, והחלטנו להמשיך קצת את העבודה, ואחרי שעה, סיימנו אותה.
נתנאל צרח וקפץ על המיטה.
צחקתי והוא אמר לי: "את מודעת לעובדה שזו הפעם הראשונה שסיימתי עבודה כלשהי?"
צחקתי שוב, "ועוד איזו עבודה. אתה תקבל מאה, אני בטוחה!" עניתי.
צחקנו שוב, (כמה צחוק) והתקרבנו..
אני נשבעת, העניים שלו מהפנטות! הירוק הזה.. והקוביות.. וואו.
אבל אז נזכרתי בעמית, והתרחקתי.
"אני מצטערת.. אני לא יכולה.. מישהו כבר שבר לי את הלב. אולי אחר כך?" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"הי, אל תדאגי." אמר "אני תמיד אחכה בצד. ואת תמיד תהיי הנסיכה שלי."
הוא נתן לי נשיקה בלחי , והלך.
שאר היום עבר מהר, ובשעה שמונה וחצי חשבתי:
איך אני, ילדה מנודה חברתית, התחברה, ועוד כמעט התנשקה (!) עם המקובל של בית הספר?
זה בלתי אפשרי!
ואם היו אומרים לי את זה לפני שבוע.. הייתי צוחקת ואומרת להם בפנים שהם הוזים, ושזה לא הולך לקרות.
כמה שהרבה יכול להשתנות ברגע.
~
~
~
פרק 5-
הגיע השעה תשע, ולבשתי בגדים שמתאימים לערב.
שמתי סקיני שחור ארוך, וחולצת הדפס שחורה. נעלתי נעלי דוקטור מרטינס שחורות, מסקרה ואודם אדום חזק. הי, זה שאני מנודה חברתית, לא אומר שאין לי חוש אופנה, כן?
לקחתי כסף, מפתחות ואייפון ויצאתי. כרחתי סביבי את הצעיף שלקחתי איתי, והידקתי את הקפוצ'ון שליווה אותי תמיד, וחיכיתי לנתנאל בפארק.
הוא הגיע אחרי חמש דקות, וסימן לי שהאקדח אצלו. הלכנו לרחוב, ושם היה איש מבוגר.
הוא נראה בדיוק כמו שנראה לפני שתיים עשרה שנה, רק זקן יותר. ראשו נח בין זרועותיו, וניכר בו שלא ישן לילות רבים.
רצתי אליו וחיבקתי אותו חזק. "אבא" מלמלתי "התגעגעתי. איך יכולת לעשות את זה? להשאיר אותי לבד? אתה יודע מה קרה לי?" שאלתי ובכיתי.
דמעות הרטיבו את חולצתו והרבצתי לו באגרופים. "אתה יודע כמה עזבו אותי? אתה יודע?" שאלתי והמשכתי. והוא רק חיבק אותי חזק, ואמר
"אני יודע קטנה, אני יודע."
"בואי. ספרי לי מה קרה." הוסיף והתיישב "והחבר שלך יכול להצטרף" אמר וגיחך.
"מה?" שאלתי "איך ידעת?"
"בוא נגיד..יש לי קשרים.. אני די.. מעורב בעולם הפשע. שירז ידעה. היא מעולם לא סיפרה לאמא, לך או לאסי?" ענה\ שאל, ונראה נבוך.
"אבא? מה? בגלל זה עזבת?" שאלתי בהלם. אבא שלי מאפיונר? אני לא מאמינה. אוף, רק החיים שלי כאלה מתוסבכים.
"כן.." ענה
ואז הוסיף "ומעכשיו רק תגידי שאת הבת של עמיחי אשר. תאמיני לי שכולם ישקשקו" אמר וציחקק
"התגעגעתי." אמרתי בעצב.
"אני יודע" נאנח "אז אתה בא, או מה?" שאל את נתנאל
"כ.. כן.." אמר וראיתי שהוא פחד
"אז.. ירדני.. הוא חבר שלך?" שאל
ואני והוא מיד הוספנו במבוכה "אני.. הוא? לא!! חחח"
סיפרתי לאבא שלי על כל הנידוי החברתי שלי, ואז בשקט, הוספתי והתנשפתי. ידעתי שנתנאל כאן, לכן זה היה לי קשה.
"לפני שנה אנסו אותי, אבא. תפסו אותו, והוא בכלא."
"מה?!" אבי ונתנאל היו המומים.
"כן." אמרתי בשקט והשפלתי את ראשי.
נזכרתי במה שקרה. זה שבר אותי.
~פלאשבק~
"די." צרחתי "תעזוב אותי!"
"את יודעת שאני לא יכול.. " הוא אמר ונישק את צווארי. היינו בסמטה חשוכה, והיה מאוחר. אף אחד לא היה שם. הוא הגעיל אותי. אני שונאת אותו. שונאת אותו שהאמנתי לו! שונאת!
"די!" צרחתי. לא יכולתי לעשות כלום.
הוא בעט בי ואמר "שקט. נעשה את זה בדרך שלי" הטון הנחמד מקודם נעלם, ועכשיו כל מה שהיה זה בריון.
מכאן כבר שחכתי הכל, אבל הסימנים שהתעוררתי איתם בבוקר העידו לי על מה שקרה. וגם ערומי.
צרחתי, ובקושי רב קמתי. נעזרתי בקיר, והתלבשתי. אתמול מה שלבשתי הייתה שמלה שחורה לארועים, וכעת היא הייתה קרועה, ומלאה כתמים.
בכיתי כמו שמעולם לא בכיתי, ורצתי הביתה. נכנסתי הביתה ואסי שאל "ירדן? מה קרה? איפה היית?" לא עניתי.
חיבקתי אותו חזק ובכיתי לו בכתף "תבטיח לי שלא תעזוב אותי" אמרתי לו. "תבטיח לי שתהרוג אותו."
"אני מבטיח. אבל את מי?" שאל
"את שחף. הוא אנס אותי."
~סוף פלאשבק~
~יום שלישי~
אמא שלי ואבא שלי דיברו. הם רוצים לחזור, הרי מבחינה טכנית, הם מעולם לא התגרשו, ואמא שלי עדיין בוכה עליו בלילות. תמיד ידענו שהוא יחזור. תמיד קיווינו, לפחות.
לקח לאמא שלי הרבה זמן עד שהיא הסכימה לראות אותו, ואני ונתנאל התקרבנו. הוא כמו אח בשבילי.. ו.. אתם יודעים.. אני מאוהבת. אף פעם לא חשבתי שאני, ירדן אשר, ירדני בפי חברים, תתאהב בנתנאל מלכה, המלך!
זה לא היה מציאותיי. סיפרתי ליובל על הכל. היא היחידה שהייתה איתי תמיד. בכל מצב. ובטח חשבתם שאני בתולה, נכון? פחח, אני? לא.
נתנאל היה בשוק, ואני ואבא גם התקרבנו. הוא ברח כי כמה מאפיונרים אחרים רדפו אחריו, ולא רצה שניפגע. שירז חזרה כששמעה שאבא הגיע.
כולנו חזרנו, ואסי היה קצת שבור. זה הכי קשה לו. הוא ואבא היו ממש קרובים, ובגיל שש, הוא נכנס לדיכאון. ילד בכיתה א' נכנס לדיכאון! אחרי שנתיים, הוא יצא מהדיכאון, ובגיל חמש עשרה –חמש עשרה!- הוא הפך לסטוציונר וערס. את המיני הערסיות ירשתי ממנו. כלומר את הקללות.
אבא רצה להעביר אותנו בית, בגלל שעכשיו, שאנחנו איתו, אנחנו צריכים להיות מוגנים, ועוד שבועיים נעבור אליו, לבית, ותוצב עלינו שמירה. ביקרתי בבית, והוא ע-צ-ו-ם. החדרים ענקיים, ושלי פונה לים. הנוף מדהים. כמעט כמו בית מלון!
אחרי כמה דקות, לקחתי את המחשב הנייד, והצצתי בפייסבוק קצת. בקשת חברות:
נתנאל מלכה- אישור | לא עכשיו
אישרתי, והוא כתב לי:
נתנאל מלכה:
מה שלום הנסיכה היפה?
ירדן אשר:
שלום הנסיכה היפה מצויין, ושלומו של המלכה?
נתנאל מלכה:
הי, הי, להירגע עם השמות משפחה.
ירדן אשר:
חחח, אל תדאג. אני רגועה לגמרי.
לא חיכיתי שיענה, וישר התנתקתי. לא אהבתי את כל הפייסבוק והזה… סתם בריונות עוברים שם.
הייתה לי חברה שעברה בריונות ברשת, והתאבדה. היא הייתה מהבית ספר הקודם שלי, כשגרתי בעיר אחרת.
שם הייתי מקובלת, היו לי חברים, והייתי מאושרת. תראו אותי עכשיו.
אבל, זה טוב לי. לא צריכה יותר מזה. ככה אני מאושרת. לא צריכה רחמים.