מנוגדים- אמה ויונתן פרק 13

נקודת מבט אמה
השעון המעורר צלצל, ניסיתי לכבות את השעון אבל לא הצלחתי למצוא אותו.. הבנתי, שהגיע הזמן לפתוח עיניים ולהתעורר,כי השעון הזה לא יתכבה מעצמו. קמתי להתקלח ולהתארגן לבית הספר.. לבשתי מכנס זית קצר, מרווח, לא צמוד, חולצה מכופתרת לבנה, ארוכה, ומעל סריג סחור, שהוצאתי את הקצוות של החולצה המכופתרת מעל הסריג, נעלתי סנדלים שחורות,עם שרוכים עד הברך, והשיער כמו תמיד…השארתי פזור.
ירדתי למטה, לאכול עם רון ארוחת בוקר, נישקתי אותו בלחי, ואמרתי לו בוקר טוב, לקחתי את הספר שעל השולחן, ישבתי בכיסא הגבוה מולו, הרכבתי משקפיים, ודיברנו קצת לפני שהתחלתי לקרוא את הספר "איפה ולן?" שאלתי לא מבינה איך היא לא איתו "בבית שלה, לקחתי אותה אתמול הביתה" הוא ענה מחויך "אוי, אני כל כך שמחה שאתם ביחד" אמרתי בחיוך מתוק ומרוצה "אני מקווה שאתמול הכי שבילתם את הלילה שלכם ביחד, וסופקת, אתה לא תלך למישהי אחרת" הזעפתי פנים, כדי למנוע פגיעה בולן, להזהיר אותו שאם הוא יעשה את זה,אני לא אשתוק "אמה,לא קרה אתמול כלום בלילה" הוא אמר לי בולע את הביס, והבעת הפנים שלי שונתה, אבל מיד הבנצי שזו חייבת להיות מתיחה גרועה, שאח שלי לא ישכב עם חברה שלו?! "נו יאלה, אל תשחק אותה" אמרתי ושיניתי את הפנים שלי לחיוך, צחקתי מהמתיחה הזו שלו "אני לא צוחק, היא לא מוכנה לזה, ואני לא מתכוון למהר אותה" הוא אמר בטוח בעצמו, הייתי בשוק, הייתי מאושרת שהוא הפך לכזה אדם, רואים שהוא באמת אוהב אותה… קמתי בקפיצה לחבק אותו "האח שתמיד חלמתי עליו" אמרתי בציניות, ונישקתי אותו מלא "טוב דיי קרצייה" הוא עצר את החיבוק וחזרתי לכיסא "אני רואה שאת ויונתן התחלתם גם להסתדדר סוף סוף" הוא אמר, וחשב ככה בגלל שסידרנו להם דייט ביחד, התעצבנתי שהוא חושב את זה, שהוא בכלל לא יודע מה קורה באמת "אל תגיד את זה אפילו בצחוק" זעמתי "אני והוא שונאים זה את זו עכשיו יותר מתמיד" הוספתי והחזרתי את הספר לשולחן, לא היה כבר טעם לקרוא "טוב יאלה, בואי נלך לבית ספר, שלא נאחר" הוא אמר ממהר, לא נאחר?! זה כבר יותר מידי טוב בשביל להיות אמיתי, רק לאח שלי יהיה אכפת מאיחור, אבל הבנתי מה הסיבה כבר "תראה רון, יש דברים שאפילו אתה לא תשנה" לעגתי לו "אתה פשוט רוצה לראות את ולן,לא באמת אכפת לך מהאיחור" הוספתי עם חיוך וירדתי מהכיסא, הוא חייך,ויצאנו לבית הספר.
נכנסו לבית הספר ביחד, ולן הייתה שם בספסל, קראה ספר, עמדתי להצטרף אלייה לקרוא גם את הספר… אבל רון עקף אותי,הלך אליה, הוציא לה את הספר מהיד, ונישק אותה.. זה היה כזה יפה, במחשבות שלי דיימנתי אותי ואת יונתן שם… אבל מהר עקרתי את המחשבה הזו מהראש…אין לזה מקום.

נקודת מבט יונתן
נכנסתי לבית הספר, כמעט מאחר, השעה הייתה כמה דקות לשמונה כשנכנסתי… וראיתי את רון וולן מתנשקים, ואת אמה בוהה בהם.. האינסטינקט הראשוני שלי היה ללכת ולהציק לה,כרגיל… אבל ויתרתי, לא רציתי שום סיפור עם הילדה בגן הזו.
היה צלצול, ראיתי את ולן ואמה הולכות, ורון בא לכייוני, עברנו לשבת בספסל עם חברים שלנו יניר ושון שהבריזו גם הם מהשיעור, לרון וליניר יש חברות, רק אני ושון רווקים.. וטוב שכך, חברות זה סיוט,משקל כבד "חייב לצאת היום בערב" אמרתי לכולם "כן, נשתה ככה טוב, נתפוס ראש טוב" שון אמר והיה באותן מחשבות כמו שלי, חרגע התעלמנו מ"נשואים" שיושבים לידנו "לא לא" רון אמר "הבטחתי לולן שנראה אצלי סרט בערב" הוא הוסיף "כן, ואני הבטחתי לשני שנצא לאכול בערב" יניר הוסיף, הסתכלנו על שניהם בחוסר אונים, הבנו שהמצב אבוד,חייב איכשהו להחזיר אותם למצב נורמלי "תגידו אתם רציניים?" שאלתי "מה אתם מותריים לילה טוב בשביל החברות שלכן,נהייתם שפוטים!" אמרתי להם "חברים, הן שוטפות לכן את המוח, תתעוררו!" שון הוסיף טענה נוספת לדבריי "די להסית אותנו!" יניר אמר "כן,טוב לנו ככה" הם רון הוסיף, אבל דבריו כבר הפכו לחסרי משמעות כשבדיוק עברו שתי כוסיות, וכולנו בהינו בהן.
פתאום הגיעה הליאת הזו, המנהלת של המופע, וראתה אותנו, לא רצינן שתתקרב, אין לנו כוח לנזיפות על הברזות "מבריזים משיעור אה?" היא אמרה לנו מתקדמת לכיווננו, וכל הציפיות שלי התנפצו "לא מה פתאום ליאת, אנחנו פשוט…" חיפשתי תירוץ חדש, הגיוני "אל תדאגו, אני לא אלשין" היא אמרה "אני חיפשתי אותכם בכל מקרה" היא הוסיפה, והרגשתי הקלה שאני לא צריך לחפש תירוץ, כי השתמשתי כבר בכל תירוץ אפשרי "מה את צריכה מתוקה?" שון אמר לה,מנסה להתחיל איתה,הוא אוהב מבוגרות, ובכל זאת היו לה נתונים לליאת הזו "אחד-בלי מתוקה, אני מורה ולא תלמידה, ושניים, חיפשתי ארבעה בנים שיעזרו לי במופע, שיהיו בתור ניצבים,ואתם נראים לי מושלמים" היא אמרה, אותי זה לא באמת עניין,מה שחשבתי עליו זה כניסה חופשית לחזרות שלהן כמו שרציתי מההתחלה "בטח מסכימים!" אמרתי בהתלהבות וקמתי מהספסל על מנת לעמוד מולה, ועניתי בשם כולם.. היא חייכה והלכה מרוצה "מה אתה עושה??" יניר הושיב אותי בחזרה לספסל, בכעס "החברות שלנו יהרגו אותנו כשהן יראו אותנו שם" הוא אמר לחוץ "אל תדאגו,תמצאו תירוץ כבר" אמרתי מרוצה, ולקחתי אותם לאולם.
פתחנו את הדלת, ובידיוק הן היו באמצע, אמה וולן היו בקדמת הבמה, שרות ורוקדות, וכל שאר הרקדניות רקדו מאחור "איזה יפות הן" רון אמר בוהה בעיקר בולן "הן כוסיות אחת אחת!" אמרתי כשאני מסתכל על אמה, התקדמנו לשורה הראשונה, והן שמו לב אלינו, אמה הייתה עצבנית, ראיתי את הבעת הפנים שלה, אבל היא הייצה מקצועית, היא המשיכה לרקוד כרגיל… רון שלח לולן נשיקות, והבנתי שהוא הלך לאיבוד, לא יכלתי להוריד את העיניים מאמה, היא הפנתה אותי… השיר הסתיים, והן ירדו מהבמה, ולן הלכה לנשק את רון, ושני הלכה לנשק את יניר, אמה ירדה מהבמה גם, ובאה אחריהן לכיוננו "אתן עוד מנשקות אותן?" היא שאלה לא מבינה "איך אתן לא כועסות על החרמנים האלו שרק באו לראות אותנו רוקדות!" היא אמרה כועסת, גרמה להן לחשוב מחדש על החברים שלהן, הבנות הסתכלו על החברים שלהן בהטלת ספק, מנסות להבין אם באמת לשם כך הן באו..אבל הצלתי אותם "ממש לא, באנו כי ליאת הציעה לנו תפקיד" עניתי לה, מרוצה "כן בטח" היא גיחכה "תעשה לי טובה" היא אמרה בחוסר אמון "כן יונתן צודק,באמת הצעתי להם תפקיד" לפתע קולה ליאת נשמע, היא באה לאמצע הוייכוח, מתחת לבמה ואני, שעמדתי מול אמה, חייכתי את אותו חיוך מרושע שהיא חייכה בפעם הקודמת, שבגללה נאסרה עלינו הכניסה לחזרות "כן, בתור מה הם ישחקו? עדנית?" היא שאלה בציניות "לא, בריקוד האמצעי, שבו אתן אמורות לרקוד סביב ארבעת בנים הבוגרים,משכבה יב, הם יחלפו אותם, ואתן תרקדו סביבם, במקום סביב אותם בוגרים, נראה לי יותר הגיוני" ליאת ענתה ואמה התחרפנה, עוד שנייה הרביצה לי "תתחילו לעבוד בשיתוף פעולה" ליאת הוסיפה בחיוך והלכה, אני רק שמחתי מהכעס של אמה והמשכתי לחייך לכיוונה חיוך מרושע.