מנוגדים-אמה ויונתן פרק 8

love_love_love 27/06/2016 1036 צפיות 2 תגובות

נקודת מבט אמה
"קטנטונת" הן אמרו לי, שתי מפגרות… סופית הבוקר שהיה לי- נהרס.
הלכתי לקחת את הספר מהשולחן שבמטבח ועליתי למעלה, אך לפני כן עצרתי באמצע המדרגות "שמחה שאתן משועשעות ומאושרות, למרות שאני לא יודעת למה, גם ככה אתן שתיים נוספות ברשימה של זוג הערסים האלו" אמרתי עם חיוך זדוני ומסופק על כך שמוססתי את החיוך הזול מהפנים שלהן, ואז כן עליתי לחדר שלי,בשלווה, להמשיך לקרוא את הספר. סימסתי לולן שתבוא אלי בשביל לדבר אחרי שאתמול בלילה דיברתי איתה בטלפון, על כל מה שקרה עם יונתן.
קראתי את הספר והייתי מרותקת,מהופנטת אליו, נהנהתי מכל רגע… עד שהיו דפיקות בדלת, ידעתי שזו ולן, אבל לא הבנתי למה היא לא נכנסה ישר כרגיל, כמו תמיד, בלי לדפוק בדלת. קמתי מהמיטה הגדולה שלי, נעלתי את הכפכפים, ופתחתי את הדלת "מה את סתו…" עמדתי ללעוג לה מתוך ביטחון שהיא תעמוד בצד השני של הדלת..רק שזה היה יונתן, שנכנס בלי לשאול וסגר את הדלת אחרי שנכנס, כאילו מותר הכל "מצטער לאכזב אותך" הוא אמר בזיוף והמשיך ללכת לכיוון המיטה שלי "אפשר לדעת מה אתה עושה כאן?" שאלתי והנחתי את הספר שהיה ביד שלי על השידה "מנסה להבין איך עובד המוח הנשי, בהתחלה את אומרת שאת שונאת אותי, אחרי זה מנשקת אותי, לאחר מכן דוחה אותי ולבסוף מתעצבנת על הבנות שבאו בשבילי,את יכולה להסביר מה עבר לך בראש שהתנהגת ככה?" הוא התבדח עליי והתיישב על המיטה, מצפה לתשובה "אה יונתן,אין לי זמן לבדיחות סרות הטעם שלך, תלך בבקשה!" אמרתי, הקמתי אותו מהמיטה ודחפתי אותו לכיוון הדלת "סרות טעם?" הוא צחק בלעג והסתובב אליי "השפה הגבוה הזו חייבת להיפסק.." הוא אמר וצחק "ביי" אמרתי כועסת ושוב דחפתי אותו לכיוון הדלת, אבל הוא נעצר עם היד במשקוף של הדלת "רגע, עוד משהו אחד" הוא אמר "מה?" עניתי חסרת סבלנות והוא בא אלי במהירות, אחז את הראש שלי בידייו, גנב לי נשיקה מהירה בלי שהספקתי להגיב ויצא כשבידיוק ולן נכנסה,הסתכלה עליו יוצא,הפנתה את המבט אליי,חייכה וסגרה את הדלת "אה טוב, לא התכוונתי להפריע" היא לעגה לי "לא הפרעת, הוא ילד חצוף שמרשה לעצמו יותר מידי!" עניתי מנגבת את השפתיים מהנשיקה שלו "הוא מנסה להרגיז אותי הילד המפגר הזה" הוספתי,התיישבתי במיטה והיא באה לידי "כן, מרגיז אותך עד כדי כך שאת טורפת לו את הפה בבריכה בלילה" היא צחקה על אירועי אמש "ולן, את לטובתי או לטובתו, לא ממש הבנתי" הסתכלתי עליה עם חיוך ציני " לטובתך, אבל זה די ברור שאת מתה עכשיו ללכת, ולנשק אותו שוב" היא המשיכה לצחוק עליי "כן,כמו שאת מתה לנשק את רון" עניתי לה כדי להשתיק את השיחה על יונתן, וגם כי זה נכון "טוב דיי, לא מדברים יותר עליהם" היא ענתה ואני הייתי מרוצה שהגענו לעמק השווה.
היום עבר די מהר,אני וולן למדנו,ריכלנו התאמנו על שירים חדשים ולקראת הלילה היא הלכה.
ירדתי במדרגות כמה דקות אחרי שולן הלכה ולא היה אף אחד בבית, התקשרתי לאח שלי כדי לראות מה קורה ואיפה הוא, ידעתי שעם מישהי או במסיבה, אבל האופי הכפייתי שלי מחייב אותי "איפה אתה?" שאלתי אותו "בדרך הביתה, למה?" הוא החזיר לי בשאלה "לא יודעת, לא היה כאן אף אחד ,רציתי לדעת לאן הלכת" אמרתי לו תוך כדי שאני אוכלת קוביית שוקןלד ומתיישבת על הספה "טוב, אני בא" הוא ענה וניתק לי בפנים..כאילו משהו קרה, לא היה לי כוחות אליו ולעצבים שלו אז עליתי למיטה והלכתי לישון.
קמתי בבוקר,ליום ראשון,שבוע חדש של לימודים, הלכתי להתקלח, והתארגנתי לבית ספר-לבשתי ג'ינס ארוך שחור, עם קרע בברך, חולצת וי, לבנה, חלקה, משוחררת כזו שנופלת עד מתחת לישבן, וסט מעור בצבע שחור, ונעלי אולסטאר קצרות לבנות, עשיתי בשיער שני נחשים קטנים, וירדתי למטה לאכול עם רון.
"בוקר טוב לילד המסתורי" אמרתי מתקדמת לשולחן עם חיוך,יושבת על הכיסא ואוכלת את הקורנפלקס שלי "מסתורי?" הוא שאל "כן,מסתורי, הלכת אתמול לאנשהו ולא אמרת לי אפילו" עניתי לו "אני בטוח שתדעי בקרוב" הוא אמר ושתה את השלוק האחרון בקפה שלו… לא הבנתי מה הכוונה שלו "יאלה בואי" הוא קם מהכיסא שלו ולקח את המפתחות. כל הדרך לבית ספר הייתה מלווה בשתיקה, היה לו פרצוף מודאג,מבולבל,זועם ומבואס בו זמנית,לכל אורך הדרך עד לכניסה לשכבה. כשנכנסו לשכבה הוא הלך לכיוון ספסל, ישב לבד, מעורער.. לא הבנתי מה יש לו.. הלכתי לכיוון ולן, שישבה בספסל גם היא, מוזרה הסתכלתי על שניהם לא מצליחה להבין והתיישבתי לידה "מה קרה? היום זה יום הפריקיות הרשמי?" שאלתי "מה?" היא הפסיקה לבהות ברצפה והרימה את מבטה אליי "אפשר לדעת מה יש לך ולאח שלי היום? שאתם ככה מוזרים?" שאלתי אותה וראיתי בידיוק את יונתן נכנס ויושב ליד אחי, ידעתי שבטח הוא יספר לו, הבטתי בהם כמו שניות לראות אם הוא אומר לא משהו "טוב את מקשיבה?" היא שאלה,הפניתי מאח שלי ויונתן את המבט לכיוונה והינהנתי עם הראש "אתמול שהלכתי הביתה, אח שלך הציע לקחת אותי, והסכמתי..הוא הפעיל את הרדיו ושרתי בלי לשם לב, הוא שמע אותי ואמר לי שאני שרה מאוד יפה ואז האווירה נעשתה קלילה, ודיברנו וצחקנו עד ששהוא החנה את הרכב, הבאתי לו חיבוק כדי לומר לו להתראות, ושהתרחקנו לאט לאט מהחיבוק, הוא הסתכל עליי ונישק אותי" היא ענתה והייתי המומה "מהה?" צרחתי כשמלא הסתכלו עליי "שקט!!" היא אמרה לי ובדקה שאף אחד לא מבין מה קורה "אני לא מאמינה שהוא מנסה לשחק גם בך!" כעסתי עליו, זעמתי "אני לא יודעת אמה, אני באמת מרגישה שזה אמיתי, שזו נשיקה אמיתית" היה לי קשה לי להאמין בהתחלה.. אבל האמנתי לזה,אח שלי אף פעם לא היה ככה, אני לא מצליחה להבין. "טוב תראי אני אדבר איתו היום בערב, אבל תשני את ההבעה הזו כי את מפחידה אותי" אמרתי לה כדי להפיג את המתח והיא צחקה. נכנסו עם הצלצול לכיתה, לשיעור מתמטיקה, השיעור הראשון שלא הייתי מרוכזת, חשבתי על יונתן, על אח שלי וולן.. הראש שלי לא היה שם, בחיים לא השתוקקתי כל כך להפסקה… כשהגיע הצלצול זה הרגיש לי אחד הרגעים המאושרים בחיים שלי.
הודיעו לנו שבאולם הגדול יש פעילויות ושירים, ושכדאי ללכת לשם.
התקדמתי לאולם עם ולן תוך כדי שאנחנו מחפשות את לירון שיצטרף אלינו, אבל לא מצאנו, הנחנו שהוא שהוא כבר שם, אז הלכנו לבד, נכנסו לאולם והתחלנו לרקוד, בזמן שרקדתי נפלה לי הטבעת מהיד ועמדתי להרים אותה.. אבל יונתן הקדים אותי, והרים אותה לפניי.


תגובות (2)

וואו זה ממש יפה!

27/06/2016 18:02

יפה מאוד מצפה להמשך דירוג 5!❤

27/06/2016 21:01
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך