מסובך – פרק ראשון

״שנאה זה משהו שנובע מכאב״ אמרה המורה לספרות, מסבירה לנו על קטע שירה שאנחנו קוראים.
״תגיד, הבאת את האוזניות?״ פניתי לדור היושב מאחורי וכמו תמיד נרדם עם הספר ביד.
״דור!״ הרמתי את קולי
״מה כוסאמו? מה?״ מילמל באדישות שהוא מרים לאט את ראשו למולי
״הבאת אוזניות היו-״
״עומר״ קטעה אותי המורה. הסתובבתי אליה עם העיניים סגורות ולאט עם סיבוב גופי אליה פתחתי את עיניי כדי לראות אם הפנים שלה שוב חמוצות שהיא פונה אליי. צדקתי.
״הקשבת למה שאמרתי?״ שאלה ונשענה על השולחן שלה.
״כן..״ אמרתי וכל הכיתה הביטה בי. חוץ ממשפט אחד, את השאר לא שמעתי.
״אז, מה אתה חושב בקשר לנושא?״ אמרה ושלחה מבטה אל הלוח שעליו היה כתוב את ההבדל בין רגש אהבה ובין רגש של שנאה.
״אני חושב…״ אני לא חושב! ״שאתה.. לא יכול לשנוא מישהו, אם לא אהבת אותו״ נשבע שאין לי מושג מה חירטטתי לה עכשיו, אבל המבטים של הכיתה כבר התחילו לעצבן אותי.
״תסביר את עצמך״ אמרה המורה ולשם שינוי היה נראה שהיא באמת מתעניינת בדבריי.
״אתה לא יכול לשנוא בן אדם סתם ככה, אתה לא יכול לשנוא אותו אם לא היה לך משהו איתו, אם לא היה לך סיבה לשנוא אותו״ אמרתי במהירות. פעם ראשונה שאני באמת חושב שיצא מימני משהו..
״אני שונאת סרטי אימה״ אמרה שירן שישבה שולחן לידי ״ולא היה לי איתם כלום״ אני שונא את הילדה הזאת! היא אוהבת להתחכם!
״את לא שונאת אותם, את פשוט לא אוהבת אותם.. יש הבדל ענק בין לשנוא לבין לא לאהוב״ וואו, הפרצוף שלה שווה את כל זה.
״תודה לך עומר, שנמשיך כיתה״ אמרה המורה והסתובבה חזרה ללוח.

סוף סוף השיעור הסתיים והמורה שחררה אותנו לקפיטריה.
״תגיד חמור קטן, לא יכולת פשוט לענות לי במקום לגרום לי להביט במורה הזאת?!״ חטפתי מהדפוק את האוזניות בכעס. להביט למורה סיגל ישר בעיניים, זה כמו לראות את הסיוט הכי גדול שלך.
״סליחה״ אמר שבפיו עדין שאריות של אוכל.
״לא סולח״ הכנסתי את האוזניות לתיק ״ותאכל בפה סגור, אחר כך אתה מתפלא למה ליהי לא שמה עלייך״ אמרתי והבטנו שנינו בליהי מהשכבה. היא ישבה שם עם כל ה׳כוסיות׳ של השכבה. תקראו לי גיי, אבל אני לא סובל אותן.
״וואי מה הייתי עושה לה״ מילמל דור בזמן שהוא מביט לה בתחת. ואני התחלתי לזמזם
״you know what to do with that big fat butt?…"
"Wiggle Wiggle Wiggle" המשיך אותי וגרם לי לגחך כמו אדיוט..
״גש אליה״ אמרתי נותן לו דחיפה קטנה בשכם כדי לעודד אותו..
״שחרר, זה לא יעבוד״
-״מה לא יעבוד?״ נדחפה מאיה כמו תמיד לשיחה.
״אני וליהי״ אמר לה דור שעדין לא הוריד מבט מהילדה.
״טוב בואו נישב לפחות ולא נעמוד באמצע הקפיטריה כמו מפגרים״ אמרה מאיה והתקדמה לשולחן, אני ודור אחריה.
״אז..״ אמרתי באנחה והתיישבתי עם מגש האוכל ״מישהו מכם נרשם לתחרות הכשרונות?״ שאלתי את השניים שנראו מעט מעופפים באותה שנייה.
״כן, אני והבנות מכינות ריקוד״ אמרה מאיה ונתנה ביס נוסף בסנדוויץ׳ ״אתה לא נרשם?״ שאלה אותי בפה מלא. התלבטתי אם לעשות קטע משלי בתחרות, אבל אין לי שום השראה לשיר או כיוון. אני רוצה לעשות משהו טוב.
״אני לא יודע, עדין מתלבט״ השבתי ולגמתי שלוק נוסף מקרטון התפוזים שלי.
״תצטרף אחי מה יש לך להפסיד?״ אמר דור שקם לזרוק את שקית האוכל המיותרת וחזר לשבת. קל לו להגיד, להופיע מול כל בית הספר בהופעה משלך זה די מלחיץ אם לומר את האמת, שיציע לליהי לצאת איתו אחר כך נדבר. וואו! אני מרגיש מפוצץ מהשניצל הדוחה הזה. קמתי לבחוץ לנשום קצת אוויר נקי. בא לי להקיא מימנו עכשיו. או שבעצם לראות את נעמה נמרחת על דן עשה לי את החשק להקיא. לא מבין מה ילדים בני שש עשרה מוצאים את עצמם מאוהבים, אני אישית לא מאמין באהבה. אני חושב שזה תשוקה.. אלו כולה הורמוני המין הטסטוסטרון והאסטרוגן. הטסטוסטרון מופרש מהאשכים אצל הזכרים והאסטרוגן מופרש מהשחלות אצל הנקבות. אל תזלזלו בי, אני גאון במדעים.