ARIA
תודה למגיבים למתקנים (::

מסובך – פרק רביעי

ARIA 18/09/2014 603 צפיות אין תגובות
תודה למגיבים למתקנים (::

עליתי לבמה וניגשתי אל המערכת מחפש את המיקרופון שדנית דיברה עליו. תכלס, מה אני יעשה איתו? אין לי שיר. מצאתי את המקרופון על יד הרמקול וירדתי מהבמה כדי למצוא לו את הבטרייה שלו. הוצאתי את הפקק העגול שמתחת מנסה לראות איך נראה הבטרייה- ״אח!״ נפלטה מילה מפי שמישהו נתקל בי.
״אני מצטערת״ אמרה הילדה והרימה את הפלאפון שנשמט לה מהיד. היא הרימה את ראשה אלי והלכה משם. נכנסה למבנה של השכבה שלי, מוזר שלא ראיתי אותה קודם.
״היי עומר!״ שמעתי צעקה מוכרת והסתובבתי אחורה. ״היי מאיה״
-״אני מתאמנת עם הבנות, אתה לא מבין איזה כאוגרפיה- זה מקרופון? אתה שר בסוף?״
״כן.״ המילה היחידה שהצלחתי להשחיל בזמן שדיברה במהירות.
-״או מגניב! רגע, זה אומר שאנחנו מתחרים אחד בשניה? בעצם זה כישרונות צעירים, לא תחרות. לא חשוב. מה אתה שר?״ איך היא מסדרת את הנשימה שלה מהר כל כך?
״אני לא יודע ממש, עדין חושב.. ראית את דור היום?״

-״לא, הוא אמר שהוא חולה. בנינו, אני בטוחה שהוא עוזר לליאור להתחיל עם אחותו״
״אחותו? לבנאדם הזה אין קודים? לא יוצאים עם אחות של חבר״
-״לא נראה לי שממש אכפת לו, טוב אני חוזרת לבנות, נדבר אחר כך״ אמרה והלכה, טוב עד שהיא עצרה והסתובבה אלי בשנית.
״מה קרה עם אורי?״ עם מי?
-״מי זה?״
״זאת״ אמרה בנימה מתקנת ״הילדה שהתנפץ לה הפלאפון כי הייתה עסוקה בו כל כך״
-״הוא לא התנפץ, ואין לי מושג״
המבט שהיא הפילה אותי הרגיש כאילו היא חודרת לי דרך העצמות וחוקרת לי אותן.
״טוב, בכל מקרה נדבר״ .

נקודת המבט של אורי:
איזו טעות! החיים שלי יהרסו בגללו.
׳נו? החלטת?׳ סימס לי בן.
׳אני מתחננת, זה יהרוס לי את החיים! בבקשה לא!׳
אם זה יקרה אני אתאבד, אני נשבעת שאתאבד.
׳יש לך עד מחר׳ אמר והתנתק.
אני מרגישה כאילו נפל לי הלב לתחתונים. בולען שמתפתח לי בקני הנשימה. אני רוצה לבכות, אבל מחזיקה את עצמי עד שעצמת הלחיים יכאבו מאיפוק וינפצו לי את החשק לדמעות.
אני הייתי ילדה בת טיפש-עשרה מטומטמת. מה ילדה בת 13 כבר הבינה מהחיים שלה. עברו כמה שנים מאז.. אהי לא מאמינה שהוא חזר.
למה לעזאזל הייתי צריכה לתת בו אמון. אני כבר יכולה לשמוע את. הכינויים והמכות שיחטיפו לי ברגע שמי-הו יראה את זה.
״אורי?״ קול עמום ניפץ אותי מהמחשבות המטרידות האלו.
״כן?״ הסתובהתי מאחורי, זה היה עומר.
״אני מצטער על הפלאפון, ראיתי שהוא נשבר״ זה לא אשמתו שבן יהרוס לי את החיים ומאיים עךי בהודעות אסמס
-״זה?״ אמרתי והצבעתי עח השבר החדש ״זה ממזמן, באמת שזה כלום״ מה כבר הוא יעשה? ישלם?
״אה, אוקי״ אמר בפרצוף שמראה כאילו הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו ״ביי״ אמר ויצא.
פעם ראשונה שמישהו חתיך מדבר איתי, והדבר היחיד שעובר לי בראש זו התמונה הגורלית שנמצאת אצל בן.
איך הוא ידע את השם שלי? אוח! לשתף את זה עם מישהו? לא. זה מביך מדי. אין מצב שאני מסכימה להצעה הזאת שלו. אין מצב! אין מצב!

נקודת המבט של עומר:
בית הספר נגמר ואני רק מודה על כך שהפלאפום לא נשבר, מאיפה יהיה לי לשלם לה? אני הלך לבדוק מה שלום דור. שמאיה בטוחה שהוא נמצא עם ליאור. הוא שפעת קלילה של דצמבר. כמה זמן הוא הולך להסתיר את זה מימנה?


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך