משחק מסוכן – פרק 3

לאחר חצי שעה היא כבר הגיעה לשם. לא היה לה מושג איך היא הולכת להעביר עוד חצי שעה עד הפגישה עם ג'ף. היא החליטה ללכת לקרבות הרחובות, בתקווה לפגוש את דייגו, או לפחות לראות אותו.
היא הלכה למעגל המתקהלים, מחפשת בלא מודע את דייגו. היא מתחה את ראשה מעלה, סוקרת את הקהל בעיניה התכולות.
"היי." קול עמוק שלא הכירה הקפיץ אותה מאחורי גבה. היא הסתובבה אל הקול ומולה עמד דייגו, תווי פניו הנאים מעוקלים לחיוך שליו.
"ה… היי." גמגמה מעט, בוחנת אותו יותר לעמוק. בעיניו החומות היה אפשר לראות ניצוץ זהוב מיוחד, הצלקת החיוורת שבלטה בפניו הכהות גרמה לה רצון בלתי מוסבר לגעת בה, להעביר אצבע סקרנית לאורכה.
"ראית אותך בקהל." אמר ועיניו נצצו באור השמש.
"אני… אני יודעת." אמרה סמוקה. היא הודתה בפני עצמה שהרצון לראות אותו היה יותר גדול ממה שחשבה.
"אני דייגו." הציג את עצמו בחצי חיוך בטוח.
"לילי." אמרה וחייכה מעט. היה משהו בבחור הזה, משהו מושך.
"לילי!" קולו העמוק של ג'ף קרא לה מאחוריה. מבלי משים, היא גלגלה את עיניה בעייפות ועיניו החומות של דייגו קלטו זאת.
"היי, ג'ף." אמרה בקול עייף והסתובבה אל ג'ף החסון. הוא העיף מבט מלוכלך אל דייגו, השנאה בערה בו על ניצחונו עליו.
"מה השרץ הזה עושה פה?" שאל בכעס. לילי הרגישה כאילו חזרה אחורה, אל הימים שהם עדיין היו זוג וג'ף היה מתלהט מכל בחור שהיה מדבר איתה.
"השרץ הזה ניצח אותך." אמרה דייגו וחיוכו התרחב.
"השרץ הזה מתחיל עם חברה שלי." התעצבן ג'ף והתקדם בצעדים מאיימים אל דייגו.
"אם אתה זוכר, ג'ף, אני כבר לא חברה שלך. אתה זרקת אותי לפני חודש וחצי בשביל להתאבק." ציינה לילי בכעס מהול בציניות. דייגו גיחך מאחוריה על השפל שג'ף זכה בו.
"אבל אנחנו בדייט, אם את זוכרת."
"דייט שמשמש כתירוץ לאימא שלי."
"דייט זה דייט."
"תפסיק להטריד אותה." התערב דייגו ועקף את לילי בעדינות. היא הלכה אחורה מעט, מהרהרת אם הם רבים עליה או לא.
ג'ף העיף את מבטו אל לילי ואחר כך אל דייגו. הוא נהם במרירות והסתובב אל דרכו. חיוך ניצחון עלה על פניו של דייגו וגרם לצלקתו להיעלם מעט תחת גומות החן שלו.
"תודה." אמרה לילי וחייכה בנימוס.
"על לא דבר." אמר דייגו ובהה בה מעט. נחשול רצון עלה בדייגו לגעת בלחייה הלבנה, להרגיש את עורה תחת ידו. בעיקר, הוא רצה לחבק את גופה השברירי. היא נראתה כל כך עדינה עד שכל מה שרצה לעשות זה לאמץ אותה אליו וללחוש לה שהכול יהיה בסדר.
"אז… נתראה." אמרה בחיוך רחב והמשיכה לעמוד מולו.
"למה? אם אנחנו כבר כאן, למה שנתראה?" שאל בחיוך ערמומי. הוא לא היה בחור כזה, מתחיל עם בנות מכל הסוגים והמינים. ברוב הפעמים הוא בכלל לא ניגש אליהן, הן ניגשו אליו.
"מה זאת אומרת?"
"יש באולינג קרוב לפה. בואי נלך לשם." הציע בספונטניות.
"אה… אני לא חושבת שזה רעיון טוב…" מלמלה בלחץ ושילבה את ידיה על חזה. דייגו רצה להתקרב אליה, להתיק את ידיה ולנשק את שפתיה האדומות כדובדבן.
"נו, קדימה. מה כבר יקרה?" שאל בחיוך רחב. משום מה, הוא כל הזמן חייך לידה. זה לא היה בשליטתו.
"אני לא יוצאת עם בחורים שאני לא מכירה." אמרה בהחלטיות ומבט נחוש ניבט מעיניה.
"אז בואי נכיר." אמר בצחוק והתקדם מעט אליה. באופן אוטומטי היא התרחקה ממנו. לבו של דייגו קפץ ונכרם בקרבו.
"לא. אני צריכה ללכת הביתה." אמרה בהחלטיות והסתובבה משם. בפרץ של חוסר מחשבה דייגו תפס את ידה ועצר אותה. לילי עצרה מופתעת, היא לא ציפתה ממנו שיעשה צעד כזה.
"אני אסיע אותך." אמר בחיוך רחב. גבותיה הדקות התכווצו בהרהור, מתלבטת אם להגיד כן או לא.
"אני לא נוסעת עם זרים." אמרה לבסוף בניגוד לרצונה. היא רצתה לנסוע איתו אך מצפונה העיק עליה. מה יאמרו הוריה כשישמעו שקיבלה טרמפ מבחור שהיא בקושי מכירה?
"מי אמר שאני זר? הרי את יודעת את כל מה שאת צריכה לדעת עליי. אני בן 17, מתאבק חדש ואני מכיר את ג'ף." הוא צחק בפנים, יודע שזה הדברים הכי שוליים בו. יש הרבה שהיא לא ידעה עליו, וטוב שכך. יש המון דברים שלאף אחד אסור לדעת עליו, הוא היה טיפוס שאסור להתקרב אליו. הוא היה אחד מהטיפוסים האלו שכשרואים אותם, נורה אדומה נדלקת בראש ולא יוצאת משם עד שהוא נעלם מהעין.
"אני… אני לא יודעת." אמרה סמוקה.
"זו בחירה שלך. את יכולה ללכת חצי שעה הביתה, אני מניח שאין לך כוח לזה, או שאת יכולה לעלות על טרמפ עם בחור נחמד כמוני. מה כבר יקרה? אני מבטיח שאני לא אאנוס אותך או משהו." אמר בחיוך שובב. לילי עמדה על הגבול, עוד שנייה אומרת 'כן' ועולה על נסיעה שמראש צפויה כאסון.
"טוב." נכנעה והחלה ללכת איתו למגרש החניה. היא לא הייתה בטוחה אם עשתה את המעשה הנכון. הרי מה היא באמת יודעת על הבחור הזה? חוץ מזה מהפרטים הבסיסיים ביותר ומהעובדה שהוא גורם לה להרגיש בצורה יוצאת דופן היא לא באמת מכירה אותו.