מתוסבכת – פרק 21

הדפיקה בדלת הצביעה על בואו של רון, יצאתי מחדרי והוא בדיוק נכנס. ״את מוכנה?״ שאל. ״כן״ עניתי וסימנתי לאימי שאני יוצאת. יצאנו החוצה והשומר המעצבן נדבק אליי ״אני יכולה לבד״ עניתי והוא ורון העבירו מבטים ולבסוף הוא שיחרר מימני וחזר לעמוד במקומו.
התחלנו ללכת לכיוון אופק. ״תיראי אני יודע שזה בטח נורא מוזר לך עכשיו, ואני גם לא רוצה להעיק עלייך.. אבל הרבה דברים קרו כשלא היית פה״ אמר ואני לא בטוחה בכלל איך שמעתי את דבריו כשהראש שלי היה כל כך עסוק בלהביט בדרך, לחכות לרגע בו נגיע למקום שנקלעתי לידי לוק ״כן אני יודעת, בטח כולכם נורא התקרבתם וזה יהיה קצת מוזר עכשיו שאני פה אבל הכל בסדר, יש לנו חיים שלמים לעבור יחד מעכשיו״ אמרתי מחייכת לכיוונו ואז מחזירה את מבטי אל השביל. ״כן, זה לא בדיוק… זאת אומרת..- אמ הכל בסדר?״ עצר את דבריו כשהביט בי נעצרת, בוהה באותה נקודה בה דיברתי עם רון שנייה לפני ש.. ״כן כן זה סתם זכרונות״ עניתי והוא הנהן בהבנה.
״מה התחלת לומר?״ שאלתי כשכבר עברנו את החלק ההוא בשביל. ״אה שכחתי, אומר לך כשאזכור שוב״ אמר ובדיוק הגענו.
הבטתי בפניהם של אור בן ודניאל, אור ישר רץ אליי וחיבק אותי. ״אור״ מילמלתי בבהלה מהקפיצה שלו, ואחריו גם דניאל ובן הצטרפו, לבסוף רון ביקש שיתנו לי קצת אוויר ושאוכל להיכנס סוף סוף למרפסת של אופק, התקדמתי יחד איתם וראיתי את שי שקמה ישר גם היא לומר לי שלום, ואז גם כל השאר.
אני מודה שזה נחמד כל האהבה הזו שמרעיפים, אבל באיזה שהוא מקום, אני מרגישה לא קשורה, מנותקת, כאילו אני לא אותו אדם, כאילו הגל שהם מכירים כבר לא באמת כאן. ישבנו וצחקנו ודיברנו והיה המון מבוכה מבין לבין, יכלתי להבחין אפילו במתח מסויים, המון מבטים בין בר לרון ובין אופק לרותם, אפילו הרגשתי לא בנוח. אף פעם לא הרגשתי איתם לא בנוח. אבל זה בסדר, הם השתדלו והיה כיף בסך הכל, רון ובר ליוו אותי הביתה ורון חזר לבית של אופק, בר נשארה אצלי להשלים קצת פערים לבד.
״התגעגעתי אלייך מאוד״ אמרה לי פתאום באמצע השיחה המצחיקה שהתנהלה כרגע. ״גם אני״ עניתי בחיוך. ״גל, עשו לך משהו? ביקשו מאיתנו לא לעלות את הנושא איתך אבל איך אפשר שלא״ אמרה כאילו היא מרגישה אשמה שהיא רוצה לדעת את התשובה. ״אני בסדר גמור, לא נגעו בי״ עניתי, יודעת בוודאות שזו הכוונה שלה בשאלה. ״איך הוא נראה?״ שאלה. ״אף פעם לא ראיתי את פניו״ שלפתי מהר את התשובה כאילו הייתה מוכנה כשליף, איכשהו, לא הרגיש לי בטוח לספר לה את האמת, משהו בהחלט השתנה אבל אני לא יודעת אם זו אני או הם. בר חיבקה אותי כתגובה ואז שאלתי מה עבר עלייה ועל אמא שלי ואיך רון הגיב כשהגיע מאוחר מידי באותו היום, חשבתי על זה המון איך כולם הגיבו ומה עשו.
״רון היה…״ אמרה ונשמה נשימה עמוקה ״נורא, הוא היה נורא. הוא היה בדיכאון רציני ולפעמים הפיל על עצמו את האשמה״ אמרה ולפני שהספקתי להגיב היא המשיכה ״אמא שלך קרסה, אני זוכרת את המבט שלה ברגע שהודיעו עלייך כנעדרת, ואני הייתי אני, מקבלת את המצב, מרגישה אבודה ואז נשארת אופטימית. ותיראי, את כאן מולי״ אמרה אבל דמעות עמדו לי בעיניים ואיימו לצאת אז לא עניתי. ״הכל בסדר עכשיו״ אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה חזרה. לבסוף היא חזרה לביתו של אופק, היא לא ישנה אצלי כי אני לא ממש רציתי, אני זקוקה ללילה שלי, למיטה שלי, ולמחשבות שלי.
נשכבתי במיטה, מעניין אם לוק בארץ איפה שהוא באותה בקתה בצפון. עוד לא יוצא לי מהראש כל מה שהיה. זכרונות התחילו לצוץ מאותו ערב,
_ ״כחול״ עניתי חסרת מצב רוח.
״מעניין, את יודעת שרוב האנשים בעולם אוהבים את הצבע הזה, כך שזה לא ממש מפתיע״ ענה. הבטתי סביב, חורטת את זיכרון העיירה הקטנה בראשי, ומתפעלת מיופייה תוך כדי. ״אני מצטער על הכל. אבל אני הייתי חייב״ אמר לפתע אחרי שקט רב ששרר. לא ידעתי מה לומר בתחילה,
״אל תבקש סליחה, משתי סיבות, הראשונה היא שזה בגלל שאני בספק אם אסלח לך, והשניה היא כי אני יודעת שזה יכול היה להיות יותר גרוע אז לפחות זה״ עניתי בכנות. ״את מתכוונת? שהיית יכולה להפוך בקלות לזונת מין שלי?״ ענה בישירות מחרידה מעט. ״אמ כן, אני מניחה״ עניתי בבילבול, התכוונתי לרצח אבל זה בהחלט היה על הפרק. ״אני לא פוגע בסתם אנשים״ אמר, ואז הבטתי בו מפקפקת בזהות האדם שעומד מלפני.-

פתחתי את עיניי במהירות, מסלקת את הזיכרון הזה, מסרבת להמשיך אותו. נשכבתי במיטה עם המחשב שלי, נכנסתי לפייסבוק, עכשיו שאני חושבת על זה, זה הכניסה הראשונה שלי למדיה מאז המון זמן. להפתעתי המון הודעות שלחו לי שם, אנשים זרים מהארץ והרבה נוער המחכה לשובי הביתה, הנחתי לעצמי שכדאי שאענה אז התחלתי לכתוב להם תודה ושאני בסדר.
לרגע נשמע ידית הדלת והיא נפתחה, מה שגרם לי כמעט כאינסטינקט לקפוץ במקום כפי שהייתי עושה כשלוק פתח תמיד את הדלת שלי, וכל פעם מחדש פחדתי שינסה משהו.
״היי גל״ אמרה לילי והתקרבה אליי. ״אמא חתכה אננס, קחי את אוהבת״ אמרה בחיבה ואני חייכתי ״תודה לילי״ אמרתי והיא יצאה החוצה, משאירה על ידי את הקערת אננס הטעים ואני ממשיכה להבחין במחשב.
לבסוף לא התאפקתי ממחשבות והתחלתי להריץ בגוגל מכל מיני שאלות ״רמון״ רשמתי אבל שום תוצאה לא עלתה. ״גל הנערה שנחטפה״ רשמתי וקראתי את הכתבה במקו ובוואלה, ובחדשות שתיים צפיתי בתשדיר. ואז חשבתי על לוק, וידעתי שאין כל טעם לרשום ״לוק״, אם אתחשב בעובדה שזה הוא שמו הבדוי.
סגרתי את המחשב והנחתי את הקערה בשידה. ״לילה טוב״ מילמלתי לעצמי כשהשתלשלתי במיטה.
פתחתי את עיניי בתשישות, השעה חמש וחצי בבוקר. קמתי מהמיטה והחלפתי את הבגדים לבגדים חמים. לבשתי נעליים והתחמקתי מחלון החדר שלי החוצה כי ידעתי שאף אחד לא ייתן לי להסתובב לבד. בחוץ עדיין חשוך, אבל לא לגמרי, רואים שאור הבוקר קרב. התחלתי ללכת לכיוון אותו מקום בו לוק חטף אותי, אני מרגישה ממש מטומטמת שאני דואגת לבן אדם הזה שבמשך תקופה ארוכה חלמתי על איך אני רוצחת אותו.

-״היי ילדה״ נכנס לוק בפתאומיות לחדר שלי, שכחתי לנעול אותה אבל למזלי כבר הספקתי להתלבש, בדיוק יצאתי ממקלחת, מסרקת את השיער שלי. ״ברצינות. זה מגוחך״ אמרתי וזרקתי את המברשת שיער הצידה. ״בבקשה ממך, שחרר אותי״ אמרתי, זה היום השלישי שלי כבר פה. ״לא יכול״ ענה בקרירות המאפיינת אותו. ״החיים שלי היו בסדר גמור. אבל לא, כמובן שחייב להיות מעורב בהם סיפור בו יש איזה פסיכופט עם עבר מתוסבך ואיזו נקמה ישנה, אה ולא נשכח את סיפור האבא הרוצח שלי. איזו קלאסיקה״ עניתי כמעט באותה קרירות ״מה אתה רוצה מימני עכשיו? אתה תרביץ לי? או אני יודעת, תמכור אותי לזנות״ הקול שלי התחיל להישמע מעט מפוחד אז הפסקתי לעלות לו רעיונות. ״תינשמי, עד כמה שהייתי רוצה לראות אותך על איזה עמוד. זה לא הכוונה שלי. רק רציתי להודיע לך שאני הולך שנייה, אל תנסי לברוח. את לא תצליחי, הכל מאובטח ואני לא ממליץ לך להסתובב בחושך כאן בחוץ, הרבה טיפוסים״ אמר ויצא החוצה. משאיר אותי לבד בחדר לבכות.-

נשמתי את האוויר הצח של הבוקר, נזכרת במה שקרה. מצחיק עד כמה שונה הוא הפך להיות אחרי חודשיים.
השעה כבר שש. כדאי שאחזור הביתה.
התחלתי ללכת לכיוון הבית ״גל?״ שמעתי מאחוריי והסתובבתי בפאניקה לאחור. ״אני מצטער לא התכוונתי להפחיד אותך״ אמר אופק, מזיע מעט לבוש בבגדים ספורטיביים. ״זה בסדר, ממתי אתה עושה ריצות בוקר?״ שאלתי. ״אה, מתמיד ככה״ ענה. ״אה״ עניתי בהבנה.
״מה יש לך? למה את מסתובבת לבד במושב על הבוקר?״ שאל בדאגה. ״המחשבות כירסמו לי תאים במוח אז ניסיתי לצאת לשאוף אוויר, כדאי שאחזור עכשיו״ עניתי. ״את בסדר? את צריכה משהו?״ שאל מודאג כנראה מהפנים החיוורות שלי, אבל ככה הן נראות בבוקר. ״לא לא, תודה״ חייכתי ועזבתי את המקום במהירות, רצתי לי הביתה ונכנסתי מהר מהחלון שבחדרי.
התנשפתי מעט והחלפתי לפיג׳מה. כדאי שאנוח. אני חייבת פשוט לנוח.

עבר שבוע, הצהריים חלפו ותכף ערב. סירבתי בנימוס להצעתה של אמא לצאת קצת מחוץ למושב, עד שאני סוף סוף בבית אני לא רוצה לצאת מימנו בזמן הקרוב. אני רוצה שהכל יחזור כמו שהיה עם כולם, כך שאני אפגש איתם היום שוב. רון אמר שיגיע יותר מאוחר כי הוא ניפגש עם אבא שלו היום.
התלבשתי יפה פשוט ונוח כמו שאני אוהבת. טייץ, סריג אפור ונעלי אג חורפיות, אפשר להריח את כניסתו של החורף.
השומרים הבריונים קיבלו פקודה שעבר כבר זמן מה והם יכולים לסיים את העבודה שלהם אצלנו, אמא שלי נורא מודאגת ובגלל זה שכרה בעצמה שומר לבית, רק לשעות הלילה. מה שאומר שסוף סוף אני יכולה לצאת מבלי שמישהו ידבק לי לגב. חזרתי ללמוד, הרבה שאלות והרבה מבטים, מורים ויועצות ניסו את טובם, הכל כדי להחזיר אותי לשגרה, אף פעם לא הייתי מתקשה כל כך בלימודים ככה שהצלחתי להשלים לפחות חלק די טוב של החומר, דצמבר כרגע, הלימודים רק התחילו מבחינתי, אז זה בסדר.
הפעם כולם נפגשים אצלי, ההורים של אופק בבית היום. אמא שלי ולילי אצל בן הזוג שלה, ככה שתרמתי את הבית שלי. הבנות צריכות לבוא עוד מעט אז בנתיים שמתי לי מוזיקה והתחלתי להוציא גרעינים ושתייה לבנים. בזמן שסידרתי את השולחן הבחנתי בשומר החדש מגיע ויצאתי החוצה, הוא לבש חליפה שחורה, הוא נראה היה לי צעיר יחסית למישהו שצריך להגן על בית שלם למשך לילות אבל משהו בפנים שלו נראה רציני ונוקשה. ״שלום, גל״ חייך לכיווני, כן הוא מכיר אותי כבר, זו הפעם האולי שלישית שהוא פה. ״מה שלומך אביאל?״ שאלתי לשלומו לנימוס. ״הכל טוב גברת צעירה״ אמר והתחיל לארגן לעצמו את המקום שלו למשך הלילה בו הוא ישב. ״אמורים להגיע אליי כמה חברים כך שאל תדאג״ הזהרתי מלכתחילה, כי אמא שלי נתנה לו הוראות ברורות לתקוף כל מי שנראה לו לא טוב בעין סביב הבית. ״אל תדאגי, אני בשליטה״ חייכתי בהבנה. ״רוצה לשתות משהו חם?״ שאלתי. ״אשמח לכוס קפה״ ענה בחיוב לשאלתי ונכנסתי חזרה פנימה.
הוצאתי לו את כוס הקפה החמה והבנות בדיוק הגיעו, הן אמרו שלום בנימוס לאביאל ונכנסו הביתה. ״התחלתי להכין עוגה אבל אני לא יודעת איך לעשות מרקם טוב״ אמרתי לרותם שבשמחה נענתה לבקשתי הסמויה להכין אחת, היא תמיד הייתה טובה בעוגות. ״אה לא סיפרתי לך גל, אני ובן כבר..״ אמרה בהמשכיות כדאי שהבין. ״תשבעי!!״ אני לא מאמינה שהם שכבו היא כזאת שמרנית. ״בכנות, חשבתי תמיד שרותם תהיה הראשונה״ אמרתי והבנות צחקו ״היי״ אמרה כאילו נעלבת. ״וואי גל האביאל הזה וואו איזה חתיך. איכס למה אני תמיד נמשכת לגדולים יותר״ אמרה ושוב צחקנו ״רואה זו בדיוק הסיבה שחשבנו ככה״ אמרה בר. תיקתוק נשמע בדלת. ״אני אגש״ אמרתי והלכתי לפתוח. ״גל את מכירה את הקופים האלו?״ שאל אביאל. ״הי אני נראה לך כמו קוף? אני מאה אחוז אנושי״ אמר בן. ״טכנית, כן. אלא אם אתה מאמין בתאוריית האבולוציה״ אמר אופק ״יואו, אבולוציה״ אמר שוב. ״אופק תפסיק לנסות להיות חכם״ השתיק אותו רון ואני רק צחקתי. ״זה בסדר אביאל אני מכירה את הקופים האלו״ עניתי והם עשו פני נעלבים ונכנסו, גלגלתי עיניי ונכנסתי גם, סוגרת את הדלת.
״גל זה מוכן, אני רק צריכה למרוח מעל והעוגה מוכנה״ אמרה בחיוך ״מעולה״ עניתי.
״לא אמרת שאת הכנת את העוגה״ אמר רון בהתגרות מחבק אותי ומקרב אליי את פניו. ״אני הכנתי אותה היא רק עזרה לי קצת במרקם״ עניתי בחיוך. ״אניי קורא לזה רמאות״ אמר ונשק לשפתיי. ״אולי קצת״ אמרתי והתקדמתי לעבר המטבח, עוזרת לרותם ומביאה את העוגה לשולחן. ״לכבוד מה העוגה?״ שאל אופק. ״לא יצא לי באמת לאכול עוגת יום הולדת, אז חשבתי, למה לא?״ אמרתי והתיישבתי. ״בואי רותם בואי שבי״ אמרתי לה וסימנתי לה לבוא לשבת לידי. ״היי רון״ אמרה שהתיישבה בנינו. ״רגע אחד, איפה עומר?״ שאלתי מביטה בבנים. ״הוא אמור להגיע אל תדאגי״ אמר בן.
הערב עבר טוב, בשבועות האחרונות חזרתי לעצמי, אני מרגישה עצמי יותר מאי פעם מאז חזרתי. יותר נוח לי ויותר טוב לי.
כעבור שעה בערך עומר הגיע וקפצתי עליו. התגעגעתי לחבר ללימודים שלי, למרות שראיתי אותו השבוע בבית ספר, ממש רציתי שניפגש עם החבר׳ה. ״אז, תנודה מחזורית של מים שכמותך, איך זה לחזור לשגרה?״ שאל עומר בזמן שטחן שלוש חתיכות עוגה. ״אתה מתכוון גל? והכל בהחלט היה מוזר, אבל זה כבר מאחורי״ עניתי. סיימנו את המפגש והתחלנו לנקות ולסדר את השולחן. ״אני הולכת לזרוק את הזבל״ אמרה רותם ועמדה לצאת עם שתי השקיות בידיה. ״אני אעזור לך״ אמר רון וניגש לקחת מימנה אחת מהשקיות והם יצאו. אני ובר החזרתי את האגרטל היפה לשולחן ואז הצטרפנו לבנים לסלון ששיחקו להם שש בש אני כבר שכחתי איך משחקים בזה. ״אני רק רוצה לציין, שהייית לי לאח טוב כל השנים האלו, ויהיה לי העונג לענות לבקשת המוות שלך״ אמר אופק לעומר. ״האם אתה. מזלזל ביכולות שלי לנצח אותך?״ שאל ובדיוק זרק את הקוביות. ״די לקחת את זה קשה מידי זה רק דמקה״ אמר בן. ״התכוונת לשש בש״ תיקנה אותו דני. ״אותו דבר״ חייך למעשי הבנים שלוקחים את זה ברצינות. ״הם מתעכבים קצת״ אמרה בר ולרגע לא הבנתי למי התכוונה עד שהעבירה מבטה בדלת. ״יכול להיות״ עניתי. ״אני רגע באה״ אמרה בר ויצאה מהסלון ולדלת הבית ואז יצאה החוצה. ״רק שנייה״ אמרתי לדניאל ויצאתי מהסלון למטבח, טועמת משאריות העוגה. ומביטה מחוץ לחלון, אבל לא הבחנתי בדבר. מוזר, מה קרה לבר?. דלת הבית נפתחה ושמעתי את רותם ובר צוחקות ואחריהם רון, כנראה העבירו איזה שהיא בדיחה לפני. ״גל?״ ראה רותם ובאה למטבח. ״היי הכל בסדר?״ שאלה. ״כן כן הכל מעולה, העוגה ממש טעימה״ אמרתי אוכלת עוד כפית מימנה. ״בואי לסלון״ אמרה בחיוך והינהנתי. היא התקדמה ואני אחריה,. הפלאפון שלי רטט ועל המצג היה רשום ׳אמא׳. ״הלו? אמא?״ שאלתי. ״גל מה שלומך? הכל בסדר? דיברתי עם אביאל הוא אמר שהכל טוב, אבל רציתי לדעת מה שלומך״ שאלה, זו פעם ראשונה מאז שהיא מחוץ לבית ורחוקה מימני, כך שהיא לא מפסיקה להתקשר. ״אמא תירגעי הכל בסדר, אני עם כולם והם נשארים פה ללילה, יהיה טוב״ אמרתי ובירכתי אותה ללילה טוב וניתקנו. לא הספקתי להתקדם צעד והפלאפון שוב רטט, עניתי לשיחה ״אמא אמרתי לך שהכל בסדר״ אמרתי מהר כבר מודעת לשאלתה החוזרת. ״שלום ילדה״