ARIA
אשמח לשמוע את דעתכן על הסיפור ואפילו השערות של מה בדיוק קורה לדעתכן ומה הולך לקרות????

מתוסכבת – פרק 7 ~הנשף~

ARIA 02/01/2016 849 צפיות 2 תגובות
אשמח לשמוע את דעתכן על הסיפור ואפילו השערות של מה בדיוק קורה לדעתכן ומה הולך לקרות????

״וואו״ אמרה בר. היא נראתה כמו איזה אדם שמצא תשובה לחידה מסוימת אחרי שנים. ״אל תגזימי״ אמרתי. ״אני אף פעם לא מגזימה, גל את נראת מדהים״ אמרה. ״אויש תראי אותך״ אמרתי. הסתובבתי למראה והבטתי בעצמי, השיער הגלי שלי חלק עכשיו, שמלת הרובי השחורה שמגיעה לי עד מעל הרכיים. העקב השחור והאיפור העדין שהבליט את העיניים החומות שלי. אהבתי את עצמי כל כך בשניות האלו ״אל תשכחי להביא שקית עם שורט״ אמרתי אל עבר בר. ״ברור, איך את מצפה שנרקוד?״ אמרה את המובן מאליו, היא לבשה שמלה כחולה ארוכה ועקב שלא ממש נראה לעין בגלל השמלה. השיער שלה שטני בקצוותו עשתה בייביליס. נסיכה פשוט. ״יאללה שנזוז?״ אמרה ומרימה את השקית מהמיטה. ״כן״ אמרתי בהתרגשות ונסענו יחד עם אמא שלי לכיוון בית הספר. הפלאפון שלי רוטט, הרמתי את הפלאפון והבטתי בו ״עומר״ ציינתי את השם שהיה רשום על המסך. ״תעני לו״ אמרה בר, לא מבינה למה לא עשיתי את זה כבר. ״הלו?״ עניתי לו. ״מה איתך אחות איפה את?״ שאל. ״אני עוד חמש דקות שם״ אמרתי. ״מעולה תבואי שנספיק להצטלם״ אמר. ״ברור!״. -״טוב יאלה דברי איתי״ אמר וניתקנו את השיחה. ״הוא נשמע מרוגש״ אמרה בר. ״גם אני מרוגשת, על אף שאני אצפה באור רוקד עם המכוערת ההיא״ מילמלתי. ״בקטנה גל, תרקדי ואל תיתני לזה צומת לב״ אמרה, מפנה את מבטה חזרה לעבר החלון.
הגענו, ירדתי מהאוטו יחד עם בר ונופפתי לאמא שלי לשלום כשנסעה. ״וואו בית הספר השקיע השנה״ אמרה בר בפילאה. ״אלו שכבת י״ב הכינו את הנשף״ אמרתי מביטה בשטיח האדום שבכניסה, בזמן שאנחנו מתקדמות לבפנים. ״כן אבל בית הספר נותן את התקציב״ אמרה ״כל הכבוד להם״. נכנסנו שתינו, רוח קלה עוברת מעיפה את השיער שלי הצידה, מה שגורם לי להזיז את הראש הצידה ולהחזיר אותו למקומו ״הנה אופק״ אמרתי לבר כשמבטי היה לכיוון ההוא במבט חטוף. בר הסתובבה הצידה ״ועומר״ אמרה. חייכתי לעצמי מביטה בבנים עד שראיתי גם אותו ״ואור״ אמרתי באדישות. ״ורון״ אמרה בשמחה, מושכת לי מעט את היד קדימה, התקדמנו אליהם ושכבר היינו כמעט מולם, הם הביטו בנו בחיוך. אופק ובר התנשקו והוא הניח לה את הפרח שלו על ידה, אני לא בטוחה עדיין מה הקטע של המנהג הזה. ״גל״ אמר רון מתקרב אליי ומחבק אותי ״רון איזה חתיך!״ אמרתי מביטה בעיניו הכחולות ושערו הבלונדיני הפרוע בחליפתו השחורה. ״איזה יפה את בשמלה הזאת״ אמר וחייך. ״גל״ שמעתי את עומר, אני ורון הפננו את מבטנו אליו. ״עומר״ ציינתי את שמו וניגשתי לחבק אותו, הוא הניח לי את הפרח על היד. ״את נראת נפלא״ אמר עומר. ״תראה אותך״ אמרתי חזרה. ״באתם יחד?״ שאל רון. ״כן״ אמרתי לרון וחייכתי לעברו אבל הוא רק הביט בעומר ״באמת?״ שאל. עומר הנהן. ״איפה רן?״ שאלתי אותו בעודי מביטה לצדדים מחפשת אותה. ״בסוף אני באתי עם ספיר״ אמר. ״אז שניכנס?״ שאל אופק. ״כנסו אני אגיע אחר כך, אני מחכה לה״ אמר רון. ״היי אור״ צעק אופק לאור שעמד כמה מטרים מאיתנו יחד עם שירה, היא כל כך יפה וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי. ״אני תכף אגיע״ צעק אור חזרה לאופק וישר חזר לשיחה שלו עם שירה. כך שכולנו נכנסו לבפנים, שומרים מקום בשולחן לבנים. ״האוכל טעים״ אמר אופק וזלל את הצלחת שלו. ״רק שלא תקיא״ אמרה בר וגיחכה מההתנהגות שלו. ״אז, לא סיפרת לי בסוף מה קרה איתך ועם מיה״ אמרתי לעומר אשר בהה בנקודה מסויימת, ישר הוא התנער והביט בי. ״סתם היא פגשה מישהו״ אמר באדישות ולגם מכוס המים שעל השולחן, אשר מזג לעצמו עוד קודם לכן. ״אוי זה רע״ אמרתי. היא באמת כלבה, אבל חשבתי שהיא אוהבת אותו. ״כן, לא נורא עבר״ אמר ״מה איתך?״ שאל. ״איתי?״ שאלתי חזרה. ״כן, אף אחד לא זרק גם אותך או משהו״ שאל במעין ציניות משוננת כמו שרק הוא יודע לעשות. ״אף אחד לא היה איתי כדי לזרוק אותי״ אמרתי בגיחוך ולגמתי גם אני מכוס המים שלי. ״אז תגידי, מה יש עם רון בזמן האחרון״ שאל בישירות. ״עם רון?״ שאלתי בבילבול ״שום דבר מיוחד אני מאמינה״ אמרתי והמשכתי ללגום עד סוף התכלית שבכוס. ״הופה מישהי נכנסה לעיניינים״ אמר אור שנכנס יחד עם רון וספיר. ״זה כוס מים״ צחקתי. ״מה אתכם תגידו? לא יצא לנו הרבה זמן לשבת ככה״ אמר אור והתיישב ליידי. הוא יושב ליידי! הפנתי את מבטי אל עבר רון שהתיישב מולי בשולחן העגול וסימנתי לו עם העיניים כשחיוך נפרס על פני, אך אני לא בטוחה שהבין כי הוא לא הגיב לסימני. ״כן אה שנים״ אמר אופק ״שמעתם על ההריון של ההיא״ המשיך לומר ורכן קדימה אל השולחן במטרה שהעוברים לא ישמעו את נושא השיחה. ״אכן שמענו״ אמר עומר וגם הוא מסיים את הכוס ומניח אותה על השולחן ״שמעתם שגלית עשתה ניתוח להגדלת השדיים״ המשיך את דבריו. ״די! גלית המורה?״ אמרה בר בפליאה. ״אכן כך״ אמר עומר וגרם לכולנו לצחקק.
״שלום לכם חטיבה עליונה, אנחנו מקווים שהגעתם באנרגיות, קודם כל מוזיקה רגוע לכל הזוגות היפים שהגיעו הערב״ אמר בן בהגברה, כן בן בצוות הגברה והוא יודע איך לעשות מסיבה, די נדיר להתחשב בזה שהוא היודניק היחיד שם, כן הוא יודניק. אך הוא שם מישהו שיהיה אחראי על שירי הסלואו וירד לרקוד עם דניאל. לרגע הבנתי משהו, איפה שירה? הבטתי מסביב ולא ראיתי אותה, ונראה גם שלאור לא הייתה כוונה לחפש אותה. בבקשה שיזמין אותי בבקשה נו כבר. ״רוצה לרקוד?״ שאל אותי עומר, קצת התבאסתי אבל לא בגלל עומר בגלל אור. ״כן בטח״ עניתי וקמתי אחריו, רון וספיר קמו גם הם ובר ואופק נשארו בשולחן. עמדנו אחד מול השני, הנחתי ידיים על כתפיו והוא כרך את ידיו סביב המותן שלי, זזנו באיטיות למשמע המוזיקה. ״את יכולה להניח עליי את הראש״ אמר בהקשר לזה שכל האנשים מסביבנו עשו זאת. אז כך עשיתי. המוזיקה המשיכה להתנגן והמשיכה לעוד שיר שני. ״מה קרה לאור?״ שאל אותי עומר. ״לאור? למה שיקרה לו משהו?״ שאלתי אותו וחזרתי להביט בעומר. ״הוא לא בא עם שירה ההיא?״ שאל וגרם לי להביט הצידה אל עבר השולחן, שם ישבו רק אור ונדמה לי שרועי, לא בטוחה. ״אתה חושב שהם רבו?״ שאלתי. ״אני בטוח״ אמר. זה גרם לי לתהות, אולי זאת ההזדמנות שלי או שאני אהיה שימוש לריב שלהם, הרי לא שהם נפרדו או משהו. וואו אני באמת כלבה שאני חושבת על זה, אבל זה פשוט מעצבן אותי המצב. ״רון בא עם ספיר לא רן״ אמר עומר. ״כן, גם אני הופתעתי״ אמרתי וחזרתי להביט בו. ״לא אני מתכוון שהוא בא עם ספיר״ אמר בדגש על שמה. ״מה זאת אומרת? מה יש לה?״ שאלתי מנסה לבחון את פניו של עומר ״אתה הסמקת הרגע?״ שאלתי בישירות. ״לא״ אמר בקול מהסס. ״אתה היססת בתשובה שלך״ אמרתי וחייכתי חיוך כזה גדול שהוא לא יכל שלא לחייך בחזרה. ״כן כן אבל בשקט גל״ אמר. ״ברור, אז רגע, אתה רוצה שאני אגרום לזה שתרקדו?״ שאלתי. ״לא מה פתאום, אבל גל אל תגידי כלום״ אמר ״וגם אל תגידי את השם שלה בקול הם פה לידיניו״ אמר לי בלחישה. ״אוקי״ אמרתי וחייכתי, וגם חשבתי. אם אני לא יכולה לעשות כלום כרגע ביני לבין אור, לפחות אני עשה דברים שכן בשליטת הידיים שלי. ״רון״ קראתי לעברו, הוא היה איזה מטר מאיתנו. התקרבנו אליהם ״גל!״ לחש אליי עומר בציווי. ״שנתחלף?״ אמרתי לרון וספיר בעודי מתעלמת מתגובתו של עומר. ״בטח״ חייך רון וחזרנו ארבעתינו לרקוד עם בני הזוג החדשים. רון כרך את ידיו סביבי והנחתי את ידי על כתיפיו, כמה שהוא גבוה. הבטתי לעבר עומר ששלח לי חיוך יפה. ״מה איתך? לא דיברנו הרבה זמן״ שאל אותי רון וגורם לי להחזיר אליו את מבטי. ״אתה צודק, למה לא סיפרת לי שרן הבריזה לך?״ שאלתי בציפייה לתשובה. ״למה לא סיפרת לי שאת הולכת עם עומר״ שאל חזרה. ״כן אבל זה היה ברגע האחרון, היום בבית הספר קבענו את זה״ אמרתי בחיוך, נזכרת באותה סיטואציה. ״רן לא הבריזה לי״ אמר ״מעולם לא הזמנתי אותה״ המשיך בדבריו. ״מה זאת אומרת? אם כך אז שיקרת לי?״ לרגע התחלתי לחשוב על אותה השיחה, ונזכרתי באיזה הקשר הוא סיפר לי את זה ״אתה לא רצית לבוא איתי? בגלל זה!״ אמרתי ואני לא בטוחה שאני כועסת או פגועה. ״את אמרת שאת רוצה ללכת עם אור״ אמר בתמימות. ״לא נכון, אני אמרתי לך שאור לא רצה לבוא איתי״ אמרתי ישר סותרת לו בדבריו ״ואז הצעתי לך שנלך״ אמרתי, והבנתי שאני בהחלט פגועה מהסיפור, זה נורא מעליב. ״אוקיי״ אמר באדישות. כאילו כלום. עצרתי במקומי והלכתי משם פשוט, משאירה אותו תלוי שם. עברתי את השולחן שלנו הישר למחוץ אזור המסיבה. כל כך נפגעתי מימנו ואני אפילו לא מבינה למה שיעשה לי כזה דבר. בזמן האחרון הוא באמת התרחק מימני. המשכתי ללכת אל עבר השירותים. סידרתי את השיער שלי, מביטה בלבוש הערב שבעוד איך עדיין הלם אותי. הייתי קצת בוואטצפ, הבטתי בהודעות ואז יצאתי למחוץ השירותים. וכרגע, הייתי עצבנית על רון. נכנסתי אל אותו איזור העמוס בתלמידים וישבתי בשולחן שלנו. ״מישהי עצבנית״ אמר אור אשר ישב שם לבד וישר ריכך אותי בדבריו. ״אור, למה אתה לא רוקד?״ שאלתי. ״בשביל ריקודי זוגות צריך בת זוג לא?״ שאל והפנה את מבטו חזרה לרחבת הריקודים. ״מה קרה? איפה שירה?״ שאלתי בבילבול. ״שירה בבית״ ציין. ״לא נכון, ראינו אתכם מדברים בחוץ״ ציינתי גם אני את העובדה. ״כן, היא הייתה פה, עכשיו היא איפה שהוא״ אמר באדישות. ״אור מה יש?״ שאלתי בכעס כשהגישה שלו התחילה לעצבן אותי, הוא הפנה את מבטו הישר אליי. ״רבנו, היא הלכה״ אמר בדיבור מגעיל, או שכך פירשתי בגלל הגישה בה אמר את דבריו ושוב הפנה את מבטו אל רחבת הריקודים. הרגשתי דחויה ולא רצויה, לא בקרבת האנשים שלי ולא בקרבת החברים שלי. הרגשה כזאת שאני כנראה לא מספיק טובה פה בשביל האנשים האלה, שלא מרגישים טוב שיש להם אותי. קמתי משם ישר, לא רציתי לשבת שם עוד רגע אחד ויצאתי החוצה. מביטה בכמה זוגות שהחליטו להתבודד רחוק ממקום המסיבה. התהלכתי לי בחושך המעט קר ואז ראיתי אותה. שירה ישבה שם על אחד הספסלים, מתעסקת לה בפלאפון כששערה עף הצידה ונותן לי לזהות את פנייה. מה אני אמורה לעשות להשאיר אותה שם? אור לא אמר שהיא הלכה הביתה? בחיים לא העברתי איתה מילה, טוב אולי בפעם ההיא כשביקשתי שתנגן שיר מסוים באחת הפגישות של כולנו. התקדמתי לעברה, מה כבר יקרה? חשבתי לעצמי. התיישבתי על ידה והיא ישר הביטה לראות במי מדובר. ״היי״ אמרה בנחמדות. ״היי מה איתך?״ שאלתי. ״הכל טוב״ השיבה וניתקה את הפלאפון. ״למה את פה בחוץ?״ שאלתי אותה. ״למה את פה בחוץ?״ השיבה בצחוק. ״סתם, לנשוף אוויר, אני לא מתה על המסיבות של בית הספר״ אמרתי ״תיראי אני יודעת שזה לא עינייני אבל אני לא יכולה לראות אותך ככה, הבנתי שרבתם״ המשכתי את דברי בישירות. ״תודה״ אמרה ״אבל הכל יהיה בסדר, זה כבר קרה כמה פעמים וזה תמיד עובר״ אמרה בחיוך. לעזאזל היא נראת כזאת ילדה טובה, איך אני אמורה בדיוק לשנוא אותה? זה רק גורם לי להבין מה הוא בהחלט מצא בה. ״מה איתך? למה את באמת בחוץ?״ שאלה אותי במבט מחויך אך חשדני. ״כועסת על רון״ אמרתי קצר וקולע. ״אה כן, אור אמר לי שיש משהו בניכם״ אמרה כבדרך אגב. ״משהו ביני לבין רון? או לא הוא חבר ממש טוב שלי פשוט״ אמרתי במהירות מנסה להסביר לה שזה לא המצב ״טוב לפחות חבר טוב לשעבר אני מניחה״ המשכתי במילמול. ״אה מצטערת, פשוט הייתי בטוחה שאור אמר משהו שרון סיפר לו״ ענתה בתמימות. ״זה בסדר, יכול להיות שאור פירש את זה לא נכון״ אמרתי. ״כן כמו שהוא עושה בדרך כלל״ אמרה שירה מצדיקה את דברי וגורמת לשנינו לצחוק על המצב. עברו להן עוד שעתיים מתחילת האירוע וכולם נסעו אל האפטר. אני החלטתי לחזור הביתה. שירה היא ילדה מדהימה, אני פשוט הילדה המוזרה שמאוהבת בחבר שלה, על אף שמאותה שיחה שהייתה לי ולאור בשולחן, הבנתי שאין לו שום כוונות איתי. וזה פגע בי, אז אני בטוחה שזה יעבור, כל הרגש הזה. הפלאפון שלי צילצל וישר הרמתי אותו לענות, כשכבר הייתי באוטו בחזרה הביתה יחד עם אמא שלי. ״היי עומר״ עניתי בישירות. ״היי איפה את נסיכה?״ שאל. ״הכרכרה שלי חיכתה לי״ עניתי וחייכתי לעצמי. ״מה למה כל כך מוקדם?״ שאל. ״אני עייפה, אבל ספר לי איך היה בראשון סבבה?״. -״ברור יפה שלי לילה טוב״ אמר וניתקנו את השיחה. ״השעה רק שתיים עשרה״ ציינה אמא שלי. ״אני בהחלט עייפה״ אמרתי לה, שלא תחשוב משהו מעבר. הגעתי הביתה והורדתי את הנעליים ולאחר מכן את השמלה, זורקת על עצמי פיג׳מה כחלחלה, מתחילה להוריד את האיפור וישר נשפכתי לי על המיטה, חושבת לי על הערב ונרדמת ישר.


תגובות (2)

אממ היי:)
התחלתי לקרוא את הסיפור רק עכשיו, אני לגמרי אוהבת. הוא מעניין מאוד לדעתי, סוחף אותי אליו.
אני אגיד את האמת – בהתחלה חשבתי שהיא תהיה עם אור. אני לא יודעת, פשוט זאת הייתה נראית לי קלישאה שכזאת, שהאהבה לא נכזבת ושהכול מסתדר. טוב, זה לא דבר רע – כולם אוהבים קלישאות, ולכן הפרק הזה הפתיע אותי לגמרי. חשבתי שדווקא כשאור יושב לבד הכול יסתדר, ופתאום אני מגלה שגם רון מתנהג קצת מוזר (המממ אולי עוד אהבה נכזבת?)
אוקיי, עכשיו נדבר על גל. בהתחלה היא נראתה לי קצת מעצבנת – לא יודעת לשחרר, קצת תקועה בעצמה. אני לא יודעת אם זה היה המסר שרצית להעביר, זה מה שקראתי. אבל ככל שהתקדם הסיפור, אני לומדת לאהוב אותה הרבה יותר. אני מבינה אותה, שהיא באמת אוהבת את אור, וקשה לה לראות משהו חוץ ממנו. וכל הרמזים שנותנים לה, שרון רוצה אותה (זה מה שהבנתי), מצחיק אותי שהיא לא קולטת אותם. אני מאמינה שבמוקדם או במאוחר זה יקרה.
או וול, אני הייתי בטוחה שהתגובה תהיה קצרה יותר, כי אני לא אוהבת לשער המשכים לסיפורים (מין הרגשה כזאת שזה יפגע בדעה של הכותב ואולי ישנה אותה, קטע מוזר שלי), אבל בתכלס, רק רציתי לומר שאני מחכה להמשך ♡

02/01/2016 14:36

    קלעת בול לתוך העלילה???????? תודה רבה נהנתי לקרוא ולדעת שיש לי קוראים אשר באמת נסחפים לעלילה????

    02/01/2016 15:46
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך