מתחילים מחדש- פרק 17

נקודת מבט מוראל
שלושתנו פסענו לעבר המכונית של ברוך, אני ישבתי במושב הקדמי ושי מאחורה.
הנסיעה עברה דיי בשקט הסתכלתי על שי מהמראה הקדמית, היא שיחקה בפלאפון שלה.
"הגענו." אמר ברוך.
שלושתנו ירדנו מהמכונית ופסענו לכיוון המכלאה, נשמעו קולות של נביחות של כלבים, ואנשים הולכים ובאים עם כלבים.
"תתנהגו יפה, ותעשו עבודה טובה." אמר ברוך והלך.
האחראי של המקום התחיל להסביר לי ולשי מה אנחנו צריכים לעשות.
"אז זהו, היום אתם תשטפו ותנקו את הכלובים." אמר האחראי והושיט לנו חומרי ניקיון.
"אני אחזור בעוד שעה לבדוק מה עשיתם, בהצלחה." הוא אמר והלך.
"טוב אז שנתחיל?" שאלה שי.
"נתחיל." אישרתי.
~
במשך חצי שעה כל אחד היה עסוק ומרוכז בעבודה שלו, לומר את האמת היה עדיף ככה, אבל היה חסר לי קצת אקשן.
הסתכלתי על שי שגרפה עם המגב את המים מכלובים ואז הסטתי את מבטי לכיוון הצינור שהיה בידי וחייכתי חיוך קטן.

נקודת מבט שי
העובדה עברה דיי בשקט כל אחד היה מרוכז בעבודה שלו, מוראל שטף את הכלובים ואני גרפתי עם המגב את המים.
פתאום הרגשתי מים עפים עליי.
"עאאאא זה קר!" צרחתי. ושמעתי קולות צחוק מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את מוראל נקרע מצחוק.
"מה אתה צוחק?" שאלתי בעצבים.
"עאאא זה קר." הוא חיקה אותי.
"יופי מוראל מצחק מאוד." אמרתי בציניות.
הטמבל הזה שכח שגם לי במקרה יש צינור ביד. פתחתי את הצינור שלי וכיוונתי למוראל.
"שיייי!" הוא צרח. ואני? נקרעתי מצחוק.
"אתה באמת חשבת שאני אוותר לך כל כך בקלות?" שאלתי בהתגרות ופתאום הרגשתי זרם מים חזק על פניי.
"מוראללל!" צרחתי.
"אין בעיה ככה אתה רוצה, אז ככה זה יהיה." מלמלתי.
התחלתי לרוץ אחריו עם הצינור והוא אחריי עם הצינור שלו שכחנו מהעבודה וממה שהיינו צריכים לעשות, והתחילה לה מלחמת מים.
התחבאתי מאחוריי אחד הכלובים.
"מעניין מאוד איפה שי." אמר מוראל. ואני צחקקתי לי.
"תפסתי אותך." הוא אמר והשפריץ עליי ואני השפרצתי עליו חזרה.
מוראל רץ ואני אחריו, מרוב כל המים שנשפכו הרצפה נהייתה מחליקה ומרוב שרצתי מהר מידי לא יכולתי לעצור והחלקתי קדימה ונפלתי על מוראל.
הגענו למצב שאני שוכבת מעליו והוא מתחתיי, היינו קרובים, אפילו קרובים מאוד. מביך…

נקודת מבט מוראל
שי ואני המשכנו במלחמת מים הקטנה שלנו, התחלתי לרוץ השתדלתי לרוץ בזהירות כי הרצפה מחליקה ושי רצה בעקבותיי,
פתאום מצאתי את עצמי על הרצפה כששי מעליי והיינו ממש קרובים.
"באתי לבדוק איך אתם מסתדרים עד עכש…" פתאום האחראי נכנס.שי מיהרה לקום ממני ושנינו נעמדנו.
"מה זה? מה קרה כאן?" שאל האחראי בתדהמה.
"אנחנו יכולים להסביר, באמת זה רק…" שי התחילה לומר.
"אויש זה בסדר, ככה זה זוגות צעירים ומאוהבים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגיל שלכם." הוא אמר.
רגע הוא חשב שאנחנו זוג או שנדמה לי?
"לא, אנחנו לא זוג, אנחנו…" אמרתי.
"זה בסדר, רק תסדרו פה." אמר האחראי.
שי ואני לא אמרנו כלום הסתכלנו אחד על השניה דיי מובכים מכל המצב.
"טוב אני, אני אגרוף את המים, אתה תסדר פה קצת?" היא שאלה. הנהנתי בראשי להסכמה.
במשך כל הזמן שכל אחד עשה את המטלה שלו היה שקט, גם אני וגם שי היינו מרוכזים במטלות שלנו ובלסיים אותן כמה שיותר מהר.
~
"פיו, אני גמורה." אמרה שי בזמן ששנינו ישבנו בחוץ על אחד הספסלים מחכים לברוך שיבוא לאסוף אותנו.
"כן, גם אני." אמרתי.
האמת שלא היה כל כך נורא כמו שחשבתי שיהיה, אני חושב שדיי נהניתי איתה.
צפצוף של מכונית העיר אותי ממחשבות, הסטתי את מבטי לכיוון הכביש וראיתי את האוטו של ברוך.
שי ואני קמנו ממקומנו ופסעונ לכיוון המכונית.

נקודת מבט שי
מוראל ואני ישבנו בחוץ על אחד הספסלים כל אחד מרוכז במחשבות שלו.
לומר את האמת ממש נהניתי איתו היום, היום ראיתי במוראל צד שלא ראיתי כל הזמן הזה, פתאום כל הקרירות שהייתה בו נעלמה, דיברנו היום בלי שאף אחד ינסה לעקוץ את השני, הסתדרנו לשם שינוי.
צפצוף של מכונית העיר את שנינו ממחשבות, שנינו הסטנו את מבטינו לכיוון הכביש וראינו את ברוך, קמנו ממקומנו והתקדמנו לכיוונו ונכנסנו למכונית.
הנסיעה עברה דיי בשקט, כל הנסיעה חשבתי על המקלחת שאני הולכת לעשות כשנגיע הביתה, הייתי כל כך עייפה מכל היום הזה שאותו רגע רציתי רק להתקלח ולהיכנס למיטה, אפילו בלי לאכול ארוחת ערב.
הגענו הביתה, שקד ודולב ישבו בסלון ושיחקו בפלייסטיישן, ויהלי ורומי ישבו במדרגות ודיברו, או יותר נכון רומי דיברה.
"טוב אני חייבת מקלחת." מלמלתי ועליתי במדרגות.
"לא אם אני אשיג אותך." אמר מוראל בהתגרות.
"אבל אני אמרתי קודם!" צווחתי, והתחלתי לרוץ אחריו. לצערי הוא הצליח לגבור עליי והגיע ראשון למקלחת.
"סורי מותק, בפעם הבאה תרוצי יותר מהר." אמר מוראל וטרק לי את הדלת בפרצוף.
"והינה הוא חזר…" מלמלתי לעצמי.
ואני עוד חשבתי שאחרי היום יש סיכוי ששנינו נסתדר.